הוא תיעד את מלחמת האזרחים במזרח קונגו, עוקב אחרי המאבק באלימות הנשק בברוקלין ומסתכן כדי שהעולם ידע מה קורה באוקראינה. אמנון גוטמן מלהב לא רק עושה קליק במצלמה
"הגעתי לכניסה לנמל התעופה של העיר דונייצק בעקבות מידע שיש אפשרות שהבדלנים הרוסים ינסו לכבוש אותו" מספר אמנון גוטמן, צלם עצמאי, שתיעד את המאורעות באוקראינה עוד לפני שפרצה המלחמה. "במקום היו עיתונאים רבים, אבל הכול היה שקט. החלטנו כמה צלמים, לצעוד לכיוון הטרמינל ופגשנו בדרך מספר בדלנים שהיו חלק מכוח גדול יותר שתכנן להסתער על הטרמינל. באותם רגעים הגיע מסוק MI-24 אוקראיני והחל לירות לכיוונינו. ברגע כזה אתה צריך לקחת החלטה – לחזור אחורה, להתרחק מהאירוע שיש בו סכנת חיים או להמשיך ולצלם. לאחר דיון קצר החלטנו, אני והצלמים הנוספים, לנסות ולהיכנס פנימה, למרות המסוק שעושה יעפים חוזרים ונשנים תוך כדי ירי לכיוון הבדלנים שאותם אנחנו מתעדים. כל החלטה שאתה לוקח ברגעים כאלו – לרוץ לכיוון מסוים, להישאר במקום ולהשתטח על הרצפה או אולי לרוץ ולמצוא מחסה, יכולה לקבוע את גורלך. אם טייס יחליט לשגר טיל ואתה נמצא במקום הלא נכון, יכול להיות שהסיפור נגמר ובמקרה הטוב אולי רק תאבד יד או רגל או תדמם למוות. וזו השאלה העיקרית שאתה שואל את עצמך במצבים כאלו – עד כמה אני מוכן לדחוף קדימה, כלומר לקחת סיכון גדול יותר, כדי להתקרב ולצלם את מה שקורה".
לא חושש מאירועים דרמטיים
העיסוק בצילום דוקומנטרי לא היה חלום ילדות של אמנון (46) מקיבוץ להב. בטיול הגדול של אחרי צבא הוא החזיק מצלמה רגילה וצילם כמות תמונות לא גדולה. בעקבות פידבקים טובים שקיבל מאביו ומחברים החליט לנסות את התחום. "נרשמתי למדרשה לצילום גאוגרפי ותוך כדי הלימודים הבנתי שאני מצליח לצלם תמונות טובות. בפרויקט סיום הלימודים ליוויתי במשך שנה צוותי פרמדיקים מתל אביב ותיעדתי אותם בזמן עבודתם. הבנתי שאני מסתדר טוב עם מה שקורה סביבי, לא חושש מאירועים דרמטיים אליהם אני נחשף, חווה ומצליח להוציא תמונות שאנשים מתחברים אליהן". בעקבות השנה הזו קיבל גוטמן החלטה לנסות ולהיות צלם שמכסה סיפורי חדשות בארץ ובעולם.
כך, מאז 2007 הוא פועל כצלם עצמאי המתעד אירועי חדשות בינלאומיים, "אני נמצא בקשר עם עורכי צילום מעיתונים בינלאומיים (חשוב לי לציין – לא ישראלים) ומארגוני סיוע שונים וכצלם עצמאי יש לי את היכולת להחליט מה הסיפור שנראה לי מעניין. הפעם הראשונה שבה יצאתי לצלם בחו"ל הייתה למזרח קונגו כי היה נראה לי מעניין ומאתגר לתעד את מה שקורה שם בהקשר של מלחמת האזרחים, רציתי לבדוק עם עצמי איך אני מסתדר במדינה זרה, לא כתייר אלא כעיתונאי שמגיע כדי לספר את הסיפור של האנשים והמצב במדינה. בעקבות הנסיעה הזו ופרויקט נוסף שעשיתי ל- UNAIDS בנושא איידס במדינות טנזניה, מלאווי ומוזמביק הבנתי שאכן זה הכיוון שאליו אני רוצה להתקדם בקריירה שלי". בקונגו התחבר גוטמן לצלב האדום וצילם תמונות עבור עיתון הגרדיאן הבריטי, "כך שגם מהבחינה הכלכלית זה הסתדר". מבחינתו, מטרת הצילום היא לייצר שינוי וכצלם דוקומנטרי הוא מביא רגעים מאירועים כמו המלחמה באוקראינה, משבר הפליטים באירופה, המאבק באלימות הנשק בשכונות בברוקלין, ארה”ב ועוד.
"צילום יכול לעשות שינוי לטובת האנשים והמדינה שאני מכסה. אם מישהו יראה את התמונות, יקרא על מה שקורה שם ובעקבות זאת יתרום או יתנדב לאחד מארגוני סיוע, זה כמובן לא ישנה את המצב עצמו במדינה אבל אולי יוכל לעזור לאזרחים בצורה כלשהי".
בתמונות שלך מצולמים אנשים ברגעים מאוד חשופים בחיים שלהם.
"צלם דוקומנטרי זה לא 'קליק קליק' ויש תמונה. אתה שוהה חודש-חודשיים לפחות במקום, בשטח. פוגש אנשים ודרכם אנשים נוספים, תלוי בסיטואציה ובמה שאתה רוצה לספר עליהם. אתה משקיע זמן וחי עם האנשים לפרקי זמן, ובשלב הזה אנשים מרגישים יותר בנוח, מה שמאפשר להרים את המצלמה גם ברגעים היותר אינטימיים. כבר כשליוויתי בצילום את הפרמדיקים, בהתחלה יש מחסום של מי זה ה בנאדם הזה, למה הוא כאן כל כך הרבה זמן, ובהמשך אנשים חשים יותר בנוח איתך ובעצם מאפשרים לחדור פנימה מבחינה צילומית וגם אנושית. מעניין אותי להיות עם האנשים אותם אני מתעד מעבר לאקט הצילום עצמו".
עצמאי בשטח
הוא מסתובב בעולם כצלם עצמאי, בוחר לעצמו את האירועים שיסקר וב-2014 יצא למזרח אוקראינה כדי לתעד את תחילת המלחמה במדינה. "למעשה זו הייתה הפלישה הרוסית הראשונה, אומנם לא בממדים של 2022, אבל שם זה התחיל".
"לאוקראינים ולרוסים יש היסטוריה של עימותים עוד מימי ברית המועצות וכמובן לאחר התפרקות הגוש הסובייטי, מ-1991 כשאוקראינה קיבלה עצמאות" מספר אמנון ששהה באוקראינה תקופות ממשוכות בשנים האחרונות. "הרוסים רואים באוקראינה חלק בלתי נפרד ורוצים שתחזור להיות חלק מרוסיה הגדולה. ב-2013 נעשה ניסיון של אוקראינה להתקרב למערב ולחתום עימם על הסכמים כלכליים ופוטין עצר את זה. הנשיא דאז ויקטור ינוקוביץ' החליט לבטל את החתימה בעקבות לחץ רוסי, ובעקבות הביטול החלו הפגנות של אזרחים כנגד הנשיא".
שיא ההפגנות הללו היה בסוף השבוע של ה-20 בפברואר 2014 כאשר שוטרים פתחו באש ומעל 100 איש נהרגו בקייב. הנשיא ברח, הוקמה ממשלת מעבר שהכריזה על בחירות חדשות, וכתוצאה מכך במרץ 2014 רוסיה פלשה וסיפחה את חצי האי קרים, באפריל 2014 התחילו הפגנות פרו רוסיות במזרח המדינה שהתפתחו למלחמה כוללת בין בדלנים תומכי רוסיה לבין הצבא האוקראיני.
"באפריל החלטתי להגיע לדונייצק, אחת משתי הערים המרכזיות של חבל דונבס עליו ניסו הבדלנים להשתלט. קיבלתי גם פנייה מארגון סיוע בינלאומי לתעד אזרחים באזורים הללו ויצאתי לדרך מתוך הבנה ברורה שזה הולך להיות אירוע מתגלגל. שהיתי שם חודשיים וחצי במהלכם תיעדתי את האירועים, תוך כדי שאני מכיר עיתונאים וצלמים נוספים ובכך גם מצליח לפרסם כתבות בעיתונות הבינלאומית. חזרתי לארץ בקיץ 2014 לתעד את מבצע 'צוק איתן' ובסוף אוגוסט חזרתי לאוקראינה להמשך התיעוד של הסכסכוך שבזמן הזה הפך כבר למלחמה מלאה. חזרתי לאוקראינה במהלך השנים מאז 2014 וגם גרתי בקייב תקופה במהלך שנת 2016. ככל שעבר הזמן למדתי להכיר את המדינה, האנשים והצלחתי גם להתחבר רגשית, מה שאפשר לי לתעד את כל מה שקורה, לא כצלם שקופץ לאזור מסוים, נמצא בו כמה ימים או שבועות וחוזר הביתה, אלא כצלם דוקומנטרי החי במדינה שאותה הוא מתעד. עד לפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022 שהיתי באוקראינה שמונה שנים ובמקביל המשכתי בצילום של שני פרויקטים ארוכי טווח נוספים: משבר הפליטים באירופה החל משנת 2015 והמאבק באלימות הנשק בשכונות של ברוקלין, ניו יורק, פרויקט בו התחלתי ב- 2012".
כמה העבודה הזו מסוכנת?
"זה תלוי במקום בו אתה נמצא, עם מי אתה נמצא וכמה אתה מוכן לדחוף קדימה גם במקומות בהם הסיכון גובר. אין פה נכון או לא נכון, רק תחושת הבטן שלך, שיתוף פעולה עם חברים צלמים או עיתונאים נוספים ובעיקר ההבנה שאתה נכנס למקומות מהם יש אפשרות שלא תחזור בחיים או שתחזור פצוע. מצד שני, אם הכול יסתדר, תצא עם תיעוד חשוב שיוכל להשפיע בצורה כלשהי על המצב הקיים בהנחה והתמונות יפורסמו".
מפחיד.
"צריך להתמודד עם הפחד. מי שלא מפחד הוא או שקרן או חי ב'ללה לנד'. הפחד שומר עלינו. צריך לקחת בחשבון שהאירוע יתגלגל למקומות שאתה לא יכול לצפות ולקוות שתצא מזה. היו מקרים של עיתונאים שנהרגו בשטח בגלל חוסר מזל. אני לוקח את זה בחשבון, וגם בודק עם עצמי כמה אני מוכן לקחת סיכון וגם בשביל מה. תמונות לא ישנו את המצב בעולם, בטח לא בעידן המדיה החברתית בו אנחנו מופגזים בתמונות על ימין ועל שמאל, ועדיין, חשוב שיהיה תיעוד מקצועי ובעיקר אמין ממקומות כאלו".
היום כולם מעלים תמונות לרשתות החברתיות וכבר אי אפשר לדעת מה אמת ומה "פייק ניוז".
"יותר מזה, לאחרונה התבשרנו שאפשר יהיה ליצור באמצעות אינטליגנציה מלאכותית AI תמונה שנראית אמיתית, ובקרוב לא תהיה כמעט אפשרות להבדיל בין תמונה מהשטח לבין תמונה שנוצרה בתוכנה. בסיקור של רעידת האדמה בטורקיה פורסמה תמונה של כבאי טורקי שמחזיק ילדה שהציל, וחדי העין שמו לב שיש לו שש אצבעות, התמונה נוצרה כמובן ב-AI. אנשים רבים תרמו בעקבות פרסומה רק שלא ברור למי הכסף הזה הלך. במקרים אחרים, תמונות או סרטוני וידיאו שנוצרו על ידי AI יכולים לגרום לפריצת מלחמה בין שתי מדינות או בתוך מדינות. בני אדם מתחברים לרגש לפני שהם מבינים את העובדות בשטח. בעולם שבו אנחנו חיים, עם היכולת לייצר 'פייקים', זיופים, בצורה חופשית כל כך, האנושות נמצאת בבעיה רצינית מהכיוון הזה. אני לא יודע איך יראה כל תחום העיתונות בעוד כמה שנים, אבל ברור לי שבקרוב יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי להבדיל בין אמת לפייק במרחב האינטרנטי והטלוויזיוני, מה שכמובן ישפיע לטובה או לרעה על האנושות (אני מאמין שבעיקר לרעה)".
כשהוא לא נוסע לצלם במקומות שונים בעולם, גוטמן מעביר הרצאות על המקומות אותם הוא מתעד מאז שנת 2007, בדגש על המלחמה באוקראינה, ועל פרויקטים נוספים שצולמו במדינות שונות וכמובן בישראל.
ליצירת קשר 050-7511874
