"האיום מעזה אינו מפחיד, מפחידות ממשלות ישראל שאינן מעריכות את החקלאות"
כך לדברי עופר ליברמן, מנהל החקלאות בקיבוץ ניר עם, עוטף עזה
עשרים ושתיים שנה קיבוץ ניר עם, השוכן קילומטר וחצי מגבול רצועת עזה, סופג קסאמים, רקטות, בלוני תבערה, שפוגעים ללא רחם באלפי דונם של גידולי שדה. ומה שלא 'הצליחו' אמצעי הטרור לחולל, עשו זאת טנקים, כלי רכב משוריינים ואחרים שהפעיל צה"ל – שזרעו הרס ונזקים אדירים לשטחי הגידול השונים.
עופר ליברמן, כמעט 26 שנים מנהל החקלאות בניר עם, חווה לאורך התקופה אין ספור אירועים דרמטיים יותר או פחות, עד כדי כך שהוא יכול לרכז אותם לספר עב כרס. במקום הכתיבה שלו, הוא חשף בפנינו את השרשרת הארוכה עד מאד של אירועי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת).
הכותרת של ההתנהלות תחת אש ו"צבע אדום" היא חקלאות בחירום שכוללת: פגיעה בתשתיות של עדר הבקר, עבודה בשדה תחת ירי, שריפות שטחים חקלאיים, פגיעה בתשתיות השקיה, השחתת שטח חקלאי על ידי רק"מ (רכב קרבי משוריין) ונזקים משהיית הכוחות בשטח.
עופר ליברמן משתלם מדי פעם, ובאחת הפעמים השתתף בקורס שנושאו "אתגרים בחקלאות", שם נשא דברים על 'חקלאות בחירום'. הוא הגדיר את הקורס "כמה שעות ניהול על נושאים שבינם ובין חקלאות אין ולא כלום". המציאות בשטח טפחה לאורך שנים, על פני הכול.
"בשנת 2001 נורה הקסאם הראשון מרצועת עזה אל קיבוץ ניר עם" מציין עופר ליברמן ומדגיש שזו עדיין לא הייתה תקופת "כיפת ברזל". "החישו כוחות שריון לעברנו ובלי כל חשבון או מחשבה הטנקים וכלי הרכב המשוריינים של צה"ל, דרסו לנו את גדרות השטח החקלאי והעניקו דרור לפרות הבשר שלנו, לנצל את השטח המגודר שנחשף, לעבור לשטחי קיבוץ ארז ולנגוס במקשות האבטיחים שם, ובכך לגרום גם לקיבוצניקים השכנים שלנו נזקים בלתי הפיכים. הטנקים פשוט הרחיבו את הכבישים וגרמו לנו נזקים של ממש".
התלוננתם, דרשתם פיצוי?
"בוודאי. שמאי העריך נזקים שנגרמו ל-250 עד 300 דונם שטח חקלאי ש'נלקחו' לנו מהצבא. תבענו את המדינה על הרחבת שטח הדרכים. המדינה פיצתה את הקיבוץ. היא גם דאגה לנו לשטח מרעה חלופי ביער ארז. בסך הכול כולם היו מרוצים, בעיקר הפרות.
"זה לא הכול – ממשיך ליברמן – קק"ל תבעו מאתנו להציב גדר חשמלית, לא גדר רגילה. הקמנו גדר על יותר מ-1000 דונם אולם הפרות אינן מבינות עניין. הן פגעו בגדר ויצאו לרעות בקיבוצים סמוכים. היו לנו באותה תקופה 300 פרות. היום נותרו לנו 80 ראשי בקר".
בשנים 2005-2007 הייתה תקופת 'שגרה'. "מאות קסאמים על האזור. היו ימים של 40 אזעקות ביום! היו המון נזקים, קטנים יחסית. קסאם בשדה חמניות, הלכו 50 מטר של טפטוף, נזק של 300-400 שקלים. החלטנו שנתעד נזקים ובמקום לדווח על כל פגיעה, השמאי ממס רכוש, יבוא פעם בחודש, נרכז את כל הפגיעות ולא יהיה צורך שהוא יירד לשטח לשעתיים-שלוש ויגזול מאתנו וממנו זמן. בשנים 2007-2008 ירו מעזה רק על האזור הזה. חטפנו בלי הרף".
בשנים 2008-9 אחרי התקפות בלתי פוסקות, צה"ל יצא למבצע "עופרת יצוקה". "טנקים דהרו על השטחים החקלאיים שלנו. בלי חשבון, בלי התחשבות. נגרמו נזקים גדולים לשדות רק מהכלים הכבדים של צה"ל. מדריך שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע הממשלתי) אבישי ואזה, הסביר לנו איך לנהוג בדרך לפיצויים. ביקשנו על פי קביעת הנזקים בשטח 215 אלף שקלים. אושרו לנו 123,750 שקלים".
שנת 2012 – "עמוד ענן". עופר ליברמן: "מבצע לא ארוך יחסית, שבוע ימים. ומיד לאחריו החלו גשמים. הזריעה של החיטה נדחתה בחודש. גם הקטיף של הפרדס".
מכאן ל"צוק איתן", שנת 2014. "אחרי ירי קטלני שבמהלכו נהרגו מספר מילואימניקים באזור קיבוץ בארי, יצא צה"ל למערכה ופרס כוחות גדולים על שטחים חקלאיים. כדי לזרוע ולשתול מספיק חפירה של 20 ס"מ, אולם הצבא חפר לעומק של ארבעה-חמישה מטרים להקים סוללות עפר, להגנה מפני ירי מעזה והחפירות האלה חיבלו קשה באדמה החקלאית".
כיצד הגבתם על הנזקים?
"מס רכוש הביאו פרויקטור מטעם משרד הביטחון שיתכלל את עבודת הגורמים השונים ומינו צוות בראשות מומחה לחקלאות. המומחה קבע מסלול לשיקום הקרקע החקלאית. המסלול שנקבע עלה הרבה כסף, אלפי שקלים לדונם קרקע חקלאית. אתה יודע מה קרה? המומחה פוטר על ידי מס רכוש ואנחנו חזרנו להתנהל אחד מול אחד. הנזק הכולל הסתכם במעט פחות ממיליון שקלים ואני יכול לומר לך שזכינו לפיצוי כספי ראוי".
"ואז החל איום המנהרות. נקבעה ועדה בין משרדית שאותה יזם שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן. הוא קבע שיש להעניק לחקלאים פיצוי כספי על נזקים שנגרמו מעיכוב בעבודות שדה. הייתי נציג בוועדה והמלצנו על תמיכה בשטחים שהם במרחק של קילומטר וחצי מהגדר. אבל אתה יודע איך זה, המדינה לא אוהבת לתת כסף והנושא כולו נפל. החזירו אותנו למסלול של תביעה רגילה".
כך קיבלתם פיצוי?
"ויתרנו על הפיצויים, כי הנוהל היה מורכב מאד".
בשנת 2018 החלו צעדות השיבה ובלוני התבערה. "נשרפו לנו 1000 דונם חיטה, 2500 דונם שטחי מרעה, 200 דונם עצי פרי. החזקנו בשטח לאורך חודש שני טרקטורים באורח קבע כדי שיסמנו את השטח בניסיונות להשתלט על השריפות".
עופר נזכר בקוריוז שחובה לספר לנו. "באחד מימי סוף השבוע, הכבאים בתחנת שדרות יצאו לחופשה ובמקומם הגיעה לשטח כבאית מתל-אביב. התל-אביבים אינם מורגלים בסוג כזה של שריפות והציבו את הכבאית מול האש, במקום לעסוק בסימון שטח שיגביל את התפשטות הלהבות. מה קרה? חום השריפות הסב נזק למנוע של הכבאית וכבאי תל אביב הגישו לנו חשבון נזק של 3000 שקלים. לא שאלנו מי מימן את הנזק".
אחרי מבצע "שומר חומות" שלטונות מס רכוש 'למדו את השטח' ומסלול הפיצויים היה לדברי ליברמן "מהיר מאד. קיבלנו פיצוי ראוי ומלא". במבצע "עלות השחר" נקבע פיצוי ראוי גם על כך שלא נכנסת לטפל בשטח".
אתה יושב עם עופר ליברמן והשקט הנפשי שלו שמלווה את שיחתנו מפתיע אותנו אבל לא אותו. "כל כך הרבה עברנו וחווינו וזה כבר מזמן אינו מרגש, אינו מפתיע ואינו מרתיע".
מה כן מטריד? הקשינו.
"בכנות, האיום הביטחוני פחות מטריד אותי. האיום שהכי מפחיד אותי שממשלות ישראל בעשור האחרון אינן מעריכות את החקלאות בצורה ראויה. הצהרתית, השרים מאד מעריכים את החקלאות, אבל ההחלטות בפועל, פוגעות בחקלאות. סבסוד? פותחים יבוא, מכניסים סחורה שמסובסדת בארצות המוצא שלה, זה יותר מפחיד אותי. מצב ביטחוני כולם למדו להתמודד; אבל כמויות יבוא גדולות, מחירי מים גבוהים, ותשלום גבוה לעובדים זרים, זה מלחיץ אותי".
אחת מארבע בנותיו, רבש"צית הקיבוץ
עופר ליברמן בן 62. נולד בחיפה. נשוי לדורית, מטפלת באמנות. הורים לארבע בנות. שימו לב: לארבעתן השם מתחיל באות ע'. הבכורה עינב (30), נשואה, עובדת. עדן (28) מנהלת בר יין "ארגמן" בקיבוץ. ענבל (25) רבש"צית הקיבוץ וגם מקעקעת. עמית (21) עובדת בהפעלת עגלת קפה בקיבוץ.
עופר ליברמן בא לקיבוץ ניר עם בשנת 1978, בן 17. אחר כך, בין השאר ניהל מוסך של טרקטורים ומכוניות בקיבוץ ובשנת 1997 נקבע כי יהיה מנהל החקלאות בקיבוץ.
לניר עם 5000 דונם חיטה, "אצלנו לא תהיה השנה בצורת, כי כמות המשקעים הייתה טובה". 1300 דונם תפוחי אדמה, 1000 דונם גידולי מספוא, 600 דונם של כל סוגי פרי הדר, כולל מנדרינת "אור", 200 דונם בננות, 200 דונם אבוקדו, עדר בקר לבשר".
בקיבוץ ניר עם 215 חברים ומתבצעת כל העת הרחבה לקליטת עוד דיירים.
