התנועה הקיבוצית מקדמת את נושא הקיימות כדרך חיים. איך זה מסתדר עם שטחים גדולים לגידול בעלי חיים ומפעלי הפלסטיק הרבים בקיבוצים?
בחודש שעבר התקיימה ועידת האקלים העולמית בשארם א-שייח', נציגי מדינות העולם נפגשו לדון במשבר החשוב של דורנו ובדרכים לקדם פתרונות והסכמות. גם התנועה הקיבוצית מרחיבה את עיסוקה בנושאי הקיימות והסביבה, ובהמשך להחלטה שהתקבלה בוועידת התנועה הקיבוצית האחרונה על "הטמעת גישות מקיימות בקרב חברי הקיבוצים, ענפי התעשיה והחקלאות" הוקם "צוות קיימות" תנועתי ובכנס מרכז השלטון האזורי שנערך בגבעת ברנר הושקה חוברת מידע והנחיות "קיימות בקיבוץ – דרך חיים", בה רוכזו מידע וצעדים ליישום בדגש קיבוצי.
קיבוץ אקולוגי
מי שליווה מקצועית את צוות הקיימות התנועתי הוא בני רגיל מגזר, בעל תואר ראשון בכימיה ומדעי הסביבה ותואר שני בניהול ומדיניות משאבי טבע וסביבה, הכולל תזה בנושא מדיניות שינוי האקלים בארץ. רגיל מספר שכמי שגדל בקיבוץ גזר הייתה לו מילדותו חיבור לאקולוגיה ולסביבה, "זה קיבוץ שהוקם על ידי אמריקאים היפים. בגזר היה מרכז מחזור כבר בשנות ה-90, כשעוד לא היה דבר כזה בשום מקום אחר בארץ. הפרידו זכוכית, פלסטיק, קרטון, מתכת, הודות ל'משוגע לדבר'. בגזר תמיד היה קומפוסטרים והפרידו זבל אורגני ויש גם גידולים אורגניים. כילד ינקתי את החיבור לאקולוגיה בקיבוץ, גדלתי לתוך זה ובהמשך החלטתי שזה מה שאני רוצה ללמוד. כך הגעתי למשרד להגנת הסביבה". בגיל 31 נבחר רגיל למזכיר קיבוץ גזר, הוא שימש בתפקיד שש שנים וכיום הוא מנהל הקהילה בנחשון.
רגיל מספר שרכזת צוות הקיימות, הדס דניאלי-ילין, לשעבר המשנה למזכ"ל התנועה, היא הרוח החיה וזו שדחפה להעמיד את הנושא על סדר היום של התנועה הקיבוצית. "זה מספר שנים שאני מזהה את הצורך בעשייה ברמה הזאת ומנסה לדרבן את התנועה לעשייה. מצאתי דלת פתוחה אצל הדס שהנושא קרוב לליבה והיא בחרה לקדם אותו. הוקם צוות שכולל פעילי תנועה, חברי קיבוצים וחברי ארגונים משיקים כמו מועצות, המרכז לשלטון מקומי, ארגונים כלכליים, לאו דווקא אנשי סביבה מובהקים. נכנסנו למהלך של למידה". ועידת התנועה שנערכה בשנה שעברה בצפון הגדירה מטרות לארבע השנים הבאות, "יש עשייה סביבתית בכל רמות החברה, מהאו"ם, דרך המדינה, המועצות ועד רמת הפרט. מה שאותי הנחה בחשיבה היה 'מה צריכה להיות רמת העשייה מבחינת הקיבוץ. כל קיבוץ עושה דברים במידה כזו או אחרת ותפקיד התנועה הוא לעזור בשיתוף בין קיבוצים ולהעלות את מידת העשייה'".
ועדה לאיכות הסביבה
האוגדן שהשיק הצוות, שלכתיבתו תרמו אנשי מקצוע מתחומים שונים, נשען על ארבעה עוגנים: אחריות תאגידית בתעשייה, פסולת ומחזור, השקעות "נקיות" של כספי הקיבוץ והתנהלות קהילתית. "חשוב שמי שכבר עוסקים בתחום הסביבה בקיבוצים יכירו את החוברת וגם אנשים שרוצים שקיבוצם יעשה יותר בתחום הקיימות". הצעד הראשון עליו ממליצים בחוברת הוא הקמת צוות קיימות ואיכות סביבה, אנשים שהנושא קרוב לליבם שיפעלו לקבל אישור ולגיטימציה לעיסוק וקידום הנושא מהנהלת הקיבוץ והמגזר העסקי, ובמקביל ינסחו רעיונות ישימים. "אנחנו מחויבים לפעול לקידום נושא הקיימות בקיבוצים והאוגדן מציע דרכים בהן ניתן לפעול, אחד מהם הוא הקמת ועדת איכות סביבה, לתפוס 'משוגעים לדבר', לעזור למי שרוצה להקים צוות כזה בקיבוץ ולתת לו כלים. במקרים רבים למדנו שהעיסוק הסביבתי הביא עימו גם חיסכון כספי לקיבוץ".
אילו שיניים יש לוועדה כזו?
אנחנו בקיבוצים מקבלים לעיתים החלטות או תקנות פנימיות שלא בהכרח מגובות בחוק של המדינה, אבל אלו החלטות שקיבלנו ואנחנו עומדים על כך שחברי הקהילה שלנו יקיימו אותן ויש להן משקל גם אם הן לא חוק מדינה. יש מקומות בהם המועצות הכניסו תקנות עזר והרבה פעמים הקיבוץ דוחף לפעולה. בסופו של דבר אנחנו חיים יחד כקהילה ואכפת לנו מהשכנים שלנו. חשוב שבקיבוץ שיהיה צוות כזה. כשיש אנשים שמקדישים מזמנם לנושא זה כבר חלק מהדרך לפתרון. אפשר לקחת רעיונות מהאוגדן ויש עוד הרבה מה להוסיף וליישם".
לאחר הפצת החוברת לקיבוצים אמרה דניאלי ילין: "כל מי שמתעמק בנושא ההתחממות הגלובלית מכיר את התחושה הזו של חוסר אונים אל מול עומק משבר האקלים, ואל מול היקף הצעדים הנדרשים מהעולם לתיקון. לנו יש יתרון, והוא ההיקף: 257 קיבוצים, 245 מפעלי תעשייה, מחצית מהחקלאות הישראלית ושני מיליון דונם קרקע חקלאית מעובדת. לאלה יש להוסיף את אלפי החברים שכבר פעילים בנושא, והכוח הכלכלי שאנו יודעים לאגם לקידום פרויקטים קהילתיים. כל אלה יכולים לסייע לנו לייצר שינוי. הצעדים המוצעים בחוברת – ישימים. ביניהם בניתוב יתרות מהשקעות בחברות מזהמות להשקעות בחברות 'ירוקות', הפסקת שימוש בכלים חד פעמיים באירועים קיבוציים, הפחתת שימוש בפסולת, הקמת מתקני מחזור, או שימוש בפסולת להפקת גז. בחלק מהקיבוצים כבר יש יוזמות חשובות ומרגשות. חשוב לנו להעצים את המהלך לכל הקיבוצים".
עץ ירוק מפלסטיק
היתרון המוזכר יכול להוות גם חסרון. 245 מפעלי תעשייה פועלים בקיבוצים בהם תעשיות פלסטיק, פוליסטירן מוקצף, מפעלים למוצרי מזון ושטחים רבים של גידולי בעלי חיים ושטחי חקלאות מעובדת. איפה כל זה פוגש את הקיבוצים, שמפעלים וענפים אלו הם מקור הפרנסה שלהם, כשמדברים על משבר האקלים? אני מקשה על רגיל.
"נכנסתי לצוות הקיימות במחשבה שיש מוקש גדול שכדאי להמתין עם הטיפול בו, מוקש של מפעלים. אנחנו בתנועה הקיבוצית משופעים מפעלים ומפעלי פלסטיק, וזו משימה קשה. חשבתי שעדיף להתחיל עם הדברים היותר פשוטים שניתן ליישם ברמה האישית וברמה הקיבוצית. לשמחתי, יש לנו פרטנר מעולה באיגוד התעשייה הקיבוצית, שבין הייתר עוסקת באחריות תאגידית, כלומר מה נדרש כדי להביא את המפעל להיות יותר סביבתי. אלו לא דברים שקורים מהיום למחר, אבל צריך לנקוט בפעולות שונות כדי שתהיה פעילות עם ראייה סביבתית ויש עשייה בתחום. זה נאיבי לחשוב שקיבוץ מסוים יסגור את הרפת, כי כל עוד לא יהיו שינויים בהרגלי הצריכה, יבוא מישהו אחר ויפתח רפת במקום אחר. יחד עם זאת ברמה הקיבוצית אפשר להכניס אנרגיות מתחדשות, חקלאות מחדשת, יש אתגר גדול וצריך להשקיע הרבה כדי לדחוף קדימה את התחום".
רישיון חברתי
שלומית ארבל, מנהלת תחום אחריות תאגידית, כלכלה ומידע באיגוד התעשייה הקיבוצית, מחלקה שאת הקמתה יזם גיל לין מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, מסבירה שנושא האחריות התאגידית של המפעלים הוא תפיסה עסקית שיש לו השפעה על כלל בעלי העניין בתחומים הסביבתיים, החברתיים וגם הממשלתיים. "כל הנושא מאוד התפתח ברמה העולמית ויש חובת דיווח והנחיות לדיווח בדוח הכספי גם איך פעילות המפעל משפיעה ברמה הסביבתית. זהו מידע שהלקוחות דורשים לקבל, מתוך חשיבה ואמונה שראוי וצריך לפעול בהתחשבות ובמודעות. נכון להיום יש הרבה עשייה, יש אחריות ברמה החברתית וברמה הסביבתית לכל מפעל. התפקיד שלנו הוא להגדיל את המודעות, לעודד את העשייה וגם להבין עם כל מפעל באיזה מקום הוא נמצא ומשם לקדם אותו. למשל מפעל שעליו ידווח שהתושבים השכנים מתלוננים על ריחות רעים, אולי אי אפשר לתת פתרון מהיום למחר, אבל הסתכלות עסקית נכונה תעשה הכול כדי שבדיווח הבא אפשר יהיה לומר שהבעיה טופלה".
"יש אתגרים", מוסיפה ארבל. "תעשיית הפלסטיק היא אתגר, בעיקר המוצרים החד פעמיים, לפעמים מייצרים מפגעים סביבתיים, אבל גם בתוך זה יש מה לעשות. הקהילה צריכה להיות שותפה לחיפוש הפתרונות. זו החלטה אסטרטגית שתייצר רישיון עסקי לטווח ארוך". ארבל מדברת לא רק על הנושא הסביבתי אלא גם על התחום החברתי: אילו תנאים מספק המפעל לעובדיו, האם הוא נותן תחושת בית, האם יש עובדים מקהילת הלהט"ב, כמה נשים יש בהנהלה ועוד. "כל אלו נושאים שניתן למדוד ולכמת כדי להיות במגמת שיפור. האימפקט גדל כשמסתכלים על הדברים יחד". ארבל מחפשת להגביר את המודעות במפעלים, כל מפעל והשלב שבו הוא נמצא ולהבין האם הנושא של אחריות תאגידית משתלבת באסטרטגיה של המפעל.
"חשוב לי להגיד שהאחריות התאגידית לא תפתור את כל עוולות העולם, אבל זה לא מונע את הצורך לעשות כל מה שאפשר. חשוב למחזר, להשתמש באנרגיה ירוקה ולהתייחס לעובדים כראוי. הכול אדוות, לעשות את הדברים בצורה מושכלת. זה אפשרי וזה ראוי. היום יש גם 'רישיון חברתי' למוצרים שאנו צורכים, השיח הזה קיים. לצרכנים יש יותר מודעות ויותר דרישות ולעיתים חלק מהמוצרים צריכים לשנות מודל עסקי".
ארבל מוסיפה שיעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא (SDG) הם ביטוי להתייחסות לאתגרי הקיימות החברתיים והסביבתיים ברמה העולמית ולצורך לתת להם מענה, "יש 17 יעדים מדידים שמשמשים חברות עסקיות כמצפן לעשייה שלהן לטובת שיפור העולם בו אנו חיים".
אופטימיות זהירה
רגיל מעיד על עצמו שהוא שילוב של אופטימי ופסימי. היו תרחישים פחות טובים לגבי כניסת אנרגיה מתחדשת. התחזיות פספסו בענק ומה שקורה לטובה, שאנרגיות מתחדשות אומצו מהר יותר ונהיו זולות יותר מכל התחזיות, זה החלק האופטימי. אנחנו בקיבוצים מובילים את ייצור החשמל הנקי בארץ, גם בהיקפים וגם בחדשנות.
אני פסימי מהבחינה שיש שינוי עצום שצריך לקרות, והשינויים ברמת המדינה קורים לאט מידי, המחויבות הפוליטית לעשייה סביבתית לא מספקת. הייתה ועידת אקלים בשארם ורוב המדינות מפספסות את היעדים שהן הציבו לעצמן. קשה לראות את זה במיוחד כשמשבר האקלים כבר כאן ורואים את השפעותיו בשריפות ואירועי מזג אוויר קיצוניים בכל מקום".
"החוברת שנשלחה לקיבוצים היא הסנונית הראשונה" מדגישה דניאלי-ילין, "התנועה תמשיך לפעול להעצמת המודעות, ותפעל מול משרדי ממשלה לקדם פתרונות סביבתיים. זהו צו השעה".
