שדה המשפט: על הקשיים והמהמורות שיוצר הנוהל לפיו מופקים תלושי השכר של העובדים הפלסטינים

מבקר המדינה, מחלקת המחקר בבנק ישראל וצוות בין משרדי שהוקם על פי החלטת הממשלה, אלה ועוד, עסקו בנוהל הייחודי הקיים בהקשר להעסקת עובדים פלסטינים בענפים שונים בישראל.

תלושי השכר לעובדים הפלסטינים מופקים על ידי רשות האוכלוסין, אגף שירות למעסיקים – מת"ש. זה מחייב מעסיקי פלסטינים לדווח על "העסקה מלאה" גם אם העובד לא מילא את מספר ימי העבודה הפוטנציאליים באותו חודש.

בפס"ד[1] שעסק בעובד פלסטיני בענף הבניין מצאנו עניינים המשותפים לנעשה בענף החקלאות. נתמקד בעניינים החוזרים על עצמם ברבים מהתיקים המגיעים לדיון בבתי הדין לעבודה בתביעות של פלסטינים נגד מעסיקיהם החקלאים.

מעשה שהיה כך היה:

לעובד, התובע, היה קשר עם מעסיקו, קבלן בניין, כ-4 שנים, במהלך התקופה חלה הפסקה בה לא עבד התובע אצל הנתבע. בסיום התקופה פוטר התובע לטענתו במפתיע ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע. לטענתו הגיע למעבר הגבול ושם נודע לו לראשונה כי אישור הכניסה שלו לישראל בוטל. בשל כך תבע העובד פיצוי בסך 30,000 ₪. כן תבע פיצוי בסך 10,000 ₪ כחלף דמי הודעה מוקדמת. בנוסף תבע העובד פיצוי בסך 15,000 ₪ משום שלא קיבל הודעה על תנאי העבודה או הסכם עבודה. ובנוסף תבע העובד השלמות לפנסיה ופיצויי פיטורים ורכיבים נוספים. סך תביעתו של התובע הועמדה על כ- 190,000 ₪.

רצף העבודה

הפסקה בקשרי העבודה לתקופה העולה על 6 חודשים מהווה נתק לעניין זכויות  לפיצויי פיטורים. הנתבע טען כי התובע הפסיק עבודתו ביום 6.6.2015 ושב לעבודה ב-15.12.2015. לשיטתו היתה הפסקה בת 6 חודשים ואילו לטענת התובע לא חל נתק של 6 חודשים.

בית הדין הכריע: "הנתבע לא צירף דו"ח נוכחות שהיה מוכיח את טענתו לעניין סיום התקופה הראשונה ותחילת התקופה השנייה לעבודת התובע. צודק התובע כי על פי תלושי השכר אין נתק של 6 חודשים משקיימים תלושי שכר לחודש 6/2015 ולחודש 12/2015. משכך אנו קובעים כי קיימת רציפות בין שתי תקופות עבודתו של התובע".

"תלושים פיקטיביים"

בית הדין היה ער לדרישות מת"ש "…להעסקה מלאה של עובדים המגיעים מהשטחים אולם אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי ימי העבודה אינם משקפים את ימי העבודה של התובע".

בית הדין הוסיף: "לא נעלם מעינינו כי שיטת הדיווח לשירות התעסוקה היא בעייתית למעסיקים בשל חיוב למספר ימי עבודה מינימאלי לעובדים. באופן זה נאלצים המעסיקים לדווח על מספר ימים רב יותר, ללא כל ביסוס בשטח".

בית הדין דחה את התביעה לפיצוי בשל הטענה ל"תלושים פיקטיביים": "משתלושי השכר אינם בשליטתם המלאה של המעסיקים – לא מצאנו מקום לחייב בפיצוי בגין כך".

לעניין גובה שכרו של התובע היתה מחלוקת בין הצדדים, הנתבע הפנה לאמור בתלושי השכר ומנגד התובע טען שקיבל שכר גבוה יותר ואף הציג בבית הדין מעטפות שלטענתו קיבל מדי חודש ובהן הסכום ששולם לו. על גבי המעטפות נרשמו ימי העבודה במכפלת הסכום ליום עבודה שהיה גבוה מזה שנרשם בתלוש השכר.

גם כאן נקבע: "משהתובע לא הציג הודעה לעובד על תנאי העסקה ולא דוחות נוכחות ועל בסיס הכתוב על גבי מעטפות אלו, אנו מקבלים את גרסת התובע לעניין שכרו היומי". ומכאן המשיך בית הדין והסיק: "…לא שולם לתובע מעבר לשכר העבודה דבר ורכיבי השכר המופיעים בתלושי השכר אין להם משמעות".

תובנות

• שוב עלתה חשיבותו של רישום מסודר ותיעוד ימי עבודה ושעות עבודה והחובה למסור לעובד הודעה על תנאי עבודה.
• אם היתה נמסרת לעובד הודעה מפורטת כנדרש בדבר תנאי עבודתו ופרטי השכר יכול שהיתה נמנעת מהנתבע החובה לשלם בהתאם לפסה"ד רכיבים שנרשמו בתלושי השכר (כגון דמי הבראה, אש"ל, ביגוד, חגים, שי לחג וכד').
• צוות בן משרדי עסק בנוהל העסקת פלסטינים על היבטיו השונים והגיש לממשלה המלצותיו, בעקבות כך נתקבלה ב-3/2022 החלטת ממשלה:

"משרד האוצר, רשות האוכלוסין… יבחנו… את קידום הישום של המלצות הצוות הבין משרדי להסדרת תשלומי השכר של העובדים… את העברת חילול שכר העובדים הפלסטינים המועסקים כדין בישראל למעסיקי העובדים…".

נותר רק לקוות ליישום בהקדם…

האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי

[1] סע"ש 19227-02-18 מוחמד גביר נ' אברהם שלי