אחרי הלימודים היא טסה להודו, שהתה באשרם מפורסם ושם הגיעה לתובנה שהחיבור לדת צריך לבוא ממקום שורשי ומקומי * תהילה סולטנה שפר, מושבניקית מגבעת יערים, מסבירה כיצד המסורת היהודית מטיבה ושומרת על הסביבה
*צילום תמונה ראשית: מרים בוקמן
תהילה סולטנה שפר, המתגוררת במושב גבעת יערים, מתמקדת בחיבור בין קיימות ויהדות. היא מעלה לתודעה נושאים כמו מזון צדק, צרכנות מידתית, משבר האקלים וחמלה כלפי בעלי חיים וסביבה. תהילה עושה זאת בצורה יצירתית, דרך פיתוח תוכניות חינוכיות, יזמות והעלאת המודעות בפלטפורמות שונות. למרות שדרכה הרוחנית עברה במהלך השנים במקדשים בהודו, היא חזרה אל הערכים של היהדות וגילתה דת שקוראת לחמלה, שמירה על הסביבה וחיבור לקיים.
"גרתי בהרבה מקומות, בעיקר בישובים ובאזורים כפריים," מספרת תהילה (35), המתגוררת במושב גבעת יערים בראיון ל"קו למושב": "נולדתי בירושלים בשכונת רמות, אבל תמיד משכה אותי הקרבה לטבע ולשקט הקיים במושבים. גרתי בשנים האחרונות באזורים מדבריים ועכשיו אני נמצאת במקום ירוק ומיוער.
"למדתי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומדע הדתות באוניברסיטה העברית, עבדתי בחוות חקלאיות וחינוכיות וגם טיילתי בעולם. בטיוליי הכרתי ולמדתי תחום שנקרא פרמקלצ'ר (חקלאות בת-קיימא) ובהמשך למדתי כתיבה ב'בית הספר לאומנויות המילה'. קיימות היה תמיד משהו שרציתי לעסוק בו, בהיותי סטודנטית באוניברסיטה עסקתי באקטיביזם סביבתי, ורכזתי את תא מגמה ירוקה."
לוקחת יוזמה
תהילה סולטנה שפר היא מושבניקית אקטיביסטית שמנסה לחנך לחיבור שבין קיימות ויהדות. תהילה הקימה את 'קַיימדוּת' – יוזמה לשמירת הסביבה הפועלת לחיבור בין קיימות ויהדות: "אני מגיעה מבית דתי, למדתי במדרשה, למדתי מדע הדתות, ותמיד הייתה לי זיקה לתחום הדתי והרוחני. במשך השנים, הייתי במעין חיפוש רוחני עם עצמי. טסתי להודו אחרי הלימודים מתוך עניין בדתות ההינדיות. הייתי שם באשרם מפורסם שמושך אליו המוני מערביים מכל העולם, גם ישראלים ויהודים.
"קמתי בבוקר להתפלל וראיתי שמסביבי יש עוד אנשים שמתפללים, אבל הפרקטיקות שהם עשו היו פרקטיקות הודיות והם היו מערביים. הייתה לי תחושה שמשהו לא מסתדר. פתאום הבנתי מה זה 'עבודה זרה'. לא שהעבודה של ההודים היא עבודה זרה, כי היא לא זרה להם, היא חלק מהתרבות שלהם, אלא שעבור המערביים הפרקטיקות של ההודים היא עבודה זרה, כי הם לא חלק מהמסורת שלהם. אפשר לקבל השראה מדתות אחרות, אבל צריך גם לחזור לשורש הרוחני של המסורת ממנה הגענו. החזרה לשורשים הרוחניים יש לה כוח עצום.
"הפרמקלצ'ר – עליו דיברתי קודם – מחבר למקומיות, לשורשיות. זאת שיטה חקלאית ותרבותית של מערכת סגורה שמזינה את עצמה. המשמעות של קיימות היא שנוכל ליצור חיים שמקיימים את עצמם. במקום לייבא מבחוץ משאבים ולרוקן אותם, צריך לדעת איך לשמור על המשאבים המקומיים ולמלא אותם. הכל נמצא בשורשים שלנו, באדמה שלנו, במקום בו אנחנו חיים. היהדות היא דת חקלאית ששייכת לאיזור הזה, יש בתורה ידע שקשור לשורשים שלנו במקום הזה. זה ידע שקושר בין מוסר, קהילה, רוחניות וחקלאות. מתוך זה אני מחנכת לקיימות, חיבור והכרות עם המסורת. קיימות ויהדות הם נושאים שקשורים יחד."
מה זה אומר? תני לי דוגמא.
"היהדות נותנת לנו ידע שקשור למקום ולסביבה בה אנו נמצאים בארץ ישראל. זה כמו שהגוף שלנו מותאם למזון המקומי, בניגוד למזונות מיובאים או ג'אנק פוד, שמזיקים לו. או בניגוד להבאת אקליפטוסים מאוסטרליה לארץ כדי לייבש ביצות, זה דבר שהתברר כנזק לסביבה המקומית. אני לא אומרת שאסור ללמוד מקהילות אחרות או לקבל השלמה ומידע הנחוץ לסביבה, אלא שיש שורש שקיים אצלנו וחשוב בשביל הקיום שלנו בסביבה וחשוב לסביבה עצמה.
"החגים שלנו מבוססים על פי ההיגיון החקלאי של הסביבה שלנו. אם אנחנו מחוברים אליהם, אנחנו מחוברים למסורת ולטבע. חגים כמו 'חג האסיף', 'חג הקציר' וכל חג המחובר לעונה ולמה שקורה בשדה – כולם מתווים לנו את הדרך לאיזון עם הטבע. שנת שמיטה למשל, כמו שיש לנו את יום שבת שהוא יום מנוחה בשבוע, כך גם השנה השביעית – זהו זמן למנוחת האדמה. בשנה הזאת כולם צריכים לשמוט את האדמות שלהם.
"אבל אז עולה השאלה 'אם אנחנו לא מגדלים כלום איך יהיה לנו אוכל?', אז התורה קובעת לנו מראש הסדר מסוים ביחסים בין אדם לחברו. היא מחנכת למוסריות וקהילתיות בכל ששת שנות המעשה, כדי שבשנה השביעית יהיה מזון לכולם.
"התורה מלמדת שצריך להתכונן למצב כזה. ליצור חברה עם חוסן חברתי ורוחני וחקלאי מראש, כדי לעמוד במשבר. המסורת היהודית יוצרת חברת צדק שמבוססת על ערכים ותמיכה הדדית. מגיעה השנה השביעית ובשנה הזאת אפשר לקחת מהשדה של חקלאי אחר. אין מישהו שהוא 'בעל האדמה'. המנהג הזה שומר על איזון חברתי, על כך שפעם בכמה שנים הכול מתאפס, ואין עשיר או עני. המערכת היהודית יוצרת מצב בו כולם תלויים זה בזה כדי להתקיים ובכך מחזקת קשרים בין אנשים."
זה נשמע נהדר, אבל בעולם שלנו, זה באמת רלוונטי? הרי יש את מי שיוצא למלחמת חורמה על כמה שהוחסרו מנחלתו, או את זה שכועס אם ילד עבר וקטף תפוז מהעץ שלו…
"היום זה מאוד רלוונטי, דווקא כי יש כאן משברים ואנחנו חיים במציאות שיש בה משבריות. צריך ללמוד איך ליצור חברה חזקה יותר כדי להתמודד עם המשברים. לתורה יש המלצות בנוגע לדרך בה ניתן ליצור חברה טובה יותר ומוסרית יותר עם חוסן חברתי ורוחני. זה נכון שהחברה המודרנית הקפיטליסטית גורמת לריחוק ולכך שכול אחד דואג לעצמו. הקפיטליזם מעודד לקחת כמה שיותר משאבים מאנשים או מהסביבה עבור רווח אישי. אבל אם נבין שהכול קשור בהכול, ושאיפה להבנה שאם האחר חסר גם אני חסר, נוכל לייצר חברה מחוברת יותר וחזקה יותר – ואז יהיה כאן טוב."
זה לא קרב אבוד?
"אסור לנו לוותר. התורה מלמדת שיש קשר הדוק בין המוסריות שלנו והיחס שלנו לאדמה, לבין האפשרות שלנו לחיות על האדמה הזאת. לפי התורה, אם לא נשמוט את האדמה או לא ננהג באופן מוסרי, האדמה תקיא אותנו מעליה, תדחה אותנו ואנחנו נצא לגלות. לכן, אם נמשיך לנצל את כדור הארץ, לנצל את בעלי החיים, לנצל את משאבי הטבע ולנצל אחד את השני – כדור הארץ יקיא אותנו מעליו. אם אין קשרים בין אנשים, והבנה של הקשר בינינו לבין כל המערכת האקולוגית והאנושית שאנחנו חלק ממנה – זה לא עובד. בעבר היינו חלק משבט או מקהילה, היום זה כל אחד לעצמו. יש הרבה יותר פירוד בין בני אדם, ממש 'אדם לאדם זאב' וחוסר הבנה שאנחנו מחוברים אחד לשני ומחוברים לטבע.
היהדות מדברת על חיבור
"יש תחושה שהכול הופרט. אנשים חושבים על רווח כלכלי כל הזמן, אבל היהדות היא דת שמדברת על חיבור. בספר בראשית למשל, בסיפור הבריאה, יש שני פרקים שמתארים את הבריאה: פרק א' ופרק ב'. בפרק א' מדובר על כך שאלוהים מבדיל בין דברים, בין השמים לארץ, בין אור לחושך וכולי. ובסופו הוא בורא את האדם שהוא כביכול נזר הבריאה והכל נברא עבורו. אבל בפרק ב' הבריאה מתוארת אחרת, שם פתאום האדם הוא חלק מהטבע, הוא נברא מהאדמה. ונאמר לנו שצריך את האדם שיעבוד את האדמה כדי שיירד גשם ויהיה צומח. האדם הוא לא נזר הבריאה, אלא חלק ממנה. זאת תמונה הרמונית ושונה מתיאור הבריאה המפורד של פרק א'. שתי התמונות האלה קיימות במציאות שלנו במקביל – גם הניתוק וגם האחדות.
"בין התיאור הראשון של הבריאה לתיאור השני, מוזכרת השבת. השבת היא האידיאל, היא שונה מחיי היומיום של מהלך השבוע. והשבת היא זמן של הרמוניה, בשונה מששת ימי המעשה שהם זמן של הפרדה ובידול. ההרמוניה בשבת מעידה שהאידיאל הוא שנהיה מחוברים. ביום יום אנחנו חיים חיים של ניתוק, כאשר האידיאל הוא חיים של חיבור. גם אם עכשיו דברים לא בסדר, ואנחנו חיים במציאות מפורקת ומשברית, אנחנו צריכים תמיד לשאוף לחיבור עם הטבע ואחד עם השני."
מודל כזה נשמע לי דבר שיכול להתקיים רק בשבטים או בקהילות סגורות…
"נכון, הוא מחייב קהילתיות, וזה באמת אתגר, כי כשקיבלנו את התורה היינו עם קטן של שבטים והיום אנחנו עם גדול של בודדים. ולמרות זאת, אני חושבת שזה בר קיימא. החזרה לקהילתיות דורשת מציאת שורש מאחד, חיבור למהות של המסורת המקומית היהודית, וחיבור מחודש למסורת החקלאית של המקום."
מעולה, אבל עדיין יש את מי שממתפלל בקבלת שבת ואז סועד סעודת שישי מלאת בשר (שלעיתים רבות נזרק לפח) ומגיש את האוכל בכלי פלסטיק…
"יש בעיה קשה עם תעשיית המזון מן החי. יש קשר הדוק בין אכילת בעלי חיים, למשבר האקלים. בנוסף אנחנו בעידן ההכחדה השישית של מיני בעלי חיים. אנשים לא מבינים שאנחנו הורסים את האקו-סיסטם. כמו למשל המשבר עם הדבורים: בלי דבורים יש פגיעה בהאבקה. כאשר אתה מפר את האיזון בטבע, משהו נפגם. אנחנו בסך הכול עוד בעל חיים במערכת האקולוגית. ריסוס והדברה יוצרים חקלאות לא מתחשבת ופוגעים באיזון.
"יש סיבה לחוקי הכשרות שכתובים בתורה, למשל 'לא תאכל גדי בחלב אימו'. זה נובע מאיסור צער בעלי חיים, כי לאכול גדי בחלב של אמא שלו נחשב אקט מאד אכזרי. אם היינו מחוברים למהות של המצווה, היינו מבינים שחוקי הכשרות קשורים בצער בעלי חיים. הם סותרים גידול בעלי חיים בצורה אכזרית ללא חופש או בתנאים מזעזעים לצורכי מזון, כמו שקורה היום. גידול כזה אינו כשר! התרחקנו מהשורש, אנחנו חיים במקום של 'הלכה והלכה' אבל לא מחוברים למהות של היהדות. 'לא תאכל גדי בחלב אימו' זה לא רק הפרדה בין חלב ובשר. זה שמירה על אנושיות בגידול חיות משק. חייבים לחזור לכמה שיותר מקומיות ולחשוב איך אני שומר על הטבע בו אנחנו חיים, כי אנחנו חלק ממנו."
כיצד את פועלת להעביר את המסרים הכול כך חשובים האלה?
"אני כותבת תוכניות חינוכיות לבתי ספר, לחינוך בלתי פורמלי, לתוכניות מסע וכולי. הכתיבה לילדים היא ברמה נגישה ובסיסית, כמו למשל לימוד חוקים של 'לא תחמוד' בנושאים של צרכנות, או 'בל תשחית' בהקשר של לא להרוס את הטבע, ולא להרוס את משאבי הטבע. יש קישורים שמדברים לילדים.
"מלבד זאת, אני מרימה כל מיני מיזמים. לפני הקורונה יזמתי תפילת המונים למשבר האקלים של חילונים ודתיים יחד. הילדים כתבו בעצמם תפילות ואז הקריאו אותן. זה היה משולב ביצירה ויצא ממש חמוד.
"ארגנתי ערב לימוד על 'מזון צדק' בהקשרים של מזון וצדק, כמו אכילת בעלי חיים, העובדים בתעשיית המזון, בטחון תזונתי וכדומה. בחנוכה לפני כמה שנים הפקתי פסטיבל בבניין כלל בנושא של אנרגיות מתחדשות בהקשר של אור ואנרגיה טבעית. אני מעורבת כרגע בכמה פרויקטים שנמצאים בתהליכי התנעה ומקווה כי בעתיד יהיו עוד דברים מעניינים.
"כתיבה היא הכלי המרכזי שלי להעביר מסרים. אני כותבת מערכי לימוד וכותבת לרשתות החברתיות ובפלטפורמות אחרות. התחלתי את דרכי האקטיביסטית במגמה ירוקה שזה מחאות והפגנות סוערות, אבל זאת לא הדרך שלי היום. דרך כתיבה וחינוך אני יכולה לשנות ולהעביר תוכן רעיוני ורוחני."
את מצליחה לראות שינויים שקורים מידי פעם בתודעה של אנשים?
"אחת התוכניות שכתבתי הייתה לבתי ספר תל"י שיש להם מרחב חקלאי. זאת הייתה תכנית על אקולוגיה דרך מקורות היהדות. כשסיימנו לעבוד על התכנית, עשינו מסיבה והעורכת הלשונית שערכה את התכנים סיפרה שבעקבות העבודה היא נחשפה לנושאים האלה של קיימות, וזה השפיע עליה לעשות שינויים בחייה. זה מגניב לשמוע שדווקא אנשים שלא כיוונתי אליהם נרתמו ונתרמו מזה."
מי באמת נרתם ותורם לסביבה?
"לדעתי דור ה-Z מודעים הרבה יותר מהדורות הקודמים. הם פועלים למען הסביבה, עושים המון פעילות שקשורה למשבר האקלים ומתאימים את חייהם לשמירה על העולם. דווקא עכשיו החבר'ה הצעירים יותר, הם שפועלים. מצד שני, יש בעיה של פוליטיזציה של האקלים. זה משהו שמגיע מארצות הברית: מעין תווית שאומרת שתרומה לסביבה ואקטיביזם מסוג זה הוא משהו 'שמאלני' או משהו ששייך רק למי שיש לו פנאי ומשאבים.
"זה ממש לא נכון, זאת השפעה מאד גרועה של האמריקניזציה על השיח שלנו. יש רבנים בארץ שנחשבים שמרנים והם מעורבים בנושא, כמו הרב אבינר שכתב על משבר האקלים, יש רבנים מכל הקשת שחתמו על עצומה נגד פלסטיק וישנן עוד דוגמאות. זה לא נכון לשייך את השמירה על הסביבה למחנה מסוים – שמירה על הסביבה זה דבר ששייך לכולנו, ואנשים מכל הקצוות של הקשת הפוליטית והחברתית עושים מעשים למען שמירת הסביבה."
איזה דברים אפשר לעשות, גם אם אנחנו אוכלי בשר או לא מצליחים תמיד להביא את הבקבוקים למחזור?
"הדבר הכי חשוב זה הפחתה – צריך להוריד בכמות הצרכנות של הכול. לא לקנות בגדים שהתעשייה שלהם נצלנית ומזהמת את כדור הארץ. לפני שקונים כדאי לחשוב 'האם אני צריך את זה או לא צריך את זה?'. אפשר למסור ולקבל בגדי יד שניה, להצטרף לקבוצות שעוסקות בנתינה ובתרומת חפצים ולהרגיע עם הקניות. למשל אוכל, אנחנו קונים וזורקים המון! חצי מהמזון שנזרק ראוי למאכל. וזה כשיש רעב בעולם… תעשיית המזון האינטנסיבית מזיקה לסביבה, וגם לאוכל שנזרק יש השפעה חזקה על הסביבה.
"בואי נאמר שמיחזור היא הפעולה האחרונה שבוער לעשות, זה לא פותר אותנו מזיהום, כי גם המיחזור עצמו מזהם. כדאי פשוט לא לקנות כל כך הרבה דברים מיותרים. הקפיטליזם פועל עלינו כדי שנקנה עוד ועוד – וזה נזק לכדור הארץ ולחברה. לעומת זאת, היהדות נותנת הצעה שהיא סוציאליסטית במהותה, החברה שהיהדות מנסה להקים היא חברה של צדק וצדקה, של להגן על החלש ולשמור על הסביבה."
* להצטרפות לפעילות ולתוכן בנושאי קיימות ויהדות אפשר לעקוב אחר עמוד הפייסבוק "קַיימדוּת": https://www.facebook.com/Sustainability.and.Judaism
* לשירותי כתיבה, פיתוח תוכניות חינוכיות והרצאות אפשר לפנות לתהילה במייל:
