שמואל גלנץ וצ'וקי (צבי) ליבנה אירגנו מפגש מרגש לכל מי שנולד במושב כרם מהר"ל בין השנים 1945-1955 * כ-120 איש, ביניהם אחת מדור המייסדים ורובם מהדור השני והשלישי השתתפו במפגש והעלו זכרונות מעולם שכבר נעלם וחזר לערב אחד בקיץ בכרם מהר"ל
מעל ל-100 איש ואישה השתתפו ב"מפגש ילדי שנות ה-50" שהתקיים לאחרונה במושב כרם מהר"ל שבחוף הכרמל, כאות הוקרה למייסדי המושב וממשיכיו. את המפגש אירגנו שמואל גלנץ וצ'וקי (צבי) ליבנה, שניהם ילידי ותושבי המושב. מדובר במפגש של כל מי שנולד במושב כרם מהר"ל בין השנים 1945-1955.
מושב כרם מהר"ל נוסד בשנת 1949 (תש"ט) על ידי עולים מצ'כוסלבקיה, שורדי שואה, שעלו ארצה במסגרת התארגנות של הבריגדה הצ'כית. המושב הוקם על מה שהיה הכפר איג'זים, כפר שתושביו פרעו ביהודים ונכבש במהלך מבצע "שוטר", בסוף מלחמת העצמאות. בתחילתו היה המושב שיתופי והחברים התנסו בחקלאות מעורבת, וגידלו תרנגולות ופרות וקצת ירקות וזיתים. בשני העשורים הראשונים של קיומו ידעו חברי המושב חיים קשים, בעיקר בשל ריחוקו של המושב מהכביש והאדמות שניתנו להם לא היו משובחות. רבים מהחברים עזבו את המקום ואחרים מילאו את מקומם.
שמואל גלנץ, מוותיקי המושב, מספר: "נולדתי בשנת 1951 והתגוררנו במושב למרות כל הקשיים. במושב הייתה תחלופה גדולה מאוד, רבים עזבו את המושב שנות ה-60'. הסיפור היה שבשכונת ברוקלין בניו יורק יש יותר חברי כרם מהר"ל מאשר בכרם מהר"ל.
"כאמור בכנס היו מעל 100 איש, ביניהם גם בני הדור השני והשלישי. מכיוון שאחרי 70 שנה אנשים משתנים ולא בטוח שהחברים יזהו את באי הכנס, עשינו לכל משתתף מדבקה עם שמו הפרטי ושם המשפחה ומתחת רשמנו את הייחוס המשפחתי שלו – הבן של, אחות של וכך הלאה. במהלך המפגש התקיים מינגלינג שנמשך בערך שעה והיה מאוד מרגש. אחר כך ישבנו באולם ואנשים עלו לבמה וסיפרו חוויות מהתקופה בה התגוררו במושב.
"בסוף שנות ה-60', בעקבות העזיבות הרבות, חיו במושב כ-60 חברים בעלי נחלה. כשעשינו את ההרחבה של המושב בשנת 2000 המושב התרחב והיום הוא מונה כמעט 300 בתי אב. השכלנו לבצע את ההרחבה בתוך שטח המושב ולא בנפרד, וכך שמרנו על אחדות החיים והקהילה במושב. בתקופה ההרחבה הציע המנהל את האדמות לפיתוח במחיר שהיה אז יותר גבוה ממחירי המגרשים בקיסריה ומאז הפכנו למקום מאוד מבוקש."
מרבית תושבי המושב אינם עוסקים בחקלאות. גלנץ מספר: "בעבר, הסוכנות היהודית הקציבה לכל משק לולים ורפתות. היום יש בכרם מהר"ל שני עדרי צאן והשטחים מסביב נטועים, בעיקר בעצי נשירים, שסק, אבוקדו, בננות, הדרים וכרמי זיתים. כיום מתגוררים בכרם מהר"ל 79 בעלי נחלות ועוד כ-120 תושבים בהרחבה ודיירים."
גלנץ מספר כי מאותה תקופה נותרו בחיים ארבע מייסדים והם: הלנה טירק ואריה צייזלר, שניהם עדיין מתגוררים במושב, משה הייזלר, המתגורר בזיכרון יעקב ושמואל רפפורט, המתגורר בראשל"צ. באירוע מסר גלנץ להלנה טירק תמונה ממוסגרת של הכפר איג'זים, עליו הוקם המושב ושל המושב כיום.
גלנץ: "כפר איג'זים היה כפר של פורעים שביצעו פעולות רבות נגד הישוב היהודי ובמהלך המלחמה תושביו נלחמו בכוחות שלנו. הכפר איגזים היה הגדול בין שלושת כפרי "המשולש הקטן" ששיבשו את התנועה בין חדרה לחיפה. היו שם גם חיילים עירקיים שנלחמו נגדנו.
"באותה תקופה כבר נכנסה לתוקף ההפוגה השניה במלחמה, אבל בן גוריון החליט שלמרות ההפוגה חייבים לפעול נגד הכפר ועשה זאת בכיסוי של פעולה מטעם המשטרה הצבאית, ולכן המבצע נקרא מבצע 'שוטר'. ואז חטיבת אלכסנדרוני הגיעו לשלושה כפרים עוינים באזור. מרבית תושבי הכפר ברחו לשומרון ולא הורשו לחזור. עו"ד גלנץ, שמייצג חקלאים בבהד"ן לעבודה מציין, כי התגובות של החברים שבאו למפגש מכל רחבי הארץ, היו חמות ומרגשות. אפילו הגיע "ילד" מניו יורק.
מירה (מירו) רייכנברג–רייזמן, כתבה: "זכרונות הילדות הציפו את אולם בית העם, ההתרגשות היתה עצומה, בני שבעים שבחלקם לא נפגשו יותר מ-60 שנה, ערב בלתי נשכח שבו חזרו מראות וחוויות לחייהם של ילדי הוותיקים שבאו מקצוות העולם והארץ לפגוש את הילדות שלהם, את חברי ילדות ולנשום את המקום בו החלה להתעצב אישיותם .
"הסיפורים שטפו, המאפיה וריח חלות השבת, הפרות החוזרות מהמרעה, הכיתות בהן למדו באותה כיתה כמה שכבות גיל, הגנרטור עם הנטייה להפסיק לספק חשמל בדיוק ברגעים בהן נדרש, הסוסים והעגלות, ריח החציר, עולם שכבר נעלם חזר לערב אחד בקיץ בכרם מהר"ל."
אחותה, אסתי גרשון–רייזמן, כתבה אחרי המפגש: "ההורים שלנו, בלנקה ומוטיו רייזמן ז"ל, ילידי סלובקיה עלו לארץ בשנת 1949 ,חברים של אבא ביקשו שיצטרף למושב שמקימים .גרנו לא רחוק מהצרכניה, בבית ישן דו קומתי עם מלא נחשים, שהיו יוצאים מהכוכים… פחד אלוהים!
"התרגשנו מאד לקראת המפגש !המפגש שהחל מחוץ למועדון, היה מלווה בהתרגשות מטורפת ממרום גילנו לא את כולם זיהינו. אז מי אתם… איפה גרתם… מי ההורים… חיבוקים וצהלות .במועדון על התמונות שהוקרנו על המסך, היו ממונים דרור ואייל גונן, הבנים של שפרה סופקה–סמברג ז"ל, שנפטרה שלשה שבועות קודם )אתמול הייתה האזכרה וגילוי מצבה). שמילקו עוד הספיק לשבת איתה לקראת הפגישה ולתכנן .
"יש לציין שבין המשתתפים הייתה אורחת הכבוד, ממייסדי המושב: הלנקה טירק, שאף הוענקה לה תעודה !מרגש היה כשהזכירו את הנופלים !ואת חברנו מילדי שנות ה-50 שנפטרו .פגישה אחת בהחלט לא מספיקה לספר את כל חוויות הילדות המשעשעות !מצפים לעוד פגישות מקסימות שכאלה, ברור שלא קל לארגן !זכרו שאנחנו כבר לא הקטנטנים של שנות ה-50 – אז אנא בהקדם! תודה על החוויה המיוחדת שזכינו בה."
ורד שכטה ברמן, כתבה: "התלבטתי אם להגיע. כמפיקה ועורכת תכניות בטלוויזיה (גם עם קהל גדול) חששתי שיהיה בלגן. מעטים משכבות הגיל הצעירים ממני זכרתי. את דור ההורים כן זכרתי. הם היו אנשים קשיי-יום, עם עבר קשה, במקום חדש ולא מוכר, עם בעיות פרנסה קשות, עם צרות עין לעתים עד שנאה ועם עקשנות להאיחז ביש, לשרוד ולאפשר לנו הדור השני חיים טובים יותר.
"בדרך מירושלים נסעה איתי חווה מיינצר, בת הרופא. השלמנו אינפורמציות של 60 שנה, העלינו חוויות וחווה הצליחה להדביק אותי בהתרגשות של לפגוש חברים של אז. כבר בכביש המועדון פגשנו חברים ומכרים, חיבוקים והתרגשות.
"להפתעתי האירגון היה למופת. פתקי השמות עם ההשתייכות לשמות של ההורים היו ממש רעיון מבריק. הכיבוד התכנית והעלאת הזכרונות לא זו בלבד שהיו מוצלחים, אלא מעלים בקשות לעוד ועוד. מסתבר שכרם מהר"ל עבורנו, דור הילדים, הייתה גן עדן קטן עם הרבה הרבה זכרונות עליזים ועצובים גם יחד והמפגש אכן הביא להתרוממות רוח. ולכם המארגנים שאפו ענק על הרעיון והביצוע ולך סופקה, אין אין עליך, היית הטיפוס הכי צבעוני שהכרתי. מתה עליך."
אלכס רפפורט, כתב: "פגשתי חברי ילדות ואנשים מהמושב עם חיוך הרחב על פניהם וחיבוק חם מידיהם. האווירה הייתה מרגשת מאוד ונעימה. החלפנו חוויות שהציפו אותנו בזיכרונות ילדות ענוגים. בנוסף, התרגשתי לקבל תעודת הוקרה עבור אבי – שמואל רפפורט בן ה-97. כל כבוד למארגנים שלא שוכחים את המייסדים. אני ממש שמח שעשיתי את הדרך הארוכה מביתי שבערבה לאירוע החווייתי, המעצים והמרגש הזה."
