מה בין הצונאמי הקטלני שאירע בסנטוריני ב-1490 לפני הספירה לבין נס חנוכה שבו נדרשים תושבי עמק חפר המזרחי לשלם חשבון חשמל עבור חודש נטול חשמל? לטסלה הפתרונים
זמן קצר אחרי שהחלה מלחמת טבח-נתניהו, נפוצה בציבור המבוהל השמועה שחובה על אדם אחראי ומיושב בדעתו לרכוש גנרטור לשם ייצור עצמי של חשמל.
הצורך בכך נבע מהמחשבה ההגיונית שבמלחמת החורמה הבאה עלינו לרעה, אותה ינהלו נגדנו אויבינו המשומדים, המטרות הראשונות שאליהן יכוונו את טיליהם תהיינה תחנות הכוח המייצרות חשמל.
שהרי יש היגיון בדבר – כך ייפגע המורל הכללי כשכולם יושבים בבית בלי סלולרי כי תחנות הממסר מושבתות, וכמותן גם תחנות הדלק, והבנקים, וחברות כרטיסי האשראי, וגם הכספומטים.
ואם לא די בזה, כך גם כולם שרויים בבית בחשיכה בלי קשר טלוויזיה לעולם הרחב ולמה שקורה בו, ומה שיותר נורא מזה, במקרה שלי – בלי נטפליקס ובלי אינטרנט בכלל.
כי גם הראוטר בבית מושבת!
ועל כן ברור מטבע הדברים וההיגיון הבריא, שבמצב מלחמה כמו שתיארתי כאן יש לרכוש גנרטור ביתי לייצור חשמל.
ולמרות הכול לא רכשנו גנרטור, כמו שסיפרתי כאן בעבר. כי כדי להפעיל גנרטור צריך בנזין, ולהחזיק ג'ריקנים של בנזין בסביבת הבית כשטילים נוחתים סביבך וכטב"מים מתפוצצים מעליך כמוהו כניסיון התאבדות.
אז לא רכשנו גנרטור, כאמור, ואין לנו אחד כזה עכשיו – שהוא עניין שאני מצר עליו מאוד, ועל אף שדומה שהסכנה חלפה, אני מתחרט ומכה על חטא כל יום מחדש.
וכל זאת למה?
כי מפה לשם, קרה מה שבעיני חניה הוא החלק המדהים והיפה של השנה ובעיני הוא אסון טבע שחוזר כל שנה מחדש – הגיע החורף!
וכשהגיע החורף הסתבר מה שאנחנו יודעים כבר וידענו תמיד – שבעמק חפר המזרחי אין צורך כלל וכלל שיפלו טילים על תחנת הכוח בחדרה כדי שנשאר ללא חשמל במשך ימים.
בשביל זה מספיק שירדו שלושה מילימטר גשם.
הגם שבדרך כלל מספיק גם מילימטר אחד.
ולפעמים לא צריך גם את זה – מספיק משב קל של רוח כדי שעמק חפר המזרחי ימצא עצמו בחשיכה.
נאלצו ללבוש סוודר
- ב-1490 לפני הספירה גרמה התפרצותו של הר-הגעש סנטוריני לצונאמי ענק וקטלני שכיסה את האגן המזרחי של הים התיכון והחריב את התרבות המינואית באי כרתים.
- ב-1755 גרמה רעידת האדמה שהחריבה את ליסבון שבפורטוגל לגל צונאמי שהגיע עד לצידו השני של האוקיאנוס האטלנטי וגרם למותם של מאה אלף בני אדם.
- יום לאחר חג המולד של 2004 גרמה רעידת אדמה בעוצמה של 9.1 ריכטר לגלי צונאמי שגרמו למותם של 280 אלף אנשים בהודו, סרי-לנקה, אינדונזיה ותאילנד.
- במרץ 2011 גרמה רעידת אדמה בעוצמה 9 בסולם ריכטר להרס קטלני בעיר פוקושימה ביפן ולאסון גרעיני כבד.
- בדצמבר 2024, ירדו שלושה מילימטר גשם בחלק המזרחי של עמק חפר אי-שם במדינת ישראל, והושבת החשמל לכ-42 אלף תושבי האזור, שנאלצו ללבוש סוודר נוסף בגלל הקור והחלו להתכתב זה עם זה בוואטסאפ ולקטר על הממשלה ועל חברת החשמל ועל המועצה האזורית, עד שנגמרה להם הבטרייה בסלולרי וכבר לא הייתה להם אפשרות להטעין אותה – וזה חזר על עצמו כל יום מחדש.
זו הייתה רשימת האסונות הגדולים שפקדו את הגזע האנושי מאז המהפכה החקלאית ועד היום.
לדעתי, לפחות.
אל ארצות הצפון
את הטור הזה אני כותב כשהלפטופ שלי עובד על הסוללה שלו.
הסיבה שהמחשב הנייד שלי פועל על הסוללה ולא באופן המועדף עלי, כשהוא מחובר למטען, והמטען מחובר לשקע שבקיר, היא פשוטה: אין בשקע שבקיר חשמל.
הסיבה שאין בשקע שבקיר חשמל גם היא פשוטה: חורף עכשיו.
ובחורף, כידוע, אין חשמל בעמק חפר המזרחי.
שמעתי על אזורים במדינות העולם השלישי, באפריקה ובדרום מזרח אסיה ואולי גם שבטים במונגוליה ובאמזונס שהחשמל לא הגיע אליהם עדיין, והבנתי שאנחנו החיים בעמק חפר המזרחי עדיין לא שם – אנחנו לא עולם שלישי אלא שניים וחצי בלבד.
כלומר – בקיץ יש לנו חשמל.
בחורף לא.
בבית הספר היסודי למדנו על נדידת הציפורים. סיפרו לנו אז שעם בוא החורף נודדות הציפורים מאירופה אל ארצות החום, שם הן מעבירות את החורף וחוזרות צפונה בקיץ.
מאז שאני גר ביד חנה התחלתי לחשוד שמה שקורה עם נדידת הציפורים קורה גם עם החשמל שלנו: בחורף החשמל שלנו נודד אל ארצות הצפון, או אל ארצות החום, או לנופש בקאריביים, רק לא להישאר כאן בעמק חפר המזרחי, כי גם החשמל כבר יודע – אין כל טעם להישאר בעמק חפר המזרחי בחורף, כי אין כאן חשמל עד בוא האביב.
ומאחר שחג החנוכה נחגג תמיד בחורף, קורה גם אצלנו נס חנוכה גדול – אין חשמל, אבל יש חשבון חשמל לתשלום!
ועלה בדעתי שיפה תעשה חברת החשמל אם לחשבון החשמל החודשי תצרף ערכת אבני צור, אותן ניתן יהיה להכות זו בזו לשם קבלת ניצוץ והדלקת אש, עניין שכבר אבות אבותינו ידעו לעשות, ונוכל להאיר את הבית ולחמם את השתיה והאוכל גם בחורף הישראלי.
ובזה יבוא הקץ לוויכוח בין אוהדי ניקולה טסלה לבין אוהדי תומס אלווה אדיסון בשאלה מי היה הראשון שאפשר לבני האדם להאיר את ביתם ולחמם את גופם ולבשל את מזונם, כי בעמק חפר המזרחי התשובה הנכונה תהיה: האדם הניאנדרטלי.
תקוע עד האביב
אחת הסיבות המשכנעות עבורי שלא לרכוש מכונית חשמלית היא הידיעה שאם אקנה אחת כזו, אני עלול למצוא את עצמי תקוע בחניה של הבית ביד חנה עד בוא האביב, אביב שמתאפיין בשני דברים: פרחי ההדרים נפתחים, והחשמל חוזר לשקעים.
ואם אני צריך להחזיק ליד הבית גנרטור גדול ולשפוך אל המיכל שלו דלק כדי להפעיל אותו ולהטעין את המכונית, למה שלא אשפוך את הדלק הזה ישר למיכל של האוטו ואסע על מנוע בנזין?
אדרבא, בזכות מכונית הבנזין שלי אני יכול להרשות לעצמי להשתולל בשימוש בסלולרי, ואינני מוטרד כלל וכלל מהסוללה ההולכת ונגמרת. שכן אם הסוללה הולכת להיגמר, אני נכנס למכונית, מפעיל את המנוע, ומחבר את הסלולרי לשקע הטעינה.
שתי דקות אחרי שאני עושה את זה, עולה לי הרעיון הבא: אם כבר מנוע המכונית פועל, למה לא להפעיל גם את החימום שבמכונית ולא לסבול עוד מהקור?!
שעל כן מיד אני עושה גם את זה, וחום נעים מתפשט, ואז מוחי מפשיר ומתחילים לצוץ בו עוד רעיונות מבריקים, כמו הרעיון הבא: אם כבר המכונית פועלת, למה לא לנסוע בה לבית הקפה בקניון שבכפר יונה, שנמצא בחלק המערבי של עמק חפר, או אל "ארקפה" או אל "ארומה", המצויים בגבולות הציוויליזציה ושמצוי בהם המוצר הנדיר והמופלא הקרוי "חשמל", המביא איתו גם חימום כללי וגם אינטרנט וגם תאורה נעימה?
אומנם אין בבתי הקפה הללו מקלחת חמה, שתחליף את הדוד החשמלי שלא עובד גם הוא, וגם שמש לחמם את הדוד אין, אבל תמיד אפשר להזמין כוס תה בלי תמצית ולהשתמש במים החמים לרחצה זריזה לעיני הלקוחות הנדהמים.
הם כבר יבינו שהגעתי משבט נוודים מונגולי או מעמק חפר המזרחי.
ועל כן נקרא בביתנו החורף "תקופת הנדידה", שבה לא רק הציפורים נודדות אלא גם אני נודד בעקבות החשמל, עד הופעת הסנונית הראשונה המבשרת את בוא האביב.
