עידו שפי, בנם של נועה ואייל שפי, מת מהתאבדות כשנה וחצי לאחר שסיים את קורס החובלים, בן 22 היה במות. לאחר מותו בהתייעצות עם חבריו של עידו, החליטו להנציח את זכרו בפרוייקט "צמתים" – חלוקת גיטרות ע"י "מלאכי השביל" לצעירים הצועדים בשביל ישראל. בכל גיטרה יש ברקוד שמחבר לאתר האינטרנט, שם מסופר על עידו עם כלים והסברים למניעת מוות בהתאבדות
כשפניתי לאייל ונועה שפי בבקשה לראיין אותם, נתקלתי בהיסוס מצידם. עלה קושי לדבר ולשתף בצערם. בשיחה הראשונה עם אייל שפי הבעתי את תקוותי שראיון זה, לו אך יהדהד במספר מועט של אנשים ויביא למודעות שתגדיל את תחושת האחריות והמחויבות של הקוראים ובכך לקשב גדול יותר וימנע מוות בהתאבדות, ואומר דייני. זה היה הטיעון שגרם לאייל להסכים לדבר ולהתראיין.
פגשתי את אייל, אביו של עידו, שמת מהתאבדות. העצב נכח. אייל ונועה שפי הינם הורים שכולים שאיבדו את בנם בשירותו הצבאי.
מוות של בן הוא מוות הוא מוות והם יודעים, כפי שאני יודעת ומשוכנעת שאפשר היה למנוע זאת, אפשר היה אחרת. ההסכמה של אייל להתראיין היתה מכיוון שהחליט לעשות ככל שניתן על מנת למנוע ככל שניתן מוות מהתאבדות של אנשים צעירים.
עידו שפי בנם של נועה ואייל שפי מת מהתאבדות כשנה וחצי לאחר שסיים את קורס החובלים. בן 22 היה במותו.
בשיחה ביני ובין אייל, אמרתי: "עידו התאבד." אייל תיקן אותי ואמר: "עידו נפטר מהתאבדות."
כך החל הראיון שלי עם אייל שפי. המילה וההגדרה כאן משנת חיים, משנה התייחסות, מביאה לראייה רחבה ושונה על כל נושא המוות כתוצאה מהתאבדות.
"המסר שלנו הוא החיים"
"מסתבר שאחוז מאד גבוה באוכלוסייה חושב לפחות פעם אחת בחייו, במצוקה ובמשבר שהיה רוצה למות. אנשים צעירים על אחת כמה וכמה. האם אנשים באמת רוצים למות?"
"התשובה היא שבמשברים, במצוקות ובצמתים שכאלו, מה שהם רוצים זה להפסיק לסבול ולכאוב. הפנייה אל המוות היא בשל הרצון הזה, להפסיק את הכאב והמצוקה."
"לא הייתה כאן משאלת מוות אלא משאלת יציאה מהמשבר והצומת בה נמצאו. המסר שלנו הוא החיים – לא המוות הוא העניין אלא איך להציל את החיים.
"מוות בהתאבדות יכול לקרות בכל בית בישראל. על פי המספרים שיש לנו, בכל שנה יש למעלה 10,000 אנשים הפונים אל מוות מהתאבדות, 80% מהם לא ייראו אנשי מקצוע ולא יהיה אדם בקרבתם שיישמע ויקשיב למצוקתם. כלומר, כ-400 אנשים שחיים בינינו ימותו מהתאבדות בשנת 2020, כי המענה האנושי הפשוט והבסיסי ביותר לא יהיה בעבורם.
"כדי להמחיש את הנתונים, בשנת 2019 היו 355 הרוגים בתאונת דרכים. אנו יודעים שכבר הרבה שנים משקיעים סכומיי כסף גדולים על מנת למנוע תאונות דרכים, בשעה שבכל שנה המספרים מעידים שמתים הרבה יותר אנשים כתוצאה ממוות בהתאבדות. הנתון הזה היה אמור לזעוק לשמיים. כן, אנחנו יודעים שכל אדם רביעי באוכלוסייה חושב על מוות בהתאבדות בעתות מצוקה וקושי."
מוות בהתאבדות
אייל ונועה שפי זוג בשנות החמישים לחייהם, החלו את נישואיהם בכפר נטר. לימים בנו את ביתם בגבעת עדה. הן אייל והן נועה באו ממשפחות של ארבעה ילדים. כך גם הם ילדו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת ועידו הינו בנם הבכור.
"עידו נולד ב-1998 והיה מהמחזור הראשון של גן המועצה בכפר נטר. שנתיים אחריו נולד עומר כיום בן 21, שני בן 14 וגלי, בת הזקונים שלנו, בת 10. משפחה נהדרת. נועה, בת זוגתי, אם ילדיי, היא התכונה הכי טובה שלי. מאז שנולדו ילדינו נועה הנחילה לכולם לדבר על הכל. מצוקות לא שומרים בבטן."
עידו
"עידו, בננו הבכור, היה ילד שמח, מאד מרכזי בחברה. נתן תחושה לכל הנוכחים סביבו שהוא החבר הטוב ביותר שלו. היה אוהב אדם. הוא ראה בכל אדם את הייחוד והמיוחד שבו."
"כשמדברים על 'קבל את השונה' היתה זו אחת התכונות הבסיסיות שבעידו. כך היה מאז ומתמיד. עידו היה סקרן והיתה בו מנהיגות שקטה בדרכו. שום דבר לא הלך לו בקלות, לא חשש מאתגרים ולא מכישלונות. גם כשנכשל לא התבייש לבקש עזרה. היה אוטודידאקט.
"בילדותו שיחק כדורסל ולא הצטיין, התעקש ולמד ושיחק בנבחרת הטרום קדטים של נבחרת ישראל. כשהיה בן 12 ראה את דודה שלו מנגנת על גיטרה. עידו איתגר עצמו ולמד דרך היוטיוב לנגן על גיטרה. הוא נתקל במחסום ולקח מספר שעורים על מנת להשתפר בנגינתו.
"עידו לא חשש מללמוד ולהתנסות, לא חשש מלהיחשף ולהיכשל. הוא ידע שכשלון הוא חלק מהתנסות והוא חלק מהדרך. בכיתה ט' החליט שהוא רוצה להדריך בצופים, על אף שלא היה חלק ממערך הצופים קודם."
"הוא נתקל בהתנגדות ולבסוף היה למדריך בצופים. את לימודי התיכון שלו למד בבית ספר מבואות עירון, בעין שמר, במגמת מוסיקה. היה עליו להדביק פערים, אבל בנחישותו הוא למד, הדביק פערים וסיים בהצלחה.
"תוך כדי לימודיו בתיכון עשה מיונים לצבא ולשנת שרות. נשלח בשנת השרות לניו יורק מטעם הסוכנות. כשהגיע למנהטן, נתקל בקשיים, דיבר על קשייו עם הממונים עליו והדברים הסתדרו."
"שנה זו, בה היה במנהטן, היתה שנה מעצבת ומשמעותית, שנה בה הוא ייצג את מדינת ישראל. אנשים שהכירו את עידו בשנה זו, סיפרו, שעזר בכל התחומים, בצניעות בשקט עשה והיה פעיל."
"עם סיום שנת השרות התגייס לצבא והלך לקורס חובלים בחיל הים. זהו קורס קשה ותובעני, קורס ארוך, בו מי שמסיים מתחייב לשרת בקבע מספר שנים. העידו מפקדיו וחבריו לקורס שעידו השאיר חותם גדול, ביכולותיו ובנתינתו לכל מי שסבב אותו. עזר ותמך לכל מי שהיה זקוק סביבו. עם סיום הקורס הוצב על סטי"ל.
"חצי שנה לאחר סיום הקורס, עידו מת מהתאבדות. היה זה בתקופת הקורונה. חודש לא היה בבית. ברור לחלוטין שלו היה מגיע הביתה היינו מזהים מצוקות. אנו בביתנו מדברים על מצוקותינו."
"כל הורה יודע שבמבט אחד על הילד שלנו, אנו רואים מה קורה איתו. ידענו שיש לו קשיים בחודש האחרון לחייו. עידו דיבר ושיתף בקשייו אך לא היה מישהו שממש הקשיב."
"פסיכולוג שליוה את החניכים בקורס החובלים העיד שעידו התמודד בצורה פנטסטית עם הקשיים בקורס. עידו היה קצין מאד מוערך על ידי מפקדיו והחיילים שהיו עימו. עידו היה ילד נורמטיבי, בריא בנפשו, הילד שכולנו היינו גאים שהוא ילדנו. חזק, אוהב אתגרים, נחמד, מוכשר ויפה. כך, רוב הילדים שמתים בצבא מהתאבדות הם ילדים מערכתיים טובים."
מדוע אתם מתעקשים על המינוח מת מהתאבדות?
"כמו שאומרים, מת מתאונת דרכים, מת ממחלה. כשאומרים מת מהתאבדות, זו אמירה המובילה לאחריות חברתית. כשאומרים מת מתאונת דרכים, אנו כחברה לוקחים על כך אחריות לשינוי. כך גם במחלה, אף לאנשי הרפואה יש אחריות. אבל כשאומרים 'התאבד' יש כאן התנערות חברתית והטלת האשמה עליו. מוות מהתאבדות אינו נובע מהרצון למות אלא מהרצון לשים סוף לסבל."
"מרגע מותו של עידו הבנו שמשהו כאן זועק. הנרטיב שזו אשמתו של עידו או שלנו כהורים לא הסתדר בשום צורה שהיא. חקרנו ובדקנו ושאלנו – נוכחנו שבמערכת הצבאית ישנה התנערות מאחריות והתנערות מהבנת שורש הבעיה."
איך אתם מציינים את זכרו של עידו?
"ב-5.2, תאריך יום הולדתו של עידו, אנו מציינים את חייו של עידו. אנו עושים אירוע לזכרו: עורכים פיקניק, משפחה וחברים מוזמנים."
פרויקט "צמתים"
"במפגש הראשון שערכנו, אחד מחבריו של עידו אמר שיש לו רעיון איך להנציח את עידו."
"הוא הציע שנחלק גיטרות אצל 'מלאכי השביל' בשביל ישראל – גיטרות עליהן תהיה תמונתו של עידו והכיתוב יהיה על הצורך בשיח, בקשב והאפשרות למנוע מוות בהתאבדות באמצעות שיח."
"עשינו מימון המונים וההיענות היתה עצומה, הרבה למעלה מהמצופה. מאז אותו מימון המונים אנו מחלקים גיטרות בכל שנה בשביל ישראל. על כל גיטרה יש פרטים ותמונה של עידו והפנייה לאתר שהקמנו לזכרו."
"החלטנו לקרוא למיזם זה 'צמתים' משום שאנשים נמצאים בצמתים של חייהם. המטיילים בשביל ישראל, רבים מהם הם נוער ממכינות ושנות שירות, רבים חיילים ורבים הם אנשים שהשתחררו מהצבא ומחליטים לעשות את שביל ישראל."
"אנשים צעירים. בכל גיטרה יש ברקוד שמחבר לאתר האינטרנט, שם מסופר על עידו. באתר יש נתונים ועובדות לגבי מוות בהתאבדות. כמו כן, ישנם כלים חברתיים למניעת מוות בהתאבדות."
"הנתונים של שנת 2020 הם כאלו: בשנה זו נהרגו בצבא 28 חיילים, מתוכם חייל אחד בלבד נהרג בפעילות מבצעית ו-9 חיילים מתו במוות מהתאבדות. כל השאר נפטרו מתאונות."
"9 חיילים שמתו מוות בהתאבדות הם למעלה מ-30 אחוז מההרוגים השנה. לצה"ל אין תוכנית מניעה. מבחינתנו, אנו רואים זאת כבעיה חברתית מהמעלה הראשונה."
"בחרנו בגיטרות ככלי נגינה משום שהגיטרה מייצגת את הרוגע והנינוחות. המוסיקה היתה שפתו של עידו ושפה רגשית של רוב בני האדם. הגיטרות אותן מחלקים 'מלאכי השביל' לקבוצות הצעירים העוצרים בנקודות שונות מייצרת שיח עם הנאה, הנעה, יחד ושיח. 'מלאכי השביל' מנחים ומסבירים על מיזם הצמתים."
"בחרנו להנציח את חייו של עידו מנקודת מוצא של בעד החיים ולא נגד. אנו יודעים שאפשר וניתן למנוע את המוות הבא, על ידי קשב ופעולה. בעקבות מיזם 'צמתים' הגיעו אלינו בעקיפין ידיעות על ילדים שהיו במצוקה גדולה ובעקבות קריאה באתר והרצאות ששמעו הם הבינו שהם זקוקים לעזרה ופנו לטיפול. המסר שלנו הוא: 'טפלו במצוקות שלכם ובחרתם בחיים'."
עושים מעש"ה – פרויקט "צמתים"
נכנסתי לאתר לזכרו של עידו. התבוננתי בתמונות של הילד היפה הזה, קראתי את הכתוב באתר שבין היתר מפנה למילה "מעשה" הריני מצטטת: "עושים מעש"ה – מתחיל במצוקה, משם לעצירה, לשאלה ולהקשבה. היגד הצועק לכולנו: "העיקר הוא לא מה תגידו אלא איך תקשיבו."
צמתים הינו פרוייקט חברתי שמטרתו לבסס קשר אנושי כגורם משמעותי במניעת מוות בהתאבדויות. בני משפחת שפי, משפחה שהיא המודל של ארץ ישראל היפה, בחרו באהבתם את החיים להביא את המסר לכולנו, יש ביכולתנו למנוע מוות בהתאבדות.
בעקבות השיחה עם אייל אני עצובה מאד. אני יודעת, כל אדם בתקופות מסוימות חווה צער, מצוקה, תחושות קשות עם הרגשה שהעולם סוגר עליו ואין פתח מילוט מהכאב והסבל.
בוודאי שכשאנשים צעירים ונמצאים במסגרות נוקשות תחושת הבדידות מעצימה. התשובה היא כל כך פשוטה, כל כך זמינה – כולנו בני אדם, כולנו זקוקים ברגעים מסוימים לקשב אמיתי. אנו כאחראים מחויבים להבין שאפשר ושאנחנו יכולים למנוע את המוות בהתאבדות הבא.
אני אישית, ברגעים קשים של חיי, פניתי ושיתפתי בקשיי… לעיתים הרגשתי שבמקום להקשיב, רק להקשיב, האדם אליו פניתי מיהר לתת עצות, להביע דעתו. ואז הייתי חושבת לעצמי – מי ביקש ממנו עצות, מי ביקש ממנו הבעת דעה ואף ביקורת והטפת מוסר.
כל מה שרציתי היה קשב. כשאנחנו נותנים עצות ו"חכמים על אחרים" – לא פעם אנחנו רק מגבירים את הבדידות, החרדה והמצוקות. הקשב במהותו הוא הושטת יד אמיתית המוציאה ממנהרת המצוקה ומפנה את האדם לבחירה בחיים.
כל כך פשוט , כל כך זמין, כל כך אפשרי, כאן עכשיו ותמיד.
רציתי לחבק את אייל, לומר לו שיהיה בסדר. אבל אני יודעת, עידו לא יחזור, העצב יהיה נוכח בחייהם לעד – לצד החיים ,שמחת החיים ושמחות החיים.
אם תהיה נחמה היא באה מהידיעה שאנו כבני אדם מחויבים לכל מי שסובב אותנו בקשב אמיתי, ברגישות – ובכך נקטין את תחושות הבדידות, הקושי והייאוש, המגיעות לפרקים אצל כולנו.
קישור לאתר פרויקט "צמתים" תמצאו כאן
פרויקט "צמתים" | תמונות: אלבום המשפחה
