טל זמיר (59), בעל משק במושב היוגב, הינו רפתן, חבר בהנהלת יצרני החלב וחבר בוועדת הבטחון של המושב. מרגע שנוכח בבעיות שנוצרו ברפתות בעוטף עזה, נרתם והיה מאלו שריכזו את הבעיות והיו חייבים לתת מענה ופתרונות למצב.
"ראיתי שיש בעייה וחייבים לתת מענה. רפתות נשארו ללא אנשים שחלבו: שלושה רפתנים נהרגו, חלק מהתאילנדים נהרגו והשאר עזבו. בקבוצים עשו פוגרום. שבע רפתות לא נחלבו, חלקן נפגעו פיסית, ובחלקן הצבא לא נתן להיכנס. בחלק מהרפתות חיילים שחררו את הפרות ונתנו מעט מזון. גם היום יש פרות שכנראה לא לא חלבו אותם.
"לאור המצב הקמנו חמ"ל חירום של יצרני החלב, כארבעה אנשים, שניהל את הצרכים.
"קיבלנו פניות של רפתנים מכל הארץ שהתנדבו לבוא לרפתות, לחלוב, לשקם, לטפל בפרות. מכיוון שמכוני חליבה נשרפו נגרם לפרות סבל בלתי נסבל. בשל המצב אי אפשר היה להעביר את הפרות ולכן הקמנו עתודה לקליטת פרות. יש המון בעיות במצב שנוצר. תפעול רפת זו מערכת מורכבת של הרבה מרכיבים. בשל המצב הבטחוני היה ויש עדיין צורך באישור של הצבא. יש רפתות גם במעטפת השנייה שנפגעו.
"הפניתי את כולם לחמ"ל מרכזי ויצרנו תיאום עם גורמי הבטחון. בחור בשם זוהר ניצן צבר ניסיון כזה בשל היותו בעל חווה באוקראינה, הוא נתקע כשהייתה התקפה של הרוסים על אוקראינה.
"זוהר הגיע לקיבוץ חולית ביום ראשון, ראש המועצה אסף אותו והגיע איתו לחולית, ראש המועצה לקח טרקטור ישן וחילק חציר. המכון היה מושבת, לא היה חשמל. הוא שלח לנו תמונה אותה צילם, תמונה סוריאליסטית של להקת הודים משוטטת חופשית בשבילי הקיבוץ. רק למחרת החלו להגיע בעליי מקצוע לתקן כל שניתן לתקן ולטפל בפרות. הייתה הירתמות והתנדבות של מאות אנשים. פתחנו קבוצת ווטסאפ לה קראנו 'האחים לרפת'. כל הירתמות ורצון לעזור אני מפנה לחמ"ל. אני מנסה לתרום מהניסיון והידע שלי כרב"ש וכרפתן.
"המסר שלי הוא 'עם ישראל חי, הפוליטיקאים לא יצליחו שוב לפלג אותנו'."
