על חללי צה"ל בקרב אלטלנה בכפר 

גדעון חרובי מתקן אי דיוקים מסיפור אותו הלילה הארור, ביוני 1948 – הלילה בו נלחמו לוחמי צה"ל מול לוחמי האצ"ל בחוף ויתקין על אוניית "אלטלנה" – וכן אודות שני חללי צה"ל מאותו לילה: יעקב פריד וחיים משה כץ, הקבורים בבית העלמין בעפר ויתקין * כל ששת חללי האצ"ל באירוע אלטלנה, נקברו בנחלת יצחק 

א. בבית העלמין בכפר נמצאים קבריהם של שני חללי צה"ל, שנפלו בקרב מול לוחמי האצ"ל שהביאו לחוף כפר ויתקין (כיום חוף בית ינאי), את אוניית הנשק אלטלנה. בין שני קבריהם נמצא קברו של בן הכפר יוסף צומר ז"ל, שנהרג בתאונת אימונים ב-1952.  

שני החללים נפלו בתוך 8 שעות. יעקב פריד נהרג לפני חצות (21.6.1948). חיים משה כץ נפל בבוקר, (22.6.1948).  לפי הלוח העברי, תאריך נפילתם זהה: טו' בסיוון תש"ח. התאריך העברי שנחקק על מצבתו של יעקב פריד וגם נכתב ב"יזכור": יד' בסיוון תש"ח – שגוי. על כל אחת מן המצבות נחקק "נפל במילוי תפקידו", למרות ששניהם נפלו בקרב. 

בתאריך 25.6.20  פורסמה בדף לחבר רשימתו של ספי חסקין "אלטלנה וכפר ויתקין". ברשימה נכתב כי החלל יעקב פריד היה חייל בחטיבת קירייתי. ספי קיבל את המידע מהיחידה להנצחת החלל "יזכור" של משרד הביטחון. פניתי אליהם וכתבתי (במייל), שחטיבת קירייתי לא נלחמה באירוע "אלטלנה" באזור כפר ויתקין ב-21.6.48 אלא למחרת, באזור תל אביב ב-22.6. פריד היה בחטיבת קירייתי של ההגנה לפני שהתגייס לצה"ל לגדוד הפשיטה (הקומנדו) 89 של חטיבה 8. 

11.8.20 תשובת "יזכור" – "אכן, התברר לי כי בכל המסמכים הקיימים בארכיב משרד הביטחון, מצוין כי שרת בחטיבה 8 בגדוד 81 ולא 89." אני לא ידעתי, אבל ב"יזכור" היו צריכים לדעת, כי גדוד 81 וגדוד 89 הם אותו הגדוד, שמספרו הוחלף מ-81 ל 89, זמן קצר מאד לאחר הקמתו. 

כל בני כפר ויתקין ששרתו בגדוד במלחמת השחרור, כבר אינם אתנו. היחיד שהכרתי מחוץ לכפר ויתקין, אריק נחמקין מנהלל, שהיה מ"פ בפלוגה המסייעת בגדוד, אישר את דבריי בשיחת טלפון, ונפטר לפני מספר חודשים.  

"יזכור" תיקנו את הכתוב על יעקב פריד, אך רק למחצה: "היה בחייל השריון ושרת בחטיבה 8, השתתף בכמה פעולות באזור תל אביב ובאחת מהן… נפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר ויתקין". על החלל השני – חיים משה כץ נכתב: "…עד שהשיגו המוות בתקופת ההפוגה הראשונה (בפעולה נגד אנשי האצל, שהביאו את אניית הנשק אלטלנה) הובא למנוחת עולמים בכפר ויתקין. 

לבקשת "יזכור" שלחתי להם מסמכים רלוונטיים שכתבו היסטוריונים: מהספר "אלטלנה" שכתב אורי ברנר, "מחקר צבאי מדיני", ומהספר "אלטלנה", מאת שלמה נקדימון (חוקר, כתב ופרשן פוליטי בכיר). שני הספרים יצאו לאור ב-1978, 30 שנה אחרי האירוע. 

ואז קבלתי (במייל) את התשובה הבאה: "מכתבך הגיע ליחידתנו והוא הועבר לבחינת ראש היחידה להנצחת החייל. היות ולנופל יעקב פריד, אין שארים בחיים שיוכלו להעיד על שיוכו הצבאי, לא נסתמך על אף נתון והגדוד ימחק מסיפור החיים". 

לקרוא ולא להאמין. "יזכור" לא יכול להסתמך על מחקרי היסטוריונים, שפורסמו 30 שנה אחרי האירוע, כיוון שאין לחלל קרובי משפחה שיאשרו אותם, אחרי למעלה מ-70 שנה! אינני מכיר את ראש היחידה להנצחת החייל ואיני יודע מה שמו. תשובתו מזכירה לי תשובות של "חכמים" מהעבר – "חכמי חלם". 

כיוון שהנופל יעקב פריד, השתייך לחייל השריון, צריך היה שמו להיות חקוק על קיר הזיכרון לנופלי חייל השריון בלטרון. אחרי שראיתי שהשם אינו על הקיר, פניתי לאחראי, ותשובתו הייתה שהוא צריך אישור מקצינת הנפגעים של חייל השריון. היא העבירה את הכדור לקצינת הנפגעים של חטיבה 8. התשובה שקבלתי בטלפון הייתה "הנושא בבדיקה". לאחר שבמשך שנה לא הייתה התקדמות, (התקשרתי בטלפון כמה פעמים), קבלתי ממנה את כתובת המייל שלה ומאז נותק הקשר, אינה משיבה לפניותיי במייל וגם לא בטלפון… 

ב. לנופל חיים משה כץ יש סיפור מרתק. כאשר שרת בחטיבת "אלכסנדרוני", הייתה לו חברה, רבקה,  והשנים תכננו להינשא וכשנפל התברר לה שהיא בהריון. היא הסתירה את הריונה, וכשילדה את בנה, מסרה אותו לאימוץ. הילד, ברוך, אומץ על ידי משפחת גוטשטט מהישוב שדה ורבורג שבשרון. כשמלאו לו 18 יכול היה לפתוח את תיק האימוץ, אך הוא עשה זאת רק כשהגיע לגיל 60 – לפני 13 שנה. הוא מצא את אמו רבקה, שהתגוררה עם משפחתה בכפר יונה, נשואה עם שני ילדים ומעולם לא ספרה לבני משפחתה שהיה לה בן בכור. עכשיו הייתה לה בעיה כיצד לספר זאת… 

ברוך חיפש פרטים על אביו. וחבר נתן לו את שמו של ד"ר מיכה אנקורי, בן הכפר והוא פנה אליו. 

ג. כאן אני עובר לסיפור אחר. עשרות שנים לאחר אירוע אלטלנה, התחיל להסתובב בכפר סיפור ששני החיילים הקבורים בכפר ויתקין, היו לוחמי האצ"ל. והסיפור החל להכות שורשים בכפר וכמעט שהודפס בספר "כפר ויתקין – 70 שנה ראשונות". (כל חללי האצ"ל באירוע אלטלנה, נקברו בנחלת יצחק.)  

חברתנו, מרים סברדלוב ("ימהלה"), באה לכפר מצפת אחרי נישואיה לבן הכפר יצחק סברדלוב. היא ביתו של הרב אברהם זיידה הלר, אחד משני הרבנים שפירסמו בתחילת במלחמת השחרור כרוז, ובו קראו ליהודי צפת, שרובם חרדים, לעבוד בשבת בביצור הכניסות לרובע היהודי, על מנת למנוע התפרצות פורעים ערבים לתוכו. הוא קיבל את אות הקוממיות וענד אותו בכל יום עצמאות וכן היה חבר כבוד ב"חטיבת יפתח" ושנים רבות הוזמן על ידי יגאל אלון לכנסים של החטיבה. 

ימהלה, הייתה חברת מערכת של ביטאון גמלאי עמק חפר "כיוון חדש" ולקחה על עצמה לכתוב תולדות חיים של נופלים במערכות ישראל מהעמק שלנו. ביום זיכרון אחד, לאחר הטקס בבית העלמין, ספרה לי שהיא עומדת לכתוב על שני חללי האצ"ל הקבורים בבית העלמין שלנו. העמדתי אותה על טעותה וכשראיתי שאינה משתכנעת, הצעתי לה לגשת לקברים ולשאול את האח השכול חנן כץ. היא שוחחה אתו וגם קבלה את כתובתו. אח נוסף ממשפחת כץ –יעקב אלימלך, נפל במילוי תפקידו כחצי שנה לאחר חיים משה ונקבר בנחלת יצחק. כשמיכה אנקורי פנה אלי, ספרתי לו את כל הידוע לי בנושא והצעתי לו לשאול גם את ימהלה. ואז הזמינו שניהם את ברוך, אמו רבקה ודודו חנן לביתה של ימהלה ושם סיפוריהם צולמו והוקלטו על ידי מיכה. 

בימי הזיכרון  הגיעו ברוך ורבקה (עד פטירתה לפני כ-10 שנים) לבית העלמין, יחד עם משפחתו של הדוד חנן ופוקדים את הקברים. (גם חנן נפטר לפני כ-3 שנים). 

שוחחתי בזמנו עם רבקה והיא ספרה שמשפחתה משכונת גבעת רמב"ם בגבעתיים, כמו גם משפחתה של רעייתי אורה, שהכירו את בני משפחתה. וכך נקשרו בינינו יחסיי חברות. לאחר הטקס בכל שנה, אירחנו בביתנו וגם בעוד בתים בכפר ובסביבה את ברוך ורבקה ונמשיך בכך גם להבא. 

סיפור נוסף: שרה חפר, מדור הראשונים בכפר ואם שכולה, (בנה יצחק – טייס קרבי בח"א נפל עם מטוסו ב-3.3.58) נהגה לטפח את קברי נופלי קרב אלטלנה. אחרי שנפטרה ב-9.4.87 שאל עליה האח השכול חנן ואז ניגש לקברה ואמר עליה "קדיש". 

ביום הזיכרון, מגיעים בני משפחה של חיים משה כץ לפקוד את קברו. לקבר של יעקב פריד, היה מגיע אדם שאינו מאנשי הכפר, אך כבר עשרות רבות של שנים שאיש אינו בא. ברוך ניסה ללא הצלחה לחפש קרובי משפחה של יעקב פריד. האם למישהו יש מידע? 

לפני מספר חודשים, החליטה וועדת יד לבנים בכפר, להנציח את הנופלים בקרב אלטלנה, בחוף כפר ויתקין (בית ינאי), יעקב פריד וחיים משה כץ, בבית יד לבנים ובטקס יום הזיכרון. בפעם הראשונה מאז נפילתם נתלו תמונותיהם על קיר הזיכרון ביד לבנים והוקרנו בטקס ערב יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל בכפר. 

ועוד פרט לסיום שנודע לי לפני זמן קצר): עד היום חסר בוויקיפדיה סיפור הקרב של גדוד 89 באירוע אלטלנה. בספר "אלטלנה" של שלמה נקדימון (עמוד 220) נכתב: "בספר שהוצא בהוצאת מטכ"ל 'חטיבת הזקן' (יצחק שדה) במערכה נעדר אזכור על חלקו של גדוד 89 בפרשת אלטלנה. מסתבר כי כתב היד של הספר צונזר…" 

בספרים שיצאו בשנת 1978 של אורי ברנר ושל שלמה נקדימון, יש פרטים מלאים. אפשר וצריך היום למלא את החסר.