"איזה סעד נותנת המדינה לחקלאים? וכדי שהחקלאות לא תרד לטמיון, התחברנו רעייתי ואני לקבוצות מתנדבים"
*תמונה ראשית: ד"ר פבלה סוזין קוטפת כוסברה
תנועת ההתנדבות שאחזה ברבדים רבים ברחבי המדינה קשרה בין בעל ואשה, רופאים שמתגוררים בירושלים, שנרתמו לסייע לחקלאים שנקלעו למצוקת קטיף בימי המלחמה. הוא – ד"ר מתן אלעמי סוזין, מנהל חדרי הלידה בבית החולים "לניאדו" בנתניה. רעייתו ד"ר פבלה, מתמחה ברפואת משפחה ב"שירותי בריאות כללית" בירושלים.
ד"ר מתן מועסק בבית החולים שנתיים. לפני שלושה חודשים קודם לתפקידו הנוכחי וכשהחלה המלחמה קלט לניאדו יולדות מצפון ומדרום הארץ. "שנים עשר חדרי הלידה עמוסים עד מאוד, 100% תפוסה ואני עובד הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות. בתקופה הנוכחית יש לי כוננויות רבות. כל חדרי הלידה בבית החולים ממוקמים בממ"ד אחד גדול, ממוגן היטב. יש לנו 700 לידות בחודש ואם אציין שבאגף היולדות של "איכילוב" יש בחודש 1200 לידות, הרי שאצלנו יש תעסוקה רבה" מציין הגינקולוג. גם במצב המיוחד הזה הוא חש צורך אישי לסייע לחקלאים "אחרי שהעובדים מתאילנד ברחו והמדינה נעלמה ולא מסייעת כנדרש וכראוי לחקלאים, איזה סעד נותנת המדינה לחקלאים? וכדי שהחקלאות לא תרד לטמיון, התחברנו רעייתי ואני לקבוצות מתנדבים ברשתות ובוואטסאפ".
המשימה החקלאית הראשונה של בני הזוג סוזין הייתה שבועיים אחרי שפרצה המלחמה. "יצאנו ביום ששי בשש בוקר מהבית בירושלים ואחרי שעה נסיעה הגענו למשק חקלאי שממוקם סמוך לאזור התעשייה הדרומי של אשקלון. התייצבנו בפני בעלי המשק, משפחת ימיני, חקלאים שומרי מסורת ולכן הם אינם עובדים בשטח הגידול בשבתות. הם מגדלים סוגים שונים של ירוקים. עשבי תבלין, כוסברה, סלרי, פטרוזיליה וחסה. יחד אתנו שהו בשטח 30 מתנדבים שהגיעו מתל אביב ומגבעתיים, גם בני 70. רעייתי ואני קטפנו שש שעות ברציפות. אני מודה שזו הייתה עבודה קשה אבל אני חייב לומר לך שהחיבור לקרקע נותן הרבה רוגע. העברנו את העלים לקופסאות פלסטיק ומשם הם הגיעו לבית אריזה של המשפחה, לקראת שיווק ארצי".
מאז החלו בהתנדבות החקלאית, הרופאים מירושלים עבדו בקטיף ירקות עלים עוד פעמיים (הוא) ועוד שלוש פעמים (היא). "כאשר לא יכולתי לצאת לקטיף באחד מימי שישי, רעייתי לא ויתרה, התחברה להתארגנויות בירושלים והצטרפה לאחרים לקטיף בדרום אשקלון. אני מרגיש ששנינו עוזרים לחקלאים. טוב להם וטוב לנו".
ד"ר מתן סוזין מגלה שרעייתו אוהבת את הפעילות החקלאית. "היא מוצאת זמן בימי השבוע לעבוד בבית בד בירושלים, בייצור שמן זית. העבודה בשטח החקלאי מעניקה לשנינו תחושה נהדרת וגם כעזרה לחקלאים, שחסר להם הרבה ידיים עובדות".
לבני הזוג סוזין סיפור אישי-משפחתי מרתק במיוחד. מתן נולד לפני 44 שנים ביישוב 'אזור' והוא בוגר בית הספר התיכון קריית שרת בעיר הסמוכה חולון. רעייתו פבלה נולדה בצ'כיה והגיעה לראשונה לישראל בת 18, בזכות פרויקט "תגלית" לחילופי סטודנטים. היא למדה עברית באולפן לאורך שש שנים. כך הכירה את ישראל ובשלב מסוים השתלבה בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ובבית החולים "הדסה" בעיר. הבעל מתן היה באותה עת מתמחה ב"הדסה" וכך הכירו זה את זו. הם נישאו לפני שלוש שנים. מתן התקבל לעבודה ב"לניאדו" לפני שנתיים.
ד"ר מתן הוא בן למשפחה ציונית של עולים מבולגריה ו"השם אלעמי" הוא בבולגרית געגועים לעם. על רעייתו הוא מרעיף שבחים ומציין: "אשתי מחוברת שנים לחקלאות. זה תחום שמייחד את צ'כיה. מדינה עם יערות והמון ירוק. הידע הבוטני שלה מסייע לה לקטוף פטריות ראויות, לא רעילות. העם הצ'כי ידוע כטיילן ופבלה רכשה את המיומנות של גידולים חקלאיים בהם פטל ואוכמניות".
רופא הנשים מירושלים ציין בפניי שסיפורו האישי בתחום החקלאי "חשוב שיעודד עוד רבים לסייע לחקלאי ישראל הנתונים בתקופה זו בקשיים ואין בנמצא מי שיעזור להם".
והוא מוסיף: "בקטיף העלים במשק ימיני נחשפתי לחקלאות הישראלית ואני מרגיש שאני עושה הרבה יותר מטובה עבור עובדי האדמה החרוצים. התגייסנו באמצעות הרשתות החברתיות ואנו חווים שיעור מדהים בציונות ובהבנת האתגר הגדול של החקלאים בישראל".
בני זוג רופאים שראויים להוקרה על תמיכתם-תרומתם לחקלאות המדינה.
