דנה מיניס מנהלת רפת נצר סרני, מספרת על ניהול רפת הקיבוץ
דנה מיניס מקיבוץ נצר סרני, מנהלת כבר שמונה שנים את רפת הקיבוץ. הרפת, שהוקמה בשנת 1948, והיו בה שתיים – שלוש פרות בלבד, הפכה לאחת הרפתות המשגשגות, עם 650 פרות המניבות חלב לחברת תנובה. דנה עבדה במועצת החלב כמדריכת מיכון וממשק חליבה במשך 10 שנים, וקודם לכן ברפת הקיבוץ בה התמנתה לפני 8 שנים למנהלת. בראיון ל'הרפת והחלב', היא מסבירה למה כדאי להשקיע בטכנולוגיה ושדרוג הרפת, איך מתמודדים עם מלחמה ועובדים זרים וכיצד מייצרים שגרה של אחזקה ללא תקלות.
"אני ילידת קיבוץ וחברת קיבוץ", מספרת דנה "לפני שמונה שנים כשהמנהל פרש לגמלאות, מוניתי לתפקיד מנהלת הרפת, תפקיד אליו נכנסתי בהדרגה כשנמרוד צור לצידי בכל צעד מהכניסה לתפקיד ועד היום."
דנה, יחד עם נמרוד צור וטל קמיאל (מלווה מקצועי שמגיע לרפת מידי פעם בפעם), עברו לא מעט – שריפת מתבן שנמשכה מספר ימים, ה-7 באוקטובר והשלכותיו, הגנה על הרפת ואספקת אומנה לרפתות העוטף. בד בבד התגלו דברים טובים ברפת, כמו נאמנות העובדים התאילנדים שבחרו להישאר גם כשישראל עברה את התקופה הקשה בתולדותיה.
"חשוב לי להגיד שהדאגה לבעלי חיים מאד חשובה עבור כלל העובדים ברפת", ממשיכה דנה: "נמרוד טיפח וגידל דורות של עובדים וגם אותי. מאז שחזרתי לרפת כמנהלת, אנחנו משתדלים לנהל את הצוות בצורה משותפת והכי מיטיבה."
שתיים שלוש פרות שחלבו ידנית
רפת נצר סרני היא הרפת של הקיבוץ, אשר הוקם בשנת 1948 על ידי שורדי שואה. בראשית הקיבוץ, היו בו כ-3 פרות בודדות שנועדו לחליבה ידנית, ולאט לאט כשהקיבוץ גדל, הרפת גדלה יחד אתו ועברה למקום אחר.
"ידוע לי שבהתחלה הייתה בקיבוץ ארווה שם גידלו את הפרות, מה שהיה קרוב לאזור המגורים של חברי הקיבוץ. עם השנים עברה הרפת לאזור משקי יותר, זאת כשהקיבוץ התחיל להתפתח. עם הזמן, הקיבוץ קנה יותר ויותר פרות וכשהחלו להיכנס מכסות חלב יחד עם 'חוק החלב', קיבל קיבוץ נצר סרני מכסת חלב והרפת גדלה.
עם זאת, משום שהקיבוץ נמצא באזור מרכז הארץ ולא בפריפריה, קיבלנו פחות מכסות חלב, אבל אנחנו כל הזמן שואפים ליותר. כיום יש לנו 650 בעלי חיים ברפת, מתוכם 350 חולבות והשאר עגלות תחלופה שבעתיד יהיו פרות.
כמה עובדים יש היום ברפת?
"כיום יש לנו ארבעה עובדים זרים ברפת ועוד חמישה עובדים ישראלים במשרה מלאה, כולם מהקיבוץ, גרים בקיבוץ, חברי קיבוץ, בני משק או תושבים. בנוסף יש עובד בחצי משרה. בשנתיים האחרונות בחופשים, הרבה בני נוער מבקשים לעבוד ברפת. הביקוש גדול עד כדי כך שאישרנו לעשרה נערים ונערות שרוצים לעבוד ויש עוד עשרים שנמצאים ברשימת המתנה. הם לא עובדים כולם ביחד, אלא במשמרות שאנחנו מסדרים והם משתלבים בעבודה ולומדים אותה. מי שלומד לחלוב טוב, נשאר לעבוד במהלך השנה, כשכול העובדים הם בני 16 ומעלה. הנערים עוזרים בחליבות ערב ואחה"צ."
את מרגישה שיש איזו התעוררות בקרב צעירים לבוא ולעבוד בחקלאות?
"בשנתיים האחרונות קיימת התעוררות של בני נוער שרוצים לבוא לעבוד ברפת. מבחינתנו להכניס עובדים חדשים צעירים זה מאד קשה ומורכב, אבל מידי פעם יש עובד אחד שנקלט והוא נשאר זמן רב בעבודה. המדד שלנו בנוגע לעבודה של בני נוער מתחשב בכמה זמן הם יישארו, או האם יחזרו לעבוד אחרי שישתחררו מהצבא, או אם יישארו רק למענק. את זה, ימים יגידו. יש לנו למשל עובד בן 25 שנכנס לעבוד כאן כנער, ולפני שנתיים חזר לעבוד במשרה מלאה. לכן, נמרוד צור מנהל התפעול והבריאות שלנו מגדיר את עצמו כ "הזקן של הרפת", (כך הוא מכנה עצמו למרות שהוא רק בן 58)", דנה צוחקת.
"לא באתי סתם בוקר אחד לנהל רפת"
איך הרגישו לך הימים הראשונים לניהול הרפת?
"לא ניהלתי רפת בעבר, אבל היה לי ניסיון רב וידע בתחום הרפתנות. מלבד זאת, כשנכנסתי לנהל את הרפת בשנת 2017, המנהל הקודם היה לפני פרישה לגמלאות, אבל טרם פרש, לכן עברתי חפיפה ארוכה ולמדתי את כל מה שצריך לדעת. בשנתיים האלה של החפיפה, נכנסתי להריון, ילדתי ויצאתי לחופשת לידה. הרגשתי שהכניסה לרפת עשתה לי טוב…הרוגע שהרגשתי שם עזר לי להיכנס להריון.
הכניסה לניהול הייתה הדרגתית. זה לא שבאתי סתם בוקר אחד לנהל רפת. כשהמנהל עזב, נמרוד ואני בחרנו מלווה מקצועי בשם טל קמיאל שילווה אותנו ברפת מבחינה מקצועית וכלכלית. רצינו שהוא יעזור לנו להתקדם בסוגיות שאנחנו מתלבטים בהן יחד. עד היום טל מגיע פעם בשבוע לרפת ומייעץ לנו כשצריך."
ספרי לי על יום רגיל ברפת שלכם:
"היום שלנו מתחיל ברפת באזור 03:30 לפנות בוקר. המאביס מגיע ומתחיל עבודת האבסה והכנת האוכל לפרות. חולבי הבוקר מכינים את מכון החליבה לקבוצה הראשונה וב-04:00 מתחילה חליבת בוקר. יש את העבודות הרגילות: חליבת צהרים ב-12 וחליבת ערב. במהלך היום, בין החליבות, יש זמן לעסוק בטיפול השוטף של הפרות, ביקורי רופא, מזריע, טיפול ביונקים, הכנת מרכז מזון ליום הבא וכולי. עיקר העשייה היא עד חליבת צהריים, ובין חליבת הצהריים ועד ארבע, אני ומי שלא חלב בוקר עושים עוד דברים שאפשר לעשות מחוץ למכון כדי לא להפריע בחליבה."
איזה שינויים עברה הרפת בשנים בה היא קיימת?
"היו שינויים די גדולים" מסבירה דנה "הכנסנו יותר עובדים זרים שמייצבים מאד את הצוות והעבודה. עשינו הרבה השקעות בתשתיות של הרפת- בצינונים, מאווררים באבוסים. ביונקיה, שיפרנו את התנאים של העגלות. עברנו לעבוד על בסיס תחזוקה שגרתית שתנהל הכול כמו שצריך ולא להיות במצב של "תחזוקת שבר". בנוסף, הכנסנו בשנים האחרונות תגי אוזן שנותנים לנו מידע על העלאת גירה ועומס חום של הפרות שמאד חשוב בעבודה השגרתית וביום יום. התג מראה את הפעילות של הפרה ואפשר לראות אם היא מרגישה לא טוב, אם יש בעיה, אם היא מתאוששת בעקבות טיפול שנתנו, זה מדד שעוזר להיות עם אצבע על הדופק.
לפני מספר שנים, רכשנו אפילאבים- מכשירים מ'אפימילק' שבזמן החליבה גם מודדים את צבע החלב ומתריעים אם יש ליקויים או חריגות, ונותנים מדד של רמת לקטוז, חלבון ושומן אצל הפרות. המכשירים מספקים מעקב יומי באמצעותו ניתן לראות מה מצב הפרה או שינויים במצב הבריאותי שלה."
עבור מי אתם משווקים את החלב?
"אנחנו משווקים את החלב שלנו לתנובה. רוב החלב מגיע לתנובה רחובות, בגלל הקרבה שלנו לעיר. אנחנו לא מפטמים פרות או עגלים ברפת, אלא מוכרים אותם למגדל חיצוני."
מה הופך את הרפת שלכם למצליחה?
"יש לנו צוות מאד מסור, שמאד אכפת לו. מדובר בצוות ותיק ויציב וזה לא מובן מאליו. אני מאד משתדלת לקבל את הנקודות החשובות מהצוות, לשנות ולשפר מה שאפשר כדי שלכולם יהיה טוב, גם לצוות וגם לפרות, כי הרווחה מבטיחה לנו חלב טוב והרווחה של העובדים חשובה כדי שהם יטפלו בפרות טוב. לדוגמה, בזמן המלחמה הרבה עובדים תאילנדים עזבו את הארץ, אז אצלנו גם לא עזבו וגם קלטנו שני עובדים מאזור העוטף."
איך מתווכים לעובדים זרים את מה שקורה בישראל?
"אחד העובדים שלנו הוא אח של עובד שעבד בעוטף עזה ופונה עם 100 עובדים זרים לבקעה. לאחר פרוץ המלחמה, הוא פנה אליי וביקש שנביא את אחיו לעבוד כאן ועובד נוסף שרצה לעבוד ברפת. הצלחנו לאתר את אחיו וחברו והם נקלטו אצלנו ועברו רשמית לקיבוץ.
ב-7 לאוקטובר העובדים התאילנדים שלנו קיבלו סרטונים קשים והיה להם קשה עם זה, בדיוק כמו שלנו היה קשה. מה שמאד עזר להבין זה שהסברנו להם מה קורה וגם שאנחנו נמצאים במיקום רחוק מאיפה שזה קרה. היינו איתם בעבודה כל הזמן כדי להראות שאנחנו לא בורחים למקלטים ונוטשים אותם. הראנו להם שאנחנו שומרים על העובדים. בשבועות שלאחר מכן היו כאן כל הזמן אנשים מכיתת הכוננות ששמרו על הרפת ועל העובדים.
מלבד זאת, דאגנו להם לכל מה שהם צריכים, כל אזעקה הלכנו יחד איתם למרחבים מוגנים. אני אחראית על כל העובדים התאילנדים בקיבוץ, והייתי בקשר איתם כל הזמן. אחד העובדים ביקש לנסוע הביתה כי פחד שמישהו מהנוח'בות יגיע אליו. הסברנו לו שאנחנו רחוקים משם, ויש כאן ישראלים שמחזיקים דרכונים זרים ויכולנו לברוח אם רצינו ולא עשינו זאת. כמו כן, הסברנו להם שתמיד נוכל להעלות אותם על מטוס כדי שיחזרו הביתה. הם הרגישו שאנחנו מבינים אותם ואכפת לנו וכולנו ביחד."
שריפה במתבן
"חמישה ימים לפני ה-7 לאוקטובר, הציתו לנו את המתבן של הרפת." מספרת דנה "כל המתבן קרס ואנשי הקיבוץ באו לכבות את השריפה בתורות. ביום שישי בצהריים היה מישהו שעזר עם מחפרון ושופל והצלחנו להשתלט על המצב. אחרי עבודה קשה, שחררתי את העובדים הביתה אמרנו להם "תנוחו בשבת" (של השביעי באוקטובר), ואז בבוקר של שבת קיבלנו את זה בהפוכה – גם התעסקנו המון עם המלחמה והמצב הבטחוני, וגם ידענו שיש לידנו שכונה ברמלה שנחשבת שכונה קשה. היינו כאן במשך חודש וחצי נון סטופ עובדים סביב השעון עם השריפה והמצב בארץ. התאילנדים עסקו רק בעבודה השגרתית ברפת, והצוות הישראלי התעסק עם השריפה, שיקום המתבן, והגנה על הרפת. חוץ מהרבה אזעקות לא היה משהו קיצוני והעובדים הרגישו בנוח להישאר ולחזור.
זה מרגש באיזשהו מקום…
"נכון וגם יצא מזה שבנו לנו שני ממ"דים."
מול איזה משברים מתמודדים ברפת בחיי היום יום?
"ברפת לא חסרים משברים, תמיד יש. בשנת 2021 עברנו אירוע קשה עם קדחת שלושת הימים שעברה על כל החולבות ברפת. החולבות כמעט כולן חלו ובפועל מתו לנו 14 פרות. טופלו בשטח מעל 260 פרות, חלקן מספר פעמים. זה היה אירוע קשה גם לפרות וגם לצוות כי היינו כאן כל הזמן, טיפלנו בפרות משלוש בבוקר עד שתיים עשרה בלילה."
איך מנהלים נכון רפת?
"זאת שאלה גדולה. האני מאמין שלי זה קודם כל "לא להסתכל דרך החור של הגרוש". חשוב להשקיע בעובדים ולשדר להם יציבות, לטפח אותם, לראות אם יש קושי ולטפל בדברים, להשקיע בפרות, ברווחה שלהן ובאיכות חייהן. זה נכון, השקעה כזאת או אחרת עולה כסף, אבל כשמשקיעים, הפרה יותר יעילה ומייצרת יותר חלב ובאיכות טובה יותר.
כששמים לב לדברים ומייעלים את הרפת, יש פחות מחלות ופחות תמותה, חשוב לשים דגש על תחזוקה שוטפת ולא "כיבוי שריפות". כדאי להבין מה קורה בארץ ובעולם, מה קורה בשוק, להכיר את מזג האוויר, לדעת לפעול בזמן מלחמה כי הכול משפיע על הרפת. לכן, יש להיות מוכן לכל הדברים.
חשוב לא להיזכר ברגע האחרון שהקיץ הגיע ולדאוג לצינון נכון לפני הקיץ. למשל יש תנודתיות בפוריות הפרות בהרבה משקים בארץ בשנים האחרונות, וגם אצלנו היו שני גלים של בעיות פוריות, לכן, בשנים האחרונות אנחנו עושים הרבה שינויים כדי לטפל ולהתמודד עם זה."
"רפתנים הם אנשים מגובשים" ממשיכה דנה "כשאנחנו מגיעים לרפתות של אחרים, אנחנו יכולים לראות רעיונות חדשים, אנחנו באים עם ראש פתוח ותמיד שמחים להיעזר ברעיונות של אנשים אחרים.
בכלל, חשוב לנו לעבוד באופן מסודר. אצלנו הרפת מאד מסודרת וגם המשרד מאד מסודר. אנחנו תמיד במגמת עלייה ושיפור ואנו כל הזמן בודקים איפה אנחנו יכולים להתקדם ולהשתפר. נעזרים במדריכים מקצועיים, מגיעים לימי עיון ולכנסים, כדי לשמוע על מחקרים ולהתעדכן במה שקורה מבחינת רעיונות חדשים."
ואיזה מטרות הצבתם לעצמכם להמשך?
"אנחנו מאד רוצים לגדול עם הרפת, אבל בקיבוץ אין לנו כל כך שטח לגדול אליו מבחינה תכנונית וקשה להוציא היתרי בנייה. אנחנו מחכים להיתרים ומקווים לבנות עוד סככה של חולבות. בשנה שעברה (2024) ייצרנו הרבה יותר חלב כי עשינו אומנה לשתי רפתות מהעוטף- 4.1 מיליון ליטר (במקום 3.5 מיליון שאנו מייצרים בדרך כלל). יכולנו להגיע למכסה הזאת עם אותו צוות ואותן סככות, ואם נבנה עוד סככות נוכל אפילו יותר. הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים, מיצינו את הפוטנציאל והוכחנו לקיבוץ שאנחנו מסוגלים לגדול ושזה ישתלם.
בנוגע לאומנה שנתנו לשני קיבוצים בעוטף, זה מרגש, כי עשינו מה שאנחנו יכולים לעזור לעוטף ושמחנו לעזור מאד ולתרום באיזשהו אופן, וגם ייצרנו יותר חלב והרווחנו מזה. אנשים מהעוטף הביעו את ההערכה שלהם שנרתמנו לעזור. רפתנים מאד אוהבים אחד את השני, אנחנו מאד מגובשים ואת תמצאי רפתנים מכול קצוות העם, לכן אני חושבת שיש עתיד לעם הזה, כי רוב האנשים רוצים לחיות פה בטוב ולתת לכל אחד לחיות איך שהוא רוצה."
עם השריפה, המלחמה, האומנה והניהול, כיצד הצלחת למצוא זמן למשפחה?
"גם הבת שלי שואלת אותי מתי היה לי זמן למשפחה?" אומרת דנה "אני במקרה, אם יחידנית, ובסוף העבודה שלי במועצת החלב החלטתי להביא ילדים כאם יחידנית. כשהתחלתי לעבוד ברפת נכנסתי להריון די מהר, והבנתי שההחלטה לנהל את הרפת הייתה מצוינת, כי היא נתנה לי נחת שלווה ורוגע שנחשבים חשובים בניסיונות להיכנס להריון. כיום אני אמא לילדה נהדרת בת 7.5, שמבינה את חיי הרפת. היא מכירה את הרפת מהרגע שנולדה, היא עוזרת לי ברפת ומכירה את ההווי של הרפת והפרות ויודעת שהן מעל הכול ואם צריך לעזור במשהו, גם כשאני לא בעבודה, אין לי ברירה והיא מבינה את זה.
זה לא היה קל לנהל רפת בזמנים הקשים שעברו ועדיין עוברים עלינו, אבל אני מגדלת ילדה עם הרבה מאד בטחון בקשר ובמשפחתיות שלנו. היא יודעת שאני זמינה לעובדים 24 שעות ביממה ואני עונה לכל תקלה גם באמצע הלילה. הילדה שלי מבינה שעבודתי היא לדאוג ל- 650 בעלי חיים שהם כמו ילדים, אפילו חסרי ישע, וכשיש מלחמה אני דואגת גם לכל בעלי החיים שלנו למים, אוכל ותרופות."
