התפקיד שלי:
מ"מ ראש מכינת חביבה רייק, ולפני כן יועצה הפרלמנטרי של ח"כ גבי לסקי.
איך הגעת להיות עוזר פרלמנטרי?
אקטיביזם ופוליטיקה תמיד עניינו אותי, באתי מבית פוליטי. אני פעיל כעשור ב'מרצ קיבוצים', עבדתי במטה הקיבוצים עם יורי קנדל, בהמשך נחשפתי לעבודה הפרלמנטרית, ועם כינונה של הממשלה הצטרפתי ללשכת גבי לסקי. עבודתי במכינת חביבה ממשיכה את הרצף בחיי כחבר השומר הצעיר ותנועת הבוגרים.
מה אתה אוהב בתפקידים אלה?
לפני הכול, את האנשים. המפגש עם האנשים הוא הבסיס לעבודה ציבורית. אלה הפעילים הפוליטיים, או מעבירי פניות הציבור שנחשפתי לסיפור חייהם. תמיד חיפשתי לעזור בפתרון פניית ציבור, ואם מצליחים לפתור בעיה ואף מייצרים שינוי של מדיניות בעקבות ההצלחה – אין אושר גדול מזה.
אתה מאמין ביכולת לשנות?
אני מאמין בכלי הפוליטי לשינוי המציאות שלנו. פעם 'זרק' לי חבר קיבוץ מהדרום שהשמאל 'שכח' את הקיבוצים. אני אומר שבאותו מידה הקיבוצים שכחו את השמאל. אלה משחקי האשמה שלא נגמרים. בתנועה הקיבוצית תמיד היה זרם שמאלי התומך בסולידריות, ושוויון בשילוב ציונות בדרכי שלום. נטשנו את העמדה הזאת וצריך לחזור אליה. אומרים לי "תתחיל לעבוד בשביל לבנות פה בית". לפני "צמוד-קרקע" חשובה לי מדינת ישראל. נוח לאנשים מסוימים שהקיבוצניקים הופרדו מהשמאל, אותי ירגש לראות את הדור שלי חוזר שמאלה, מפנה עורף לפופוליזם הקפיטליסטי.
מה האתגרים שסימנת?
שאנשים יצטרפו אליי. שידעו את עברם ולא יפחדו מיומרה בעניין עתידם.
יש לך איזו אנקדוטה נחמדה מהעבודה לשתף אותנו?
בימי ממשלת השינוי הייתי יועץ פרלמנטרי, זה אומר הרבה כנסת, מסדרונות שלטון, ועדות וקידום חוקים. פעם אחת שכנעתי את משרד האוצר וגורמי המשק לתמוך בחוק סוציאליסטי, וזה נתן לי כוח לצדקת הדרך. פעם באמצע הלילה, בעת ישיבה של הנהלת הקואליציה, אחרי שאחד החוקים נפל, חברנו רם שפע לחש לי "תראה כמה אתה לומד". בפעם הבאה בשולחנות קבלת ההחלטות נהיה עוד יותר קיבוצניקים.
