נגה ויסמן ממושב כמהין כבר 13 שנים במושב מספרת על הפרויקט החשוב של התנדבות בענף החקלאות במועצה אזורית רמת נגב
הייתי נשואה לחקלאי. אני נושמת חקלאות וחיה חקלאות, כל התארים שלי הם בתחום החקלאות. כשהתחילה המלחמה ראיתי צורך אדיר מהסביבה שלי – חברים, חקלאים ושכנים – בידיים עוזרות. שמעתי מסביבי אנשים שרוצים לברוח מהארץ, ממש פאניקה אחת גדולה מצד החקלאים לחץ ממש גדול. זה לא היה מצב רגיל, גם מלחמה, אנחנו גם מרוחקים גיאוגרפית אז חשבתי מה אפשר לעשות?
החלטתי שאני חייבת להתחיל להביא לפה אנשים וידיים עובדות. התחלתי פשוט לעשות טלפונים מ-6 בבוקר ועד 11 בלילה ללא הפסקה. המטרה שלי הייתה להביא אנשים מכל מקום שיעזרו כאן במשקים ובחקלאות. שלחתי פניות לכל הקבוצות שיש לי, בני ישיבה, תיכונים, לקבוצות מחו"ל, חברות הייטק – הכל מהכל.
התחילו להגיע לכאן אנשים ולאחר מספר שבועות מועצה אזורית רמת נגב הבינה שיש כאן פרויקט מאוד מאוד גדול והיא בעצם גייסה אותי לנהל את הפרויקט. המועצה מממנת את הפרויקט הזה, תרמה הרבה מזמנה לטובת הפרויקט: להסעות, לדאוג ללינה של המתנדבים, להביא אותם לכאן ולהאכיל אותם.
מגיעים אלינו אנשים מכל העולם, הולנד, בלגיה, שוויץ, צרפת, קוסטה ריקה ואפילו מארצות הברית, קנדה. יש אנשים שנמצאים כאן כבר מעל לחודש וחצי ברציפות. הם עוזרים לנו בצורה יוצאת דופן. ברגע שהם נוחתים בארץ אנחנו ישירות דואגים להם להסעות, ללינה. אנחנו עוטפים אותם והם עוטפים אותנו בחזרה.
קבוצות ישראליות ממשיכות להגיע, אמנם פחות מאשר בחודשים הראשונים של המלחמה (אוקטובר-נובמבר) אבל עדין ממשיכות להגיע קבוצות ישראליות להתנדב.
אנחנו משבצים אותן בעבודה משותפת עם המתנדבים מחו"ל, יש היכרות. אנחנו עושים להם פעילויות משותפות במקומות הלינה שלהם.
זה פרויקט מדהים ומטורף מכל הכיוונים גם מבחינה התיישבותית, קהילתית. יש כאלו שרוצים לעשות עלייה. הם ממש מחוברים לקהילה ועוזרים לעסקים קטנים פה באזור. זה מחמם את הלב.
התאילנדים– חלקם חזרו אבל רובם לא יחזרו וגם לא יחזרו בקרוב. יש חוסר וודאות מאוד מאוד גדול מבחינת העובדים הזרים.
5 ארגונים במדינה קיבלו את הזכות והזיכיון לעבוד מול המתנדבים. משרד החקלאות משלם להם. הם בעצם המשפך של כל הדבר הזה. מתוך 5 הארגונים התחלנו לעבוד מול השומר החדש והם בעצם מאוד מאוד עוזרים לנו. צריך לומר להם תודה מאוד גדולה גם במימון חלק מהפרויקט הזה.
בגלל שאנחנו לא במתכונת מצב חירום כמו בתחילת המלחמה, אנחנו עובדים עכשיו יותר אישית על גיוס תרומות וגיוס כספים, אנחנו בקשרים עם חו"ל ואנחנו מנסים להמשיך להביא את המתנדבים.
רוב המשקים עוסקים בחקלאות של עגבניות שרי, הכל משווק בארץ. אנחנו מקבלים שקל או שניים כשהצרכן קונה ב-25 ₪ לקילו. לפעמים מקבלים בתקופות גרועות ₪ 1 לקילו ובתקופות מאוד מאוד טובות 5-8 ₪. 9 ₪ זאת חגיגה מטורפת. יש פער מאוד מאוד גדול בין מה שהחקלאי מקבל לבין מה שהצרכן משלם בפועל.
בתקופת הקורונה עשינו שיווק ישיר כמה שאפשר לעשות. אבל זה לצאת עם הארגזים ולהעמיס אותם ולעבור מושב מושב, זה מוריד לי חצי משטח וזה מאוד קשה. אלו לא כמויות שהשוק יכול להכיל. אם אני מקבלת על זה שקל יהיו חקלאים שבכלל לא ירצו לקטוף. זה מאוד תלוי אם החקלאי בעסקה שנתית או שהוא עובד עם השוק הפתוח או בשוק המקומי זה לפי הת תכנית השנתית.זה מאוד תלוי בחקלאי וכל אחד בעסקה שלו מול מי הוא עובד ואיך הוא עובד.
חשוב לציין:
זה פרויקט של מועצה אזורית רמת נגב בראש ובראשונה:
ערן דורון – ראש המועצה האזורית רמת נגב; יענקלה מוסקוביץ' – יו"ר הוועדה החקלאית של מועצה אזורית רמת נגב; איציק צור – סמנכ"ל פיתוח כלכלי – מועצה אזורית רמת הנגב.
ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת נגב, מגבה את הפרויקט הזה והוא מאפשר לכל זה לקרות והוא תומך בזה.
אנחנו מקבלים הרבה תרומות, גם מחו"ל גם מקרן קיימת לישראל גם מהשומר החדש ועוד כל מיני גורמים פרטיים. אבל בראש ובראשונה זאת המועצה.
המועצה גייסה אותי ואני כרגע מנהלת את פרויקט ההתנדבות של החקלאים ברמת נגב.
