האחות ביקשה לחכות עם מכירת הדירה, כשהיא מסבירה שערך הדירה רק הולך ועולה ובהתאם לכך ההון שלהם צומח. האח מנגד לא הבין מדוע הוא צריך להסתבך עם חובות והלוואה מהבנק, כשמכירת הדירה תפתור לו את בעיית החוב
אירועי השנה האחרונה מעלים על סדר היום שיח צדדי על הדור הצעיר, כשבניגוד למחשבה שתייגה אותם בעבר כ'דור מפונק' ומורחק מערכי מולדת; הם מפתיעים את כולנו בהירתמות, בבגרות, בהתמודדות עם האתגרים ובאחריות שהם לוקחים על עצמם במלחמה הארוכה בחזיתות השונות.
גיבורים, מובילים, ערכיים ומנהיגים – אלה חלק מהכינויים שבהם משתמש כיום דור ההורים לתאר את המשך השושלת. המהפך הזה קיבל ביטוי גם בסיפור בין שני אחים, שמחלוקת חריפה התלקחה ביניהם בעניין העיזבון שירשו מהוריהם.
הם רק שניים – אח ואחות. צביקה – אלמן בשנות ה־60 המוקדמות עם שני ילדים נשואים, ואחותו אורית, רווקה בסוף שנות ה־50, וזאת לאחר שבצעירותה קיבלה החלטה לא להביא ילדים לעולם. שניהם נולדו במרכז הארץ, אולם צביקה נדד צפונה לאחר שהתחתן עם בת קיבוץ מהצפון. מצא שם קצת שלווה, כך הוא הסביר את הטוויסט שביצע בזמנו. אלא שהמהלך הזה היה כרוך בתשלום דמי שיוך גבוהים עבור הקרקע בקיבוץ; כסף שלא היה ברשותו, וגרר אחריו חוב מעיק שתפח משנה לשנה. "כשאימא נפטרה לפני חמש שנים, והבית עבר בירושה אליי ולאחותי, אמרתי לה דבר ראשון 'בואי נמכור'. אבל לאחותי היו תוכניות אחרות. היא שכנעה אותי שהכי טוב זה להשכיר את הדירה, וככה תהיה לשנינו הכנסה חודשית קבועה מהשכירות," הסביר צביקה את זרעי המחלוקת עם אחותו. הוא לא היה משוכנע לגמרי שזהו המהלך שנכון לעשות, ובכל זאת הסכים לפעול לפי התוכנית שלה. "היא היחידה שיש לי, אז זרמתי. אבל כמו שאומרים – עם אהבה אי אפשר לשלם כסף לקיבוץ."
הפערים ברצונות החריפו משנה לשנה. האחות ביקשה לחכות עם מכירת הדירה, כשהיא מסבירה שהערך של הדירה רק הולך ועולה ובהתאם לכך ההון שלהם צומח. האח מנגד לא הבין מדוע הוא צריך להסתבך עם חובות והלוואה מהבנק, כשמכירת הדירה תפתור לו את בעיית החוב ועוד תשאיר לו עודף לחלק קצת כסף לילדים, ואולי להגשים את החלום הישן – לצאת לטיול תרמילאים ברחבי העולם.
שנה עברה ועוד אחת, ואחרי חמש שנים הודיע צביקה לאחותו שהוא מרים ידיים מהניסיונות לשכנע אותה בדרכם טובות, והוא מעביר את הטיפול לבית המשפט. הקרע כצפוי לא אֵחר להגיע, ומאותו רגע נתק רועם כיסה את היחסים ביניהם. "היא זו שצריכה לקחת אחריות על המריבה בינינו", הסביר צביקה את הצעד שלגביו יצא בהצהרה; "היא לא השאירה לי ברירה. אמרתי את מה שאמרתי, רק בגלל ששנים היא בכלל לא הקשיבה לי, ולא ראתה באיזה ברדק אני נמצא ומה אני צריך באמת".
הפתעה מכיוון בלתי צפוי
כשנושאים משפחתיים בוערים נמצאים על הפרק, אני נוהגת להפנות זרקור לראש הפירמידה המשפחתית, בציפייה שדור ההורים ייקח את המושכות וינווט את הסירה. אני מסבירה את זה כחלק מסדרי העולם – עיקרון הקדימות קובע שהורים צריכים להנהיג את הדור הצעיר, וכשיש מחלוקת הם אלה שצריכים לסלול נתיב שייחלץ את כולם מהצרה הצרורה. זו החובה שלהם, במיוחד שמריבה בין אחים לעולם לא נשארת ביניהם בלבד, היא תמיד משליכה בהדים על בני משפחה נוספים. זה לא תמיד קורה לצערי, ומתברר שגם אצל צביקה ואורית זה לא קרה.
ההפתעה הגיעה מכיוון לא צפוי. שני ילדיו של צביקה קראו אותם לסדר והודיעו להם באופן נחרץ: "בשום פנים ואופן אתם לא הולכים לבית משפט! תמצאו פתרון." הם ניערו את אבק השריפה שטשטש לאחים המבוגרים את הראות והזכירו להם שהם רק שניים, ואת המעט הזה אי אפשר להחריב.
לפעמים "בעיטה וירטואלית" טובה, יכולה להחזיר מערכות יחסים למסלול, והאקט המפתיע הזה של הילדים היה בהחלט הטלטלה שנדרשה לצביקה ואורית כדי להתנער, ולהבין שהם איבדו את הדרך.
ההפתעה לא הסתיימה רק בצווי ההנהגתי שהגיע מהדור הצעיר. באופן אינטואיטיבי הם נקטו במהלך משמעותי שמאפיין תהליכי גישור והוא בירור צרכים. הם שאלו את אבא שלהם מה חסר לו, והוא סיכם את הצורך הנוכחי בחצי מיליון שקלים. כסף שיחסוך ממנו את הצורך להמשך תשלומי ההלוואה מהבנק, כדי לכסות את החוב וגם לצאת לטיול הגדול שעליו חלם. לדודה אורית היה חיסכון על סך הסכום שנדרש לאחיה והיא נתנה הסכמה עקרונית להעביר את הכסף לאחיה. מפה נותר ליישם את הפתרון בחשבונאות וכמובן בהסכם שייתן ביטוי לפיצוי שקיבל צביקה מאחותו, בצורה של אחוזי בעלות שונים על דירת העיזבון לטובתה של אורית. במבט קדימה התקבלה החלטה נוספת. הדירה תושכר לעוד חמש שנים, ולאחר מכן תתקבל החלטה מחודשת – האם למכור את הדירה או למצוא פתרון יצירתי אחר שיתאים להם באותו זמן, והכי חשוב – ישמור עליהם אח ואחות.
השכר מהסיפור המשפחתי הזה מתעלה בעיניי מעל לכל הון שהוא, שניתן לקבל מירושה. פתרון מיידי לשאיפות ולחלומות שטיפחו שני האחים; שלום מבורך בין אחים, במיוחד כשהם רק שניים; והבונוס הוא תחושת הגאווה העצומה שמרוממת את רוחם של אב אחד ודודה אחת, כשהם מספרים כמעט בכל הזדמנות, איך הדור הצעיר העיר אותם משנתם, והזכיר להם ערכי משפחה.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
