בין הרי ירושלים הירוקים והפסטורלים, מתחת למלון 'לוגוס' – שוכן דיר עזים מיוחד במינו: דיר יד השמונה. העיזים בדיר חיות במרחב פתוח ונעים ומטופלות ע"י מספר משפחות מהישוב. מחלב העיזים, מייצרות המשפחות יוגורט וגבינות משובחות הנמכרים במקום בכל יום שישי בשוק ססגוני ומלא חיים. לצד פעיות וקרניים, פגשתי את איתי מרון וטל הרוני שסיפרו את סיפור הדיר והרחיבו על הייחודיות של ישוב יד השמונה.
יד השמונה הוא מושב שיתופי של תנועת האיחוד החקלאי השוכן בפרוזדור ירושלים. במושב חיים תושבים פינים ויהודים משיחיים (יהדות משיחית הוא זרם נוצרי־אוונגליסטי אשר חסידיו פועלים לשלב אמונה נוצרית בישו עם זהות יהודית). איתי מרון תושב המקום, נולד בארץ וגדל בקיבוץ עין דור למרגלות הר תבור. על הגעתו ממרגלות הר תבור אל הרי ירושלים הוא מספר:
"כששרתי בצבא התחלתי להאמין במשיחיות, זה היה בשנות ה-70 בערך. אחרי מגורים בגליל התחתון, עברתי לרמת גן לתקופה קצרה והגעתי ליד השמונה, פה אני גר כבר 40 שנה. ההיסטוריה של יד השמונה מקורה בהקמת הישוב על-ידי נוצרים פינים שהגיעו בשנות ה-60 לקיבוץ קריית ענבים, ובשנת 1971 הקימו את האגודה של נווה אילן, מושב סמוך ובשנות ה-70 המאוחרות הקימו את יד השמונה."
"מספר משפחות שמגדלות יחד עיזים"
אוכלוסיית ישוב יד השמונה היא יהודית משיחית, וכן מיעוט נוצרים שהם חלק מהקהילה. מייסדי היישוב היו קבוצת מתנדבים פינים שבאו לחיות בקרב השבים לציון כדי לעזור בבניית הארץ ב-1971. על הקמת הישוב ומטרתו, מרחיב איתי:
"כשהגעתי ליד השמונה בשנת 1985 חלק מהפינים כבר חזרו לפינלנד, אבל יש כאן עדיין פינים כמו אשתי, למרות שכיום רוב התושבים שגרים כאן הם ישראלים משיחיים. הישוב הוקם כסוג של כפרה על מה שקרה בפינלנד במלחמת העולם השנייה, כאשר הוסגרו שמונה יהודים לידי הנאצים. כדי לכפר על המעשה, החליטו הפינים שלא תהיה רק אנדרטה לזכר שמונת הנרצחים, אלא גם הקמת ישוב בארץ לזכרם. כאן ליד דיר העיזים שלנו, יש לנו מלון וגם אזור תעשייה, יש המון ילדים שנולדו בישוב וכמה משפחות שמגדלות עיזים.
לפני הקמת הדיר ביד השמונה, היה לך ניסיון בגידול בעלי חיים?
"כן, המשפחה שלי בקיבוץ עין דור גידלה בעלי חיים, היה לנו דיר עיזים וטיפלנו בהן. כאן ביד השמונה, הקמנו את הדיר לפני חמש שנים, מה שהתחיל עם שלוש עיזים וגדל. כיום יש לנו עדר של 26 עיזים, רובן נקבות. העיזים שייכות למספר משפחות מהישוב וכול משפחה חולבת את העיזים שלה. אנחנו מטפלים בהן ביחד, מאכילים אותן ביחד ודואגים לשלומן וזה עובד טוב."
דיר עם ילודה מהירה
בשלב זה, מצטרפת לשיחה טל הרוני (במקור מקיבוץ צרעה) שהגיעה ממשפחה של רפתנים. טל היא תושבת יד השמונה, בעלת ניסיון בעבודה בדיר, והגיעה לישוב אחרי שגילתה את האמונה המשיחית בהיותה בת 19. טל שותפה בדיר, חולבת את העיזים ומייצרת גבינות:
"כיף לגור כאן ויש כאן אווירה נהדרת. הרמונית." אומרת טל ומוסיפה "בכל הנוגע לדיר, מאז שהוא הוקם הייתה ילודה רבה, זאת בחמש השנים האחרונות. בשנה האחרונה (2024-2025) נולדו לנו בדיר 23 טליות וגדיים (!). את הזכרים אנחנו מוכרים ואת הנקבות אנחנו משאירים לחליבה.
מהי שגרת היום בדיר?
"שגרת היום מתחילה בדרך כלל בשש וחצי בבוקר." מספרים טל ואיתי "אנחנו מאכילים את העיזים ובאותו זמן חולבים אותן בבוקר כי זה הכי נוח. יש רק מישהו אחד שחולב בערב כי זה מתאים לו יותר. אנחנו מסתדרים בחליבות, כשהחליבה קורית בדרך כלל פעם ביום. לאחר מכן אנחנו מכינים גבינות ויוגורט מחלב העיזים."
"האהבה לגבינות עיזים בישראל מתפתחת…"
בין הגבינות והיוגורט שמייצרים בדיר, תמצאו גבינות מסוגים שונים כמו: צפתית, קממבר, סנט מור, יוגורט וגבינות קשות למיניהן המיוצרות בתהליכים שלוקחים כמה חודשים. הגבינות מאוחסנות במקררים של התושבים ונמכרות בשוק צבעוני המתקיים ביד השמונה.
"לקחנו קורס להכנת גבינות ב"עיזה פזיזה" (משק המציע סדנאות להכנת גבינה למשפחות ולקבוצות וקורסים מקצועיים למגדלי עיזים). אנחנו לוקחים מתכונים בסיסיים ו"משחקים" או מתנסים בהם כדי להגיע לכל מיני רמות של מרקמים וטעמים. לפעמים אנחנו משאירים את הגבינות יותר זמן בחוץ או פחות זמן בחוץ. אנחנו מקררים את הגבינות, כל אחד במקרר שלו, ויוצרים טעמים ומרקמים חדשים.
כיצד הייתם מגדירים את היחס של הצרכן הישראלי לגבינות עיזים בעבודת יד?
"יש בישראל מגוון גבינות טובות, אבל יש הרבה מה לדעת על גבינות עיזים, מלבד אלה שנמצאות על המדף בסופר. האהבה לגבינות עיזים בישראל מתפתחת, כי אנשים מבינים שגבינות עיזים טעימות וגם בריאות. הגבינות מתעכלות טוב ואיכותן תלויה בכמות הפעמים שחולבים את העז. כשחולבים פחות כמו פעם (עד פעמיים ביום), יחד עם שמירה על ניקיון כמו אצלינו, דאגה לכל "המסביב" ולאיכות חייהן של העיזים – הגבינה תצא איכותית יותר." מסבירה טל.
"הייתה אצלינו וטרינרית של משרד החקלאות לפני שבוע" מוסיף איתי "היא ישבה כאן הסתכלה על הדיר ואמרה "יש לעיזים שלכם תנאים של מלון חמישה כוכבים…"
"מלבד זאת יש לנו כאן וטרינר בשם ד"ר דניאל רונן שמגיע לכאן מתי שאנחנו צריכים ומטפל בבעלי החיים. הוא ממש נכס! ד"ר רונן מחסן את העיזים ומעביר את החיסונים למשרד החקלאות שמכיר בדיר שלנו, כמובן."
לעבדה ולשמרה
בין "מההה" ל"בעעע" גם אני זכיתי לטעום גבינה ויוגורט טריים מהדיר, וחשתי בטעם טוב וטרי שלא זוכים לטעום כשבוחרים גבינה טריוויאלית ממדף הסופר. לכן אני שואלת: איפה אפשר לקנות את הגבינות והיוגורטים שמכינים ביד השמונה?
"יש שוק ביד השמונה שמתקיים בכל יום שישי בין השעות 11:00-13:00 החל מספטמבר הקרוב (2025). השוק נקרא "שוק חוות היום השלישי". בזמן שהשוק פעיל אפשר למצוא כאן רחבה צבעונית עם ירקות טריים שגידלנו לצד גבינות, קפה טוב, קרפים והכל באווירה טובה וקסומה…"
"יש לנו חוות ירקות אורגנית" מסבירה טל "אנחנו מאמינים בלא להפריע לבריאה ולא לנהל אותה. כל פחת וכל העלים עוברים לעזים – מה שיוצר מין גלגל חיים כזה משום שאנחנו מאמינים שאלוהים ברא את המזון בדיוק כמו שצריך עבור העז, בלי תוספות. אנחנו פה לעבדה ולשמרה. אנחנו לא מתערבים הרבה במהלך הגידול, ומכיוון שאנחנו רוצים להנגיש לאנשים חלב אורגני טרי מהדיר וגם ירקות אורגניים במחיר ראלי, אנחנו מוכרים בשוק מוצרים לפי עונות והירקות שלנו גדלים לגודל ענק דווקא בגלל שאנחנו לא מתערבים."
מלבד זאת, חוות העיזים משרתת מגוון אוכלוסיות בישראל, כמו ניצולות זנות שעובדות בחווה ומוציאות את העיזים למרעה. היו לנו אנשים שעברו שיקום מסמים ואלכוהול כשטיפלו בעיזים, היו כאן גם ילדים אוטיסטים שעבדו עם העיזים וגם מבוגרים אוטיסטים שהגיעו הנה והחווה עבורם זה דבר ממש נפלא. אנחנו מאפשרים לאנשים להתקרב לאלוהים דרך מגע עם הבריאה. מגע עם עיזים ידידותיות זה דבר מרפא, כמו עם העז הידידותיות "נוטלה".
איך מגדלים עיזים כך שיחיו טוב וגם יפיקו חלב איכותי?
"מבחינת אוכל הן אוכלות חציר, תירס ותערובת. התנאים הן מגורים באוויר החופשי, מרווח מחיה טוב, מחסה נוח, מתקנים ועוד. יש להן שמש, אור יום וחשוב מכל – הן לא במקום קטן אלא במקום בו הן יכולות לזוז ולנוע בצורה בריאה. בקרוב גם נוכל להוציא אותן למרעה. כל הדברים האלה מייצרים תנאים טובים וחלב טוב." מסביר איתי.
"צריך להרגיל אותן למרעה." אומרת טל "חיות ובעיקר עיזים הן חיות של הרגלים. גם לצאת למרעה, גם מהלך החליבה, אלה דברים חשובים. הן יודעות מתי תורן להיחלב ומחכות בתור. הן חייבות להגיע בתור שלהן לחליבה וצריך לחלוב אותן באופן קבוע ולא לצאת פתאום למרעה. יש למצוא את המנהיגה של העדר כדי שיוכלו ללכת אחריה… אנחנו נותנים להן ענפים, שאריות אוכל טרי ותוצרים מהשדה שמשמעותיים לאיכות החלב."
"מה שחשוב לנו זאת האמונה" אומר איתי" יש כאן המון ילדים במושב שאוהבים לבוא לדיר ואוהבים ללטף את העיזים שנולדות ומחזיקים עיזים קטנות. יש קשר מקסים בין ילדים ועיזים. עיזים הן סקרניות מאד, ידידותיות, הן מזהות את הבעלים שלהן, את הקול של הרועה, אבל בסופו של דבר הן בהמות לכן אנחנו לא "מאנישים" (נותנים להם מאפיינים אנושיים) אותן יותר מידי. ובכל זאת, הן מגיבות לטיפול כשאנחנו באים בבוקר, צועקות בהתלהבות, יודעות מי נכנס ומזהות את השמות שלהן, לכן אנו מטפלים בהן בתשומת לב והתמדה."
