שני אסונות מחרידים פקדו את החקלאי ג'ימי שעל, מגבעת יואב שברמת הגולן * בנו הבכור, אופיר, נפטר ממחלה גנטית ובנו עמרי, מנישואיו השניים נהרג בתאונה * תמר פלד-עמיעד פגשה את ג'ימי במצפה אופיר, אותו הקים להנצחת בנו וניסתה להבין מה מניע אותו להמשיך
יש מקומות אליהם אנו מגיעים, והיופי המרהיב של הטבע מפעים כך, שנשימתנו נעתקת. כך הרגשתי כשהגעתי למצפה אופיר.
כדי להגיע למצפה אופיר, עליך להגיע לצומת כורסי העולה לרמת הגולן, לפנות ימינה, לנסוע אחד עשר קילומטרים ולפנות ימינה. שם נוסעים בדרך עפר ומגיעים למצפור אופיר.
רגע לפני שמגיעים, אין כל רמז למראה המרהיב במצפה אופיר. יש אומרים שהמצפה הזה הוא היפה ביותר בארץ ואמנם הנוף הנגלה והרדיוס של הנוף הנראה שם הוא נדיר ביופיו.
במצפה אופיר פגשתי את ג'ימי שעל. יש כאלו שמכירים אותו בשם ג'ימי ג'יפ. ג'ימי הוא חקלאי ממושב גבעת יואב שברמת הגולן. גבעת יואב הוא המושב הראשון ברמת הגולן.
את מצפה אופיר בנה ג'ימי לזכר בנו הבכור אופיר שעל ז"ל, שנפטר ממחלה בהיותו נער בן 16. עוד בהיותו רך בשנים היה אופיר ילד עם בעיות בריאותיות. הוא היה מאושפז הרבה פעמים בילדותו ונעוריו. הדיאגנוזה של מחלתו לא הייתה ברורה. רק לפני מספר שנים הגיעה דיאגנוזה מדויקת – ככל הנראה הייתה מחלתו מחלה גנטית.
על אף שהיה ילד עם בעיות בריאותיות, מותו של אופיר היכה את ג'ימי ואת אימו של אופיר. ג'ימי הוא אדם שבמהותו חייב להיות ביוזמה ובעשייה. מכיוון שזוהי מהותו, ג'ימי החליט לעשות מעשה ולבנות את המצפה הזה להנצחת בנו אופיר.
ג'ימי היה חקלאי שעיקר פרנסתו הייתה מגידול בקר במרעה. בוקר המגדל את עדר בקר במרעה הוא איש שטח. אנשי השטח הם אנשים המחוברים לאדמה ולשטחים מאד גדולים.
ילדותו של ג'ימי עברה עליו בנתניה. ילד שאהב מרחבים, היה דיסלקטי בתקופה שלא כל כך הכירו מה זאת דיסלקציה, מה שאומר שאהב לבלות הרבה גם מחוץ לכיתה.
אביו של ג'ימי היה עובד תנובה. הוריו הגיעו מפולין, חיו בשכונות של בתים קטנים ופיסת אדמה. בשל היותו דיסלקטי, בימי בית הספר התיכון עבר ללמוד בפנימיה חקלאית בחדרה.
ג'ימי היה בן הזקונים במשפחה, כולם קראו לו הקטן של פוקס. הוריו נתנו לו את השם אברהם בלידתו, אך כשהיה בן 3 אחיו החליט לקרוא לו ג'ימי. ג'ימי היה ספורטאי מצטיין באולימפיאדה ומאז כולם קוראים לו כך. השם אברהם נשאר נחלתם הבלעדית של הוריו.
כשהגיע לגיל הגיוס, החליט ללכת בצבא לגרעין נח"ל. ג'ימי וחבריו הגיעו לקבוץ כפר רופין, שם פגש את עירית ונישא לה. לבני הזוג ונולדו שני בנים, אופיר הוא בנם הבכור שנולד בכפר רופין.
השרות הצבאי החל בכפר רופין ומשם עברו להיאחזות מי עמי. היו אלו הימים של לפני מלחמת ששת הימים. ג'ימי וחבריו לחמו במלחמת ששת הימים ברמת הגולן.
ג'ימי השתחרר מהצבא, חזר לכפר רופין וריכז את ענף הבקר למרעה. החיבור לקרקע ולמירעה הביא לתפנית בחייו ולמעברה של משפחת שעל למושב גבעת יואב. כאמור, אופיר נולד בכפר רופין והבן השני עמית נולד בגבעת יואב. בהמשך התפרקו הנישואים עם עירית והיא חזרה עם הבנים לקבוץ. הקשר בין עירית וג'ימי הוא קשר טוב וגם הקשר עם הבנים הוא חזק.
ג'ימי בנה את המשק בגבעת יואב, ריכז את כל ענף הבקר למרעה של המושב ובהמשך הקים עדר פרטי של עצמו. למעשה היה זה אחד העדרים הראשוניים ברמת הגולן.
ג'ימי: "אני היום בן 76, עד לפני ארבע שנים היה לי עדר בקר גדול של 270 אמהות. עדר בקר ברמת הגולן נמצא במרעה כל השנה. זהו ענף חקלאי שתלוי בהכי הרבה חסדיי שמיים. התלות בגשמים עצומה.
"אם יש יותר מידי גשם – יש בעייה, אם ישנם מעט גשמים, יש טורפים רבים בשטח, מחלות שמתפשטות במרעה וכמובן גניבות. בענף גידול בקר במירעה יש המון עבודה יומיומית. בנוסף, אתה חייב להתמודד מול המון בירוקרטיות שחייבים לעשות. ישנם צעירים רבים שמוקסמים מהענף הזה ורק עם הזמן נוכחים כמה קשיים יש בענף. בד בבד עם גידול וטיפול בענף הבקר במרעה פיתחתי את המשק החקלאי. גידלתי ירקות, אבטיחים. בנוסף היה לי לול שבו גידלתי הודים."
הגירושים היו משבר גדול
ספר לי על אופיר?
"אופיר היה נער נחמד ביותר, נער מאד חברותי וחלש במידה רבה בשל מצב בריאותו. באותם ימים בהם היה מאושפז חשבו שיש לו מחלת כבד. פניתי אז לדוקטור קם, שעשה את השתלת הכבד הראשונה בארץ, וביקשתי שישתיל לאופיר כבד, אך דוקטור קם טען שזה מאוחר מידי.
"אופיר נפטר ואנחנו היינו שבורי לב. כשאופיר נפטר אני הייתי כבר בזוגיות שניה והקמתי משפחה עם ציפי. לציפי ולי נולדו שלושה ילדים."
הנוף המרהיב של מצפה אופיר מרחיב את הלב.: "בחרתי את המקום הזה למצפה, ממספר סיבות," מסביר ג'ימי. "הסיבה הראשונה הייתה כי אופיר מאד אהב את המקום הזה כשטיילנו יחד. אופיר ואני היינו מגיעים הנה הרבה פעמים, היו לנו שעות יפות כאן יחד."
ספר על הכנת המקום ובנייתו?
אופיר נפטר בשנת 1986. מייד אחריי מותו הבאתי למקום בולדוזרים, פילסתי והכנתי את המקום. תכננתי את המצפה כך שהוא מחולק לארבעה חלקים. שכנעתי את ועדת השמות ששמו של המקום יהיה אופיר. כבר בתכנון החלטתי שהמקום יהיה מחולק לארבעה חלקים.
"הבאתי לכאן עצי זית, כמניין שנותיו של אופיר מכפר רופין. החלק השני של המצפה בנוי בעבור פיקניק קבוצתי, כלומר מיועד לקבוצות. יש כאן שמורת טבע קטנה של פרחי בר מהמקום ושנאספו מהסביבה.
"זהו מתחם ענק. יש במקום שטח של 20 דונם של עציי חורש של ארץ ישראל, עצים מאד ייחודים, עצי אלון, אלה, חרובים וקטלבים. יש במקום פינות ישיבה מאבן. המקום מרהיב ביופיו, והנוף הנשקף יוצא דופן.
"יונה יהב, שהיה ראש עיריית חיפה, הגיע הנה לביקור לפני שנים, מאד התלהב והחליט שהוא בונה מצפים בחיפה על פי המודל הזה של מצפה אופיר. חברת התיירות חמת, חברה ממשלתית הצטרפה ואנשיה נתנו לנו תמיכה.
"בסקרים זהו מצפה מספר שתיים בארץ כמצפה. המקום שוקק חיים. מגיעים לכאן אנשים מכל הארץ ומכל קשת האוכלוסייה הישראלית: ערבים, דתיים, חילוניים וחרדים. נכון להיום, לאחר מאבק של שנים כנראה שיסללו דרך עפר המובילה למצפה."
על התקופה שעברה על ג'ימי לאחר מות בנו בכורו מספר ג'ימי: "השנים הראשונות לאחר מותו של אופיר, היו אלו שנים בהם הייתי באבל עמוק על אבדנו ומותו של אופיר.
"הייתי מגיע למקום הזה כמעט מידי יום. העשייה והבנייה של המצפה עזרו לי להתמודד עם האבל הכואב. מצפה אופיר משקף את כל תפיסות עולמי והווייתי."
מסתבר שג’ימי שחי את השטח מידי יום עשה שינויים נוספים בחייו. לפני שנים החל לעשות טיולי ג'יפים למבקרים, טיולי שטח.
ג’ימי: "הכל החל במקרה. היה לי ג'יפ אתו נסעתי בשטחי הבקר והמרעה. הגיעו אליי חברים לביקור ולקחתי אותם לטיול שטח באזור. כאשר הטיול הסתיים שאלתי אותם: 'חברים, לו הייתם צריכים לשלם על הטיול הזה, הייתם משלמים?' התשובה הייתה 'ברור!'. כך קיבלתי החלטה ופניתי לטיולי שטח.
"אז פתחתי חברה לטיולי ג'יפים, הייתי פורץ דרך באותם ימים. בכתבות שנכתבו עליי הגדירו אותי העיתונאים כג’יפאי מספר אחד. במקביל למדתי הדרכה של מורי דרך ובמקביל המשכתי לעסוק בחקלאות. לפני 17 שנים אף בניתי צימרים במתחם המשק. כמו בכל אורחות חיי, הצימרים שלנו בנויים במרחב מאד גדול. ציפי, האישה שאיתי, היא זו שמנהלת את הצימרים. ציפי למדה הדרכה והיא מורת דרך והיא גם מובילה טיולי שטח."
מותו של עמרי
רצה הגורל ובשנת 2003, באותו התאריך שבו נפטר אופיר, פקד את ג'ימי וציפי אסון נוסף. עמרי, בנם של ג’ימי וציפי, נפטר כתוצאה מתאונה, בן שבע עשרה היה במותו.
הכאב, העצב גדלו ונכחו ועם זאת החיים עם כוחם הגדול המשיכו. הקשר בין עירית וציפי כאימהות שכולות התחזק. ג’ימי איבד שני בנים צעירים מאד, בנערותם. טרגדיה קשה.
ג’ימי בדרכו המשיך בעשייה. המשק מעובד, טיולי הגיפים ממשיכים. כל הילדים גדלו וכולם נשואים ובעלי משפחות. עמית, הבן מנישואיו הראשונים של ג’ימי עם עירית, הוא צלם עיתונות מאד מצליח שחי בחו"ל, עד לאחרונה היה בתאילנד ובימים אלו עבר להודו. ליאת, הבת מנישואיו של ג’ימי לציפי, נשואה, אם לשלושה ילדים ובנתה את ביתה בקבוץ חניתה. ותמר, גרה ברמת גן, נשואה ואם לשני ילדים. היחסים בין האחים והאחיות יפים ונינוחים, וכך גם בין בין האימהות ובין הנכדים – משפחה.
בשנים האחרונות בריאותו של ג’ימי קצת התרופפה. ג’ימי עבר ניתוח להחלפת מסתם בלב. במהלך הראיון ג'ימי שאל אותי בחיוך: "נחשי מאיזה חומר המסתם שהחליפו לי? מסתם מכני, מסתם מחזיר או מבקר? התשובה המתבקשת הייתה "מבקר" ואכן, המסתם שהוחלף הוא מבקר. גם מפרק הירך עשה לו קצת בעיות.
היה שלב שבו ציפי וג’ימי שאלו עצמם לאן פנינו? שהריי אין להם בן ממשיך במשק והם כבר לא צעירים. השניים קיבלו ההחלטה להישאר בגבעת יואב, שם בנו את ביתם, שם בנו את חייהם.
ג’ימי וציפי, שניהם אנשי עבודה חרוצים, ממשיכים לעבוד במשק ולהפעיל את הצימרים. גם מצפה אופיר הוא מקור מתמשך של עשייה, אהבה, גאווה, זיכרונות ונוסטלגיה.
בכל ראש השנה
בכל ערב ראש השנה מתכנסת משפחת שעל ביחד עם חברים במצפה אופיר. כך יהיה גם בערב ראש השנה הקרב ובא. עירית מגיעה עם בתה, ציפי וג’ימי וילדיהם וחברים ואנשים נוספים מצטרפים. שם במצפה אופיר, בשעת השקיעה, רגע לפני כניסת השנה החדשה, כולם מרימים כוסית לכבודה של השנה הקרבה ובאה, שרים שירים לראש השנה ואחר כך פונים לארוחת ערב החג.
ג’ימי הוא חקלאי וכשאני שואלת אותו: "אתה חקלאי?" תשובתו היא: "אני חקלאי, איש אדמה ואני רואה עצמי כאדם של מרחבים. כך בניתי את ביתנו. הקומה הראשונה היא קומה בה נמצאים חדרי השינה ובקומה השניה, המטבח והסלון, שם נראה נוף נהדר עם מרחבים. כך בכל חיי אני חי את המרחבים – בעדר הבקר, בטיולי הגי’פים ובכל תחומי חיי."
בעודנו יושבים במצפה אופיר קורים מספר דברים. מספר אנשים מגיעים לביקור במקום. בחור צעיר עם כיפה על הראש עם ארבעת ילדיו, מסתבר שהוא מיהודה ושומרון. הגיע זוג מבוגר מאזור אחר וזרם המבקרים לא מסתיים – עוד ועוד אנשים מבקרים ונדהמים מהמקום ומהנוף המדהים במצפה זה.
לפתע ג'ימי מצביע על ציפור גדולה שעפה מולנו ומסביר מהי הציפור ומה מעשיה. הידע שלו בטבע, בכל הקורה ורוחש , פנטסטי. ג’ימי שעל, איש של מרחבים.
האסונות שפקדו את משפחת שעל הכריעו ולעד יכאיבו. החיים, העשייה, המרחב האישי והמרחב של הנופים ומרחבי האדמה יצרו מרווח תנועה לחיים וליופיים של החיים.
