יאללה הפועל, מיכל נגרין עושה פאנלים ואיך אפשר לשכוח את הפרה התל אביבית "נערה"? ראשון קיבוצי הנוער העובד חוגג 95 שנות פאר ומסורת, מה שגרם למעריץ אורי מייזלמן לצאת להתחקות אחר סוד הקסם הנעני
*תמונה ראשית: שלט ליד מתקן ישן להובלת מים מהבאר, שהיה רתום לסוס. צילום: ישראל פרקר, אתר פיקיויקי
נען בן 95, ראשון קיבוצי הנוער העובד, הקיבוץ הארצישראלי הראשון, נען אהובי חוגג 95 שנים וזאת סיבה מספיק טובה עבורי לשים בצד את מאות האייטמים ותפריטי חדרי האוכל שמחכים להתפרסם ולהקדיש כמה מילים ותמונות לנען ביום חגו למרות שלא הוזמנתי אליו (כבר אמר ידידי ד.ג: "הכי טוב להיות לא מוזמן לאירועים כי אז אפשר גם להיעלב וגם לא ללכת"). קראתי המון על נען ואנשיו בשבועות האחרונים וניסיתי לתהות על סוד הקסם שלו. איך נען הצליח להיות קיבוץ מתחדש אבל לשמור על ערכים ומסורות, להיות כזה היסטורי אבל להיראות טוב ובעיקר מאיפה מייצרים קיבוצים עם רוב כזה מדהים של אוהדי הפועל תל אביב בעידן הקשוח הזה שבו איבדנו המון מעוזים למכבי תל אביב וחיפה ואפילו לבית"ר, לא להאמין.
מי שלא קופץ צהוב
יצאתי לדרך והתחלתי בשיחה עם אגדת נען והתנועה הקיבוצית רעיה בן אברהם, חברת ומנהלת הקהילה של הקיבוץ. שאלתי אותה לפשר סוד הקסם. "קודם כל, חשוב לי להגיד שבנען רוב מוחלט של האנשים הם חברי האגודה וחברים לכל דבר ועניין. נען עבורם זה לא רק נדל"ן. זה מאוד משנה את הגישה והיחס למקום, מחבר וקושר מבחינה חברתית מבחינת מחויבות למקום, לפעילויות ולכל מה שקורה", היא מסבירה.
"הדבר השני הוא העובדה שרוב בעלי התפקידים הם חברי הקיבוץ וגם לזה יש השפעה. זה לא תפקיד שאתה עושה עם שעות עבודה מובנות, אלא זה חלק בלתי נפרד מהחיים, זה מסביב לשעון". הדבר האחרון שהיא אומרת, עם התרגשות בקולה, הוא נושא החינוך והתרבות. "נכון שהמון קיבוצים משקיעים בחינוך, אבל ארשה לעצמי להגיד שאצלנו זה מיוחד. ההשקעה בחינוך ובתרבות, גם מבחינת המשאבים, עצומה".
במשחק של הפועל השבוע פגשתי את יסמין נגרין, שגדלה בנען עד גיל שלוש, וביקשתי ממנה (במחצית, ללא הפרעה לעידוד ושאר ענייני המשחק) לשאול את אמא שלה, מיכל נגרין, מה הוא נען עבורה. וכך מיכל כתבה בקבוצה של המשפחה: "נען בשבילי תמיד יהיה הבית, המשפחה, חברי הילדות והורי ואחי שטמונים בבית הקברות היפה והנעים. נען בשבילי זה לשיר מכל הלב ובקול הכי יפה שיכולה להוציא מתוכי את 'בוא ואשק לך', להכין כל סוף שבוע עוגה לשבת ולנקות את הבית, את הפאנלים והכלים כל רגע מהכיור לפי הכללים שלמדנו מרות אנוך בעודנו ילדים".
רואה ציפורים? דפקי בפח!
פניתי לאודי כספי, הרכזת המיתולוגית של קן נען האהוב והיא הפנתה אותי לפוסט הפרידה שלה ממנו ובו מצאתי את הציטוט הנפלא הבא: "שלוש שנים בהן אסור ללבוש צהוב, צריך לסנכרן את הלו"ז לפי משחקים של הפועל". אבל עם כל הכבוד לכל אלה, הלכתי לקרוא על נען אצל האבא של 'הנוער העובד', דוד כהן. בתור מי שהיה האבא של הנערים העובדים בתל אביב והאבא של 'הנוער העובד' ובהרבה מובנים מי שארגן, הדריך והביא את הקבוצה של מייסדי נען להגשמה ייחודית וראשונית זו של נערים עובדים, כהן כתב ב"ביתי בין נערים" כך: "משק לא היה להם עדיין וכל ההכנסה שלהם הייתה מעבודתם כשכירים במושבה. סניף תל אביב הכריז על מגבית למען הקבוצה, אספנו בין הנערים כסף וקנינו פרה למענם. משה פלמן (שהצטרף אחר כך לקבוצה והיה בין חבריה המרכזיים) יצא בראש התהלוכה שלנו בהובילו את הפרה, שחברי הקבוצה קראו לה 'נערה', על שם הנוער העובד והלומד". אני קורא ומשפשף את העיניים. נערים עובדים עושים מגבית לקנות פרה במתנה לקיבוץ שמוקם וקוראים לה על שם התנועה.
והוא ממשיך: "נען אינה ראשיתה של הקבוצה בלבד, היא למעשה ראשיתה של התנועה, של הסתדרות 'הנוער העובד והלומד'. נאמר והודגש התנועה כי רק עם נען, עם ההיאחזות בקרקע, ההידבקות במקור המקורות, באמא אדמה. רק עם מעשה זה היה הנוער העובד לתנועה, תנועה חלוצית מהפכנית ארץ ישראלית- תנועת נוער".
באירוע היובל לנען מספרת חיהל'ה סוקולסקי איך הגיעה לנען. "וכך מצאתי את עצמי יום אחד במחנה 'הנוער העובד' ברעננה, בשנת 1934, ובלבי החלטה נחושה לצאת משם לקיבוץ. באתי למחנה ואני נערה בת 14.5. מצאתי שם חבורה צוהלת בשם 'השכבה הצעירה מנענה"' עם מדריך – ישראליק גרין ז"ל – עיניים מאירות ופנים מסבירות. נקשרתי לחבורה זו, סיפרתי לישראליק על רצוני להצטרף לקיבוץ ואמרתי לו: 'אם לא תקבלוני אנא השאירו לי כאן אוהל כי אין לי לאן לחזור. הוא נתרשם מעוז רוחי והלך לדבר עם כפרי שעבד אז במרכז הנוער העובד. נקראתי אל כפרי ולאחר ששמע את סיפורי נתעוררה שאלת גילי הצעיר ואנו סיכמנו כי בבואי לנען אומר כי אני בת 17 וכך בסוף חג הסוכות באתי לנען. מצאתי כאן בית שכיום אני חושבת שהיה עני למדי אבל לפי מושגי אז היה לי בית עשיר חם ואוהב. עבודתי הראשונה היתה גירוש ציפורים. נתנו לי פח ואמרו: בכל פעם שאת רואה ציפורים – דפקי בפח. הייתי טיפה מוזיקלית וצלילו של הפח היה מעביר בי צמרמורת, אך קיבלתי באהבה גם עבודה זו. לא אחת אני מהרהרת, לאן הייתי מגיעה ללא התנועה?"
ועוד מתוך דברים שצוטטו בחג היובל של נען מפי שמעון פרס, שהיה אז שר הביטחון: "וכל התופעה הזו ששמה נען, שבימינו הצטיירה כמו שמצטייר בעיני תלמיד ביה"ס שעון גריניץ', שעל פיו צריך לכוון את כל השעונים בארץ – מקום מרכזי, מוקד מיוחד במינו".
יש אהבה יותר משנאה ועוד כל כך הרבה נכתב והולחן, כי נען – שמונה כעת 1,860 איש – זה ישראל גלילי ודוד זהבי ושמריה גוטמן, משה כרמל ומשה ברסלבסקי וגדי יציב שקראתי את הטקסטים שלו בתנועה ולמדתי ממנו כל כך הרבה. נען של עבר והווה מפואר ובתקווה לעתיד מפואר לא פחות.
ועוד מהספר "חסד נעורים – דפים מספר הנוער העובד" של דוד כהן: "ויד רצון לגשת לאיש נענה, זה החבר בעל הכתפיים הרחבות והפנים הטובים, לשים יד על השכם וללחוש: 'את כל חיי הנוער שלך, על כיסופיהם ולהט הרצונות השקעת בקבוצה, היא היתה לך לאם, לאב, לאחות. אמור, אחא, מה תגיד ביום החג, יום העשור לנענה? בוא! נעמוד רגע ליד בית התינוקות. כרובים זכים יפרשו כנפיים לבנות על פינה שקטה זו. והנה בית הילדים. ברוכה תהיי לנו, דליה, הבת הבכורה לנענה. ועיניים כחולות ושחורות, עיני ילדים תמימים תלוונה אותנו… ובצריפים אחרים המית יונים – אבא ואמא זקנים מצאו אחרי נדודי גולה מקלט בנענה של ילדיהם. והנה הרפת הגדולה, הלולים הרבים עצי ההדר הפורחים מוסדות המלאכה בית החרושת "נוע: לעגלות ילדים, עשרות ומאות חברים, אזרחי נענה ומאות ואלפים בארץ ובגולה אשר משאת נפשם היא הקבוצה, הנה זאת נענה שלנו".
לפני שסיימתי (ולא לפני שהבטחתי לעצמי להמשיך לקרוא גם אחרי שאסיים לכתוב את השורות האלו) שאלתי את רעיה שוב מי הוא האיש שיחדד לי את סוד הקסם של נען. היא אמרה: "חד משמעית דבר עם אייל מזרחי, הוא איש מדהים שידו בכל ויד כל בו".
אז פניתי אליו והוא דייק לסיום: "אחי, זה סוד, אני לא מגלה. אבל אגיד כך, אני חושב שהחיבור בין האנשים זה הסוד. יש אהבה יותר משנאה וגודל הקהילה מביא את העוצמה שלנו".
עלו והגשימו, מזל טוב נען ביום חגך!
