על הדבש ועל העוקץ

ניר דורון ממושב גבעת ח"ן, הייטקיסט, מרצה, יוטיובר ואיש אשכולות ניסה כל דרך להתמודדות עם כאביו כולל טיפול בעקיצות דבורים * בספר מרתק ("צמיחה מן הכאב") הוא מתאר חיים רצופי אתגרים, כאבים פיזיים ומשברים, אך עם לא מעט הומור על הדרך * "לכל דבר יש פתרון – לעיתים קל למצוא אותו ולעיתים נדרש לשם כך מסע חיים שלם"

"מה שמחזיק אותנו האנשים הכואבים במצב של שפיות היא התקווה להחלמה. התחושה שחשים אחרי שניסיתם פתרון, שלא הביא מזור לכאב, היא קשה וכואבת לא פחות מהכאב עצמו. כל כך הרבה דברים ניסיתי והתאכזבתי, אבל לא נשברתי. מדוע? כי היה בי הלך הרוח שאמר: הפתרון הוא אי שם ומחכה לי, רק צריך להפוך את כל העולם כדי למצוא אותו."

המונולוג הזה שייך לניר דורון, תושב מושב גבעת ח"ן, שעבר חיים שלמים רצופי כאב: פציעות, שברים, קרעים, דלקות כרוניות בגוף (דלקות ספורט), כאבי פנטום ושאר תקלות. הוא ניסה כמעט 50 שיטות של רפואה אחרת (משלימה, אלטרנטיבית, אינטגרטיבית, טבעית, עממית ורפואת סבתא). גם משברים אישיים ונפשיים (עקב פציעות, החלמה מניתוח, תקופות אבטלה, פרידה, גירושין) עברו בדרכו. בסופו של דבר, כך הוא מעיד, יצא מחוזק יותר, ויותר חשוב – בלי כאבים.

דו"ח המסקנות שלו שרואה אור בימים אלה בספר "צמיחה מן הכאב – 100 שיטות של רפואה אחרת שהממסד היה שמח שלא תכירו" (הוצאת ספרי ניב), מרתק ומעורר השראה. הוא כולל שיטות מעניינות מאוד שפיתח להעלמת הכאב וטיפולים רבים בהם התנסה כמו עקיצות של דבורים. הסיפור כולל אנקדוטות רבות, תובנות ומסרים עם לא מעט הומור על הדרך.

"אני מקווה שהספר שלי יחזיר את האמונה, הציפייה, התקווה ויספק את הידע לכל הסובלים מכאב כזה או אחר – פיזי או לא פיזי," הוא אומר. "לכל דבר יש פתרון – לעיתים קל למצוא אותו ולעיתים נדרש לשם כך מסע חיים שלם."

החיפוש אחר מזור

ניר דורון (49) הוא הייטקיסט (סמנכ"ל תפעול טכני בבית תוכנה בכפר סבא), מרצה, יוטיובר ואיש אשכולות, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בארכאולוגיה ובתרבויות המזרח הקדום וכן הוא מתנדב סדרתי. 15 שנה במשטרת ישראל, בוועדי ההורים בבתי הספר של הילדים, הורה מעשיר בדימוס ומסייע בקהילת המושב. הוא גרוש ואב לשני בנים: הקטן בן 14 והגדול בן 17, אשר אמר לו משפט שהפך למוטו בספר: "אין דבר כזה 'הדרך אל האושר', הדרך עצמה היא האושר".

הפעם הראשונה שניר חווה כאב היה בגיל 5 כשנפל עליו תנור רדיאטור. הנפילה גרמה לדלקת במפרק הירך שהובילה לשבוע אשפוז בבית החולים בילינסון.

"זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בבית חולים והפעם הראשונה שישנתי בלי ההורים שלי," הוא מספר.

האשפוז הזה פתח את הדלת לעולם של כאבים שצצו והופיעו פה ושם, אך לאחר השחרור מצה"ל הלכו והתגברו עם השנים. אחרי שהחל את לימודי המשפטים, החל להרגיש כאבים עזים, שהיום הוא יודע לייחס אותם לבחירה שלו במשפטים. "זה פשוט לא אני," הוא אומר. "כשאדם בוחר להקדיש שלוש וחצי שנים לתחום שהוא לא אוהב ואפילו שונא, הגוף מאותת לו בדרך היחידה שהוא מכיר: בכאב."

מה לא אהבת במשפטים?

"הכול. לא את המקום, לא את החומר, לא את האנשים ולא את המרצים. ניסיתי להתכחש לזה, אבל הגוף לא מתכחש. הוא מבטא את הסלידה שלו ואת חוסר ההתאמה בכאב."

נסה לתאר לי את הכאבים שחווית.

"זה התחיל מדלקת מפרקים כרונית שנמשכה למעלה משנתיים. כאבי התופת היו כל כך מפתיעים שאי אפשר להמחיש אותם במילים. הקושי הנפשי הוא כשזה קורה בפעם הראשונה. אתה מכיר את התחושה, אתה לא יודע כמה זמן ובאילו עוצמות זה יימשך, ואתה לא מבין את היקף המגבלה החדשה או מתי תגיע ההחלמה. יש שלב בו משך ועוצמה של כאב פיזי, ללא ידיעה עד מתי יימשך ואם אי פעם ייפסק, יכולים להביא אדם לשבירה טוטלית ואל סף הייאוש והכיליון. שם בדיוק הייתי – בצומת הדרכים הזה. כמעט כמו הנסיך המלט ושאלתו הנצחית: 'להיות או להיות?' בשלב כלשהו די הרגשתי שאני 'הולך על הקצה' – בין עולם החיים לבין עולם המתים."

מהם הטיפולים הכי מוזרים שניסית כדי להעלים את הכאב?

"וואו, ניסיתי הכול מהכול. כשאתה על סף ייאוש אתה מוכן לנסות כל דבר. אחד הדברים המשעשעים שניסיתי היה כשנסעתי לכפר בדואי בצפון, שם נתן לי מומחה לרפואה עממית חומר בשם 'רוח אל כליה' המופק מצמח כלשהו ובעל ריח דוחה כמו שתן של עיזים, אותו מרחתי על הגוף שלושה ימים. זה לא עזר. בסופו של דבר הגעתי גם לטיפול רדיקלי במסגרת אפיתרפיה או במילים אחרות: עקיצות דבורים."

אפיתרפיה

הטיפול באמצעות עקיצות דבורים, שהוא הטיפול האולטימטיבי במסגרת רפואה עממית הקרויה אפיתרפיה (טיפול על ידי תוצרים של דבורת הדבש), איננו חדש. השיטה התפרסמה לראשונה באופן מדעי בשנת 1850 בצרפת, אם כי היא קיימת כבר אלפי שנים. מאז רווח הטיפול ברפואה העממית ובשנים האחרונות החלה השיטה להתבסס בישראל כטיפול אלטרנטיבי מועדף לסובלים מדלקות פרקים שונות ומחלות אוטואימוניות אחרות.

"בכל טיפול אתה חווה בין 30 ל-36 עקיצות," משתף ניר דורון. "זה נשמע כמו טיפול סדיסטי, אבל בשלב ההוא עם הכאבים שחוויתי, כבר הייתי מוכן לנסות כל דבר, אפילו ללכת על גחלים או לשכב על מיטת מסמרים אם זה היה זה עוזר. המוטו היה: 'לסבול כאב קטן כדי להיפטר מכאב גדול', וזה עבד."

הטיפול בדבורים באמת עוזר?

"כן, מאוד. העקיצה גורמת למוח להפריש קורטיזון שמאיץ החלמה של דלקות. להבדיל מקורטיזון סינתטי שמיוצר בבתי חרושת, כאן אין תופעות לוואי. הדלקות שהיו לי היו ריאקציה של החוויות השליליות שחוויתי בחיי באותה תקופה."

אחד הטיפולים המעניינים הנוספים שמוזכרים בספר הם וואטסו, סוג של הידרותרפיה – חוויה עמוקה של רוגע ופינוק לגוף ורוגע לנפש. הטיפול משלב בין יתרונות הציפה במים החמימים לתנועות, לחיצות ומתיחות עדינות מעולם השיאצו והרפואה הסינית. "אני קורא לטיפול הזה חוויה רוחנית," אומר דורון. "זה משהו מדהים שעושה פלאים בגוף. אני מניח שאם הייתי הולך לרופא רגיל ומספר על הכאבים שלי, הוא היה אומר שזה שימוש יתר בספורט ורושם משחה או כדור. זה מטפל בסימפטום ולא בבעיה עצמה. הבעיה היא שאתה נמצא במקום שלא נכון לך. עובדה שברגע שסיימתי את הלימודים פסקו הכאבים. ואת זה הבנתי לצערי רק בפרספקטיבה רחוקה לאחור: גוף ונפש הם אחד ולפעמים לוקח חיים שלמים להבין את זה. צריך להקשיב ללב שלך, ואני לא מתכוון למשאבת הדם, אלא למרכז הרגש – לרצונות של הנפש."

למה הלכת ללמוד משפטים אם זה לא משהו שמדבר אליך?

"למה אנשים עושים בחירות שלא מתאימות להם? בגלל לחץ של הסביבה, ריצוי של ההורים והמשפחה, תובנות שגויות מחברים, מערכת החינוך ובגלל מה שהם רואים בתקשורת. גם אני חשבתי שרציתי ללמוד משפטים מכל מיני סיבות לא נכונות, כי צריך, כי זה מקובל חברתית, כי יש שם פרסטיז'ה. זה עצוב שאנשים לא מתחברים לרצון האותנטי שלהם."

אחת התופעות הרווחות בשנים האחרונות היא הרצאות, קורסים וסמינרים של מאמנים שמלמדים את האנשים להגיד שהם בשפע, כסוג של מחשבה יוצרת מציאות. לדורון יש הסתייגות מהגישה הזו. "אם הבן אדם אומר כל היום וחושב שהוא מאמין שהוא בשפע ובפועל אין לו 'גרוש על התחת', אז יש פה דיסוננס בין האמונה החיצונית לאמונה הפנימית, כי מה שנותן בסוף את התוצאות בחיים היא האמונה הפנימית, זאת שיושבת לנו עמוק בתת המודע. כך שגם אם תגיד לעצמך שאתה בריא אינסוף פעמים, כל עוד לא הצלחת להשריש את האמונה הזאת עמוק עמוק פנימה, הכאב עדיין יישאר שם," הוא אומר.

איך נולד הספר?

"מה שגרם לי לכתוב את הספר זה תהליך שעברתי בשנה וחצי האחרונות אצל בחור בשם שמעון קסלסי, הבעלים של חברת wאני אגדה'. הקורסים שעברתי עוסקים בהתפתחות תודעתית ושמעון הוא זה שהביא לארץ את התכנים ואת ההשראה מהמנטור האגדי בוב פרוקטור שהלך לעולמו לאחרונה. למדתי אצלו כמה קורסים שפתחו אצלי את שערי התודעה. אחד התוצרים הוא הספר הזה. כבר שנים שאני משתעשע ברעיון להוציא ספר, אך רק בשנה האחרונה זה הבשיל למעשים."

אג'נדה חברתית

מה המטרה שלך בספר?

"כתבתי את הספר כמתנה לאחיי ואחיותיי בני האדם, לאלה שסובלים וכואבים כדי לקצר את דרכם לעבר ההחלמה, המזור והאושר. אני רוצה שהספר הזה יגיע לכמה שיותר אנשים ויגרום להם להגיד שלום לכאב לתמיד. זהו סוג של מסע צלב שיצאתי אליו כדי לעזור לכל מי שאני יכול למנוע ממנו כאב, כמו זה שאני הייתי צריך לעבור, ולשפר את חייו."

כחלק מאותה אג'נדה חברתית שהוא לקח על עצמו, מקיים דורון קשר הדוק עם המגזר הבדואי בעיקר ברהט, לקיה והסביבה. גולת הכותרת של פעילותו במגזר היתה מיזם הייטקי-חברתי שהקים לפני למעלה מתשע שנים במסגרת חברת topXite, יחד עם חבר בשם אברהים סאנע, שמגדיר את עצמו כיזם ההיי־טק הבדואי הראשון.

המיזם כלל תוכנית הכשרה כבודקי תוכנה למהנדסים והנדסאים בתחומים ריאליים. במסגרת ההכשרה עברו כעשרים צעירים וצעירות בדואים קורס מקוצר של חודשיים במכללת נס בבאר שבע, שנועד להכשירם לעבודה בתעשיית ההייטק כבודקי תוכנה. קורסים מקבילים בשוק הפרטי עולים 15-10 אלף שקל. המיזם מומן בהתחלה מכיסם הפרטי של היזמים ולאחר מכן זכה לתמיכת עמותת 'ריאן', משרד התמ"ת והאלוף במיל' דורון אלמוג, שהיה באותה עת ראש המטה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב.

"הפעילות שלי במגזר, כמו הספר, היא חלק מההחלטה שלי להיות במקום של מחולל שינוי, במקום שאני יכול לפרוח ולהשפיע ולא במקום שמדכא את הנפש שלי," הוא אומר.

"צמיחה מן הכאב"

ספר קצת על תהליך הכתיבה? כמה זמן ארכה מלאכת הכתיבה? היו קשיים בדרך?

"עברו לפחות חודש או חודשיים מהרגע שהחלטתי ועד שהתיישבתי לכתוב. זה קרה במסגרת נסיעת עבודה לגרמניה. ישבתי במלון אחרי יום עבודה. לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב כל יום כמה שעות. במשך כחמישה חודשים כתבתי כל יום. באיזשהו שלב נתתי לכמה אנשים לקרוא ולתת לי פידבקים. כשהגעתי להוצאת ספרי ניב היה לי מוצר בשל כמעט ב-99 אחוז."

מה יכול ללמוד הקורא מהספר שלך?

"קודם כול הוא יכול להבין שיש המון שיטות לטפל בבעיות רפואיות, לא רק בשיטות קונבנציונליות. והכי חשוב שאמנם אפשר לחיות עם כאב, אבל ההפך הוא הנכון: אפשר גם לחיות ללא כאב. זאת לא גזירה לדראון עולם. מי שיקנה את הספר דרך האתר של ספרי ניב (ספר פיזי כמובן) יקבל פרק בונוס, שבו אני, בין היתר, מתייחס לסוגיית הממסד מול הרפואה האלטרנטיבית – שהייתה כבר מזמן צריכה לקבל במה יותר גדולה, הכרה יותר רחבה, וגישה פחות שיפוטית מהממסד מאשר איך שהיא עדיין היום."

במה הספר שלך שונה מספרים אחרים שעוסקים בשיטות טיפול אחרות?

"הספר שלי לא עוסק רק בדיון תיאורטי על כאבים ושיטות טיפול, אלא מתאר סיפור חיים של אדם שחי בכאבים ולא קרא על כך באיזה ספר. ממה הוא סבל ואיך הוא טיפל. אפשר ללמוד מהספר לחיות ללא כאב ושאף פעם לא מאוחר לתקן החלטות רעות שקיבלת."

התיקון של דורון ללימודי המשפטים היה תואר שני בארכיאולוגיה ובתרבויות המזרח הקדום, אותו עשה בגיל 36 ה"מופלג": "זאת הייתה חוויה מתקנת, חוויית לימודים מעניינת מאוד. אמנם לא המשכתי לעסוק בתחום לאחר הלימודים, אבל הייתי מאושר וזה הוכיח לי שאפשר ללמוד משהו שיעשה טוב לנפש ולא רק משיקולים רציונליים ופרקטיים. זאת הייתה התקופה בה הייתי הכי מאושר בחיים שלי. למדתי את מה שבאמת אהבתי, עבדתי בעבודה מכניסה ולא תובענית (ירדתי למשרה חלקית), הייתי בעל רכב, דירה ונשוי עם ילדים (כל מה שלא הייתי בסיבוב של התואר הראשון). היה לי הכול. אם יש תקופה שאני הכי מתגעגע אליה, חוץ מהילדות, זאת התקופה של לימודי הארכיאולוגיה."

היום אתה מאושר?

"קודם כל היום אני בלי כאבים יותר משנה. לגבי אושר? אני בדרך לשם. ממש כמעט שם ונוגע."

מה חסר לך כדי להיות מאושר לגמרי?

"בת זוג לחיים ועוד כמה צעדים להגשמה עצמית. מאז שהתגרשתי היו לי כמה מערכות יחסים, אבל עדיין לא מצאתי את האחת ללכת איתה עד הסוף, אבל אין לי ספק שגם זה יקרה."

אז אפשר לכתוב שאתה מחפש בת זוג?

"כן, למה לא? אם מישהי נחמדה תקרא את הכתבה ותרצה לפתח איתי קשר משמעותי אז למה לא?"

מה אתה מחפש בבת זוג?

"מישהי להירדם איתה ולהתעורר איתה. קשר שיוביל לחיים משותפים תחת אותה קורת גג. מישהי עם ילדים בגיל שעוד אפשר לחנך."

אתה רוצה עוד ילדים?

"כן בטח, אבל לא מאפס, מעדיף שניים-שלושה ילדים החל מגיל 4. פשוט אצלי המילה 'אבא' היא לא רק סטטוס, אלא גם תכונה. את האבהות שלי עדיין לא סיימתי עם שני הבנים שלי ויש בי עוד המון לתת. נוסף לכך, אני בשלבים סופיים של הקמת אתר רפואה אלטרנטיבית (www.other-medicine.co.il) שירכז מידע, מאמרים ומטפלים של לפחות 100 שיטות כמו בספר – זה חלק מהחזון היותר גדול שלי. יחד עם זאת, אני גם עובד על הרצאה אודות חיים דרך כאב פיזי. אני מאוד אוהב את הבמה וזה מאוד חסר לי מאז שהחלה הקורונה."

במה שונה האתר שלך מאתרים אחרים על רפואה אחרת?

"הוא מקיף יותר, בעל למעלה ממאה שיטות וכולל הרבה מאוד חומר על הנושא."

בנוסף לאתר, מפעיל ניר דורון ערוץ יוטיוב בו הוא חושף את יצירות הלגו שהוא מכין. "יש לי נפש של אמן," הוא אומר. "יש אנשים שעוסקים בפיסול, בקרמיקה, בנגרות או בציור. אצלי זאת אמנות בפלסטיק ובפשטות – בלגו. בהתחלה בניתי עם הילדים שלי, אך עם הזמן הם התקדמו לדברים אחרים, אבל אני נשארתי מחובר מאוד לילד שבי. אני מציג רעיונות ושדרוגים של לגו. אני מתעד גם אומני ואספני לגו אחרים בבית שלהם ומציג את היצירות שלהם."

מה החזון שלך? מה תכנית העל?

"אני שואף להקים בית חולים לרפואה אחרת. בניין ממשי עם מטפלים מעשרות שיטות טיפול. אין לי כרגע את האמצעים לעשות את זה. כל מה שאני יכול לעשות כדי להתקרב לחזון הזה הוא הספר והאתר. בתוך כדי עשייה אני מרגיש את האושר שמציף אותי בגוף וזאת עדות נוספת לכך שאני בדרך הנכונה."