בני משפחת לחמי במושב בית אלעזרי חיפשו תעסוקה לאביהם, שהתאלמן לאחרונה, ואשר ביקש להישאר חקלאי. לאחר מחקר ובדיקה, הגיעו למסקנה שגידול וטיפוח פלפלים חריפים הוא הדבר המתאים ביותר להשקיע בו.
בשנת 1977 הגיעה משפחת לחמי למושב בית אלעזרי. ההורים, שמעון ושרה, היו בעלי רקע חקלאי. שרה היא בת מושב כפר חיים, ושמעון היה בעל משק חקלאי במושב קדרון. בבית אלעזרי הם טיפחו משק חקלאי ובו היו מטעי נשירים, ביניהם אפרסקים ומשמשים וכן חממות פרחים – ורדים וציפורנים.
מספר הבן אילן: "לפני כעשרים שנה ההורים הפסיקו לעסוק בחקלאות. שניהם עבדו מחוץ למושב ובסופי שבוע הפעילו את 'החווה שלנו' , פינת חי לחיות משק וכן מתקנים ומשחקים לילדים. החווה הייתה אבן שואבת למשפחות באזור, והייתה ידועה בחוויית האירוח הנעימה והנדיבה. בסופי שבוע הגיעו משפחות עם ילדיהם ליהנות מבעלי החיים ומן הפעילויות השונות."
החווה פעלה במשך ארבע עשרה שנים, עד השבעה באוקטובר. "בשבעה באוקטובר הוריי פתחו את החווה בשעות הבוקר המוקדמות, אולם מיד עם התחלת הירי מהדרום נסגרה החווה בהוראת הצבא.״
למרבה הצער אירעה טרגדיה במשפחת לחמי. אם המשפחה, שרה, החלה לחוש כאבי בטן מאוד חזקים, ובסוף אותו חודש, אוקטובר 2023, היא אובחנה כחולה בסרטן הלבלב. מהלך המחלה היה מהיר מאוד, והיא נפטרה בתחילת חודש פברואר. יהי זכרה ברוך.
הבן אילן (יליד 1969) הוא אדריכל שמתגורר עם משפחתו בתל-אביב, הבת איילת (ילידת 1971), מתגוררת עם משפחתה בהרחבה במושב, והבת מיכל (ילידת 1974) מתגוררת בברצלונה.
לאחר מות אם המשפחה, החלו בני המשפחה לחשוב במה כדאי לאביהם בן ה-85 לעסוק. היה ברור שהוא לא ימשיך להפעיל את החווה עם משק החי לבדו. ההערכה שצפויה מלחמה ארוכה, וכן הפסדים שהחווה ספגה בתקופת הקורונה, אילצה את המשפחה לחשב מסלול מחדש ולנסות לאתר מקור הכנסה בטוח יותר.
"התלבטנו איך לעזור לאבא ולמצוא עיסוק עבורו." מספר אילן. "חיפשנו עבורו כל מיני פעילויות התנדבותיות או פרויקטים, כדי לצקת תוכן לחיי היום יום שלו. אבל אבא לא הסכים לאף הצעה. הוא אמר לנו באופן החלטי: 'אני חקלאי, אני מושבניק, אני לא עוזב את האדמה שלי, אני אתפרנס מהמשק.' "
לאחר בדיקה וחקירה הם הגיעו להחלטה לגדל פלפלים חריפים, חריפים במיוחד. "זהו גידול בוטיק, נישה מיוחדת עבור אוהבי 'סופר הוט', אקסטרה חריפים."
מסתבר שזה תחום שהולך ומתפתח. הביקוש לפלפלים האלו הולך וגדל בעיקר במסעדות. כמו כן מבקשים אותו גם אנשים פרטיים, שמבינים בתחום ואשר מחפשים את הדברים המיוחדים.
יתרון נוסף הוא בגמישות ובאפשרויות שונות לניצול הירק הזה, החל ממכירת הפלפלים הטריים, דרך ייצור תבלינים יבשים, וכלה שילובו ברטבים ובממרחים. "החלטנו שתעסוקה לאבא בתחום מתפתח, מעניין וייחודי זה, תתאים לו מאוד. הקצבנו לזה דונם אחד." חודש לאחר שישבו "שבעה" על מות האם, הקימה המשפחה את החממות.
הקמת החממות ומחזור גידול ראשון
"חקרנו את הנושא היטב והקמנו חממות מאוד מושקעות. " מציין אילן. "אנחנו לא מגדלים את הפלפלים ישירות באדמה, וזאת כדי שנוכל לשלוט בצורה מלאה בהזנה של הצמח. הצמחים גדלים במצע מנותק, בתוך מֵכלי שתילה. בדרך זו אנחנו מצליחים לנטר באופן מלא את המים והדשן. המצע שהשתמשנו בו, שהובא במיוחד ממרום גולן, עשיר בשבבי קוקוס ונמצא כמתאים במיוחד לעניין זה. בנוסף, בנינו מערכת השקיה מאוד מוקפדת וממוחשבת. ״אני משקה את החממות מהדירה שלי בתל אביב" מפתיע אילן, "ואני עוקב מרחוק אחר מצב הגידולים. אבא מבקר בכל בוקר בחממות. הוא בודק מקרוב שההשקיה בסדר, שהכול גדל ומתפתח כמו שצריך." אומר אילן, אשר מגיע מתל-אביב כמה פעמים בשבוע כדי לעבוד עם אביו במשק. בעת הקטיף וככל שיש צורך בידיים עובדות מצטרפים גם האחות איילת וציון בעלה המתגוררים, כאמור, במושב. "
מכיוון שזו שנת גידול ראשונה, הם נעזרים במומחים. משרד החקלאות מסייע. אגרונום דייויד סילברמן ליווה אותם בתחילת הדרך וממשיך ומגיע מדי פעם. "גידול פלפלים החריפים בארץ אינו גדול ורחב תפוצה, לפיכך ההדרכה מטעם משרד החקלאות אינה צמודה כמו בגידולים מסורתיים יותר." אומר אילן. אבל המשפחה נעזרת במומחים. שני אגרונומים מלווים אותם: מומי ביטון ואריק אורלוב. מומי מטפל בכל התחום של מזיקים ומחלות, ואריק בכל נושא ההשקיה, הדישון וטיפוח הגידול עצמו.
הזרעים נרכשו בבית טיפוח זרעים בארץ (ירוק 2000), הונבטו במשתלת "טיב שתיל", והשתילים של המחזור הראשון נשתלו בחממה בחודש מאי השנה.
"מרבית העבודה הפיזית לאורך הגידול היא ההדליה." אומר אילן. "השיחים גבוהים, יכולים להגיע לגובה שלושה מטרים, ולכן צריך להדלות כדי לחזק אותם."
הם פועלים במקביל בשתי שיטות הדלייה: האחת היא הדלייה ספרדית – שני חוטים שבאים משני צידי הצמח ותומכים בו עד שהוא צומח כלפי מעלה. והשיטה שנייה היא הדלייה הולנדית -כבלים שיורדים מתקרת החממה והצמח מתלפף סביבם.
"אני בקשר עם מגדלים של פלפלים חריפים בארץ." מציין אילן. "הם גם עזרו לנו עם הידע הראשוני: יאיר דינר ממושב פרי-גן, שהוא אוטוריטה בתחום הפלפלים החריפים. יאיר מגדל פלפלים בעיקר עבור הרטבים שהוא מייצר ומוכר. כמו כן עזר לנו מאד אלון מבית הפלפל בבית לחם הגלילית. 'בית הפלפל' מגדלים זנים רבים של פלפלים חריפים לא כגידול מסחרי אלא לצורך המרכז לתיירות המקומית. אנשים שבאים להתארח בצימרים בגליל, מסתקרנים לגבי הירק המיוחד הזה וקונים אותו."
זני הפלפלים
משפחת לחמי מגדלת שלושה סוגים עיקריים של פלפלים חריפים: חלפינו, הבנָרו וקאיֵין. "קאיין נחשב כבעל סגולות בריאותיות." מציין אילן. "אנשים שמכירים את תכונותיו ממש מחפשים היכן לקנות אותו. מעטים מגדלים אותו בארץ, הסיבה לכך היא, שהוא מאוד דומה לפלפל הצ'ילי במראה שלו, אבל יקר יותר, כי הוא חריף פי חמש מהצ'ילי שקונים בסוּפֵּר. צרכנים שלא מכירים את תכונותיו, לא מבינים מדוע הם צריכים לשלם יותר על פלפל שנראה אותו דבר. אנחנו יודעים שבמסעדות יש ביקוש גדול מאוד לקאיין. הוא נדרש בעיקר על ידי מסעדות תאילנדיות. שפים שמבינים את סגולותיו התחננו שנבטיח להם אספקה במשך כל השנה, כי זה פלפל מאוד מיוחד״.
ואכן משפחת לחמי משתדלת שהאספקה תהיה רצופה במשך כל השנה. "הקטיף של הפלפלים שנשתלו במאי, התחיל באמצע חודש אוגוסט. אנחנו מתעתדים לקטוף לפחות עד ינואר 2025. וכבר אנחנו מתארגנים על שתילה חדשה, שתאפשר לנו לקטוף שוב מינואר. בינתיים יש לנו שתי חממות, אבל אנחנו מתכוונים לבנות חממות נוספות."
שיווק ותוכניות לעתיד
משפחת לחמי משווקת תוצרת טרייה בעיקר. אמור, מקור הפעילות לנו היה למצוא תעסוקה מתאימה לאב המשפחה. בינתיים הם משווקים תוצרת טרייה בעיקר. הפלפלים שלהם מגיעים לסיטונאי שמתמחה בהפצה למסעדות ומנהל אתר קנייה בשם "עלה הביתה". ומלבד זה הם התחילו לשווק באופן ישיר ליישובים בסביבה. "אין לנו עדיין אתר מכירה. אנחנו בהתחלה." אומר אילן, אבל אין ספק שהם הגיעו להישג מרשים בתוך כמה חודשים.
לגבי ניצול התוצרת שלהם בהמשך, מספר אילן: "גייסנו שף מוערך ומוכר, בעל ניסיון רב בפיתוח רטבים טעימים במיוחד, והוא עוזר לנו לעבד את התוצרת. באמצעותו אנחנו מפתחים סדרה של רטבים המבוססים על הפלפלים מהמשק, וכך, מן הכוונה לעזור לאבא למלא את ימיו בתוכן, יש לנו פעילות משפחתית-עסקית, שהולכת ומתרחבת."
לסיום,
משפחת לחמי יכולה לשמש דוגמא לאהבה ולהתחשבות. דאגתם של אילן ואחיותיו לאביהם האלמן נוגעת ללב. הם התגייסו כדי להגשים את רצונו להישאר במשק ולעבוד בחקלאות. זה לא קל לאנשים בוגרים, שיש להם כבר קריירות משלהם. אילן האדריכל אינו מעיד על עצמו, אבל מתוך דבריו ניתן להבין שהוא היזם והכוח הדוחף לפיתוח הענף החקלאי החדש במשק של הוריו. הוא שינה את פעילותו כאדריכל כדי שיוכל לטפח יחד עם אביו את חלקת הפלפלים וגם לפעול למען שיווק התוצרת.
ראוי להערכה אב המשפחה שמעון, שלמרות גילו המתקדם והנסיבות, לא מוותר על החקלאות כדרך חיים, למרות שהיו תקופות בחייו בהן קשה היה להתפרנס ממנה. נאחל לו עוד שנים ארוכות וטובות בחיק משפחתו האוהבת.
