"אני מרגישה צורך לשלוח את לחמי על פני המים, שלא לדבר על כך שבגילי המופלג יש לי רצון להשאיר משהו אחריי", כך אומרת הסופרת והמשוררת רחל שדה מקיבוץ שדה נחמיה, שמוציאה לאור בבת אחת ספר שירים חמישי, "ללכת על הקצה" וספר ילדים בשם: "דנה ודן חברים שניים"
"יוצר, שלא מפרסם את יצירותיו הנשארות ב-ד' אמותיו, אינו זוכה לפידבקים חיוביים או שליליים. אמנם אני בת 67, אבל מרגישה הרבה יותר צעירה עם הרבה יותר חיוניות ומרץ לעשות דברים משוגעים. בגילי המופלג אני מרגישה צורך לשלוח את לחמי על פני המים, שלא לדבר על כך שיש לי רצון להשאיר משהו אחריי". כך אומרת הסופרת והמשוררת רחל שדה מקיבוץ שדה נחמיה, המוציאה לאור בימים אלו ספר שירים חמישי בשם: "ללכת על הקצה" (בהוצאת "אוריון") הכולל 209 שירים וספר ילדים שני בשם: "דנה ודן חברים שניים" (בהוצאת "אוריון") היוצא נגד גזענות באשר היא.
רחל שדה מודה כי לו הייתה יכולה להרשות לעצמה מבחינה כלכלית, הייתה מוציאה לאור בקרוב ספר שירה שישי וספר ילדים שלישי, שכבר נמצאים בקבצים אצלה במחשב. "הרצון להספיק בוער בעצמותיי והחיים שבירים כל כך עד שאני רוצה להספיק כמה שיותר בתחום הספרותי והכתיבה, שהיא חלק בלתי נפרד ממני".
שדה, חברת קיבוץ שדה נחמיה, אם לשלושה וסבתא לתשעה נכדות ונכדים, יצאה לפנסיה מעבודתה כמורה לספרות וללשון עברית במשך 40 שנים – מתיכון "עמק החולה" שבכפר בלום. היא כותבת גם פרוזה וסיפורים קצרים, אך עדיין לא פרסמה אותם. היא מאוד אוהבת תיאטרון, ואף התקבלה בצעירותה ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב אבל ויתרה על מסלול לימודים זה. בשנת 1979, לאחר שנישאה למשה, קיבוצניק מקיבוץ עמיר והפכה לאם לילד בן שנתיים, עברה שדה לגור בגליל העליון. ה'טוסקנה' הפרטית שלה, המלאה פינות חמד יפהפיות לאורך נהר הירדן, ניכרת בשירים רבים שהיא כותבת. למרות זאת, היא מודה בגילוי לב כי השילוב בין היותה עירונית לבין החיים המשותפים בקיבוץ לא היה קל עבורה. "אני לגמרי קרועה בין המרכז לצפון, אבל היום הרבה יותר שלמה עם החיים בצפון, שהם שלווים יותר מהמרוץ המטורף של מרכז הארץ".
ספר השירים החדש שלה "ללכת על הקצה" כולל שירים אישיים, שירי נוף, שירים בסגנון ארס-פואטי ואף שירים ארוטיים. ספר השירים החדש שלה כולל גם שערים (פרקים) ובהם שער עם שירים לזכר מכריה שנפטרו ושירים שנכתבו לזכר אנשי תרבות כמו: עמוס עוז, תרצה אתר ויגאל בשן, שער המתאר את מסעותיה במקומות רבים כמו: ניו-זילנד, אוסטרליה ומרוקו, ושער בשם: "תחביר" הכולל שירים על תיאור זמן, תיאור סיבה, תיאור ויתור, ועוד, כשהשירים מתחברים לסוג התיאור ולתחביר. שדה: "אני אוהבת משחקי לשון עם מסרים בהקשרים שונים, ואם אני מוצאת ביטוי בכתבה בעיתון אני כותבת עליו שיר".
כך למשל, בשיר הראשון בספר היא מתארת את עולמה ככותבת: "גַּם מְשׁוֹרֵר נִצָּב לְעִתִּים לִפְנֵי שֹׁקֶת שְׁבוּרָה שֶׁל מִלִּים, וְכָל מִלּוֹתָיו הֵן אֶפֶס קָצֵהוּ שֶׁל הַמִּטְעָן הָרִגְשִׁי". בשיר "הוורד שלך" מתוארת אהבה לגבר: "אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַוֶּרֶד שֶׁלְּךָ עַל קוֹצָיו עַל נִיחוֹחַ בְּשָׂמָיו הַמְּשַׁכֵּר ישֵׁותּיִ, עַל צִבְעֵי הַשָּׁנִי שֶׁל עָלָיו מַאֲדִימִים כְּתוֹלָע". את שיר מספר 208 המוקדש לזכר הזמר והמוזיקאי יגאל בשן פותחות המילים: "יָשַׁבְנוּ עִמּוֹ בַּקָּפֶה שֶׁל בֶּרְטָה, וְשׂוֹחַחְנוּ עַל צִפּוֹרֵי לְבָבֵנוּ הַקְּטַנּוֹת. טַעַם הַחַיִּים הָיָה לוֹ לָרֹב מָתוֹק, אַךְ לָקְחוּ לוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת הַבֹּקֶר שֶׁנּוֹלַד, כְּמוֹ שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ מֵאִתָּנוּ לָעַד". שיר נוסף שלה מוקדש לזכר הסופר עמוס עוז: "עֻזְּךָ לֹא עָמַד לְךָ, עָמוֹס, וְגוּפְךָ בָּגַד בְּךָ כְּמוֹ אַרְצְךָ, שֶׁשִּׁנְּתָה פָּנֶיהָ. וּבְכָל זֹאת לֹא אָמַרְתָּ נוֹאָשׁ, לֹא הָיִיתָ מֻתָּשׁ מִלְּבַטֵּא דֵּעוֹתֶיךָ חָזוֹר וּבַטֵּא".
היא החלה לפרסם ספרי שירה בגיל מאוחר יחסית, ומתכננת להוציא לאור ספרי ילדים נוספים, שכבר כתובים ומוכנים אצלה במחשב, עם תובנות מעניינות לא רק לילדים ולפעמים גם להוריהם, והכל בעברית רהוטה במטרה להעשיר את שפתם של הילדים. "אני בעיקר כותבת שירה, אבל לכתיבת ספר ילדים יש בהחלט ערך מוסף. הכתיבה זורמת בעורקיי, ולא עובר שבוע מבלי שאני כותבת. כמורה לספרות במשך שנים רבות יש לי מושג על מה לשים דגש כמו: העשרה לשונית, הקניית ערכים, הרחבת אופקים ועוד".
"הטקסט פשוט נשלף ממוחי"
בראיון אתה היא אומרת, כי תהליך כתיבת ספר הילדים החדש, בו מופיעים איורים מרהיבים של קסאניה לוגובסקי, נעשה בדומה לכתיבת שירים. "הטקסט פשוט נשלף ממוחי. מכיוון שהייתי מורה לספרות, אני יודעת שגם בספר ילדים הטקסט חייב לפרוט על נימי הרגש של הילדים: צריך למשוך אותם לעלילת הסיפור באמצעות איורים, מצלול, העשרה לשונית של מילים, וגם לקרוץ לקהל הקוראים המבוגר יותר". ספר הילדים הראשון שלה "סבתא אחת שיודעת" (בהוצאת "אוריון"), עוסק במערכת יחסים בין סבתא לבין נכדה הקטן.
ספר הילדים החדש "דנה ודן חברים שניים" יצא לאור לאחר ששדה 'נשאבה' לעולמם הקסום של הילדים. אורלי לוי, המו"ל של הוצאת 'אוריון', שכנעה אותה להוציא לאור את הספר בשל העובדה שעלילתו יוצאת חוצץ נגד כל גזענות ונגד ביזוי של השונה. הספר מתאר במילים מחורזות מערכת יחסים מדהימה בין ילד בהיר-עור ושיער לבין ילדה שחומת-עור ושחומת-שיער ממוצא אתיופי, אליה לא נכנסים כלל ביטויים של גזענות או השמצה על רקע השוני וההבדלים ביניהם. הספר נפתח במילים: "לדן שיער צהבהב כזהב, תלתלים מעטרים את פניו. דנה שחומה ומתוקה כממרח שוקולד, גם נולדה שנה לפניו', ומספר על דנה מכיתה א' ודן מהגן, שגרים זה ליד זה ומבלים ביחד מדי אחר הצהריים. רגע לפני שהם הולכים לישון, הם פותחים את החלונות ומאחלים לילה טוב זה לזה.
שדה: "מה שעומד במרכז של מערכת היחסים בין דנה לדן, מעבר לכך שהספר יוצא חוצץ נגד כל גזענות שהיא, זו העובדה שלא נלקח בחשבון כלל השוני ביניהם. ההורים של דנה ודן הם בעצם דמויות משנה, אבל הם עוזרים לילדים כשמתעוררת בעיה ודנה ומשפחתה צריכים לעזוב. במציאות ילדים רבים לועגים לילד אחר משום שהוא שמן, מגמגם או ממוצא אחר, ואילו בספר יש מערכת יחסים זכה ואמיתית וטהורה שקשה להאמין שהיא קיימת. כך למשל, אצלנו בקיבוץ יש שתי חברות ממוצא אתיופי, שהתחתנו עם שני חברי משק בהירי-עור ובעלי עיניים כחולות, יש להם ילדים מקסימים וכולם חיים בהרמוניה נפלאה".
מה דעתך על ביטויי הגזענות שעדיין קיימים בחברה הישראלית?
"זה קיים לא רק בחברה הישראלית, שנחשבת לחברה מאוד הטרוגנית. מאז הקמת ישראל, המטרה המרכזית של המדינה היא לקלוט עלייה, בבחינת כור היתוך. ברגע שקולטים עלייה מי ששולט הם אנשים בצבעים מסוימים ובמנטליות שונה. כשמוסיפים לכך אנשים בעלי העדפות מיניות שונות, בעלי לאום או דת שונה, בעלי צרכים מיוחדים ואינספור שוני בין בני האדם, מוצאים בקלות ביטויים של גזענות כל כך בזויה, שאני מוקיעה על הסף, כפי שהייתי עושה כשהייתי מורה. אני לא מוכנה לסבול את העובדה שקבוצה אחת מוקיעה קבוצה אחרת. כמורה אלו היו עבורי ערכים מקודשים – הרבה מעבר לחומר הלימוד לבחינות הבגרות, וגם כיום מה שמנחה אותי זה יחס של כבוד כלפי הזולת לאדם באשר הוא אדם".
מה דעתך על כך שבאופן יחסי יוצאים לאור בישראל הרבה ספרים?
"זה מאוד נחמד שמדי שנה יוצאים לאור בישראל כל כך הרבה ספרים, כי יש מקום לכולם וכן ירבו. את לא חייבת להיות מפורסמת כדי להשאיר מאחורייך ספרים ראויים שהוצאת לאור. כיום הוצאות הספרים הן עסק מסחרי, אך לדעתי הוצאה לאור המכבדת את עצמה צריכה לשים גבולות ולא להסתכל רק על הפן הרווחי שלה, למרות שלמרבה הצער זה הולך ונעלם – גם בשל מכירת שלושה ספרים ב-60 שקלים בלבד. מנגד, זה עדיין לא ירתיע אותי מלהוציא לאור ספרים, אולי רק העלות הכספית והאפשרות לעשות בכסף שימושים אחרים".
יהרום גלילי
