פרה שיוצאת כנגד העדר, בת זוג של מילואימניק שנותרת לבד בעורף ושיר על החלום לפתוח דף חלק, הן שלוש מהיצירות שזכו למלגת חבצלת. "אנחנו רוצים להגיע לאומנים שלפעמים מרגישים 'עופות מוזרים', אלו שלא מפסיקים ליצור. אומנות היא חלק מרכזי בבניית הזהות שלנו כחברה קיבוצית"
*תמונה ראשית: מתוך "חזיתות". כמו ענני הפודרה של אבק המילואים. צילום: ניצן כהן
יניב לינטון, יוצר אנימציה מקיבוץ כפר חרוב, שחר ברקוביץ יוצרת מתחום המחול ממעגן מיכאל ואפרת גורן מעין גדי, יוצרת בתחום המוזיקה, הם שלושה מתוך 35 אומנים ואומניות מקיבוצים שיזכו למלגה של קרן "חבצלת החדשה" לעידוד אומנים בקיבוצים.
בטקס חלוקת המלגות השנתי שנערך ביום שישי 23 בינואר במרכז הכנסים בגבעת חביבה, הציגו השלושה יחד עם אורלי סבר (אומנות פלסטית), אורנה אוריין (ספרות) ואברי פישר (ספרי תנועה) את יצירותיהם.
"האג'נדה שלנו היא תמיכה באומנים שמחוברים לקהילה. אנחנו מתעדפים את זה כשניגשים לבחור במקבלי המלגה", אומר אורן תירוש מעין שמר, מרכז קרן חבצלת לעידוד היצירה (משנת 2011). "קרן חבצלת" הוא שמה הרשמי של הקרן של קיבוצי השומר הצעיר (הקיבוץ הארצי) שנוסדה בשנות ה-60 על ידי אריה גילת, טרם הפכה ל"חבצלת החדשה" לפני שלוש שנים. "אנחנו רוצים להגיע לאומנים שלפעמים מרגישים 'עופות מוזרים', ולתת להם את התחושה שאומנות היא חלק מהחברה הקיבוצית וחלק מהחברה הישראלית. אנחנו מחפשים את אלו שלא מפסיקים ליצור, חשוב לנו להגיע לאומנים האלה. אמנות היא חלק מרכזי בבניית הזהות שלנו כחברה קיבוצית".
בשנים האחרונות מתקבלות מדי שנה בין 60 ל-80 בקשות למלגה מהקרן בתחומי הקולנוע, ספרות, ספרי תנועה, אומנות פלסטית, מחול ותיאטרון ומוזיקה. בסופו של דבר, 35 אומנים יקבלו מלגה. "מכל תחום מתקבלות בין שבע לעשר בקשות. אנחנו בוחרים במי שראוי. המגבלה היא התקציב", אורן אומר. בטקס המלגות עצמו מוזמן אומן או אומנית אחד מכל תחום, להציג את עבודתו.
קרן חבצלת החדשה – מי זכאי למלגה?
בקשה למלגה רשאי להגיש כל חבר או חברת קיבוץ, שיש לו יצירת אומנות בשלב מתקדם, מסביר אורן. הפניות מועברות למומחי תוכן שנותנים חוות דעת ליצירות. מנהלת המלגות מתכנסת ועל פי הדירוג מחליטה למי לתת ומה גובה הסכום, שנע בין 3,000 ל-5,000 שקלים. "הרעיון הוא שאנחנו מאפשרים לאומן לסיים את היצירה, תומכים בעבודות שהן לקראת סיום, שיש ודאות שאכן יראו אור" אומר אורן. "מגיעות המון פניות עם רעיונות נהדרים שעדיין לא התחילו להתקדם. מגיעים פרויקטים שמצהירים שיתממשו אבל מסתבר שהם לא מצליחים לצאת לפועל. הייתה קורונה, הייתה מלחמה. לכן יש תנאים שמבהירים שהפרויקט צריך לצאת בפרק זמן מסוים".
המלגה הצנועה מוענקת למי שמוגדר חבר קיבוץ, ואורן מציין "לצערי", ומסביר "אנחנו מחפשים דרכים לתמוך גם בצעירים מקיבוצים שעדיין לא חברים, בגלל שכיום יש לעיתים קושי להפוך לחבר בקיבוץ. זה לא ענין של גיל" הוא מבאר, "המגבלה לחברי קיבוצים בלבד נוגעת בעיקר לתקציב. מקווים שנצליח להגדיל את התקציב ולפתוח את האפשרות להגיש מלגה גם לאומנים צעירים בקיבוצים שטרם התקבלו לחברות".
החל מהשנה נפתחת האופציה להגיש מועמדות לקבלת מלגה מהקרן לאורך כל השנה, כאשר תשובות יתקבלו בשני מועדים, במהלך יולי ובמהלך נובמבר.
לאתר של הקרן לעידוד היצירה ב"חבצלת החדשה"
havatzelet.org.il/cgi-webaxy/item?299_y
בחזית היצירה
שחר ברקוביץ (33), מעגן מיכאל, יוצרת בתחום המחול והתיאטרון, זכתה במלגה על ההצגה התנועתית "חזיתות"
"ההצגה נוצרה בתקופת המלחמה, מתוך חוויה אישית שלי", מספרת שחר, "היא עוסקת בזוגיות בזמן מלחמה מתמשכת. בן זוגי גויס למילואים ב-7 באוקטובר והשתתף בארבעה סבבי לחימה בעזה ובלבנון". במשך התקופה כתבה שחר רשמים שלה, בת הזוג שנותרה בבית, ויחד עם גלעד חן, שותף יוצר, הפכו הרשמים למחזה. בעזרת תמיכה ממפעל הפיס הפך המחזה להצגה לשחקנית ורקדן. המלגה מקרן חבצלת עוזרת להעלות את המופע.
ההצגה כבר הועלתה בפני קהל ("הצגנו בפני יחידת המילואים של בן זוגי, ובפני בנות הזוג שלהם ובפני קהלים נוספים") וזכתה בפרס בימוי השנה ובפרס עיצוב התנועה ב"קיפוד הזהב" 2025. "זה מאוד מרגש לקבל הכרה", היא אומרת.
"חזיתות" עוסקת בקול של מי שנשארת בעורף. "זה קול שפחות נשמע. בלי פילטרים, כל המחשבות, כל הרגשות, המלחמה שנכנסת לתוך הבית. הבאתי לבמה את כל התחושות, דרך הגוף ודרך החושים. יש קומפרסור על הבמה שמשמיע רעש חזק, יש קפה, שגם מפיץ ריח וגם מתפזר כמו ענני הפודרה של אבק המילואים. השחקנית מדברת והגבר שותק. ורוקד".
איך זה להעלות בקיבוץ שלך הצגה כל כך חשופה?
"בקיבוץ העליתי קטעים נבחרים. זה היה במאי הקודם כשעוד היו חטופים חיים בעזה. חששתי מאיך שיתפסו את זה. הגעתי מבוישת וחוויתי חום וחיבוק של הקהילה. מאוד נעים. פה בקיבוץ היה צוות שתמך בנשות המילואים ויחד עם זה חוויתי תחושה של בדידות".
החיים עצמם הכי מרתקים
שחר מספרת שרקדה לאורך כל חייה, למדה מחול ב"סמינר הקיבוצים" ותואר שני בפסיכודרמה. לצד המחול עסקה בעיצוב תנועה להפקות תיאטרון שהועלו בסמינר והיא גם יוצרת עצמאית. לפני "חזיתות" יצרה את "דברים שפגשו אותי ברחוב" שהועלה בתיאטרון "הסמטה" ומופעי מחול נוספים, והיא כבר עובדת על מופע חדש שיעסוק ביחסי שכנים בקיבוץ. "אני יוצרת מתוך המציאות כי החיים עצמם הכי מרתקים".
שחר מקווה שבעזרת המלגה תגיע ההצגה לקהלים נוספים ובהם גם קיבוצים ומזמינה רכזי ורכזות תרבות ליצור עימה קשר ולהביא את ההצגה לקהילות שלהם. "קרנות לאמנים ותמיכה הן דבר חשוב וקריטי" מציינת שחר. "על אחת כמה וכמה עכשיו, כשה'ברזים נסגרים' ואיתם היכולת להתבטא".
ההצגה הקרובה תעלה ב-7 בפברואר בשעה 20:30, תיאטרון הבית, נועם 5 תל אביב.
לרכישת כרטיסים:
https://www.habait-theatre.org.il/he/1028
"זו אהבה וזה בוער בבטן"
אפרת גורן (49), עין גדי, כותבת, מלחינה ושרה. לקיבוץ המדברי הגיעה לפני 20 שנה עם בן זוגה קאלין, שאחראי על ההפקה המוזיקלית ומנגן בכלי נגינה שונים. יחד הם מגדלים ארבע בנות ויוצרים שירים
לעין גדי הגיעה לאחר נדודים בעולם ובארץ ("זה מקום קסום") וכאן החלה הקריירה המוזיקלית שלה. "כשנולדה בתי הבכורה התחלתי להתפרנס ממוזיקה – הופעות, מקהלות, בתי ספר". לאורך השנים הקימה עם בעלה הרכבים שונים ולפני חמש שנים התחילה להוציא חומרים משל עצמה. "כל הזמן כתבתי ויצרתי, הלחנתי שירים, אבל פחדתי להוציא אותם. אנחנו גם חיים רחוק מהמרכז וזה לא פשוט. אבל זו אהבה וזה בוער בבטן". השנה החליטה לשלוח את לחמה לקרן חבצלת החדשה. השיר נקרא "דף חלק". "בעצם חלום לפתוח דף חלק, בלי תודעה של פחד, שמשהו יכול לקרות". השיר נולד גם בעקבות 7 באוקטובר, מספרת אפרת, שקיבוצה עין גדי קיבל אליו חברי קהילות קיבוצי הנגב המערבי שפונו.
"זה נותן כוח" אומרת אפרת על הזכייה במלגת חבצלת. "לא רק הכסף. בעיקר התחושה נותנת כוח לא להתייאש". שיריה של אפרת מושמעים בגלי צה"ל ובתחנות נוספות והיא מזמינה רכזי ורכזות תרבות להזמין אותה אליהם. אפרת מציינת גם את המועצה האזורית תמר שמאפשרת השתתפות מידי שנה בפסטיבל התמר ואת מלון עין גדי, שם היא מופיעה עם בעלה בגרסאות כיסוי לשירים מוכרים לצד שירים מקוריים. "זו ברכה" היא אומרת. "מאז 'השביעי' יש קהל שבא להקשיב, קהל שמחפש עומק, כנות, אמת".
דף חלק
דף חלק התחלה
בוקר בא עכשיו לשמוע
את השקט היא עולה
יום חדש עטוף מרגוע
העיניים יחפות נקיות
ולא ידוע על תכונה – שדורכת כוונה
להפריע לחבל –
באהבה טובה מתחילה
המדרכת בה לפסוע
כוכבים על אדמה
פרפרים עפים גבוה
הרגליים מחפשות מבקשות
ולא ידוע על פינה – שדורכת כוונה
להפתיע להפר –
ת'מנגינה נה נה נה נה…..
באמונה גדולה בן אדם
לא נולד עם לב רעוע
רק שלעתים נרדם
מתמכר לתעתוע
הידיים רועדות, מסתירות והוא פגוע
אז עולם –
הוא שובר ונעלם –
אבל אז חוזר כי אין ליבו לאן
נה נה נה נה נה….
ואותו מקום נשאר
יבנה הלב ישר
ולא נגמר בי מעולם
כמו ים
לצאת כנגד העדר
יניב לינטון (44), כפר חרוב, יוצר קולנוע מזה 20 שנה ועושה סרטים עלילתיים ודוקומנטריים, "מצלם וגם מביים לפעמים". בנוסף הוא מרצה לקולנוע וצילום ב"סם שפיגל", שם למד
על אף שיניב ליטון ואשתו מרגריטה יוצרים בתחום הקולנוע שנים רבות, זהו סרט האנימציה הראשון שלהם, "הצד האחר של המו". "אנימציה היא תחום אחר. למדנו אותו מאפס". עלילת הסרט הקצר נסובה סביב פרות ברפת, "הסרט מסופר מנקודת מבט של פרות ואחת במיוחד שמנסה לצאת כנגד העדר", אומר יניב, שעבד בעברו ברפת וגר לא רחוק ממנה.
השתמשתם ב-AI?
"ממש לא. זו אנימציה קלאסית, כל פריים מצויר ביד", אומר יניב ומסביר שרובו של הסרט הוכן עוד בטרם התפתחו יכולות אלו. "לא אנחנו אלו שמציירים, יש אנימטורים. יש משהו בסגנון קלאסי ולא ממחושב שמושך אותנו". תהליך יצירת הסרט נולד מרעיון לתסריט, שיתוף פעולה עם מעצב לעיצוב דמויות ותפאורה, צילום כל פריים, סיפור בתמונות ועד האנימציה עצמה, שכאמור שנעשית על ידי מספר אנימטורים.
על אף הרפת והעדר, יניב אומר שלסרט אין קשר לקיבוץ, וגם אין בו כמעט התייחסות לבני אדם. "זו קומדיה שחורה שמתייחסת לעולם הרפת מנקודת מבט של הפרות".
מלגת חבצלת נותנת נותן חמצן לזוג היוצר. "אנימציה היא תהליך מתיש, ארוך ויקר. המלגה נותנת אפשרות כלכלית וגם מורלית לסיים סרט".
