אומר נועם קסלברנר, רכז החקלאות של קיבוץ נצר סירני ומנהל הפרדס של קיבוץ עלומים * מה-7 באוקטובר סייע קסלברנר לפרדסני העוטף שנותרו ללא עובדים זרים או פלשתינאים * "היום פרדסן חייב להיות הכי טוב שאפשר כדי להרוויח"
תמיד כיף לראיין פרדסן שקיבל החלטה להישאר בענף ולהמשיך איתו, בטח כאשר מדובר בחקלאי מהדור הצעיר. את נועם קסלברנר (39), מקיבוץ נצר סירני, פגשתי בכנס השנתי של ענף ההדרים במושב אביחיל.
נועם נשוי לגילי ולבני הזוג שלושה ילדים: יובל (9.5), יאיר (7) וניצן (4). "כל החיים אני גר בנצר סירני – אני עובד בחקלאות מגיל צעיר," מספר קסלברנר. "בהתחלה עבדתי בגידולי שדה, אחרי הצבא עבדתי אצל קבלן לעבודות חקלאיות ולאחר מכן השתלבתי בענף החקלאות בקיבוץ. למדתי הנדסאי קרקע ומים במכללת ספיר ומאז אני בחקלאות".
דור שלישי לחקלאים
הסיפור של משפחת קסלברנר הוא למעשה סיפורו של קיבוץ נצר סירני. " זאב קליין, סבא שלי ורעייתו חנה, סבתא שלי," אומר נועם, "עלו אחרי השואה לארץ והגיעו להכשרה בקיבוץ עין גב ומשם בשנת 1949 עלו לנצר סירני בקבוצת המייסדים השנייה. לפני כן, ב-1948 נולדה להם בת בכורה, שרה קליין, שהיא אמא שלי. סבא שלי הקים את ענף הרכב בקיבוץ, כאשר הוא עצמו היה דור חמישי של חקלאים, עוד מחייהם בפולין.
"אבא שלי, ג'ררד קסלברנר, עלה מצרפת והגיע בשנת 1971 לאולפן בקיבוץ, שם הוא הכיר את אמי. לימים, אבי, אחרי שהכיר את אשתו, עבד כמה שנים טובות בפרדס בקיבוץ. הוא היה פרדסן, עבד בנגריה, עבד בכל מיני עבודות בקיבוץ ומחוץ לקיבוץ, לאו דווקא בחקלאות.
"אנחנו ארבעה, אני הצעיר מבין הילדים. יש לי שני אחים גדולים שיש להם עסק לגינון ואחותי עובדת ברשות התעופה האזרחית. אבי נפטר לפני כמעט 15 שנה אבל אמי מגדלת 13 נכדים, פה בקיבוץ. כולנו נשארנו בקיבוץ, אנחנו משפחה די גדולה פה, גרה פה גם דודתי, אחות של אמי".
את האהבה לפרדס לקחת מאבא, טיילתם בפרדס קצת בילדות?
"קודם כל מסבא שלי, שכאמור היה חקלאי. בגלל שהיו לו רק בנות, אז הנכדים היו הדבר שהכי חשוב לו. וכל יום אחרי צוהריים, כילדים קטנים, היינו הולכים לראות את הטרקטורים. לימים, כשקצת גדלנו, אחיי עבדו קצת בחקלאות בקיבוץ, אחי עבד במטעים ובתור ילד הייתי מצטרף אליו בחופשים, עובד באבוקדו, במנגו ובפרדס ואני מניח שמשם הגיעה האהבה לעבודה בחקלאות, זה התחיל מטרקטורים ואחרי זה גם התפתח לגידולים ולצומח".
מה אתה הכי אוהב בפרדסנות?
"אני קם כמעט כל יום בחמש בבוקר ומלבד היותי פרדסן אני מרכז את כל החקלאות של נצר סירני, שזה בעיקר מטעים ופרדס. ענף החקלאות בנצר סירני קצת השתנה מהשנים שהיה פה גד"ש. היום יש לנו 670 דונם אבוקדו, 200 ומשהו דונם פרדס ובסך הכל יש בקיבוץ 1,000 דונם של מטעים וגם רפת מאוד מוצלחת.
"במקביל החל מספטמבר האחרון אני גם מנהל את פרדס קיבוץ עלומים שבעוטף עזה. מתחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר עשיתי כל מיני עבודות בעוטף עם אנשים שאני מכיר ועזרנו למשקים במצוקה – משקים שאין להם עובדים. ארגנתי להם עובדים וזו הייתה אפשרות בעצם לעזור לאנשים שלא הצליחו להגיע לקטיף, אם זה בקיבוץ חולית ואם זה בעלומים".
לך בנצר סירני היו עובדים?
"למזלי היו לי עובדים. נכון שהפלשתינאים לא הגיעו אבל היו אחרים, היו סודנים, מלאווים וקבוצת תאילנדים, מה שהצלחנו לאסוף – חבר'ה שחיפשו את עצמם והצלחנו לארגן סוג של קבוצה שבאה יום יום לעבוד".
אומרים שהמתנדבים הצילו את הענף?!
"בעוטף עזה, למשל, במשקים שכנים היו די הרבה מתנדבים וזה נכון, בסך הכל המתנדבים הצילו אותם, אבל יש קטיפים שזה קצת קשה לעשות עם מתנדבים. למשל קטיף של ה'אור', שהוא חלק נכבד באירוע הזה, מאוד קשה לעשות עם מתנדבים. כמו כן, במשקים שיותר קרובים לגדר היה מאוד קשה לעבוד עם מתנדבים. לכן הצלחנו להקים איזשהו צוות ש'לא ראה בעיניים' ואיך שהצבא אישר, הלך לעבוד קרוב לגדר. ובשורה התחתונה, בזכות הצוות הזה הצלחנו לקטוף לא מעט פרי, בתקופה מסובכת ולא פשוטה.
"אז עזרנו בעלומים ובחולית ואצלי בבית – העובדים התאילנדים שלנו לא ברחו לתאילנד, להיפך רק חזרו אלינו. בעצם, בנצר סירני, בשנה הזאת כשאצל אחרים לא קטפו – אנחנו די 'נהנינו', אם אפשר לקרוא לזה הנאה. אבל בבוקר הייתי הולך ומביא תאילנדים מכפר ביל"ו ומגבעת ברנר וכך הצלחנו לקטוף את ה'אור' בתקופה מוקדמת, עם שערי מטבע טובים – וזה בעצם יצר אצלנו בפרדס שנה כלכלית טובה. גם העבודה הטובה והרצון לעזור בעוטף גרמו לקיבוץ עלומים ליצור איתי קשר, שאולי אקח את ניהול הפרדס בעלומים. משם זה התפתח, כך שמספטמבר אני מנהל שם את הפרדס המשתרע על פני 1,100 דונם.
"הפרדס שלנו בנצר סירני מורכב מ-100 דונם שמוטי, 80 דונם 'אור', קצת פומלית וטיפה 'ניוהול'. בקיבוץ עלומים הפרדס מורכב מ-450 דונם תפוז, 160 דונם 'אור', 150 דונם לימון, בערך 80 דונם אשכולית לבנה, 80 דונם אשכולית אדומה ('סנרייז') ויש כמובן קליפים: קצת 'אורה', קצת 'אודם', אבל המאסה הגדולה היא בתפוז, יש בעלומים את כל סוגי התפוז: מ'ניוהול', טבורי 'וושינגטון', טבורי 'סאמי', 'ראוסטנברג', 'ולנסיה', 'לינדה', 'סאמר-גולד' – כל המוצלחים של התפוז".
מה עשיתם עם ה"סנרייז" כשהאונייה לא יצאה למזרח?
"שלחנו אותו ל'מהדרין', דווקא לא למיץ – הם כן עשו יצוא לאירופה. לא שלחנו הכל ל'מהדרין', יש לנו עוד משווק שגם מייצא לחו"ל. לא רוצה לפתוח את הפה כי אולי אחרים יתבאסו אבל דווקא ב'סנרייז' הלך לנו טוב. אני יודע שהמצב ב'סנרייז' לא אידיאלי אבל אצלי היה טוב".
בעלומים, אחרי ה-7 באוקטובר, היית צריך לייצב שם את הענף…
"המצב בעלומים לא היה טוב כי היו שם החלפות של דורות והיו חיכוכים, בלי קשר אליי. אז כן, הענף בעלומים לא עבד בצורה הכי מיטבית בשנים האחרונות, הייתה גם בעיה של כוח אדם, בגלל שהם עבדו עם פלשתינאים ופתאום נתקעו בלי עובדים. היו שם רק 3-4 תאילנדים, חבר'ה שעברו את ה-7 באוקטובר – אז לא כולם שרדו, לא כולם חזרו והרבה עזבו.
"בעצם התפקיד שלי זה לבוא ולייצר את הענף הזה מהתחלה. זה מאתגר אבל אני חושב שהכיוון הוא סך הכל מאוד מאוד חיובי, כי יש פה פוטנציאל גדול. הפרדס של עלומים בעצמו הוא פרדס מאוד איכותי, אז עם טיפ טיפה ניהול והכוונה נכונה אנחנו יכולים לחזור לתלם".
כמה זמן אתה בעצם פרדסן?
"במלוא מובן המילה של פרדסנות – אני עוסק בענף ההדרים משנת 2017, אבל שוב, עבדתי בפרדס עוד לפני כן, אמנם לא כמגדל, אבל עבדתי בפרדסים, כך שיש לי קצת היסטוריה בפרדס".
נצר סירני עבר הפרטה, לא?
"שאלה מאוד מורכבת שקשה לי לענות עליה. נצר סירני היה אחד הקיבוצים הראשונים שהופרט והיום אנחנו בעצם בסוג של סיטואציה של 'קיבוץ מתחדש'. היום כל החברים בנצר סירני הם בני הקיבוץ, אין הרחבות חיצוניות. בהגדרתו, נצר סירני הוא קיבוץ שיתופי למרות שהוא עבר הפרטה, אבל אנחנו משקמים ביחד וחיים חיי קהילה מאוד מאוד ענפים וטובים.
"בסך הכל, הקיבוץ הוא כידוע ממוקם במרכז הארץ, אין לנו את השטחים החקלאיים שיש בדרום ולא בצפון, אז אנחנו מתפרנסים בעיקר מנדל"ן ושכירויות, אבל גם החקלאות שלנו עושה חייל בשנים האחרונות – גם הרפת, הפרדס והאבוקדו, אנחנו מאוד נהנים מהריאה הירוקה שאנחנו חיים בה בלב מרכז הארץ וכמובן שאנחנו רוצים לשמר את זה ואפילו להגדיל את זה ולא ללכת אחורה.
"בשנים הראשונות שלו כקיבוץ התבסס נצר סירני על חקלאות ועשה הרבה חקלאות. והיו פה המון התפתחויות וקידום של דברים שקשורים לחקלאות, ולכן מאוד חשוב לחברי הקיבוץ לשמור את זה. בגלל זה הדור הצעיר קיים פה".
שמעתי שנצר סירני הוא קיבוץ עשיר. לא היו חברים שבאו ואמרו: "מה אנחנו צריכים את החקלאות? יש לנו מקורות הכנסה הרבה יותר טובים?"
"להגיד עשיר זה לא מדויק. קודם כל נצר סירני עבר הרבה תהפוכות. הוא היה קיבוץ מאוד עשיר בשנות ה-70, אבל אחרי המהפכה באירן הוא קצת סבל ממשברים ופשיטות רגל ולכן הייתה גם הפרטה וכל הסיפור הזה. כיום המצב הכלכלי בנצר סירני הוא די אמיד אבל לא ברמה גבוהה יותר מדי – אנחנו בטח לא מהקיבוצים העשירים בארץ, אבל אנחנו לא מרגישים שחסר לנו משהו ובסך הכל כולנו רוצים שיהיה לכולם טוב. אני שוב מדבר כאן בכובע החברתי – קיבוץ נצר סירני הוא קיבוץ שמאוד עוזר לחברים, מסבסדים פה הרבה מהדברים ומבחינתי לפחות אנחנו בין הקיבוצים הכי מסובסדים מבחינת החברים, חשוב לנו לשמור על זה ככל האפשר כמובן. עדיין יש לנו שנים שהן קצת מסובכות כלכלית אבל בסך הכל הקיבוץ הוא אמיד.
"פרדס זה לא גד"ש, זה לא ריצת ספרינט – זה מרתון ואם מסתכלים לאורך השנים אז הפרדס אמור להרוויח, שוב, אולי לא הרבה כסף אבל צריך לדעת להרוויח, ועל זה חשוב לשמור ובגלל זה הקיבוץ עושה את הפעולות האלה. שוב אני אומר – אנחנו גרים במרכז, מוקפים בבטון וכבישים וחשוב לנו מאוד לשמור על הריאה הירוקה שלנו ועל החקלאות כציונות – אלו הם ערכים שאנחנו שמים לנו נגד העיניים, ערכים שאנחנו מאמינים ומשקיעים בהם".
אז לכם הייתה שנה טובה, אתה לא מנותק מהענף, אתה בטח יודע שלענף היו שנתיים-שלוש לא פשוטות. ברמה העולמית יש ירידה בצריכת הדרים ובהיבט המקומי יש את הבעיות של ישראל. כמו כן, דובר באחרונה על הצורך למתג את ההדרים בשוק המקומי. מה דעתך בנושא?
"קודם כל, אני יושב בשולחן מגדלי הדרים בשנים האחרונות אז אני מכיר את הנושא הזה מקרוב. אני חושב שמיתוג, כמו כל דבר, זה משהו שאנחנו חייבים לעשות. קצת לא היה לי נעים לשמוע שמדברים על כך שכביכול הדברים נאמרו בעבר, אבל זה לא ממש מדויק, כי כל הזמן כאשר דיברו איתנו על קידום מכירות – דיברו איתנו על הייצוא ולא על השוק המקומי.
"בגדול, לדעתי חייבים לעשות את קידום המכירות לשוק המקומי. לצערי, הצרכן הישראלי מקבל היום בעיקר את הסחורה הפחות טובה ובתור אחד שמגדל הדרים ומביא הביתה בדרך כלל פרי משובח, הייתי שמח שזה היה מגיע לכל שולחן ולכל משק בית במדינת ישראל ולא ההיפך. אז חד משמעית כן, חייבים להשקיע בקידום מכירות ומיתוג.
"מצד שני, אני אומר שבשביל לעשות בעצם 'עדכון גרסה' לפרדס 2025 – חשוב להבין שפרדס יכול להיות רווחי ומכניס רק אם המגדלים יהיו הכי מקצועיים שאפשר. אני כל הזמן טוען ואומר שאין לנו את הלוקסוס להיות בינוניים! היום פרדסן חייב להיות הכי טוב שאפשר כדי להרוויח. זה אומר שהמטרה שלנו היא לא להביא את הכמות הכי גדולה אלא את האיכות הכי טובה של פרי, כי זה בסוף מה שמביא את הכסף."
כשאתה מדבר על איכות פרי, אז זה אומר להביא למשל 'אור' מעל ל-70 מ"מ?
"לא בהכרח, אני לאו דווקא מתכוון לגודל – נכון שב'אור' הגודל גם חשוב על מנת לעבוד מול קניינים וסוחרים, אבל אני מדבר באופן כללי על איכות פרי, שמירה על ניקיון הפרי, שמירה על הקליפה שלו ועל המזיקים שלו, כל הדברים האלה ביחד הם מה שיכול להפוך משק או מגדל טוב – למשק או מגדל מצוין! מעבר לזאת, כמובן יש מגדלים שצריכים לעשות עדכון לזנים. ישנם זנים שכיום כבר לא שווה לגדל אותם. אז צריך תמיד להתייעץ עם אנשי המקצוע וגם עם אנשי השיווק ומזה להגיע למצב שאנחנו נוכל להרוויח גם בפרדס כי באמת אין סיבה שלא".
אחת הטענות היא שמוכרים "אור" ביחד עם "מיכל" וזנים אחרים בתפזורת. הרשתות, כך נטען, מעדיפות למכור בתפזורת ולא רוצות לבדל את הזנים.
"שמע, לא מכיר את זה אבל שמעתי את הטענה הזאת. בסוף צריך לזכור שהמגדלים הם לא סוחרים והם גם לא משווקים – ואופן העבודה צריך להיות שמי שמבקש מהרשתות מה לעשות – ידאג לכך, כי אני מניח שהדברים האלה הגיעו לסופרים ואנשים ראו את זה בסופרים. אז זה בעצם הסוחרים או המשווקים שמוכרים לרשתות, שלשם מגיע לבסוף רוב הפרי. אנחנו צריכים לוודא שהפרי בעצם מדווח לפי הזן שלו. צריך למתג את הפרי לפי הזן שלו ושאנשים יכירו את הזנים.
"צריך להבין שזה לא אשמת המגדל, שמגדל את הפרי ומוכר אותו לסוחר או למשווק. בסוף החקלאי לא יודע מה שהסוחר עושה איתו – וחשוב שידעו על ההפרדה הזאת. המגדל לא יודע איך מוכרים את הפרי שלו, זה לא שהוא מוכר את הפרי ישירות. אם הוא היה מוכר ישירות אני מניח שכל מגדל היה ממתג את הפרי שלו כ'אור' או כ'נובה' או כל זן שיהיה. לצערי, הסוחרים והרשתות עושים מזה סלט".
החקלאים הספרדים והממשלה הספרדית השקיעו מיליונים במיתוג ה"אור" לשוק המקומי, הם אפילו קוראים לו ספרדי וזה הפך ללהיט.
"הלוואי ומשרד החקלאות וממשלת ישראל ישכילו להבין שיש במדינת ישראל את החקלאים הבאמת הכי טובים, והם מביאים את הפרי הכי איכותי, והכי נקי והכי בריא והלוואי והיו משקיעים בנו טיפה'לה כדי שנוכל להרוויח טיפה יותר ושנוכל לכסות את ההוצאות ושלא תהיה לנו כל פעם שנה עם מה שנקרא 'דו"ח רווח ותירוץ'. אני רק מייחל שזה יקרה".
אחרי השנתיים-שלוש הקשות שעברנו, יש לך משהו להגיד למגדלים? אתה אופטימי? אומרים שאין חקלאי שהוא לא אופטימי…
"אני לא חושב שאנחנו אופטימיים", צוחק נועם בהומור, "אני חושב שאנחנו מזוכיסטים אבל גם אופטימי זה טוב. אני חושב שהאופי שלנו כחקלאים, האופי שלנו כמגדלים, אומר שבעצם אנחנו חייבים להמשיך את ענף ההדרים, כי מלבד העובדה שאנחנו מביאים אוכל לבתים, זה מן הסתם הבסיס של האהבה לענף.
"אנחנו חייבים להמשיך, אנחנו לא יכולים לעצור. השנתיים-שלוש הללו שהיו באמת מאתגרות גם מבחינת המצב הפוליטי וגם במצב הביטחוני וכמובן המצב החקלאי במדינת ישראל הוא מאוד מאתגר. והמסקנה שלי היא שאנחנו חייבים להמשיך ולעשות את האדפטציות הנכונות, להיות מגדלים הכי טובים שאפשר ובעצם רק ככה אנחנו נוכל להרוויח כסף.
"אז כמובן שאני מאחל לכל החקלאים שיהיו הגרסה הכי טובה של עצמם – וזה בעצם הכיוון שאנחנו חייבים לשאוף להגיע אליו – שכל אחד יהיה המגדל הכי טוב ואסור לנו לעצור עד שנגיע למצב הזה".
