על גבולות הגזרה של צווי ההרחבה בחקלאות

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ניתן לאחרונה פסק דין שדן בין היתר בשאלת חלותם של צווי ההרחבה בחקלאות.

פסה"ד[1] דן בתביעתו של אדם שעבד למעלה מ-15 שנים כאחראי על המכירות "במשתלה" במושבה יסוד המעלה. כחצי שנה לאחר שהודיע על הפסקת עבודתו הגיש תביעה כנגד מעסיקתו. בתביעה עתר לתשלום בגין רכיבים שונים שעיקרם הכרה בו כ'עובד' ולא כקבלן עצמאי (קיבל תמורת עבודתו כנגד חשבונית ולא בדרך של תלוש שכר). בית הדין דן בהרחבה בסוגיה זו, הכריע שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים ומכך נגזרו זכויות, בהם: פיצויי פיטורים, פנסיה, דמי הבראה, חופש, סה"כ הושת על הנתבעת תשלום בסך של כ-100,000 ₪.

ואולם כאן נעסוק רק בשאלה האם על הצדדים חל מי מצווי ההרחבה בחקלאות?

הנתבעת היתה המנהלת והבעלים של עסק בשם "המשתלה".

במשתלה מתוחזקים עצי פרי ונוי, פרחים עונתיים ועציצים, אלה נמכרים לצד מצעי גידול, דשנים, חרסים, אביזרי השקייה ושאר צרכי חקלאות וגינון.

בתביעתו טען התובע כי על הצדדים חל "צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מינהלי" או "צו ההרחבה בענף החקלאות" הכוללים גננות נוי ומשתלות.

התובע טען כי בשל היותו גנן מקצועי מוסמך וכן כיוון ששימש, בין היתר, כמנהל עבודה במשתלה, היחסים בינו למעסיקתו חוסים תחת צו ההרחבה המינהלי.
לעומת זאת טענה הנתבעת כי אין תחולה לצווי ההרחבה כאמור היות ו"המשתלה" הינה חנות המוכרת פרחים, שתילים ומוצרים נלווים. נטען כי המשתלה אינה מייצרת שתילים אלא רוכשת אותם ממקורות שונים בין היתר מחברה שבבעלות משפחתה של הנתבעת שמייצרת שתילים (אשר לגביה אין ספר כי עיסוקה הינו חקלאי צרוף).

לא היתה מחלוקת כי במשתלה בוצעו עבודות שימור ותחזוקה כגון ריסוס וגיזום של השתילים שעמדו למכירה.

דיון והכרעה:

ההלכה היא כי המבחן המכריע לקביעת חלותו של צו הרחבה על עסק כל שהוא הוא פעילותו העיקרית של העסק. בענייננו הוברר כי התובע ביצע במשתלה עבודות שונות ובעיקר עסק בהזמנת סחורה ומכירתה. יחד עם זאת עסק התובע גם בעבודות שמהותן טיפול ואחזקה בסחורה שנמצאה במשתלה.

בית הדין שוכנע כי הפעילות העיקרית במשתלה הייתה מכירה של פרחים, עציצים, שתילי עצי פרי וכן כלי עבודה חומרי ריסוס והדברה וכיו"ב מוצרים נלווים. באשר לעיסוק בתחזוקת הצמחים שנמכרו במשתלה (ריסוס, גיזום, עיצוב, עישוב וכד') נקבע כי "מטבע הדברים לא ניתן להותיר את הצומח ללא טיפול תחזוקתי בסיסי עד למכירתו, שאחרת לא יהיה מה למכור".

מכאן עבר בית הדין לבחון את השאלה האם לאור הנתונים שנקבעו לעיל חל מי מצווי ההרחבה בחקלאות.

בסעיף ההגדרות בצווי ההרחבה בחקלאות "משק" חוסה תחת צווי ההרחבה. משק כולל סוגי ענפים בהם גם גננות ושתלנות, משכך טען התובע כי הצו המינהלי חל עליו שכן הוא כולל (כאמור בצו) את מי שהינו "גנן נוי" המחזיק בתעודה המאשרת זאת וכן כי הוא שימש כמנהל עבודה במשתלה. בית הדין קבע כי עיקר פעילותה של המשתלה ושל התובע היתה מכירתית, הסחורה לא יוצרה במקום אלא נרכשה מגורמים חיצוניים. כאמור, בית הדין לא התעלם מעבודות התחזוקה של הסחורה ואולם הוא קבע שעבודות אלה היו עבודות נלוות. בית הדין לא שוכנע כי התובע עסק בעבודות גננות ושתלנות לסוגיהן אלא עסק בעיקר במנהלות, רכישה ומכירה של המוצרים שבמשתלה.

סיכומו של עניין, נפסק: "מאחר שעיקר העבודה במשתלה איננה עבודת גינון לא שוכנענו שצו ההרחבה בענף החקלאות – גנני נוי ומשתלות חל על הצדדים".
ובתוך כך: "… אין בעובדה שהתובע היה גנן בהכשרתו על מנת לקבוע כי צו ההרחבה חל על הצדדים".

בית הדין הדגיש: "המבחן המכריע הינו עיסוקה העיקרי של הנתבעת מאחר שצו ההרחבה אינו מגדיר "משתלה" או "גננות נוי" יש לבחון את עיקר עיסוקה של הנתבעת ולא את שמה". נקבע: במקום בו המשתלה מגדלת בעצמה את הצמחים הנמכרים אזי צו ההרחבה יחול שכן אז העניין הוא "חקלאות" ו/או "גננות" במקרה שנדון בפסק הדין דובר על חנות לממכר שתילים ועציצים (ועוד) שהתקבלו מספקים חיצוניים ואשר על כן לא חל על הצדדים אף לא אחד מצווי ההרחבה בחקלאות.

לסיכום:

• משנקבע מחד כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק (המאמר לא עוסק בסוגיה זו)  זכאי התובע לסכומים הנובעים מזכויותיו של 'עובד'.
• מאידך משנקבע כי צווי ההרחבה בחקלאות אינם חלים הרי שהתובע לא זכאי לזכויות הנובעות מצווים אלה, בהם, מענק שנתי/משכורת יג', קרן השתלמות, כלכלה, תוספת משפחה, תוספת ותק והטבות נוספות .
• לצו ההרחבה יש "גבולות" לא כל עיסוק בצומח יוגדר אוטומטית ככפוף למי מצווי ההרחבה בחקלאות.

-האמור לעיל אינו תחליף לייעוץ משפטי-

[1] סע"ש 17621-03-19 דוד בזז נ' שרה זמירי