יבול שיא
הרפת והחלב
עדי גיגי

עדי גיגי, זמר יוצר שגדל במושב מצליח. ראיון

3 דק' קריאה

שיתוף:

עדי גיגי, זמר יוצר, מפיק מוסיקלי ונגן בס, שגדל במושב מצליח, שיחרר את "בסוף היום" – סינגל שני מאלבום הבכורה "מקדשים", שיר על בית, על מקום אהוב בו אפשר לנוח, להישען ולחלום * בלדה לעוזב מושב

 

עדי גיגי, זמר יוצר, מפיק מוסיקלי ונגן בס, שגדל במושב מצליח, שיחרר לאחרונה סינגל שני מתוך אלבום הבכורה "מקדשים".

השיר "בסוף היום" הוא שיר על בית, על מקום אהוב בו אפשר לנוח, להישען ולחלום. מקום בו אתה עטוף ומוגן.

"בחיינו הבוגרים גם הבית יכול להפוך לפעמים למקום לא נוח – זוגיות יכולה לאתגר, התמודדות עם מטלות היומיום יכולה להפוך למועקה, אחריות על הילדים שלנו יכולה להבהיל, ואנו מבקשים מפלט." כך הוא מספר על השיר החדש.

 

עד איזה גיל נשארת במושב מצליח ומה גרם לך לעזוב?

כבר בחופשת השיחרור הבנתי שאני רוצה להיות מוזיקאי וללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים. בהתחלה זה היה נראה כמו חלום רחוק, אבל תמיד יש בתוכי איזו דמות שאומרת: 'רגע, למה לא בעצם?'. פשוט נכנסתי לחדר לנגן ולא יצאתי בערך שנה. אחרי שהרגשתי מוכן, עליתי לבחינות בירושלים לבחינות והתקבלתי ללימודים."

 

משהו שלא תוכלי לשכוח מילדותך במושב?

"אף על פי הקרבה לעיר, היינו בתחושה של מושב ממש. גידלנו תרנגולות, חסות ודלעות אבל את הטעם של התפוז הננסי אני לא אשכח. בעיקר לא אשכח שהייתי  משחק שעות יחף על החמרה והכורכר – כפות הרגליים שלי הפכו למקשה אחת עם האדמה, היום כבר הרבה יותר רגיש. מאבי, שהשקיע מדי יום בגינה, למדתי בעיניים נתינה וסבלנות בלתי מתפשרת להשקות את הצמח שבי."

 

אתה רואה את עצמך חוזר לחיות שם במקביל לקריירה?

"אני מרגיש עצמי כאדם שהולך קדימה – יש בי נוסטלגיות וכיסופים רבים בתוך הלב. אני כותב אותם ושר אותם  אבל החיים מושכים אותי תמיד למקומות חדשים אז לחזור ?כרגע לא. אולי כשיהיו לי ילדים, זה יהיה רלוונטי יותר."

 

בית זה לא מקום פיזי

מה היית מעתיק מהמושב ליפו?

"זה הולך להישמע טיפה מוזר אבל אני הכי מתגעגע לריח – כבר מהכניסה למושב. הריח של הרפתות פשוט עשה לי טוב – מן סטייה אישית שלי. גם לאדמה הרטובה, כשהחקלאים היו משקים את השדות לקראת הגידולים של שנה הבאה. ממש הרגשתי את העונות מתחלפות – חורף היה חורף. בעיר קל לברוח לחלופות ולפתרונות אבל במושב מתכנסים פנימה."

 

ובהמשך ישיר לשיר החדש – מה זה למעשה "בית" מבחינתך?

"למעשה השיר נכתב ביפו – ממש כמילות השיר ,התיישבתי על הפסנתר בסוף היום, אחרי שחן ואני עברנו לגור יחד לראשונה בשוק הפשפשים וחיכיתי לה. פשוט אמרתי תודה שיש לי בית וכמה זה לא מובן מאליו שיש לי אל מי לחכות.

"בעיניי בית זה לא מקום פיזי בהכרח – עברתי הרבה דירות בחיים שלי ולכל אחת מהן קראתי בית לזמן מה. בתקופה האחרונה הכל התערער לי בבת אחת – לא נשאר שום דבר מתחת לשטיח. דברים שהצלחתי להסתיר טוב טוב באצטלה של בנאדם מאוד עסוק – ביני לבין  כסף, ביני לבינה ובעיקר ביני לבין עצמי. יותר ויותר מתחדדת לי הכמיהה לבית פנימי יציב, למקום בתוכי שבו אני פוגש את אותי ומתבונן בי ,ללא תנאי וללא שיפוט פשוט באהבה."

 

משהו ביצירה שלך השתנה מאז שאתה ביפו?

"מעבר למוזיקה ויצירה אני אוהב אנשים ודמויות – את הירקן, את המוכרת במאפייה, את בעל הקיוסק שכבר מתחיל לזהות אותי. הם המראות ליצירה שלי וזו ההשראה שלי. אני יודע שכל אחד מהאנשים שאני פוגש זה סיפור והוא חלק מהסיפור שלי."

 

ספר על אלבום הבכורה שבדרךמה הקו המוזיקלי שמאפיין אותו?

"אני מגיל צעיר הייתי מכור לאלבומים. לקונספט שהמוזיקה יכולה לקחת אותך יד ביד למקום חדש, וניסיתי להביא את ההרגשה הזו, למי שיקשיב לאלבום מתחילתו עד סופו כיצירה אחת. השירים הם שירי דרך. המראות, הצבעים והרוח נמצאים בשירים בכל עת ולוקחים בעדינות מהמקום שלא מאמין בעצמו מימין ומשמאל, עד לנקודה שהוא פוגש את הילד שבו שעדיין מבקש את אמא. ילד שנותן מקום לשאלות גם אם אין לו את כל התשובות.

"העבודה המשותפת עם המפיק המוזיקלי, רועי חרמון, הייתה בגישה של: קודם כל נעמיד את השיר עם הפסנתר בצורה הכי גולמית שלו ושהוא ירגש אותנו. השלב הבא היה להכניס אל תוך היצירה עוד צבעים ונגנים לליווי הטקסטים."

 

מי היוצרים שהיוו השראה למוזיקה שלך?

"אני זוכר את עצמי בגיל 15 תופס טרמפים לתל אביב בהתרגשות להופעות של עמיר לב, בתיאטרון תמונע במוצ"ש. הייתי מגיע למקום מוקדם מדי, מרגיש קצת מוזר שכל הקהל מבוגר פי כמה ונמס עד דמעות מהמוזיקה והסיפורים. גדלתי על עמיר לב ,מאיר אריאל ,מאיר בנאי ואביתר בנאי. את כל הנסיעות בצבא עשיתי רק עם לאונרד כהן, פשוט לא עניין אותי כלום מלבד להכיר כל שיר וניואנס שלו."

 

איך חושפים את החומרים לקהל בתקופה שבה אין כלל הופעות?

"מוזיקה היא תקווה. אין חיים בלי מוזיקה ובלי תרבות. התקופה הזו מבקשת יותר מכל תקופה אחרת לשתף במה שעובר על כולנו בלב. למעשה, איך שלא מסובבים את זה, אנחנו הרבה יותר דומים משונים – ואני מאמין שלשחרר מוזיקה בתקופה הזו זו שליחות בפני עצמה. אני מרגיש ממש זכות שהמוזיקה שלי יוצאת דווקא עכשיו בתקופה שהכל מתעתע, ויש הטוענים שתרבות זה לא חיוני. בעיניי, זה חיוני מאי פעם, דווקא במשבר וקשה מאוד, אין דבר מרפא יותר מלהוריד את המסכה, לפתוח את הפה ולשיר – נסו את זה  בבית."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היחידה לחקלאות וחדשנות גולן, עוסקת כל העת בניסויים ופיתוחים שונים, ומצטיינת בחשיבה מחוץ לקופסא ומציאת פתרונות חדשניים לחקלאי הגולן. בקיץ הזה, הבשורה מגיעה מניסוי משותף עם חברת הזרעים אוריג'ן שמעורר עניין רב בקרב מגדלי
< 1 דק' קריאה
היום התקיים יום עיון לרפתנים בבאר טוביה. 70 רפתנים מושביים וקיבוציים ו-30 מציגים הגיעו לכנס "ש.ח מהנדסים ויועצים" למקצוענות ברפת במגוון תחומים. החום והלחות לא שברו את רוחנו והגענו למפגש רפתני – חברי. את
2 דק' קריאה
שר החקלאות וביטחון המזון, ח״כ אבי דיכטר, ביקר אתמול (ג') ברפת באר מילכה בטקס קריאת הרפת על  שמו של יפתח גורני ז”ל, שהיה מיוזמי ומקימי הרפת.  גורני, שהיה לוחם צוות התערבות בלוט”ר ניצנה נרצח
< 1 דק' קריאה
הן באו עם מטרה מרכזית ברורה, והן מוכנות לשים בצד אלמנטים של קטנוניות, התעקשות מיותרת ותחושות כמו קיפוח ואפליה. תמונת המצב הזו מאפשרת לנו לקיים לא פעם שיחות שמציפות דילמות סבוכות, ולחצות אותן בהצלחה 
3 דק' קריאה
אומרת קטרינה (קאטי) שליט, המתגוררת בשכונת הדיור המוגן "נאות אחווה" במועצה האזורית באר-טוביה * למרות היותה ניצולת שואה, אלמנה ואם שכולה, היא מביטה על החיים באופטימיות מהולה בהומור * בגיל 96 היא קוראת ספרים
6 דק' קריאה
טוענת פרופ' רחל אלתרמן, מומחית בינלאומית לענייני תכנון, דיני מקרקעין ומדיניות לאומית, ממוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית בטכניון, בהרצאה למפונים מהצפון במלון לאונרדו בטבריה * לדבריה, למדיניות רמ"י כלפי המושבים והקיבוצים אין אח ורע
9 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן