מה גורם לו לאדם להיות תמיד במקום של נתינה? * הנתינה של רון פרומרמן תמיד באה ממקום של לרצות לשמח את האחר, השמחה היא המוטו * במהלך חייו, רון מתנדב למען החיילים הבודדים, גם עם צביקה לוי ז"ל, שהיה ידוע כ"אבי החיילים הבודדים" * מאז פרוץ מלחמת "חרבות הברזל" כבר הספיק לארגן 80 אירועים למען החיילים
רון פרומרמן הוא אחד מהאנשים האלו שלא צריך שיקרה משהו על מנת שיהיה בנתינה וראייה של האחר. כבר כילד היה מאלו שראה את החלשים בכיתתו, בבית ספרו. רון היה ילד פרחח, ללמוד לא אהב – ילד מלא אנרגיה, שמח, אבל כשנתקל בילד עם קשיים כלכליים וקשיים שונים רון התגייס בעבורו.
כאמור, בשנות בית הספר התיכון רון היה מהתלמידים הפחות טובים, אך נשלח עם משלחת של תלמידים מצטיינים לחו"ל בשל העשייה החברתית שלו.
יש אנשים המתגייסים ועושים לטובת האחר רק בעתות משבר, לא כך הוא רון מילדותו, מנעוריו וכל חייו. פגשתי אותו בנסיבות שונות, תמיד בחיוך, בנדיבות נדירה ובהתכוונות לטוב. רון וסמדר האישה שאיתו, בנו את ביתם ומשפחתם בכפר תבור.
רון נולד בקבוץ שפיים. הוריו עזבו את הקבוץ לעפולה, שם גדל והתגייס לצבא, לצנחנים. רון שירת במסייעת 202. כשהשתחרר החל בעשייה ותמיכה ביחידה הצבאית בה שירת. אז, כבחור צעיר, החל ללוות את חטיבת הצנחנים. יחד עם חברים מהצוות שלו היו עורכים שלוש פעמים בשנה ערבים של כינוס ופינוק לחיילי היחידה.
מסייע לפלוגה המסייעת
רון: "המפגש האחרון שעשינו היה בשבוע שעבר. במפגשים אלו אני מארגן מקום הנמצא סמוך למקום בו נמצאים החיילים. אני מארגן חפלה של אוכל – הכל מכל טוב, בשר על האש, כל התוספות וכמובן שתייה. זוהי לוגיסטיקה עצומה. אני מתבגר והחיילים נשארים צעירים. כך אני מלווה את היחידה הצה"לית בה שירתי כבר למעלה מארבעים שנה. במקביל לקחתי על עצמי ללוות חיילים בודדים מהחטיבה. ישנם חיילים בודדים מהארץ שמצבם הסוציואקונומי קשה ולכן אני מאד מכוון לדאוג לצרכים שלהם, ויש חיילים בודדים שהגיעו מחו"ל, נקלטו בקבוצים ברחבי הארץ ולהם אני דואג ומאחד ברמה שונה.
"אני שומר על הקשר עם חטיבת הצנחנים דרך קצינות החטיבה ודרך קצינות הנפגעים וקשר עם הפלוגה המסייעת. כך מאז השחרור שלי. פעילות זו עם הצנחנים והפלוגה המסייעת אני המוביל אך נעשית עם חברים איתם שירתי בשרות הסדיר. נשארנו בקשר מאד קרוב. התפנית הגדולה הייתה במבצע 'חומת מגן' בשנת 2002."
מה קרה אז?
"היינו אז, אני וחבריי מהצבא בני 43, אנשים צעירים, אבל לא גייסו אותנו. רצינו להתנדב ולתת – היה בכך תסכול, אז החלטנו לגייס את עצמנו לעשייה ותרומה לטובת החיילים שנלחמו בעזה. הובלתי את הסיטואציה יחד עם חבריי. יצרתי קשר עם מפעלים שתרמו עם יחידות שונות בצבא, ובמשך מספר שבועות הבאנו ללוחמים בדרום אוכל בנקודות שונות.
"יצרנו מרחבי מזון אליהם הגיעו לוחמים על מנת לאכול ולהנות. פינקנו את החיילים. הרחבנו את העשייה שלנו – בדקנו מה חסר ללוחמים ודאגנו שציוד צבאי יהיה בעבורם. גייסנו כספים ונתנו ותרמנו מכספנו והיינו בהתגייסות עצומה בעבור הלוחמים. זה הצריך לוגיסטיקה עצומה וטיפול בכל הפרטים על מנת שהתרומה והעשייה שלנו תהיה אפקטיבית."
צביקה לוי ז"ל, מקיבוץ יפעת, טיפל שנים רבות בנושא החיילים הבודדים בצבא ואף היה ידוע בכינויו "אבי החיילים הבודדים". עם השנים גם רון עבד בשיתוף פעולה עם צביקה.
רון מספר: "בשנת 2002 היה אירוע טרגי בג'נין, נהרגו באירוע זה 12 לוחמים. האירוע הזה שהיה נורא הוביל אותי להגדיל את העשייה שלי לטובת החיילים הבודדים. בעקבות האירוע החלטתי להפנות חלק מהמשאבים שלי לטובת החיילים הבודדים. סמדר, האישה שאיתי ואני, ערכנו אירוע גדול בביתנו עבור החיילים הבודדים. מאז ,הפכנו זאת למסורת ופעמיים בשנה אנו עורכים בביתנו אירוע גדול למען החיילים הבודדים.
"באירועים האלו אנו מארחים את החיילים הבודדים כיד המלך. אנו עושים 'בשר על האש' עם כל התוספות ודואגים שכל חייל יקבל מתנה מאיתנו. אלו אירועים הבאים לפנק ולהיות גורם מאחד בים החיילים הבודדים המשרתים בצה"ל. הקשר עם החיילים הבודדים נוצר ונשמר דרך קציני צבא ורכזים מהקבוצים בהם הם נקלטים בזמן השרות הצבאי שלהם.
"בזמנו חברתי אל צביקה לוי שסייע לחיילים הבודדים הרבה שנים, כי חבירה זו יצרה עשייה גדולה יותר. החיילים הבודדים המגיעים מחו"ל מגיעים לקבוצים שונים בארץ. הקבוצים הקולטים את החיילים הבודדים משקיעים בחיילים הבודדים בלי סוף. הם עושים ממש עבודה שהיא שליחות."
האישה שאיתי
העשייה של רון נמשכה ברציפות לאורך השנים, כאשר סמדר שותפה בעשייתה ותמיכתה. אי אפשר להיות בתרומה שכזו ללא התמיכה של בת הזוג.
גם מלחמת לבנון השנייה, שפרצה בשנת 2006, הייתה נקודת מפנה בעשייה של רון: "כשפרצה מלחמת לבנון השנייה הגעתי לצפון עם פירות על מנת לתת ללוחמים. שם, טנקיסטים צעקו ואמרו לי: 'אין לנו מה לאכול', היה זה במטולה. חזרתי הבייתה ותוך שעות ארגנתי מאות של מנות חמות לחיילים.
"למחרת בבוקר עליתי למטולה עם המזון החם שארגנתי. במקביל, סמדר פתחה חמ"ל בבית בו היא ניצחה וארגנה מאות מתנדבים על מנת להכין אוכל, לארוז ולשלוח לחיילים. סמדר מיפתה את האזור שלנו לשכונות ודאגה שכל שכונה תתארגן ותכין על פי סדר וארגון, כולל אריזת המזון, כאשר מתנדבים הובילו את המזון. הכל תיקתק למרות שהלוגיסטיקה הייתה לא פשוטה. בשנת 2014, במבצע 'צוק איתן' בעזה, מלחמה שארכה כחמישים ימי לחימה, היה המשך לעשיה הקודמת ושוב היינו וארגנו אוכל ללוחמים.
"לפניי שש שנים צביקה לוי נפטר. הייתי שותף לדרכו בטיפול בחיילים הבודדים. מאז מותו של צביקה אני ממשיך את דרכו ופועל באופן רציף למען החיילים הבודדים. אנו עורכים אירועים למען החיילים הבודדים – אנו עורכים את האירועים בדרום ובצפון."
אתה היוזם, המארגן והמבצע. מי עוזר לך?
"במשך שנים רבות קבוץ גבע היה עוזר לי. בגבע השאילו לי את המטבח של הקבוץ. יש המון אנשים שמתנדבים לטובת אירועים אלו וגופים שונים, ששמחים לתרום מתנות לחיילים הבודדים ולעבוד בהתנדבות. מדובר בהפקות גדולות בהן אנשים נרתמים מרצונם למען האירועים האלו. חודש לפני פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' ערכנו אירוע בקבוץ אורים לחיילים בודדים מעוטף עזה. יום קודם למלחמה עשינו אירוע בכפר תבור לחיילים בודדים מהצפון."
מה הסיבה והערך המוסף של אירועים אלו?
"באירועים אלו מגיעים חיילים שזה עתה הגיעו לארץ, חיילים בודדים שעדיין נמצאים בחבלי קליטה, וכן מגיעים חיילים הנמצאים כבר תקופה ארוכה ונקלטו. יש חשיבות גדולה בכך שאנו מפגישים ביניהם ויש חשיבות גדולה בהתייחסות שלנו אליהם. נוצרת ריאקציה הסוללת לצעירים ומקלה עליהם בדרכם החדשה. יש חשיבות גדולה ביחס האישי ובקשר המתקיים בינינו לבינם.
"עבורי זוהי ציונות, עבורי זוהי קליטת עלייה במובן המלא. באירועים אני דואג שתהיה מוסיקה טובה במהלך כל האירוע, וכמובן כל הנלווה ההופך אירוע כזה לחגיגה אמיתית. אני מאמין בכך שיש להכניס שמחה בכל מקום שאפשר. אנו עורכים אירועים שמחים היוצרים חוויה של אחדות ושל יחד."
מלחמת "חרבות הברזל"
לפני שנתיים, לאחר שנים רבות של עשייה, כאשר הנתינה והעשייה הצריכו כבר התנהלות נרחבת ומורכבת יותר, פנה גדי הדר, חבר קרוב לרון עוד מימי השרות הצבאי, לרון ואמר לו: "בסדרי הגודל בה אתה עובד אתה צריך לפתוח עמותה, אתה תהיה ראש העמותה ואני אהיה מספר שתיים שלך."
רון: "יש ביני לגדי הדר שיתוף פעולה מצוין. החלטנו ופתחנו עמותה הנקראת: 'רון לחיילים הבודדים'. גדי ואני מנהלים את העמותה ואנחנו עובדים על פי חוקי העמותות במדינת ישראל. החלטנו אז שהעמותה הזאת תעסוק ברווחת החיילים הבודדים, בהפקת אירועים לחיילים בודדים, בעזרה לחיילים במצב סוציו אקונומי נמוך ובעזרה לפצועים. העמותה חיה ומתקיימת מכספים אותם אנו תורמים ומכספי תרומות שהעמותה מקבלת."
ה-7.10 היווה תפנית נוספת בהתגייסותם של רון וגדי. מאז ה-7.10 רון מגויס לעשייה ותרומה לחיילי צה"ל הלוחמים בעזה ובצפון. שבעה חודשים עברו מאז פרוץ מלחמת "חרבות הברזל", אפשר להגיד שכל מה שרון עשה עד ה-7.10 היה רק הפרומו לעומת התקופה הנוכחית. גדי הדר שותפו בעמותה ורון, עובדים עם מתנדבים נוספים 24/7 בעשייה והתנדבות למען החיילים.
מאז תחילת המלחמה הם הפיקו כשמונים אירועים(!) למען חיילים בגבול הדרום והצפון. הרי ברור שכל אירוע כזה הוא בסדר גודל של תעשייה ממש. הם דואגים לאוכל מהמעלה הראשונה למאות חיילים, מוסיקה טובה וכמובן לאירוח.
פעילות נוספת שלהם הוא ביקור פצועים בבתי חולים. רון והדר שומרים על קשר עם פצועים, במיוחד עם פצועים שמצבם הכלכלי לא טוב. להם הם דואגים להביא ולספק מחשבים ניידים. ומה עם אספקת חוסרים של ציוד לחימה? ברור שגם את זה לקחו על עצמם. הכל עולה המון כסף, אז ברור שהם מוציאים לא מעט מכיסם אבל מצליחים גם לגייס כספים מאנשים וגורמים שונים.
רון: "מתחילת המלחמה אנו נותנים מענה מהיר ובכל מקום לצרכים של החיילים. לדוגמא, המוצב של נחל עוז נשרף לחלוטין – לקחנו על עצמנו לדאוג לכל הריהוט של המוצב. זמן התגובה שלנו מהיר וממוקד. לפני חג הפסח חילקנו כסף לכל חייל שנפצע, שמצבו הסוציואקונומי נמוך. אנו בקשר עם קצינות נפגעים והם מפנות אותנו ועוזרות לנו למפות את צרכי הפצועים. מבחינתי, אין מצב בו אם חייל פצוע או חייל בודד זקוק לעזרה ואני לא אתן לו מענה ועזרה. פעם בשבוע אני מגיע לתל השומר ומבקר חיילים פצועים, מתמקד באלו שמצבם הכלכלי בעייתי ואנו נותנים עזרה ותמיכה נפשית וכספית.
"שם העמותה שלנו הוא 'רון לחיילים הבודדים'. שם זה הוא הזכות שלקחתי על עצמי ללוות חיילים בודדים. הסיטואציה הנוכחית של המלחמה והמצב בו אנו נתונים יצרו עשייה בקנה מידה אחר מבעבר. נוכחתי שנתינה ותרומה יוצרים תנועה רחבה וגדולה, ואלמנטים שליליים כמו התחשבנות וקטנוניות נמוגים – ומה שמוביל את האנשים בתנועה הזאת זה עשייה, תרומה ונתינה מהלב. האגו זז הצידה. הפוקוס הוא היותנו בעבור החיילים ולחיזוק החיילים. כל מה שיכול לחזק מביא ויוצר חיים עם משמעות וסיפוק גדול."
רון מדבר על גדי הדר, השותף עמו בעמותה: "העמותה 'רון לחיילים הבודדים' היא עמותה בה גדי ואני מניעים אותה ועובדים בשיתוף פעולה עצום. גדי הוא באופיו אדם שקדן, דייקן, מסודר מאד וכמובן מסור כולו לעמותה ולעשייה. אני בדרייב גבוה של תנועה ותקתוק שטח. שירתנו יחד בצבא ויש בינינו חברות וקשר רגשי וחברי נפלא. הקשר בינינו הוא יומיומי כבר עשרות שנים, ובוודאי מאז שהקמנו את העמותה.
"הקושי הגדול שלנו הוא גיוס הכספים, יש הרבה פעמים תחושה של שנור. הצורך לגייס כספים לעיתים לא קל. אני מקווה שיהיו לנו פילנתרופים, שאת כל המשאבים שלנו נשקיע בעשייה והעניין הכלכלי יהיה מכוסה. מיום פתיחת העמותה ההוצאות הוכפלו ובוודאי מאז פרוץ המלחמה.
"המנוע שלנו הוא עשייה ונתינה לשיפור. חייל שנפצע פציעת ראש ומצבו הכלכלי קשה – דאגנו להביא לו מחשב TOUCH. אותו חייל לא דיבר ולא תיקשר עם הסובבים איתו. לאחר זמן מה נודע לנו שבזכות המחשב הוא יצר קשר עם הסובבים אותו. כל חייל בודד בצבא, הנמצא במצב סוציואקונומי נמוך, אני דואג לספק לו בלוטוס,, מערכת שמע, מארז גדול של בגדים ומחשב נייד . בנוסף מה שהחייל זקוק לו היא עזרה כספית וירידה לפרטים לבירור צרכיו המדויקים."
רון פרומרמן נשוי לסמדר, שהיא אישיות בפניי עצמה. בני הזוג הורים לארבעה ילדים. המיוחד והשונה הוא שכאשר החליטו להביא ילדים לעולם, הילד הראשון שלהם נולד עם עוד שניים. שלושת הילדים הבכורים נולדו כשלישיה וכעבור מספר שנים נוספה בת נוספת. כל ילדיהם נשואים. סמדר ורון הנראים צעירים לגילם הם כבר סבא וסבתא ל-7 נכדים. משפחה שמחה ומלוכדת.
כשאני שואלת אותו: "היה קשה לגדל את השלישיה?" האיר חיוך ענק את עיניו של רון: "קשה? ברור שלסמדר היה הרבה יותר קשה, אבל היה בעיקר מהנה."
כזה הוא רון. עשה בחירה להתייחס לחיים ולהפוך אותם למקור של שמחה והנאה. המיוחד בנתינה האינסופית של רון של כל שותפיו לתרומתם ועשייתם הוא שהאגו נמוג, הכל נעשה בצניעות, מאהבת האדם, מתחושת שליחות והבנה שהעשייה לאחרים היא מקור לחיים ומנוע המניע כמו מעיין מים מתוקים וזכים.
אל תשכחו לתרום לעמותת "רון לחיילים הבודדים", כל סכום שאתם יכולים להרשות לעצמכם.
תודה רבה לך רון על כל היותך ופועלך.
