ליב שרעבי, תלמידת תיכון ממכפר גלעדי, העדיפה הוקי קרח על פני החלקה אומנותית ותשחק בשבוע הבא באליפות העולם שתיערך בארץ
הוקי קרח נחשב לענף פיזי וגברי, מה שלא מונע מנשים לקחת בו חלק. לפני כשנה החלה נבחרת ישראל להשתתף בטורניר אליפות העולם (בבית התחתון של הדרג הרביעי, הנמוך ביותר) ובסוף החודש (31-26 במרץ) תארח את הטורניר המוקדם, באולם שבאזור התעשייה של מושב תנובות בעמק חפר, ותשחק פעמיים נגד סרביה ובוסניה. הראשונה בתום ארבעת המחזורים תעלה לבית העליון של הדרג.
בשנה שעברה הסתיימה הופעת הבכורה של נבחרת ישראל באליפות העולם שנערכה בסרביה בשלושה הפסדים וללא נקודות, וגם בלי משחק מסקרן נגד הנבחרת האיראנית, אשר פרשה מהטורניר בגלל ההגרלה. גם טורניר המכביה אשתקד הסתיים עם אפס נקודות, אחרי תבוסות לנבחרות היהודיות של ארה"ב וקנדה. בישראל אין ליגה מסודרת לנשים, בגלל מיעוט שחקניות, ולכן השחקניות הצעירות מרכיבות קבוצה בליגה לנוער (עד 18), והבוגרות משתתפות בליגת הוותיקים (שחקנים מעל גיל 37).
בעיקר נגד בנים
קיבוץ כפר גלעדי שולח לנבחרת לא פחות משלוש שחקניות – האחיות ליב ואניקה שרעבי וכן רועי לוסטיג, בת דודה שלהן. האחיות שרעבי הן בנותיו של נמרוד, מנהל המחצבות והמוסך מקומי, ושל ידרנקה ההולנדית, שהגיעה לארץ כמתנדבת, ציירת ועובדת מחלקת התרבות. השחקניות האחרות מגיעות מרחבי הארץ, ואין בסגל ליגיונריות (שחקניות המשחקות בליגה זרה ובנבחרת ישראל. י.ו) הסידור הזה, מסביר המאמן בוריס קוטלר (47), נועד להעסיק את השחקניות במשך העונה וגם הכרחי כדי להירשם לטורנירים בינלאומיים.
כפי הנראה, אניקה (19), שמשרתת בצבא בבסיס בדרום הארץ, לא תצליח להגיע לטורניר, ליב ורועי יהיו שם. ליב (17) נמצאת כבר קרוב לעשור על המשטח הלבן. כוח הרצון והמרחק הקצר (עשר דקות נסיעה) למרכז קנדה במטולה הובילו אותה למדי הנבחרת, לאחר שנים רבות של משחקים, רובם נגד נערים. ביום יום היא תלמידת תיכון קידום בעמיר, אקסטרני שמוביל לבגרות.
מה מוביל ילדה-נערה להצטרף לענף של מגע אינטנסיבי ולהסתכן בספיגת מכות ופציעות?
"התחלתי בהחלקה אומנותית ואחרי שנה בערך החלטתי לעבור להוקי קרח יחד עם אחותי ובת הדודה. אני חושבת שהתלהבתי מהאינטנסיביות של המשחק והתחרות, בניגוד להחלקה שדומה יותר לריקוד ודורשת רק יכולות אישיות, בלי לחשוב על הקבוצה ולשתף פעולה עם החברות שלך. עובדה שלא התחרטתי על המעבר ונשארתי בהוקי קרח".
למדת לשחק בעיקר נגד בנים.
"זה המצב. אין בארץ מספיק שחקניות לליגה נפרדת אז אנחנו משחקות נגד בנים במדי הקבוצה של מטולה בליגת הנוער עד גיל 18. החוקים במשחקים כאלה מותאמים לבנות, יש איסור על מגע גופני ישיר מאחור, ועונש של הרחקה לשתי דקות על הפרה. לכן משחק נשים נחשב פחות פיזי והבנים נדרשים לאמץ את החוקים שלנו. לא חוויתי הבדל משמעותי ברמת הפיזיות של משחקים נגד גברים לעומת משחקים נגד נשים".
ההחלטה הזו דרשה מההורים להסיע אותך ואת אחותך במשך שנים, ולהתאים את עצמם ללוחות הזמנים שלכן.
"כן, גם הדודים עזרו בגלל רועי, ולפעמים נעזרים בטרמפים פה באזור".
באיזו עמדה את משחקת?
"אני בקו ההגנה. ההגנה כוללת שתי שחקניות וההתקפה שלוש, ופרט לכך יש על המגרש שוערת. העמדה הזו מאחור מוכרת לי כבר מתחילת הדרך, גם אחותי אניקה משחקת מאחור".
אימוני הנבחרת נערכים במרכז למרות שיש משטח מתאים במטולה.
"כן. הסיבה לכך היא שהטורניר ייערך בתנובות וחלק גדול מהשחקניות גרות במרכז ולכן הסידור הזה נוח להן. אני מתאמנת במטולה עם הקבוצה".
כמה זמן את מקדישה לאימונים במשך השבוע?
"ארבעה אימונים בשבוע כבר שנים. האימונים והטורנירים גורמים לי לפעמים להפסיד לימודים, ויש לי חיי חברה כמו לכל אחת".
את רואה עולם בזכות היכולת הספורטיבית.
"עד כה טסתי פעמיים, לאליפות בסרביה ולמחנה אימונים בצ'כיה. מקווה שיהיה לכך המשך".
את שואפת למעמד של ספורטאית מצטיינת?
"הרעיון עלה וכבר הציעו לי, אבל עדיין לא קיבלתי החלטה לגבי השירות הצבאי. יש עדיין זמן".
קוטלר, מאמן הנבחרת ואביהן של האחיות חן (שהבקיעה את השער היחיד באליפות הקודמת) ושני, מאמין שהפעם ניתן להשיג ניצחון בכורה בזירה הבינלאומית ומסמן את בוסניה כיריבה המועדפת. "קודם כל צריך לשחק יפה, והבנות חייבות להיות מרוכזות במטרה, ואז אולי גם ננצח למרות ששתי שחקניות לא הגיעו כי נשארו בצבא. לצערי, לא הצלחנו לצרף לסגל שחקנית יהודייה מקנדה שנחשבת לכישרון ורצתה לבוא, אבל המהלך לא התאפשר".