שנתיים של הכנות, עבודת שטח, שיחות חברים טעונות והרבה מתנדבים שנתנו שעות ארוכות מזמנם כדי לראות את המיזם קם לחיים, הפאב החברתי, "שטייגר", בתל יצחק מסכם את השנה הראשונה שלו בראיון חגיגי עם החולמים הראשיים
השעה תשע בערב, יום חמישי. קלנועית חונה מחוץ לדלתות ברזל שחורות, כשתאורת ערב מדויקת מאירה בעד חלונות הזכוכית הגדולים. בפנים, עוד "ערב שטייגרי" רגוע. בפינה מתקבצת חבורת "הפרלמנט", ותיקי הקיבוץ שלא מפספסים אף הזדמנות לצאת ולהיפגש. בפינה אחרת מתיישב על ספת הווינטג' זוג עם שתי כוסות בירה. מתחת לתאורה יצירתית עשויה מארגזי חלב ירוקים, מונח לו אחר כבוד שולחן ביליארד ירוק סביבו מתגודדים כמה גברים, מחכים למכה הבאה של יעקב, בכדור. הכדור כמו תמיד, יעשה כרצון יעקב, יעבור במסלול המדויק אליו הוא כיוון וכבמטה קסמים יבלע בשולחן. במרפסת החיצונית עוד רגע יתחיל משחק "פוטבוליטו" מסורתי, אבל בינתיים יושבים שם כמה צעירים אחרי צבא, מעשנים סיגריה.
"פאב חברתי", מושג שפרץ לתודעה בכל הכוח בשנים האחרונות והפך לדבר הכי חם ומבוקש. יוזמות חברתיות וקהילתיות הפכו להיות טרנד שהולך ומתעצם, החל מפאבים, בתי קפה, ספסלים, מקררים, קח תן ועוד מיזמים חברתיים יצירתיים. כנראה שהיינו צריכים מגפה עולמית, סגרים ובידוד חברתי כדי להיזכר כמה אנחנו אוהבים להיות יחד, כמה אנחנו זקוקים אחד לשנייה. בערים וישובים רבים ברחבי הארץ, צצו בשנים האחרונות מיזמים חברתיים להקמת פאב, כמקום מפגש קהילתי שיחבר אליו את הצעירים והמבוגרים וישמש מקום מפגש ניטרלי, שמסיר מחיצות כמו גיל, מעמד, דת, מין.
הערב מתקדם והתאורה הולכת ומתעמעמת בהתאם לקצב המוזיקה שעוטף מכל עבר. עכשיו המקום כבר כמעט מלא כולו בחברי קיבוץ, תושבים ועוד כמה פרצופים פחות מוכרים שלא מפסיקים להסתכל סביבם ולהתפעל. הברמנים שנמצאים במקום הכי אסטרטגי, בו מתנהלת ההצגה המרכזית, לא מפסקים לחייך ולצחוק בזמן שאחת מהן מערבבת עוד קוקטייל "פייגה", אחד מבין שלושה קוקטיילים שקיבלו שם של חלוצות הקיבוץ האייקוניות, פייגה, וושקה ודינקה. אגב, גם הברמנים הם חברי קיבוץ או תושבים שמגיעים למשמרת בהתנדבות מלאה.
כמו בכל חלום, דרושים כמה "משוגעים לדבר" כדי להגשים. לפני שנה נחתך הסרט האדום ובהופעה חגיגית של מיכה שיטרית, נפתח פאב חברתי חדש מהניילונים הנושא את השם "שטייגר", על שמו של יצחק שטייגר, ממייסדי הנוער הציוני ומי שהקיבוץ "תל יצחק" קרוי על שמו.
כשנכנסים ל"שטייגר", אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שנסענו בזמן ונחתנו בניו יורק. החלל הגדול מחולק לסלונים קטנים המורכבים מרהיטים בעלי עבר ששופצו וקיבלו שיק חדש ובוהמי. לכל סלון שטיח, שולחן נמוך, סידור פרחים טבעי, מצמחים שיובשו לאחר שגדלו פרא בסביבה וכריות מפנקות, לא ניתן להימנע מהרגשה ביתית. אל העיצוב ותהליך הבנייה נחזור בהמשך.
הכול התחיל מחלום גדול
רעיון הקמת "פאב חברתי", היה חלום משותף לאנשים רבים. במהלך השנים היו מספר ניסיונות על ידי חברי הקהילה להקים סוג כזה של מיזם ובכל פעם הדבר לא קרה בשל מגוון סיבות. סרטון מעורר השראה הצליח להצית אש בעיניים למספר אנשים, "נדלקתי מהסרטון", נזכר רועי אריק מצוות היוזמים של הקמת הפאב, "הקמה של מקום מפגש קהילתי, הבנייה והעיצוב המשותפים לא עזבו אותי".
התגבש לו צוות מקימים ראשוני עליו נמנו דן בידנר, אורן עזיזה, ניצן שחר כץ ורועי אריק. מאותו הרגע יצאו ארבעתם יחד למסע שנמשך כמעט שנתיים להקמת הפאב החברתי. על מנת להבין מה דרוש כדי להקים מקום כזה ואיך הוא יתנהל, למדו הארבעה את הנושא לעומק, בין היתר על ידי למידה מפרויקטים דומים שנעשו בישובים בסביבה. את חזון הפאב הם פרשו על מצגת אותה הציגו בפני ההנהלות.
"מקום מפגש לא פורמלי"
לפני שנצלול לספר לכם על אחד מהפאבים החברתיים הכי יפים שנבנו בישראל, נעצור רגע להבין, מה זה בכלל "פאב חברתי"? מאז המחאה החברתית בשנת 2011 והקמת בית הקפה החברתי הראשון "הבר קיימא" בתל אביב, ערים וישובים ברחבי הארץ קיבלו השראה. מקומות מפגש חברתיים הפכו להיות אבן שואבת בשאיפה ליצור קהילות משותפת. העסקים החברתיים מבוססים על מתנדבים המפעילים את המקום ומוצרים מסובסדים בעלות שווה לכל נפש, כאשר ההכנסות מיועדות לקיום המקום. פאב או בית קפה חברתי אינו נחלת קיבוצים או ישובים קהילתיים, תוכלו למצוא כזה גם במספר שכונות בירושלים, בהם פאב "המפלצת" שהוא הוותיק מכולם.
"הרעיון הוא ליצור מקום חברתי", אומר דן בידנר, ממקימי ויוזמי הפאב, "בהתחלה לא קראנו למקום 'פאב', למילה הזו יש קונוטציה מסוימת, למרות שהמילה PUB במקור הגיע מהמילה Public ,House בית של הציבור. המטרה היא ליצור מקום למפגש לא פורמלי בין שכבות שונות, אנשים מתחומים שונים ואולי בעלי דעות שונות. לחבר בין אנשים שלא יושבים ביומיום יחד. הרעיון היה שהציבור יפעיל את המקום ומה שיקרה שם יהיה לא פורמלי".
כל צוות ההנהגה של שטייגר מאמין כי יצירת מציאות בה מרחב שיח ומפגש בין צעירים למבוגרים בצורה לא פורמלית, במקום קרוב לבית, יוצר קרבה ותקשורת טובה יותר בין חברי הקהילה בין אם הם חברים מן המניין או שוכרי דירה, כולם מוזמנים וגם מתנדבים בהקמת המקום ותפעולו. כאשר חברי הקהילה הם חלק בלתי נפרד מבניית והפעלת המקום, היחס אליו הוא שונה לגמרי. המפגשים הבלתי פורמלים בין החברים מחוץ לשעות העבודה או השבילים, גורמים להעמקה וחיזוק יחסים חברתיים שהיו חסרים לכל חברי הקהילה.
"המהות של פאב חברתי", מוסיפה ניצן שחר כץ, ממייסדות השטייגר וכמי שחקרה לעומק את הנושא, "היא תפעול מלא על ידי אנשים מהקהילה, למען הקהילה". כל מפעילי הפאב מבצעים את תפקידם בהתנדבות מלאה החל מיוזמי הרעיון והמבצעים בפועל ועד לברמנים וצוות הניקיון. הדבר מאפשר להגיש אלכוהול ושתייה במחירים נגישים שכל אחד מהקהילה יכול לאפשר לעצמו. קנית משקאות מתבצעת אך ורק על ידי תושבי הקיבוץ ברכישה מראש של כרטיסיות שניקובן מהווה תחליף לשימוש בכסף. ההכנסות ממכירת הכרטיסיות, מאפשרות לפאב להתקיים וליצור עוד מיזמים ושדרוגים שכולם חוזרים חזרה אל הקהילה. "המקום הזה הוא בית", מדגישה ניצן, "אנשים יכולים להגיע בהופעה מרשימה וגם בפיג'מה ונעלי קיפי".
כמו כל רעיון גדול שדרושים לו משאבים כספיים, צריך לגייס לא רק את רצון הקהילה לסייע ולתרום מזמנם, אלא גם את הנהלת הקיבוץ שתירתם לרעיון ותתמוך בו מבחינה כספית.
"משהו בקירות, בלכלוך ובחספוס של המקום קסם לי"
אחרי שצוות המקימים התגבר על משוכות רבות ובדק מבנים שונים ברחבי הקיבוץ, הוחלט להקים את הפאב במבנה שהיה בעבר חלק ממפעל הדבקים של הקיבוץ, "כימיפרוד" ועד אותו הרגע שימש מחסן ציוד למלגזות וחומרי בנייה. כשנכנסו לראשונה למבנה, אפילו חשמל לא היה במקום. החלל היה מחולק למספר חלקים והיה צורך לשבור קירות על מנת לפתוח אותו.
"משהו בקירות, בלכלוך ובחספוס של המקום קסם לי", מסביר אורן עזיזה, אדריכל הפרויקט, אחד ממובילי חזון שיפוץ ובניית הפאב, "רצינו לבנות משהו שונה, לא 'פאב קיבוצי' שבנוי בתוך מחסן ישן אליו הביאו כמה ספות ישנות. כיום, למקום כזה, אף אחד לא יגיע.
רציתי מקום שנראה כמו לופט ניו יורקי באזור תעשייה שהכניסו אליו דברים מדליקים, יצירות אומנות, אנדי ווהול. מקום אליו אתה נכנס ואומר: 'וואו'. במקום הזה ידעתי שאני יכול לעשות את זה. החל מהסקיצות הראשונות שעשיתי בתלת מימד, המקום היה נראה כך. היה לי חשוב שבכל פינה יהיה אלמנט מעניין כמו מנורה, יצירות אומנות על הקירות".
על הקירות המחוספסים תלויות תמונות היסטוריות מהקיבוצים של פעם לצד אומנות מודרנית, אביזרים וריהוט מיוחד שנתרם למקום וציורים שצוירו על ידי מתנדבות מוכשרות. בכל פינה בחלל תוכלו למצוא הפתעה יצירתית אחרת, לדוגמה: לוחות סקייטבורד עם הדפסים של גיבורי על סביב הבר, כיור לשטיפת ידיים בשירותים שנראה כמו פחית קוקה קולה, מנורה ענקית מעל אחד השולחנות המורכבת מעשרות מנורות לילה קטנות. מעל לכול, תלויה תמונת ענק של האומן סלבדור דאלי. נראה שלא משנה באיזו נקודה תעמדו, הוא תמיד יביט לכם ישר בעיניים, בוחן.
"צריך קודם כול צוות של אנשים שיהיו משוגעים לעניין"
אחרי שעזיזה תכנן ועיצב את מבנה הפאב, הצליחו חברי צוות ההקמה לסחוף אחריהם מתנדבים רבים מהקהילה שעזרו בביצוע והגשמת החלום, "תמיד אמרתי שהמקום הזה יקום ויפול על איך שהוא נראה", אומר עזיזה, "אם הוא לא יהיה מספיק מעניין ומושך, אנשים לא יבואו. כיף לשתות בירה, אבל אם אתה לא יכול להביא חברים ואין את האווירה המגניבה והעין שלך קופצת מדבר לדבר, אנשים לא יבואו. "כדי להקים מקום כזה, צריך קודם כל צוות של אנשים שיהיו משוגעים לעניין, שיש להם חזון ולא רואים בעיניים. צוות שמתמודד עם אתגרים רבים, ישיבות ערב, נסיעות ופגישות עם אנשים. זה היה תהליך של שנה וחצי או שנתיים".
"אפילו אנשים שהתנגדו, אומרים שזה דבר גדול"
כדי שמיזם חברתי יצליח, צריך גם שיווק נכון, כדי לסחוף את האנשים להגיע ולהנות מהמקום. ניצן שחר כץ, אחראית יחסי ציבור ומנהלת את מערכת התשלומים שדרכה רוכשים את הכרטיסיות, כל זאת נעשה על ידי הקיבוץ ובשקיפות מלאה. יחד עם רונית עזיזה, הן גם מנהלות את צוות הניקיון שמבוסס גם הוא על מתנדבים, בהם גם ותיקי הקיבוץ, משה ויזר ועירית גילר, שלא מפספסים שום הזדמנות להמשיך ולתרום.
להקמת פאב השטייגר, כמו כל מיזם גדול ומשמעותי, היו אחראים הרבה מאוד מתנדבים ומתנדבות, "הייתה התגייסות קהילתית לעניין", אומר בידנר, "אפילו אנשים שהתנגדו למקום ואמרו שזמן קורונה זו תקופה לא טובה להשקיע בכזה מקום, אפילו הם בסופו של דבר אמרו שזה דבר גדול מה שנעשה".
ומה הלאה? מה צופן העתיד?
"הקיבוץ בשנים הקרובות והרחוקות יותר, יתרחב ומקום בילוי כזה דרוש לכולם והחזון של כולם הוא שהמקום ימשיך להתקיים על טהרת המתנדבים וברוח השטייגרית, שכרגע שורה על המקום. דור הצעירים גדל בהשראת הרוח ההתנדבותית של צוות המקימים ונושאים עיניים למי שעוד מעט יהיה בן 18 כדי שיוכלו כבר לקבל אישור כניסה ולהתנדב בעצמם לתפעול המקום. צוות המקימים מקווה שהמקום ישאר באווירה התנדבותית מלאה וימשיך למלא את הצורך במפגשים האישיים בין החברים, גם כאשר קהילת הקיבוץ תגדל משמעותית".
