יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 03 13 105957

שהמועקה תהיה מעט קלה יותר להכלה

3 דק' קריאה

שיתוף:

את ספר השירים "הותר לפרסום" החל לכתוב אברהם שרון מרשפים ביום שהודיעו שגדי חגי מניר עוז נעדר. את המילים הכואבות הוא מקדיש לגדי ולאלפי קורבנות הטבח והמלחמה

*תמונה ראשית: ג'ודי וגדי חגי מניר עוז. נרצחו כשיצאו להליכה סביב קיבוצם. גופותיהם מוחזקות בעזה. צילום: לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים

״ב-7 באוקטובר הגיעה אחרית הימים. בסערת דם ואש. באבחת סכין משספת. בהינף חרב עורפת. העולם חרב. גם אני, רחוק כל כך מהמקום שבו נפרצה הגדר, נפתח שער הגיהינום והתחולל הטבח, חשתי ניצול. ימים רבים נטרפה נפשי כאוניה שקברניטה סובב את הגאיה, שנעקרו ממקום, והיא מתנודדת, כשיכורה, על מים סוערים, אדומים מדם הנטבחים, תועה אנה ואנה. שמועות על גדי חגי ז"ל מניר עוז, אנחנו שנינו מאותו הכפר, שנולד, כמוני, בקיבוץ עין השופט, עשו להן כנפיים ועפו מפה לאוזן. גדי נרצח בבוקר ה-7 באוקטובר, כשהלך עם אשתו, ג'ודי ז"ל, סביב הקיבוץ, בשעת בוקר ארורה, קצת אחרי הזריחה. גדי היה נגן חלילית עילאי ונגן חליל צד אלוהי. ו/או ההיפך. הוא לימד אותי לנגן בו זמנית בשתי חליליות דבקה בשני קולות. זה בא לו טבעי ובקלות. זה בה לי במאמץ ובקושי. כשהצלחתי, הוא הסתכל עליי במבט הממזרי שלו, לקח ממני את שתי החליליות וניגן את שיר הריקוד הזה באמצעות נחירי אפו. הבטתי בו בפליאה, בהשתאות, בהערצה. קינאתי בו. כשסיים, הביט בי בחיוך, כאומר- נו, עכשיו נראה אותך. ניסיתי לחקות אותו, אבל לא היה לי שמץ סיכוי. התחלתי לכתוב את שירי המלחמה המופיעים בספרון הדק הזה, ביום שבו הודיעו שגדי נעדר אבל ידעתי מה שרבים ידעו. גדי נרצח. ביום שבו הותר לפרסום שמו, שבתי בעיני רוחי אל רגע ההיקסמות הפלאי, שבו הוא לא רק חולל קסם אלא חילל אותו. אני מייחד ומקדיש את המלים העצובות והכאובות לגדי ולאלפי הקורבנות שהטבח והמלחמה שפרצה כתוצאה ממנו גרמו את מותם הטראגי. יהי זכרם ברוך״.
את הדברים האלה כתב אברהם שרון מרשפים על גב כריכת ספר השירים "הותר לפרסום" (גם וגם- הוצאה לאור) שיצא לאור חמישה חודשים בדיוק מאז התחולל הטבח הנורא באוקטובר. ספר קטן, צנום ודק, ובו 40 וקצת שירים. כולם, למעט האחרון, שירי מלחמה. "בחרתי לחתום את השירים בשיר אהבה, אולי כדי שייוותר בסיום הקריאה בו טעם של נחמת-מעט. אולי, קצת, קט, רגע אחד שלא יהיה בו שהמועקה תהיה מעט קלה יותר להכלה" אומר אברהם.

Screenshot 2024 03 12 124825
הותר לפרסום. ברגישות ובעדינות מתארים השירים את הרוע שאיים לבלוע חלקי אדם ואדמה 

עולם מלא שחרב עלינו ועדיין לא הקים את עצמו מעפר 

הסופרת והמשוררת מיכל סנונית על ספר השירים "הותר לפרסום" 

שירתו של אברהם שרון היא מעט המחזיק בתוכו עולם ומלואו. עולם מלא שחרב עלינו ב- 7.10.23 ועדיין לא הקים את עצמו מעפר, ועדיין לא זכה בגאולה. 

ברגישות ובעדינות מתארים השירים את הרוע שאיים לבלוע חלקי אדם ואדמה, ובא על סיפוקו כשקרע לגזרים כל בן אנוש שנקרה בדרכו לבלי רחם. 

שירתו של אברהם שרון שואפת אל מעבר למילים, לכן הוא נוהג בהן בחיסכון, כמעט בקמצנות, אך מתחת להן פרושה אותה טרגדיה שלא ידענו כמותה מאז קום המדינה. 

כל שיר עומד בפני עצמו, אך כולם ביחד, שיר אחרי שיר, מהווים מעין נובלה הזורמת כנהר הנשפך אל הים. 

שיר 1 

אני לא מפונה 

אבל אני עקור. 

אני לא פצוע 

אבל אני דקור. 

יש מלחמה עכשיו 

אבל אני לא הסיפור. 

שיר 2 

אל תגידו 

הוא לא נפל לשווא. 

הוא נפל 

והוא לא שב. 

כך תגידו – 

עכשיו. 

שיר 3 

מהחוטים הפרומים של חיינו 

אולי כבר לא נצליח לארוג 

את מרבד הקסמים. 

די יהיה אם נצליח לרקום 

שטיח דק 

כדי שהרצפה לא תדקור 

ולא תקפיאנו מקור. 

ואולי אף נשב ונשיח 

או 

לפחות 

נקשיב ללבנו, 

מסדיר את פעימותיו. 

שיר 4 

בתוך הרעש 

שתיקה דקה 

חומקת כְּנִימיהַּ 

מותירה הד של שקט 

ותחושה של דומיה. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בעשור השביעי לחייו, הוזמן יהושע גיגי מצאלים, שבשגרה מטפל בנושא התשתיות במועצת אשכול, לקבל, יחד עם במאי הסרט והשחקנית הראשית, את פרס אופיר בקטגוריית הסרט העלילתי הקצר. בעקבות הזכייה צפוי הסרט לייצג את ישראל באוסקר   *תמונה ראשית: יהושע גיגי. מטפל בתשתיות מרכיבי הביטחון
4 דק' קריאה
הסבא-רבא, יהודה שרת, כתב את הלחן לשירה של רחל והיה ממעצבי ליל הסדר הקיבוצי. הנין ענבר חקר את פועלו המוזיקלי ויצר מפגש בעקבות שיר עלום "השדות החרושים", שנכתב כחלק מקנטטה "ממשבר לתקומה"  *תמונה ראשית: הנין ענבר שרת (מימין) הנין
3 דק' קריאה
"אין לנו זמן לבזבז על דברים שגורמים לו חוסר הנאה" אומרת מיקאלה לב מבית קשת, אימו של אמור (בן כמעט 13) החולה בדושן, מחלת ניוון שרירים. הילד חובב הלגו והכדורגל ואימו בטוחים שהמשך טיפול ניסיוני ישפר את מצבו ולשם כך התגייסו המשפחה, הקיבוץ ואייל ברקוביץ', לפרויקט
8 דק' קריאה
 *ארץ צמאה לחסד * התפילה מבארי הכי חשובה * אנחת הרווחה של החטופים השבים  מונטנגרו. מי ידע שחדשות טובות רודפות כל כך עמוק, כל כך רחוק. צילום: דונדי שוורץ  צוהריים, כמעט כיפור. נוסעת בכבישי האזור. השקט, שהחל
3 דק' קריאה
העם היהודי סבל מרדיפות ועינויים ועל כן חיפש בכל הבזק של גאולה את המשיח, וכך "זכינו" למשיחי שקר שהוציאו שם רע לרעיון. אבל הנכון הוא שהפעולה המשיחית היא דווקא התקווה שיהיה טוב יותר בעתיד *תמונה ראשית:  נווה דקלים,
3 דק' קריאה
המדינה אינה בונה בניה תקציבית בהתיישבות בספר, גם הקיבוצים אינם נותנים דירות לנקלטים. אם כך, מה יעלה בגורל הנח"לאים שירצו להיקלט בקיבוצים כשיצאו לאזרחות? חייבים להיערך לכך כבר עתה  *תמונה ראשית: נחלאים א' מול עזה. היאחזות
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן