למרות המחלות של העץ, נזקי המלחמה המתמשכים, ומזג אוויר שלא עושה חסד עם הפרי, מגדלי האגס אופטימיים ומצפים ליבול מוגבר בשנה הבאה, ויש גם זן ישראלי חדש שעושה חיל בארץ ובעולם- ״זה אגס ישראלי יפהפה, טעים וגדול שמנצח כל זן אחר בכל הפרמטרים״
*תמונה ראשית: הזן החדש ארלי עדן. צילום – ספי בן-דור
קטיף האגס מסתיים בימים אלו ומותיר לא מעט מגדלי אגסים בהפסדים, בעיקר באזור רמת הגולן ובישובים צמודי גדר. האגס הישראלי גדל במטעים בגליל העליון, רמת הגולן, ובאזור ירושלים, והיבול השנה עומד על 16 וחצי אלף טון, כמות קטנה יחסית לשנה שעברה אז היבול עמד על 20-22 אלף טון, בעיקר בגלל חורפים יבשים ותנאי מזג אוויר משתנים, אבל גם בעקבות צמצום של חלק משטחי הגידול, ובעקבות השנתיים האחרונות, בהן התמודדו מגדלי האגס עם השלכות המלחמה, שהשפיעה על תחזוקת שטחי המטעים ובכללם מטעי האגס, הנמצאים סמוך לגבול לבנון, שטחים שצה״ל סגר בעקבות המלחמה, מה שגרם לפגיעה ברצף התפקודי בקטיף.
הנזקים מהמלחמה עדיין מהדהדים
מגדלים שהמטעים שלהם צמודי גדר יוצאים בהפסדים ניכרים זו השנה השנייה. גיא ברזילי, מגדל אגס ותיק מרמות נפתלי עם כ-300 דונם עצי אגס, כאשר כ-70 אחוז מהם צמודי גדר, מתאר שנה שבה נעשתה עבודה אדירה להתגבר על הנזקים שנגרמו במלחמה, התאוששות חלקית של העצים, אבל עדיין, שנה שבה הנזקים מהמלחמה עוד מהדהדים במטעים עם עצי אגס בטראומה, שטחים שלא טופלו זמן ארוך ועוד דרוש להם זמן שיקום, והתגברות על מחלות האגס הנפוצות.
״אני יחסית מגדל גדול של אגסים והשטחים שלי צמודים לגבול״, מתאר ברזילי את המצב, ״הטיפול ב-2024 לא היה מיטבי, והאגסים שלי נפגעו גם ממחלת החירכון. חמישה חודשים לתוך המלחמה הצבא לא אפשר לנו בכלל להיכנס לשטח, לא ריססנו, לא גזמנו, לא השקנו. כל המצב הזה גרם לעצים להיכנס למחלות וטראומות והיינו צריכים לשקם השנה הכל וזה בא לידי ביטוי ביבולים נמוכים. היבול הממוצע שלי הוא סביב טון וחצי לדונם, זה יבול נמוך״. ברזילי מספר שזוהי השנה השנייה של יבול נמוך, מה שהביא להפסדים אדירים של כסף. ״למרות זאת, אנחנו רואים בשטח שהמצב של העצים השתפר והפוטנציאל לשנה הבאה הוא כבר יותר טוב. המטע יתאזן ואני מדבר בזהירות על 70 אחוז יבול בשנה הבאה״. ברזילי מגדל ספדונה וקוסטיה, ויש לו מטעים בני 65 שנה שעדיין נותנים פרי נהדר. ״עץ האגס יודע לתת פרי טוב לאורך שנים ארוכות, אני לא כל כך מתעסק בזנים חדשים כי חוץ מהשנתיים של המלחמה המטעים עבדו נהדר לאורך השנים. בניגוד לנקטרינה ואפרסק שמגיעים ל-20 שנה, אגס יכול להגיע גם ל-90 שנה ועדיין לתת פרי נהדר״.
הרבה חקלאים הרימו ידיים
מדוע הולכים ופוחתים מספר מגדלי האגס בישראל?
״הסיבה העיקרית שפוחתים מגדלי האגס, מעבר לתנאי האקלים וירידת היבולים, היא שמדינת ישראל נתנה לייבא הרבה מאוד אגסים לארץ ללא מכס״, אומר ברזילי, ״כך נוצר מצב שהיה עודף אגס בארץ. מכיוון שזה ממילא גידול קשה יותר מגידולים אחרים, הרבה חקלאים הרימו ידיים והבינו שהם משקיעים המון ועובדים קשה ובסוף מדינת ישראל מייבאת אגסים ושוברת את השוק ולא נותנת להם למכור את האגסים ברווח. זו משוואה שגרמה להרבה חקלאים לקפל את מטעי האגס ולבחור בגידולים יותר קלים ומפרנסים. האשמה היא ב-100 אחוז על המדינה, מועצת הצמחים, משרד החקלאות, ובסוף משרד האוצר. אנחנו 26 מגדלי אגס שבשנת 2014 הגשנו תביעה בנושא היבוא המוגבר של האגס, נלחמנו על הסיפור הזה קרוב ל-7 שנים בבית משפט ובסוף הפסדנו, אבל מי שהפסיד באמת זו מדינת ישראל שהפסידה אגס ישראלי איכותי ומגדלים טובים שנטשו את המקצוע״.
בניגוד לברזילי שיוצא עם הפסדים זו השנה השניה, ספי בן דור מיסוד המעלה, עם כ-200 דונם של אגסים צעירים במרחק בטוח יחסית של כשבעה קילומטר מהגבול, הצליח לצאת מהעונה הנוכחית עם הצלחה יחסית. ״אני כבר 40 שנה מגדל אגסים ומפתח זנים, פיתחתי זן חדש בשם עדן, אגס ישראלי יפהפה וטעים, גדול, מרקם קריספי ותוצאות גידול מצוינות. אני 25 שנה מפתח ומשביח את הזן הזה שעכשיו תופס תאוצה, האגס הולך למשווקים פרטיים ונמכר גם באושר-עד, אבל גם מצליח מאוד בחוץ לארץ. אני מוכר זני שתילים ב-35 מדינות, אבל בעיקר זן עדן שמצליח במיוחד באיטליה ויוון, בתוניס, אלגי׳ר, דרום אפריקה, מקדוניה, ספרד, פורטוגל, מולדובה, מרוקו, ובמדינות נוספות״. בן דור מגדל 90% אגס עדן שהצליח השנה לחמוק מרוב הבעיות הנפוצות של הפרי והמטעים. ״יש שלוש בעיות עיקריות שפוגעות באגס הישראלי״, אומר בן דור, ״החירכון, חיידק שחודר דרך הפרחים ופוגע בעץ, בענפים ובפרי, בעיה עולמית שנמשכת כבר יותר משנתיים עם זנים יותר רגישים ופחות רגישים, לצערי הזנים בארץ לא עמידים בפני זה ב-100 אחוז. ופסילת האגס, מין דבק שמייצרות ציקדות על העצים, אבל זה יחסית ניתן לפתרון בניגוד לחירכון שקשה להתגבר עליו. המחלה השלישית היא החשיפה האגרסיבית ליבוא, כל נושא של מדיניות היבוא של הממשלה של שני העשורים האחרונים, יבוא פרוע מטורקיה, מעזה והשטחים, ומירדן. המהלך הזה הוכח במלחמה כשגוי ויצר הרבה מחסור בפרי. חלק מהחקלאים עדיין מוכים מהעניין הזה ועכשיו יש יבוא של אגסים מיוון. לשמחתנו זן עדן לא עומד מול שום אגס מיובא כי הוא פשוט מנצח כל זן אחר בפרמטרים״.
המשבר בענף הוא הזדמנות
לשמחתו של בן דור הוא הצליח לחמוק מחלק מהמחלות השנה בזכות הזן הצעיר החדש. ״אני מעריך שענף האגס יצטרך לעשות היערכות חדשה מבחינת זנים ושיטות גידול. רוב זני האגסים הקונבנציונליים צריכים כ-300-400 שעות קור בשנה, קשה להשיג את זה. הזנים הישנים המסורתיים יצטמצמו ויבואו זנים חדשים, אגסים עם בשר אדום, אגסים מוקדמים יותר, יהיו נטיעות חדשות. ישנו קצת את הרכב הזנים. יש לנו עוד זן חדש בשם ארלי עדן שהוא מוקדם יותר בחודש עם קליפה אדומה, ויש לנו גם ארלי אטרקשן שהולך להצליח מאוד בעיני. בחורף הזה אני רוצה לנטוע עוד 50 דונם מהזנים החדשים. אני חושב שהמשבר בענף הוא הזדמנות, למשל באיטליה ההתחממות הגלובלית פגעה ביבולים וביכולות הפרי, אבל הם הכניסו זנים חדשים שמצליחים מאוד, ביניהם עדן כמובן״.
ירון בלחסן, מנכ״ל ארגון מגדלי הפירות, ומגדל אגסים בעצמו ברמות נפתלי, מסכם את עונת האגס של 2025 כעונה לא פשוטה, מודה לממשלה ולמקבלי ההחלטות על לא מעט דברים טובים שהם קידמו, ויודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להמשיך לגדל אגס ישראלי איכותי.
אנחנו חווים שנים של התחממות, וזה משפיע על האגס
״באופן כללי אני מסתכל על הגרף של העשור האחרון ויש ירידה ברמת היבולים אבל לגבי שנה שעברה והשנה, חלק מזה זה תוצאה של המלחמה״, מסביר בלחסן על המצב, ״הרי במלחמה נשרפו שטחים, שטחים צמודי גבול שלא טופלו כמו שצריך והייתה לזה השפעה ישירה על כמות ורמת היבול. גם האגס הוא צרכן של מנות קור ואנחנו חווים שנים של התחממות, וזה משפיע על האגס וגידולים נוספים כמו תפוח ודובדבן. בנוסף זו שנת בצורת, בגליל ובגולן בהם מרוכזים 90 אחוז מגידולי האגס מוגדרים אזורים מנותקים, אם אין גשמים ואין זרימה בנחלים מקבלים פה פחות מים. המטעים חוו את זה בצורה קשה והיו קיצוצים במכסות המים״.
האגס נהיה גידול קשה ועתיר הוצאות
האם פחות משתלם לחקלאי לגדל אגס מפירות אחרים?
אגס כשלעצמו זה גידול קשה, בגלל פסילת האגס והחירכון נעקרו הרבה שטחי אגס, למשל באזור ראש פינה, בשנים האחרונות נעקרו למעלה מ-2500 דונם אגסים, יש ירידה בהיקף השטחים והתמודדות עם המחלות. הגידול הזה מצריך מחקר ופיתוח, בלי מחקר ופיתוח אנחנו נעמוד במקום ואפילו נלך אחורה. לפני 15 שנה היינו על 25-30 אלף טון, ועקב כל הגורמים שציינתי זה הולך וקטן, האגס נהיה גידול קשה ועתיר הוצאות, מספר המגדלים הצטמצם ומספר השטחים ירד. כמובן שיש לנו את נושא היבוא. בשנת 2024 יבאו לארץ 6500 טון, לפי נתוני משרד החקלאות. וב-2023 9600 טון. אם משקללים את הנתונים של 2024 של הגידול והיבוא אנחנו מגיעים ל-27 אלף טון צריכת אגס בארץ, אז חייבים יבוא משלים וזה מפריע למגדלים״.
האם חסרים תקציבים שיעזרו למגדלי האגס?
בעבר האגס היה ממיני הפירות שהיו שייכים למועצת הצמחים, למועצת הצמחים יש שולחנות מגדלים, השולחן עוסק בנושא המקצועי ומקבל תקציבי פיתוח ומו״פ, לפני מספר שנים הוחלט להוציא משם את האגס, זו הייתה טעות כי האגס חייב מחקר ופיתוח, יש דברים שלוקח עשור לפתח אותם, אם לא יתמקדו במחקר בגידול ויוכיחו שאפשר לגדל בשיטות אחרות שיותר חסינות ממחלות, לא נתקדם. האגס סובל מסירוגיות גדולה, שנה מניבה ושנה הרבה פחות מניבה, יש שינויים במזג אוויר ומחסור בקור ובמים והמון גורמים משתנים שמשפיעים על הפרי הזה. זה נוגע לכל החקלאות בכלל, הזרוע של מחקר ופיתוח חייבת עוד תקציב. בתפוחים הצליחו לפתח קיר פירותי, זה אומר יותר עצים בדונם, העץ יותר צר והתמורה המסחרית גדולה יותר, גם האגס צריך להגיע לשם, וזה צריך להיות בצורה מוסדית ומתוקצבת.
שר החקלאות דיכטר קידם כמה דברים משמעותיים, הוא הגדיל את מספר העובדים הזרים מ-30 ל-70 אלף, כי בערב המלחמה נעלמו עובדים זרים ולא היה מי שיעבוד, גם הממשלה וגם הלובי החקלאי עזרו בצורה בלתי רגילה לקידום ההחלטה והיום אין מחסור בעובדים זרים. וגם תיקון 31 לחוק המים שהולך לעשות רפורמה במחירי המים לצד השקעות של 3.5 מיליארד שקל שיביאו פתרונות של הולכת מים לאיגום לאזורים שונים בארץ, אלה דברים עם הרבה השפעה על ענף החקלאות״.
החקלאים היו היחידים שלא התפנו
בלחסן מדגיש את מה שהתברר בכל תקופת המלחמה כהכרחי. ״המלחמה הבהירה לנו כמה חשוב שנהיה עצמאיים בייצור המזון, החקלאים על הגבולות המשיכו למרות המלחמה לעבד את השטחים למרות הסיכונים. החקלאים עבדו פה תחת סכנה יום יומית של פצמרים וירי נ״ט ולא עזבו את השטח, הם היו היחידים שלא התפנו, כי העץ לא יכול שיעזבו אותו, אם לא תדאג לו אתה תאבד אותו. אם יהיה חרם, וטורקיה למשל לא תשלח לפה יותר עגבניות, אנחנו צריכים להאכיל 10 מיליון תושבים. צריך להסתכל על תוכנית בטחון המזון של העשור הקרוב והיא צריכה להיות ישימה גם בתקציבים גם בפיתוח קרקע, גם בהכנסת דור המשך, גם בזרוע פיתוח ומחקר, כל הדברים האלה חייבים להיות על השולחן. במשרד החקלאות יש תוכנית כזאת בעבודה ויו״ר מינהל המזון הכין תוכנית מפורטת, אני מקווה שיחד עם הארגונים החקלאיים והגופים המקצועיים נוכל לייצר לנו אופק יציבה. כי חקלאות חייבת ודאות״.
