מילדות עבד רונן אלפסי בפרדס, בגיל 14 החל מפרנס את עצמו ובגיל 25 כבר החל לשווק הדרים ולגדל פרדסים * היום, יותר מ-30 שנה אחרי מגדלת חברת "פירות אלפסי" שבבעלותו כ-7,000 דונם ומשווקת כ-30 אלף טון הדרים, אבוקדו, מנגו וירקות
*תמונה ראשית: רונן אלפסי בבית האריזה – בנה אימפריה בעשר אצבעות
בין הפרדסים בפאתי מושב חיבת ציון נמצא בית האריזה של "פירות אלפסי" בבעלות רונן אלפסי, המגדל ומשווק הדרים, אבוקדו, מנגו וגם ירקות. צוות העובדים המיומן, בהובלתו של רונן, מביאים ניסיון וידע רב הנתמכים באמצעים וכלים טכניים מתקדמים ובכך מבטיחים תוצרים משובחים המיוצרים ומשווקים בשוק המקומי ובשוק הבין לאומי. החברה המנוסה מגדלת כ-7,000 דונם בתקן GLOBAL GAP ומייצרת, אורזת ומשווקת פרי הדר, אבוקדו ומנגו מובחר ואיכותי בתקן BRC לשווקים מקומיים ובינלאומיים בקנה מידה של כ-30,000 טון מכל הזנים.
הוריו של רונן, נסים ורחל אלפסי, עלו ארצה ממרוקו בשנת 1956 והתיישבו בעין שריד, בגוש תל מונד שבלב השרון. "אבי היה פועל חקלאי או קבלן והיה גם חקלאי בעצמו," מספר רונן. "היינו 11 ילדים, שש בנותוחמישה בנים ואני באמצע. האם היינו עניים? בוא נגיד שלא היינו עשירים, התחלתי לעבוד בגיל 13-14, הייתי צריך לדאוג לעצמי. אבי היה עובד בחקלאות וגם היה לו פרדס. היה לו מה שקראו אז 'פרדס חיסכון', כלומר פרדס משותף של כמה חברים במושב.
"אחרי הצבא עזבתי את עין שריד ועברתי לגור באבן יהודה, שם לקחתי חלקות ועיבדתי אותן. ככה התחלתי. אחרי שבע-שמונה שנים עברתי לכפר ויתקין. המשכתי לעבד את הפרדסים באבן יהודה והתחלתי לעבד גם בכפר ויתקין פרדסים. באותה תקופה השכרתי את מה שהיה פעם הממיינת של המושב. כך לאט, לאט התרחבתי, חברים שלא הצליחו להסתדר עם הפרדסים העבירו לי אותם וכך העסק גדל.
"הכל התחיל מהשיווק. כבר באבן יהודה הייתה לי משאית, היה לי קו חלוקה והייתי משווק פרי. הייתי קונה פרי מבתי אריזות ומחלק לחנויות. הגיע הקיץ והחקלאים הציעו לי לקחת את החלקות שלהם, כך שגם הייתי מעבד את החלקות וגם משווק. לאט לאט התחלתי לגדל את כל הכמות שאני משווק. בכל פעם הוספתי פה חלקה ופה חלקה ועוד חלקה.
"ב-92 הייתה לי חנות ירקות עם אחי. אחרי חצי שנה עזבתי את החנות, לא ראיתי את העתיד שלי בחנות והתחלתי לשווק. למעשה מהשיווק הגעתי גם לגידול החקלאי, כי הגעתי למסקנה שיותר כדאי לי לייצר וגם לשווק מאשר רק לשווק."
למה חשבת שזה יותר משתלם?
"כי כאשר אתה רק משווק אז אתה צריך לשמור על רצף שיווקי ולא תמיד זה טוב לחקלאי והחקלאי אומר לך, נניח: 'אני רוצה 2 ₪ לק"ג', אבל המחיר בשוק הוא 1 ₪ לק"ג אז הוא אומר לך ב'פחות מ-2 אני לא רוצה למכור'. אז אף פעם אתה לא קונה במחיר האמיתי כי כאשר אתה צריך לקנות סחורה אתה כל הזמן נלחם כדי להגיע למחיר של השוק. החכמה היא לא לקנות בכל מחיר. מתיי החקלאי אומר לך קח? מתיי שהוא מרוויח בטוח או שאין לו ברירה והוא צריך להיפטר מהתוצרת. כשהחקלאי צריך להיפטר מהתוצרת כבר יש עודף, אז גם כאן אתה לא מרוויח ובגדול אתה מפסיד את הבין לבין.
"כשחישבתי את הדברים האלה הבנתי שאני צריך לשלוט במתי למכור ואיך למכור ולא להיכנס למצב שהחקלאי שולט במועדים. אמרתי לעצמי: אם זה ככה אז בעצם מהי האפשרות שלי? תמיד לקנות כשהחקלאי מרוויח ואם הוא המרוויח אז למה שאני לא אהיה המרוויח? גם כשאני קונה בזול אני לא מרוויח כי השוק כבר מוצף. אז החלטתי לגדל כי אם אני אנווט נכון אז אשלוט טוב יותר בשרשרת כי לא תמיד החקלאי הוא הגאון בשיווק. כך הגעתי למסקנה שיותר כדאי לי לגדל ולמכור מאשר לקנות ולמכור."
היצוא הראשון לרוסיה
בגיל 30, בשנת 1998 התחתן רונן עם רוזי ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות. "הגדולה בת 23, אחד חייל, אחד בן 15 ושתי הבנות משוחררות מצה"ל," אומר רונן בחיוך רחב.
רונן אלפסי (57 מגדל ומשווק באופן עצמאי כבר למעלה מ-30 שנה (מגיל 24). כמובן שכבן למשפחה חקלאית הוא חי ונשם את הפרדס כבר מגיל צעיר ואף הספיק לעבוד כפועל חקלאי. "עבדתי בקטיף, עבדתי בגיזום, עבדתי בכל העבודות שקשורות לפרדס – עשיתי את כל השרשרת. כבר בגיל 14 עבדתי עם טוריה, גזמתי עצים, גידלתי, קטפתי, הכל."
למעשה, כשאתה התחלת להיכנס בצורה עצמאית לשיווק ולגידול בשנת 1992, החקלאות כבר הייתה במשבר כלכלי, ענף ההדרים כבר ירד מגדולתו, לא?
"נכון, אני באתי לענף כשהוא היה ממש בשפל גדול – כל בתי האריזה ליצוא שהיו רוב הענף התקשו, וסגרו ואז בתי אריזה קטנים קמו לשוק המקומי ולאט לאט זה התחדש.
"בשנה הראשונה רק קניתי ומכרתי פרי בשנה השניה, אותו החקלאי שהייתי קונה ממנו היו לו כ-1,500 דונם פרדסים והוא החליט לעזוב את כך הפרדסים הרגילים ולעבור ולהפוך לפרדס אורגני. הוא עשה איזשהו הסכם עם מפעל תעשיה. קלמנטינות כידוע לא הולך לאורגני אז הוא אמר לי: 'יש לי 200 דונם קלמנטינות, בוא תיקח אותם, אתה גם ככה קונה אותם ממני כל שנה'. אז לקחתי ממנו את אותם 200 דונם וגידלתי אותם וככה זה התחיל. אז בחורף הייתי קוטף ומחלק פרי הדר ובקיץ הייתי מחלק ירקות. לקחתי פועל אחד שעבד אצלי ואני והוא עשינו הכל."
בהתחלה שיווקת לשוק המקומי?
"בשנים הראשונות שיווקתי רק לשוק המקומי. משנת 1999 התחלתי גם לעסוק בייצוא. ב-99 ייצאתי בפעם הראשונה תפוזי וולנסיה. זו הייתה הפעם הראשונה ששלחתי פרי לרוסיה ושלחתי אותו כפרי לתעשיה. הוולנסיה נארז אז לשוק המקומי אז זה לא היה עובר בתקן של ייצוא אבל לתעשיה זה עבר. מה אכפת לי מה הם עשו עם זה, הם כנראה מכרו את זה כפרי רגיל.
"אז ב-99 מכרתי 200 טון תפוזים לייצוא בפעם הראשונה וב-2009 כבר מכרתי 700 טון לייצוא. ככה זה גדל ומבית אריזה שעסק רק בשוק המקומי הפכתי גם לבית אריזה שמייצא לחו"ל."
איך אתה מסכם את העונה האחרונה?
"העונה האחרונה התחילה כעונה הכי גרועה שהייתה לנו ב-15-20 שנה האחרונות. ה'אורי' היה אצלי לפחות בסדר– לא היו מספיק יבולים. הכמות הייתה קטנה אבל בסך הכל זו הייתה עונה טובה של ה'אור'. בשנה הזאת ה'אור' לא הפסיד אצל אף אחד, זה יצא מאוזן ואף עם קצת רווח. למעשה זאת שנה רווחית ראשונה אחרי 7-8 שנים קשות של ה'אור'. כמעט כל השנים הוא הפסיד. השנה הוא היה רווחי מכמה סיבות שקשורות לעולם הגלובאלי ולא לישראל, במספר מקומות היו אסונות טבע, שיטפונות ובצורת קשה, שגרמו למחסור בקליפים בעולם.
"אז בתפוזים היה בסדר כי מחיר התעשיה היה טוב אבל בשאר היה על הפנים. בלימונים היה על הפנים. קטפתי 1,500 טון לתעשיה במחיר שלא מכסה את הקטיף. קטפתי אותם אחרי הזמן, הם היו על העצים, לא היה ביקוש. עכשיו יש מחיר טוב כי יש ביקוש. בקלמנטינות מזני שוק הפסדנו – במירב, מיכל, נובה, סצ'ומה, המחירים היו נמוכים. באשכוליות ובפומלית לא היה ייצוא. לא היה יצוא ואז כולם הפנו את הפרי לשוק המקומי ונוצר עודף בשוק."
יש טענות שעל המועצה לחדש את הקמפיינים לעידוד צריכת פרי הדר בשוק המקומי, שלא נעשה מספיק, אתה שותף לדעות הללו?
"לא, לא נראה לי שזה יעזור. מה שיעלה את הצריכה בשוק המקומי זה רק ויסות השוק, אבל זה משהו שלא יחזרו אליו. לגבי העונה שחלפה, אם אין יצוא הכל מופנה לשוק המקומי, המחירים צונחים והמצב לא טוב, כי אין מספיק קונים לכמות הזו. זה מה שהיה שנה שעברה וזה יצר מצב שאפילו גם השמדנו פרי. כל מה שיכולנ נתנו ללקט ישראל."ומה שלא לקחו השמדנו."
אנחנו שומעים המון תלונות של פרדסנים על המצב הרווחיות בענף. מה דעתך על המצב?
"קודם כל יש אנשים שבאמת גידול ההדרים זה משהו צדדי אצלם. אבל יש אנשים שזה העסק שלהם ומי שזה העסק שלו אז הוא עובד כדי להרוויח ולהתפרנס, כמוני, זו הפרנסה שלי, הרי אנחנו לא עובדים לשם שמים אלא כדי להתפרנס.
"בגידולים שלי אני לא מוגבל להדרים. השנים נתנו לנו להבין שצריך גיוון. התחלנו בכל סוגי ההדרים ויש לנו היום את כל סוגי ההדרים. אחר כך עברנו לאבוקדו וגם הגענו לגיוון בכל זני האבוקדו ועכשיו אני מנסה לגוון גם בקיץ עם קצת ירקות. אז חשוב מאוד לחלק את הסיכון ולפזר אותו בכמה מקומות, חשוב ליצור רצף שיווקי בכל מה שאתה מגדל כדי ליצור מעגל עבודה לעובדים.
"בסופו של דבר, בשנתיים האחרונות הצטרכנו להגדיל את מספר העובדים הזרים שלנו ואתה לא יכול להגיד לעובד זר: 'מחר אל תעבוד כי אין לי עבודה' – אין דבר כזה, אתה צריך למצוא לו עבודה יום יום. היית רגיל ל-30 עובדים זרים ופתאום יש לך 150 עובדים זרים, אז אתה צריך לדאוג להם לתעסוקה גם כשאין קטיף הדרים. אז בשורה התחתונה אתה לא יכול לבנות רק על הדרים, אתה צריך לדאוג למעגל שיהיה לעובדים שלך עבודה כל הזמן."
אי אפשר לנייד אותם לחקלאים אחרים באופן זמני?
"מבחינתי אי אפשר לנייד לחקלאים אחרים, כי אם אתה מתחיל לנייד את העובדים שלך אז לא כולם חוזרים אליך בתום העבודה – זה יוצר לך הרבה בעיות, וגורם ליותר בעיות של איכות העובדים. אם אתה רוצה להשאיר את העובדים אצלך אתה חייב לבנות גרעין של עובדים טובים, כי העובדים הם היסוד להצלחה שלך. אתה צריך לדאוג להם לעבודה ושהם יהיו מרוצים ושאתה תהיה מרוצה. אתה חייב לדאוג שיהיה להם מספיק עבודה, כי אם לא תהיה להם משכורת הם יברחו למישהו אחר."
לסיכום, איך אתה רואה את העתיד של הענף, אתה אופטימי?
"אז קודם כל, נתחיל מזה שכל החקלאים אופטימיים – מי שלא אופטימי הוא לא חקלאי! דבר אחד ברור – מי שלא אופטימי הוא כבר יצא ממעגל החקלאים והחקלאות. חקלאי תמיד אומר 'שנה הבאה יהיה יותר טוב – שנה הבאה אני יעשה יותר טוב' – אם הוא לא אומר זאת הוא לא בענף החקלאות ואנחנו בשלב ראשון חקלאים וחקלאי תמיד אופטימי וגם אני בתפישה הכללית יותר אופטימי מפסימי.
"תראה, בגדול החקלאים הישראליים הם האנשים הכי יזמיים שיש במשק שלנו. אין יזם בקנה מידה של החקלאי היום. קח את החקלאי הכי קטן ותחשוב שניה מה יש לו על הגב, איזה סיכונים הוא לוקח על עצמו בשביל להבטיח קצת פרנסה לו ולמשפחתו.
"קח בן אדם שעובד בהייטק שמביא 50 אלף שקל בחודש בלי סיכונים, המחזור שלו הוא 50 אלף. חקלאי, בשביל להרוויח 50 אלף לחודש צריך 5 מיליון שקל מחזור היום. אז תחשוב איזה סיכון הוא לוקח והוא צריך ציוד בעוד 5 מיליון כדי שהכל יתקתק. זה נבנה בעשר אצבעות לאט לאט לאט אבל הכל מתוך יזמות, החקלאים במדינת ישראל הם יזמים בקנה מיד שאין לו אחר ורע בעולם.
"החקלאים הישראליים הם יזמים טובים – הם עובדים בחקלאות מתוך ציונות ואהבת האדמה, אך אם הם יאלצו לעזוב את הענף הם יצליחו בכל תחום שבו יבחרו. אני מאמין בענף החקלאות הישראלית לטווח הארוך בזכות המיקום האסטרטגי שלנו, האקלים המתאים וכוח האדם האיכותי הישראלי."
