"אנחנו לומדים לזהות את הרגשות דרך מעשים, מחשבות ותחושות גוף. אסור לפחד מרגשות. חשוב לפתוח את נושא הרגשות בפני הילדים ולא להדחיק אותו – זה חשוב מאוד כי זה מה שבונה את החוסן", אומרת ד"ר נעמי באום מחברת הספר "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה!" שנכתב כדי לשמש קרש קפיצה לשיח רגשי עם הילדים
"דני הדובי פוקח את עיניו וחיוך מתפשט על פניו. היום יום ההולדת שלו. הוא מריח משהו טעים. אימא מכינה לו את הפנקייק שהוא הכי אוהב. התוכלו לנחש איך דני הדובי מרגיש? דני שמח, שמח, שמח. נכון. איך אתם יודעים? כך דני מראה שהוא שמח. הוא מחייך, הוא צוחק, הוא רוקד, הוא מוחא כפיים. איך הגוף של דני מרגיש שמחה? העיניים נוצצות, הכפיים מוחאות, הפנים מחייכות, הרגליים רוקדות. אימא אומרת: 'דני, אני רואה שאתה שמח. בוא ניקח את הבלונים שקנינו לך ליום ההולדת ונלך להזמין את החברים שלך למסיבה'".
כך נפתח ספר הילדים החשוב "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה! ספר על רגשות מכף רגל ועד ראש" פרי עטה של ד"ר נעמי באום שנכתב בשיתוף עם צביה רייטער – מ.א. מארגון "אוהל". מטרת כתיבת הספר הייתה לדברי ד"ר נעמי באום להציג את עולם החוסן ובניית החוסן לגיל הרך. ד"ר נעמי באום מזמינה את הקוראים הצעירים למסע מופלא ומרתק לתוך עולם הרגשות. היא מציגה כל רגש בצורה ידידותית וברורה ומסבירה כיצד אפשר להתמודד ולהבין את הרגשות שלהם.
באמצעות חוויות שונות שעוברות הדמויות המשתתפות: דני הדובי, כרמל הכלבה, צביקי הצב ובר הברבורה, הספר מספק כלים ומיומנויות שיעזרו לילדים לפתח אינטליגנציה רגשית, להקשיב לעצמם ולסובבים אותם, וליצור קשרים חברתיים חיוביים.
"לאחר שצביה ואני כתבנו יחד את "מרחב פנימי: חוברת החוסן שלי" והפצנו אותה ביותר מ-50 אלף עותקים ברחבי הארץ בתרומה הנדיבה של ארגון "אוהל", עמותה אמריקאית לבריאות הנפש," מספרת ד"ר נעמי באום, "החלטנו להתמקד בגיל הרך באמצעות סיפור". לדברי צביה רייטער היו הרבה בקשות מ"אוהל" ליצור כלי דומה לחוברת החוסן להתמודדות עם טראומה ובניית חוסן לגיל הרך ואז היא פנתה לד"ר באום.
אני מרגיש, אני מרגישה, וזה בסדר
עלילת הספר החשוב "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה!" נסבה אודות הדובי דני שחוגג יום הולדת. הוא קם מאושר ושמח. אימא מכינה לו את הפנקייק שאהוב עליו. לאחר מכן הדובי ואימו יוצאים לדרך לפגוש חברים ולהזמין אותם ליום ההולדת שלו. כל חבר או חברה נמצאים במקום אחר. הם נתקלים במצבים שונים, ברגשות שונים באמצעותם על פי ד"ר נעמי באום אנחנו לומדים לא רק על שמחה, אלא גם על דאגה, עצב, רוגע, כעס והתרגשות.
"אנחנו לומדים לזהות את הרגשות דרך מעשים, מחשבות ותחושות גוף", מציינת צביה רייטער. "הספר מתבסס על התיאוריות של אינטרוספקציה שמבוססות במחקרים העדכניים בעולם של התפתחות הילד. האימא שמלווה את הילדים מפגינה נוכחות, רוגע וקבלה של רגשות מגוונים. הספר מרהיב ביופיו. האיורים של שרון עמלני נעימים ויחד עם זאת הם מצליחים לעניין את הילדים הצעירים".
למי מיועד הספר?
"הספר מיועד לילדים בגילים 6-3. ייתכן שהדבר החשוב ביותר בשבילנו בספר הוא שהספר הזה ישמש קרש קפיצה לשיח על רגשות עם הילדים. הרבה פעמים קשה למבוגרים בסביבתו של הילד – להורה, למטפלת או לגננת להעלות נושאים קשים או לשוחח עליהם עם ילדים בגיל הרך. היום אנחנו יודעים שילדים חשים הכול והם רגישים מאוד למה שקורה סביבם, אפילו אם לא מדברים או מתווכים את מה שקורה להם. הספר משמש פתח לשיח משמעותי וחשוב עם ילדים בגיל הרך".
ד"ר נעמי באום, עלתה ארצה מארצות הברית בשנת 1987 ואת דרכה הראשונה בארץ עשתה בקיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן. היא פסיכולוגית חינוכית מומחית בהכשרתה. בעבר היא ניהלה שירות פסיכולוגי חינוכי, עבדה בבתי ספר ובגני ילדים ולימדה באוניברסיטאות ובמכללות. בשנת 2000 היא הצטרפה כעמיתה לתוכנית של בית הספר למנהיגות חינוכית של "קרן מנדל" ובמשך שנתיים במסגרת אותה תוכנית היא עברה הכשרה בתחום החוסן והטראומה, בהכשרה זאת היא פיתחה תוכנית לבניית חוסן אישי ומקצועי לצוותים חינוכיים ורפואיים. בהמשך היא עברה לנהל את יחידת החוסן ב"מטי"ב" – המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה של בית החולים "הרצוג" ממנו הפעילו את התוכנית במערכות רבות בארץ ובעולם – היא עברה תיקוף מחקרי והתפרסמה בפרסומים מקצועיים.
"הבאתי את התוכנית הזאת", מספרת ד"ר נעמי באום, "להאיטי, לנפאל, למקסיקו, לספרד, לאנגליה ולארצות הברית לאחר אסונות טבע ואירועים טראומטיים אחרים. בעשור האחרון אני עצמאית ועובדת עם מספר ארגונים שפועלים בתחום הטראומה והחוסן כולל CMBM Israel, מהו"ת ישראל, "רבדים" – נשים מחלימות מסרטן ו"אוהל" – הארגון דרכו הוצאנו את הספר הנוכחי".
ספרים עם כלים ומיומנויות לילדים
צביה רייטער היא עובדת סוציאלית בעלת תואר שני, מנהלת את הקליניקה ואת תחום הגיל הרך ב"אוהל" ומפתחת תוכניות לגיל הרך ופועלת בעשייה נרחבת בנושא בריאות הנפש בארגון "אוהל".
הספר "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה!" יצא לאור, כאמור, במסגרת פרויקט של Ohel Kestenbaum Family International Children's Services מטעם ארגון "אוהל" שהוקם לפני למעלה מ-50 שנה בארצות הברית כדי להעניק שירותי בריאות הנפש בניו יורק. כיום פועל הארגון עם מגוון אוכלוסיות ברחבי ארצות הברית ובישראל.
במסגרת הפרויקט בו יצא הספר לאור, פיתחו תוכניות לבניית חוסן לילדים בגנים ובבתי ספר בניו יורק, ברחבי ארצות הברית ובעולם. הפרויקט הזה הוא אחד מתוך המיזמים שמפעיל ארגון "אוהל" במשך עשרות השנים האחרונות ביניהן תוכניות דיור, תוכניות לאנשים בעלי מוגבלויות התפתחותיות ופסיכיאטריות וכן שירותים למבוגרים ולאזרחים ותיקים. נוסף לכך מפעיל הארגון גם מרכז טראומה לאומי שמספק מענה למשבר ותמיכה בטראומה לקהילות בפריסה ארצית ובעולם כולו.
"החיבור ביני ובין ארגון 'אוהל' הוא חיבור מוצלח מאוד", מציינת ד"ר נעמי באום. "החוויה של כתיבת הספר יחד הייתה כיפית. הידע והמקצועיות של השותפה שלי, צביה רייטער והגב המקצועי של הארגון תרמו רבות להצלחת הספר. חשוב גם לציין את העבודה הנפלאה של המאיירת הישראלית שרון עמלני שתמונותיה המרהיבות והיפות הן חלק אינטגרלי של הספר".
הרזומה של ד"ר נעמי באום כולל כתיבת שלושה ספרים למבוגרים שנכתבו בשפה האנגלית ולא תורגמו לעברית והם נמכרים ברשת המקוונת "אמזון".
הספר הראשון פרי עטה של ד"ר נעמי באום "החיים הבלתי צפויים" הוא על אודות מסע טראומטי בעקבות המאבק בסרטן השד. "בספר הזה", מספרת ד"ר נעמי באום "אני מחברת בין האישי למקצועי ומספרת סיפור של התמודדות עם סרטן בליווי רפואה משלימה וכלים של גוף נפש להתמודדות מיטבית".
בספר השני שלה "שנת ה'קדיש' שלי" צוללת ד"ר באום לעומק השכול ומשתפת בחוויות האישיות שלה לאחר מות אימה כשהיא בוחרת להגיד 'קדיש' יום יום במשך שנה שלמה. "העבודה שלי", היא מציינת "לקחה אותי למקומות שונים בעולם. ה'קדיש' והאבל ליוו אותי לכל מקום. בספר אני גם מציגה נושאים מהעולם המקצועי שלי כפסיכולוגית שמטפלת באובדן".
ספרה השלישי של ד"ר נעמי באום "מה הישראלים יכולים ללמד את העולם", נכתב יחד עם מייקל דיקסון שעומד בראש ארגון Stand With Us. בספר הם מנסים לפצח מה עובד בגרעין של החוסן הישראלי. "באמצעות סיפוריהם של 14 ישראלים", מסבירה ד"ר נעמי באום "חלקם ידועים, חלקם לא ידועים, אנחנו חוקרים את מושג החוסן ומציגים הצעות להרחבת החוסן של כל אחד ואחד מאיתנו. למעשה, חוט השני שמקשר בין שלושת הספרים הוא המושג 'חוסן'. הצגתי את תוכניות החוסן שבניתי להרבה מקומות מוכי אסון וטראומה בעולם. העבודה הזאת גורמת לי הרבה מאוד סיפוק".
בין לבין, מעבר להיותה פסיכולוגית חינוכית מומחית, ד"ר נעמי באום היא גם מורה לצ'י קונג ומעידה על עצמה שהיא אוהבת טבע, טיולים והרפתקאות בארץ ובעולם, צוללת ורוכבת על אופניים. היא אמא וסבתא למשפחה ענפה.
מה גרם לך לכתוב ספר לילדים על אודות טראומה וחוסן?
"זה התחום שלי. קרוב ל-50 שנה אני עובדת בתחום הזה של התמודדות עם טראומות וחוסן, עם שכול ואובדן. הרגשתי בשלב מסוים שיש להתייחס גם להתמודדותם של ילדים עם הנושא הזה. הרגשתי שחשוב לפתוח את נושא הטראומה והחוסן בפני ילדים ולא להדחיק אותו. פתיחת הנושאים הקשים בונה חוסן. יש לי ניסיון רב בתחום המקצועי ואני גם אימא וסבתא למשפחה גדולה, כך שהניסיון שלי עם ילדים הוא גם עשיר וגם מעשי מאוד. זה הספר הראשון שלי לילדים בגיל הרך".
מה עומד מאחורי כותרת המשנה של הספר – "ספר על רגשות מכף רגל ועד ראש"?
"הספר הוא על אודות רגשות של ילדים. אותם רגשות מוצאים את ביטויים בכל איברי הגוף – מכף רגל ועד ראש. בספר אני מבקשת לזהות רגשות בכל איבר ואיבר בגוף. זהו ספר ילדים – ההורים והילדים קוראים ומשוחחים על עלילת הספר כשהמטרה היא שהעלילה תהיה קרש קפיצה להיפתח ולשוחח על הרגשות שמציפים אותנו בשעת משבר".
"אימא, דני וכרמל צועדים יחד במורד הרחוב הם נכנסים ליער. את מי הם פוגשים שם? את צביקי הצב. 'שלום צביקי, הנה לך בלון ירוק. בוא למסיבת יום ההולדת שלי'. צביקי לא מחייך, צביקי לא צוחק, הוא אפילו לא מדבר. צביקי פורץ בבכי. 'הלכתי לאיבוד, אני לא יודע איך לצאת מהיער. התוכלו לנחש איך צביקי הצב מרגיש? צביקי דואג, דואג, דואג. נכון, איך אתם יודעים? כך צביקי מראה שהוא דואג. הידיים של צביקי רועדות. יש לו הרבה שאלות. איך הגוף של צביקי מרגיש דאגה? המצח מקומט, העיניים גדולות, הידיים קרות, הפה לא מחייך, הלב דופק בחוזקה, הבטן כואבת, הידיים והרגליים רועדות, כל הגוף מזיע. אימא עוטפת את צביקי בחיבוק גדול. 'אני מכירה את הדרך החוצה מהיער', היא אומרת לו 'אני אראה לך, אבל קודם בואו ננשום יחד נשימה עמוקה'. דני, כרמל וצביקי מניחים את הידיים על הבטן ונושמים שתי נשימות עמוקות".
דמויות מעולם הילדים…
למה בחרת דווקא את הדמויות האלה לעלילת הספר – דני הדובי, כרמל הכלבה, צביקי הצב ובר הברבורה?
"הדמויות האלה לקוחות מעולם הילדים. בחרנו בהן מתוך החוש היצירתי שלנו. חיפשנו דמויות מוכרות לילדים, אהובות עליהם וגם נתנו להן שמות ששגורים בפי הילדים. אין יותר עמוק מזה – באמצעות חוויות שונות שעוברות הדמויות כמו דני הדובי, כרמל הכלבה, צביקי הצב ובר הברבורה אנו מספקות לילדים כלים ומיומנויות שיעזרו להם לפתח אינטליגנציה רגשית, להקשיב לעצמם ולסובבים אותם וליצור קשרים חברתיים חיוביים".
את הספר "אני מרגיש, אני מרגישה, וזה בסדר, זאת לא בושה!" כתבו במקור בשפה האנגלית ויותר מאוחר תרגם אותו אבי כהן לעברית.
לדברי ד"ר נעמי באום "אנחנו מזמינות את הקוראים הצעירים למסע מופלא ומרתק לתוך עולם הרגשות. בספר אנו מציגות כל רגש בצורה ידידותית וברורה ומסבירות כיצד הם יכולים להתמודד ולהבין את הרגשות שלהם. הגרסה האנגלית שלו התקבלה באהדה ובהשקתו של הספר הוא שימש בפרויקט של ילדי מהגרים של עיריית ניו יורק ובמקומות מוכי טראומה אחרים בארצות הברית כמו "הוריקן הלן" השנה בדרום קרולינה".
הבנה לגבי הצרכים הרגשיים של הילדים
"4000 עותקים של הספר, תרומה של ארגון "אוהל", הופצו בעוטף עזה יחד עם חוברת הצביעה מותאמת. הוא הגיע למשפחות שפונו מהדרום ב-7 באוקטובר וחזרו רק לאחר 9 חודשים. חיברנו לספר גם דפי מידע להורים ולורדים לצביעה בחוברת הצביעה בה יש דמויות מהספר. התיק הקטן התקבל בברכה".
"את הספר הפיצו גם ברחבי ניו יורק ומאה משפחות פליטים עברו גם סדנה שהתבססה על הספר. הסדנה הייתה להורים ולילדים גם יחד. בדקנו את ההורים לפני ואחרי ההשתתפות בסדנה ולשמחתנו מצאנו שהורים שהשתתפו בסדנה גילו יותר הבנה לצרכים הרגשיים של הילדים והרגישו שיש להם יותר יכולת לתקשר עם ילדים בנושא הרגש. לדעת צביה רייטער שניהלה את הפרויקט מטעם 'אוהל' זהו הישג רציני".
לאילו שפות תורגם הספר?
"את הספר תרגמו לא רק לעברית, אלא גם לערבית, לספרדית, לאוקראינית, ואפילו לסינית! עבור התרגום לערבית חברנו לארגון "תמר" ארגון שמשרת בארץ את הציבור הבדואי בדרום ועובד עם כלל האוכלוסייה דוברת הערבית בארץ. "אוהל" תמך בתרגום ובהדפסה של 5000 העותקים הראשונים של הספר. בסופו של דבר בעידוד משרד החינוך ובתמיכת ארגונים שונים הצליחו "תמר" להדפיס ולהפיץ ברחבי הארץ 30,000 עותקים בערבית."
ספרי על העזרים שנלווים לספר
"יצרנו לספר ערכה שכוללת לא רק את הספר, אלא גם מגוון עזרים נלווים: בובות יד מדמויות הספר, חוברת צביעה שמבוססת על הדמויות שבספר ופוסטר לתלייה בכיתת גן להמשך הפעלת המושגים שילדים רוכשים בקריאת הספר. בעצם אפשר לבנות תוכנית שלמה בעזרת הספר בנושא של לימוד רגשי חברתי (SEL) . את חוברת הצביעה אפשר להוריד ישר מאתר "אוהל" והעבודה על הפוסטר מסתיימת בימים אלה ובקרוב נציע אותם לציבור הרחב."
האם יש לך תובנות בעקבות כתיבת הספר?
"המטרה הכללית של הספר היא לשרת את הצרכים של אוכלוסיות שונות ומגוונות שפוגשים כל מיני מצבים קשים. הספר לא בנוי ספציפי לטראומה מסוימת. כולנו חווים חוויות שונות. החוויות הרגשיות הקשורות לטראומה וחוסן הן אוניברסליות. ילדים חשים עצב, דאגה, שמחה וכעס ויש לתת מקום לרגשות אלה ולדבר עליהם. אם זה קורה בעקבות הספר – עשינו את שלנו. ככה בונים חוסן, ככה בונים תקשורת מיטבית בין מבוגרים לילדים. ילדים צעירים זקוקים לתיווך של מה שמתרחש בעולם על ידי המבוגרים בסביבה שלהם. עלינו לתת לילדים את ההזדמנות להתמודד עם רגשות הטראומה אותם הם חווים. רגשות של טראומה ועצב , פחד וכעס באים וחולפים – ושוב חוזרים, ושוב חולפים. אסור לפחד מרגשות. חשוב לפתוח את הנושא בפני הילדים ולא להדחיק אותו. זה מה שבונה את החוסן".
הספר מן הסתם מתאים למציאות המלחמה כיום כשנושא הטראומה והחוסן רק הולך וצובר תאוצה בעיקר בקרב ילדי עוטף עזה והצפון
"זה נכון. הספר אמנם נכתב לפני המלחמה, אך הוא מתאים למציאות העכשווית של המלחמה בה אנחנו נתונים גם כיום – מציאות של לחימה, שכול ועצב סובבים אותנו. התחלנו את כתיבת הספר לפני מספר שנים והוא מתאים מאוד למציאות כיום. דרך הספר ניתן לפתח מגוון רחב של נושאים עכשוויים. כתבנו אותו בכוונה כך שהוא יתאים לכל מיני תרחישים טראומטיים וגם לחוויות של היום יום כשאין משהו נורא שקורה. לא חייבים לחוות טראומה כדי לעסוק ברגשות".
הספר "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה!" זמין בחנויות הספרים ברחבי הארץ ובחנויות הספרים המקוונות
