יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 82008286

שוקת שבורה 

2 דק' קריאה

שיתוף:

דברים שנשא איתן פרץ בהפגנה בצמח כנגד ההפיכה המשטרית לזכר בנו ערן חי פרץ שנהג באסון המסוקים 

עברו 26 שנים ואני ניצב מול הדף הריק, מחפש מילים לגעת בכאב, מאמץ את הזיכרון להחיות את רגעי האימה והחידלון בהודו, שם תפסה אותי הבשורה המרה על נפילתך. מנסה לראותך, לשמוע את קולך ולעגן אותך במסכת חיי ואולם לשווא, משהו חמקמק לקח אותך ממני והמילים נשמעות במקום הזה נטולות חיים כמוך. 

עברו 26 שנים ואני גיליתי שהפכת להיות איבר מגופי ומנשמתי – חי וקיים בתוך המערכות שמפעילות אותי, מין בן בית שמדי פעם מזכיר לי את דבר קיומו כמו כליה ובטן ולב, בהבזקים של כאב. ויש בינינו יחסים של כבוד, אתה יודע שלא שכחתי אותך, ואני יודע שלא שכחתי אותך, וגם אחרי 26 שנים עדיין פעימות לבי מזינות את זכרך, ומבכות לא פעם את ההחמצה הגדולה על אובדנך. 

עברו 26 שנים והיום כשאני מתבונן במדינה המורעלת שלנו, במנהיגים מדושני הכוח, ובפוליטיקה הנבזית שאופפת אותנו מכל עבר, היום כשאני רואה שכל חלקה טובה שעליה גדלנו נרמסת בידיים זדוניות וברגל גסה, היום כשהשאלה מי הם באמת הילדים של כולנו בכלל לא ברורה וחלק גדול מאתנו איבד את הלגיטימיות שלו, היום אני כבר לא בטוח שערן כהן דודך שנהרג במלחמת יום הכיפורים, ואתה ערן בני שנקראת על שמו ונפלת באסון המסוקים, ואחי אביחי שהיה על הספינה ה"אח"י אילת" שטבעה ממארב טילים, וניצל בעור שיניו, וגם בן דודך יזהר שאיבד את מאור עיניו במלחמה בלבנון היום, אני לא בטוח שהתשלום שלכם והתשלום שלנו היה מוצדק. 

תמיד האמנתי שמדינה נקנית בדם, יזע, ודמעות, והשלמתי עם העובדה שעומס כבד נפל על משפחתנו, אבל האמנתי שזה חלק מהתשלום המתבקש למען קיומנו. והיום הספק מקנן בתוכי, מכרסם וכואב ומרתיח את דמי. 

עברו 26 שנים ואני אמור לעטות חכמת זקנים, להאמין שנצליח להחיות את הערכים עליהם גדלנו  וגידלנו את ילדינו, להאמין ולקוות שהאהבה, הסובלנות והכבוד לזולת באשר הוא ישובו לחיינו, היום ערפל כבד של ספקות אופף אותי מכל עבר. 

עברו 26 שנים ואני מרכין את ראשי באהבה גדולה, בגעגוע אין-סופי ובהשלמה כואבת שאינך.      

מי שהתמודד עם שכול, מכיר את המסלול הצורב של הזיכרון והשכחה. הוא לומד לנוע בין מישברי הכאב וההחמצות הגדולות, ולהמשיך ולמצות מן הקיים את הדלק להמשך חייו. 

ערן כהן, וערן בני גדלו על האדמה הזאת, העמיקו בה שורשים, ממנה ינקו את ילדותם, בגרותם ובחרותם, ובין רגביה מצאו מנוחת עולם. 

את האדמה הזאת אי אפשר לנצח!!! 

ובמקודם או במאוחר גם אותו קומץ  שכורי הכוח שהשתלט על חיינו ילמד זאת מכל פינה או מקום שאליו יפנה פניו במדינה הזאת. 

יישר כוח לכולנו עד להצלחה שבוא תבוא.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מרב ביין הגיעה לחולית בתחילת שנות ה-80 לשנת שירות ועבדה בשלחין, אחרי השבעה באוקטובר הגיעה להתנדב בקיבוץ שזכרה לטובה וגילתה מקום עם אנרגיות מיוחדות שהרגיש לה כמו בית, מאז היא לא עזבה אחרי השבעה
5 דק' קריאה
בדרום הארץ, בתוך קיבוץ קטן בשם אורים, פועלת אחת הרפתות הייחודיות בארץ – לא רק בזכות ההישגים המקצועיים המרשימים שלה, אלא בעיקר בזכות האנשים שמרכיבים אותה. כאן, בין הרפתות, השדות והמרחבים, נרקמה קהילה של
התחרות המסורתית של קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, עמדה השנה  בסימן הצדעה לחקלאיות הישראליות, כחלק משנת החקלאיות הבינלאומית עליה הכריז האו"ם *תמונה ראשית: מפרי כפיה נטעה כרם. צילום: נילי ענברי קאופמן התמונה "מפרי
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן