כיצד שיפור רווחת הפרות משפר את בריאותן, את איכות החלב וגם את הרווח של המגדל?
מטעם מחלקת רווחת הפרה, החקלאית
בעבר, ההתייחסות לנושא רווחת בעלי חיים ברפת, עסקה בעיקר ביחס האנושי של צוות העובדים כלפי הפרות. אולם, בעשור האחרון בזכות עבודות מחקר והעמקה בנושא, תחום הרווחה עבר מהפכה של ממש. כיום, מלבד העניין המוסרי האינטואיטיבי, הצטבר לא מעט ידע מבוסס התומך בהסתכלות הוליסטית ומקיפה על נושא הרווחה ברפת אשר מתבטא גם בתרומה לרווח הכלכלי של הרפתן.
המונח ״רווחת הפרה״ תלוי בכל המערכת שסובבת אותה ומורכב מאיכות חיים, נוחות ובריאות מיטבית, חיים נטולי כאב ועקה (סטרס) המאפשרים ביטוי של התנהגות טבעית. בעולם כבר גובשו פרוטוקולים מסודרים למדידה והערכה של רווחת הפרות ברפת כמו באירופה, ארצות הברית ובקנדה וכולם מבוססים על ארבעת עקרונות אלה.
פרה עם פחות סטרס מפיקה יותר חלב
“עקה” (סטרס) היא כל מצב שבו בעל החיים חש פחד, כאב, רעב, חום או איום. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל הקשר בין רמות סטרס גבוהות לבין ירידה בבריאות ובתנובת החלב מוכח שוב ושוב במחקרים לאורך השנים. סטרס גורם להפרשת אדרנלין שמדכא את האוקסיטוצין – ההורמון שאחראי לשחרור החלב. התוצאה: ירידה בכמות החלב ועלייה בתחלואה. לא דבר טוב למגדלים.
המחקרים העלו שאחד הגורמים המרכזיים לסטרס הוא דווקא היחס האנושי וכי פרות מגיבות אחרת לכל עובד ברפת. לעובדים רגועים ורגישים הן מתקרבות ללא חשש, ומפני עובדים ״לא נעימים״ – הן נמנעות או בורחות. ירידה של עד 40% בפציעות ובתגובות פחד בזמן חליבה נמדדו ברפתות שהשקיעו בהדרכת העובדים ובשינוי דפוסי ההתנהלות שלהם. המגדלים שהבינו שליחס האנושי יש קשר ישיר לתנובת החלב קיבלו בתמורה לא רק פרה שנותנת יותר חלב, מהר יותר – אלא גם עושה זאת בבריאות טובה יותר.
איכות חיים נדרשת לא רק במרעה, אלא גם ברפת
מסתבר שהפרה היא חיה שאוהבת לבחור – לנוח, לשכב, לאכול ולשתות בנוחות. בעוד לא כל פרה צריכה מרעה כדי להיות מאושרת, המחקרים מראים שהעיקר הוא היכולת לבחור. בישראל, בזכות ניטור מתקדם, אפשר למדוד את איכות החיים של הפרה כמעט בכל רגע: כמה זמן היא רובצת, כמה זמן היא מעלה גירה, ועד כמה הפרות מתנשפות בעומס חום.
רפת צפופה מדי או לא מאווררת כראוי תוביל מיד לירידה בזמני רביצה ולהתנשפויות מוגברות – סימנים לעקה ולירידה ביצרנות.
לפי הסטנדרט בבריטניה וקנדה, פרה צריכה לרבוץ בין 12 ל־14 שעות ביום, וכ־80% מהעדר אמור להיות במנוחה בכל רגע נתון. מרבץ יבש, רך ונקי מפחית דלקות עטין, מצמצם צליעות ומאריך את חיי הפרה ב 15%.
בריאות מיטבית – הכל מתחיל ברגליים
צליעה היא אחת הבעיות הבריאותיות המשמעותיות ביותר ברפת, ומעבר לכאב שהיא גורמת, היא פוגעת בצריכת המזון ובתנובת החלב. גם דלקת עטין נובעת לא פעם מחוסר היגיינה ותנאי ניקיון ירודים. רפת ששומרת על סביבה יבשה לפרות, מרבץ מאוורר המתבטא בניקיון הגוף והעטין, תחסוך לעצמה עשרות אלפי שקלים בשנה. שמירה על בריאות מיטבית כוללת פעולות יזומות לאבחון ומניעת תחלואה כמו טילוף מניעתי, חיטוי סדיר וקבוע בחליבה, זיהוי מוקדם של מחלות תת קליניות, חיסון בעלי-החיים והדרכת העובדים לנושא חשוב זה.
לפרה שלך יש רגשות
אחת התובנות המרגשות ביותר בתחום רווחת הפרה היא ההכרה בצורך שלה לבטא התנהגות טבעית וחברתית. הפרה היא חיה חברתית, והפרדה מוחלטת מהעדר או מהעגל שלה גורמת לה סטרס משמעותי. בעולם ובכמה רפתות בישראל מתחילים ליישם שיטות שמאפשרות לעגל להישאר עם האם בשעות הראשונות לאחר ההמלטה, כדי לאפשר מגע וליקוק טבעי. מתברר שזה תורם גם להתפתחות החיסונית של העגל וגם לרוגע של האם. זה אמנם אתגר ניהולי, אך כזה שתורם לרווחיות הרפת וגם משפר את תדמית הענף בעיני הציבור.
לקראת פרוטוקול רווחה ישראלי
הנתונים מדברים בעד עצמם: רפתות שהשקיעו בשיפור נוחות המרבץ, בהדרכות עובדים ובהפחתת צליעות ודלקות עטין רשמו עלייה משמעותית של 7-10% בייצור החלב לפרה בתוך חודשים ספורים. במקביל, נרשמה ירידה של כ-25% בהוצאות על תרופות ווטרינריה, ירידה של 30% בשיעור דלקות עטין ו-15% פחות צליעות. במונחים כספיים מדובר בתוספת רווח ממוצעת ישירה של 400 עד 600 שקלים לפרה בשנה לצד חלב איכותי יותר ועובדים מרוצים יותר. כשהרפת רגועה – כולם מרוויחים.
בזמן שבעולם כבר קיימים סטנדרטים ברורים לרווחת פרות, בישראל מדובר בתחום מתפתח.
בימים אלו החקלאית שוקדת על גיבוש פרוטוקול רווחה ישראלי, שיתבסס על הכלים המובילים בעולם ויותאם לתנאי האקלים, הממשק והתרבות המקומית. הפרוטוקול, נמצא בשלבים מתקדמים, ויספק לרפתות כלים לבחינה עצמית, תצפיות יומיות ודיווחים שיטתיים. המטרה: לסייע למגדלים למדוד, לשפר ולהבטיח את רווחת הפרות בישראל ולעמוד בסטנדרטים הגבוהים בעולם.
