יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 05 29 122212

שותפות גורל

2 דק' קריאה

שיתוף:

יהודה בשן מגן נר וגיורא עוז מבארי – שניהם שהו בשבי המצרי ולאחר מכן הפכו לחברים * לאחרונה נפגשו שוב, הפעם כמתדבים בקטיף המנדרינות בבארי

*תמונה ראשית: גיורא עוז מימין ויהודה בשן משמאל בעת הקטיף בבארי

איך תהפוכות החיים מפגישים שני חברים ותיקים, והפעם כששניהם מתנדבים לסייע בקטיף המנדרינות של קיבוץ בארי שבעוטף עזה. יהודה בשן, יוצא קיבוץ אלפא וכיום תושב גן נר שבגלבוע, שבמלחמת יום כיפור לחם בחטיבה 217 וגיורא עוז איש בארי, גיבור ישראל שלחם בחטיבה 600, נפגשו בקטיף. שניהם היו שבויים ישראליים בשבי המצרי, במלחמת יום הכיפורים.

בשן הוא בן 81, אבל זה לא מפריע לו להתנדב ולסייע לחקלאים בעוטף עזה. "כבר הספקתי להתנדב בקטיף בקיבוץ בארי, שבוע ימים בכפר עזה, במרגליות, עכשיו אנחנו הולכים למלכיה לקטיף דובדבנים – אני כל פעם מתנדב במקום אחר, כשראיתי שצריך עזרה התנדבתי," הוא מספר.

במלחמת יום הכיפורים שירת יהודה בשן כטנקיסט בגדול 113 של חטיבה 217. המג"ד שלו היה אסף יגורי, הקצין הבכיר ביותר שנשבה בשבי המצרי. "יגורי לקח את הטנק שלי כמפקד ואני שימשתי כנהג," משחזר בשן. "כשהטנק נפגע נלקחנו לשבי. הייתי בשבי 46 יום ואף אחד לא ידע ממני שום דבר כי הגעתי לגדוד שלא שייך אליי בכלל, גדוד שלא הכרתי ושחייליו לא הכירו אותי. ישבו עלי כבר שבעה ורק ארבעה ימים לפני שחזרנו בישרו שאני בשבי."

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה גיורא עוז בניו–יורק. ביום ראשון בלילה הגיע במטוס הראשון ללוד, דרך פריס ומשם בטיסה ישירה לרפידים בסיני. ביום שני הצטרף כמ"פ בגדוד 409 לפלוגתו שלחמה בגזרה המרכזית ובבוקר יום שלישי, הדפו כוחות צה"ל בגיזרה זו, התקפת שריון, תוך השמדת 60 טנקים מצריים.

לקראת הצהריים יצאה פלוגתו של גיורא, במסגרת חטיבתית, בהסתערות לעבר התעלה, מדרום לחווה הסינית. טנקים רבים נפגעו, בעיקר מטילי "סאגר" והיו הרוגים ופצועים רבים. בין אלה שנותרו בחיים ונפלו בשבי, היה גם גיורא שהובל לקהיר. גיורא שב מן הכלא המצרי ב–22 בנובמבר.

"גיורא עוז הוא בן בארי," מספר בשן, "הוא ואשתו אורה חזרו לבארי מהר מאוד, לפני חודשיים-שלושה. אז ישנתי אצלו בזמן ההתנדבות. הבית שלהם נשאר שלם, במיקרה לא נכנסו אליו. נכון שאת גיורא ראיתי כשהיינו בשבי אבל לא הכרנו. צריך להבין, כשאומרים ביחד בשבי, זה לא שישבנו אחד ליד השני ופטפטנו. כל אחד נכלא בצינוק נפרד והתברר לי שהוא היה צינוק לידי, אבל נאסר עלינו לשוחח אחד עם השני, כך שלא הכרנו. את פניו ראיתי בטיול בחצר אבל לא יותר מזה. הכרתי אותו אחרי זה, כשחזרנו מהשבי וישבנו במתקן בזכרון שלושה שבועות, יצא לנו לשוחח ומאז נשארנו חברים."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

העלייה המואצת בתוחלת החיים היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות אך בו בזמן מהווה את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפניה. אין מנוס משינוי תפיסת היסוד המקובלת סביב אופן ההתמודדות של היחיד, המשפחה והחברה עם
3 דק' קריאה
בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה – האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק
8 דק' קריאה
מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת
5 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן