בהקמת הרפת והמחלבה ביטבתה
הסיפור של הקמת הרפת הראשונה בערבה, בקיבוץ יטבתה, שהבאתי לאחרונה, בריאיון עם זיוה צומברג, עורר זיכרונות יפים של התקופה. חברים שהיו שותפים, ביקשו להביא גם את מקומם ומקום אחרים, בעשייה המפוארת הזו, בהקמת יישוב, רפת ומחלבה בדרום הערבה, שמביאים הישגים והצלחות עד היום
דן ידין – דנדי מקיבוץ גבע כתב לי:
"שמי הוזכר בסיפור הרפת של יטבתה – סיפור ענק ששווה להיזכר בתולדותיו. כמוכן, נראה לי שחשוב להזכיר את האנשים, שבזכותם קמה הרפת ולא הופיעו בכתבה.
אני ומשפחתי הגענו ליטבתה ב-1961. באותו זמן היו ברפת 5 פרות שנחלבו ביד, "שיהיה קצת חלב." ביטבתה פגשתי את ישראל אבני, שהיה נציג גבע, שאימצה את יטבתה, ומרכז המשק אבינועם פינקי.
פינקי רק גמר קורס מרכזי משק, אבל נראה בעל יכולת רבה, השיתוף עם ישראל אבני היה מצוין.
מכתבו של פינקי – "הרעיון המשוגע של הקמת מכון פיסטור מודרני בהיקף של 300,000 אלף ליטר חלב בשנה (אגב, המחלבה השנה תגיע להיקף של 100 מיליון ליטר ונערכת להכפלת ההיקף, גידול עד היום של פי 300 מהתכנון), היה של משה הס מחולדה שהדביק ברעיון את אורי חורזו. אני לא הייתי בסוד העניין, כי הייתי אז בקורס מרכזי משק. אורי ז"ל ואיציק לבנה ז"ל, נפגשו עם השר פנחס ספיר ושכנעו אותו להעביר את סובסידיית ההובלה לאילת, לטובת ייצור חלב בערבה. המחלבה יצאה להקמה, כולל ההחלטה להקים את הרפת ביטבתה, אבני טרם הגיע ליטבתה.
בפועל, הייתה לאבני תרומה אדירה להקמת רפת החלב ולחיזוק הרמה המקצועית של צוות הרפת. דומני, שהוא יזם את הקמת סככות הרפת ומכון החליבה, שבוצעו עלי ידי דנדי".
בינתיים, ישראל אבני התחיל בקניית מבכירות בהיריון, מיפעת קנו מבכירות שתוך זמן קצר המליטו והיה צורך להמשיך בחליבה ביד, ע"י זיוה וצוות הרפת.
אני בניתי את סככת הפרות בניצוחו של שרפיק ז"ל (לא נשכח אותו). את המכון בנה צוות סולל בונה מאילת.
לסיום.. אני, זיוה אשתי ויורם בן השנה, עברנו שם חוויה מתקנת, שאנחנו לוקחים אותה איתנו עד היום."
רציתי לשמוע עוד…
המכתב של דנדי גרה את סקרנותי ויצאתי לגבע, לפגוש את האיש ולשמוע מקרוב על החיבור והתרומה של קבוצת גבע וחבריה, לביסוס של ההתיישבות הצעירה ביטבתה ובמיוחד, את תרומתם להקמה של רפת חדשה בערבה הדרומית.
דנדי, בן 89, נראה ונשמע נהדר וכיפי, בילינו שעות רבות מאוד בקיבוצו, לרבות ביקור במוזיאון המפואר לשימור מורשת ראשונים ולהקת ותיקי הגבעטרון..
למה דווקא קבוצת גבע, החליטה בתחילת שנות ה-60, לרדת ולאמץ קיבוץ צעיר, כל כך רחוק ובתנאים ממש קשים?
ביטבתה נולד ילד ראשון ב-60, שהיה בגיל של הבן הבכור שלי. כשהיה בן שנה הודיעו ההורים, שילד לא יכול להיות לבד ואם זה יימשך, הם יעזבו את הקיבוץ.
באיחוד (בתק"ם של התנועה הקיבוצית של אז) נבהלו והוציאו קול קורא לקיבוצים. גבע החליטו לאמץ את הרעיון והציעו לי לרדת ליטבתה. קפצו על המציאה שלוש משפחות – רפי שושני מיפעת, בוגה יוגב יפעת, אשתי זיוה ואני, הגענו ליטבתה ומספר הילדים גדל לארבעה.
אני נכנסתי לעבוד במסגרייה, רפי במוסך ובוגה בגידולי שדה.
הלכנו לרפת וראינו את טוביה נאור חולב ביד 4 פרות, "כדי שיהיה חלב לילדים לשתות". ישראל אבני כבר היה, והתרשמתי מהיותו מדריך, בלי כל התנשאות של מבוגר.
ישראל היה חבר גבע ותיק וניהל את הרפת שנים רבות. היו לנו יחסים טובים והתיידדנו מאוד, על אף שהיה מבוגר ממני.
מרכז המשק היה פינקי מיטבתה וישראל ליווה אותו להחלטות בנושא הרפת – ההחלטה להקים את המחלבה כבר הייתה.
באנו לשם ומרכז הבניין ביטבתה, שרפיק ז"ל, אמר לי – בוא נבנה רפת… הוא בנה את היסודות ואני את המסגרות, בעזרת עוד חבר מהגרעין.
היה חבר צעיר ביטבתה, אורי חורזו ז"ל, שהיה גאון, בכל קנה מידה, ויזם את ההקמה והביצוע של המחלבה. באותו זמן החלב של תנובה לא היה הומוגני והוא הזמין מתקן שעשה את החלב הומוגני, צעד שהקדים את תנובה.
הרעיון למוצרים נוספים על החלב היה של חורזו, שנהרג יותר מאוחר בתאונת דרכים.
היינו שנה והספקתי לבנות את הסככה הראשונה של הרפת. התחילו להגיע מבכירות ואני זוכר 4 ראשונות שהיו בהיריון ואחרי ההמלטה חלבו אותן ביד.
במחלבה בנו את מכון הפיסטור – חלב מפוסטר בבקבוקים. המכונה לשטיפת הבקבוקים הגיעה והייתה במשקל של 3 טון. הורדתי אותה מהמשאית והכנסנו אותה לשלד הבטון שכבר היה בנוי.
שרפיק לא התרשם כל-כך מהעבודה, אלא בעיקר, מהצעצועים שבניתי לבתי הילדים…
כשיצאנו מיטבתה כבר היו 7-6 ילדים והאוכלוסייה גדלה.
היה לכם מעניין ומאתגר – וחזרתם לגבע אחרי כשנה…
אנחנו משפחה שורשית בגבע, אבא היה חולה מאוד ואימא טיפלה בו. בהמשך, יצאנו לשנתיים באפריקה – הייתה לי תעודה של מנהל מוסך והגענו לזמביה, יצאתי עם שני ילדים ב-1970.
נשאר לי קשר חם עם יטבתה, בעשור למחלבה הוזמנו והעלינו זיכרונות.
בגבע עבדתי כמרכז מוסך. לאחר מכן הייתי רכז בניין והצלחתי.
תכנית מרשל – הסיוע אמריקאי, שהיה בשנות ה-50. בין היתר הביאו לישראל מכון חליבה מושלם. האמריקאים, דרך משרד החקלאות, אמרו "רק אצל ישראל אבני" מגבע.
בגבע, לקחו חלק מרפת א ועשו מכון חליבה, העמידו מיכל קירור גדול מנירוסטה ובנו מכון שדרת דג 6X6, ואפילו מיכלית על שני גלגלים 2 מ"ק, להוביל לתנובה. לאחר מכן במוסך, הגדלתי את המיכל ל-3 מ"ק כדי לחסוך בנסיעות. עד אז חלבנו כמו כולם, במכונות ניידת.
חבר בגבעטרון – שנים רבות שרתי עם להקת הגבעטרון וכשהגיע הזמן, סגרתי את פרק הלהקה ובהמשך, הקמתי להקת ותיקים – ותיקי הגבעטרון. הופענו במקומות רבים ונהנינו מאוד. מישהו אמר לי – זה היה מפעל חיים.
ישראל אבני ושליחותו ב"יטבתה"
קטעים קצרים מהחוברת לזכרו של אבני..
נידונה הצעת ה"איחוד" שגבע תאמץ את משק יטבתה. ישראל אבני מוכן לצאת ולשם כך יש להחליפו.
מתוך "בגבע" 1960
לכ' קב' גבע
בשמחה רבה וברגשי תודה עמוקים, קיבלנו את החלטתכם על דבר אימוץ קבוצתנו. יודעים אנו את הבעיות שעמדו בפני קבוצות אחרות, שלפניהן הועלתה ההצעה ולפיכך, מעריכים אנו שבעתיים את מאמציכם ונכונותכם הכנה לבוא לעזרנו.
אנו מלאי תקווה כי כולנו יחד: בית גבע ובית השיטה כאחד, נרווה נחת ונהנה מהמבצע הזה.
מסרו לחבריכם ישראל אבני את תודתנו על התנדבותו לתפקיד. אני מצידנו, נשתדל כי בזמן שהותו במחיצתנו, נמצא את שיש בו, מחד ומאידך, נעשה הכול על מנת להנעימה.
בב"ח בית יטבתה
אליהו נחשון – עלון "בגבע" 9.12.1960 – גבע בת ל"ט
…ולבסוף נציין עוד דבר המייחד שנה זו – אימוץ קב' יטבתה על ידי קבוצתנו.
צורה כזו של טיפול בקבוצה צעירה, כפי שהיא מבוצעת כלפי "יטבתה", זה דומני מקרה ראשון בתולדותיה של קבוצתנו ואולי גם של קבוצות אחרות.
יש הרבה להודות לכך ליזמותו ולמרצו של ישראל אבני, שהעמיס על עצמו תפקיד זה בכל הלהט והרצינות והפך אותה לא רק למשימה פרטית שלו, אלא הצליח להחדיר בקרב כל חברי הקבוצה, את תודעת השליחות הקבוצתית באימוץ זה. וכך אנו עדים לשיתוף מרצון ומהבנה של חברים רבים בפעולות שונות במשק הצעיר, וכן להירתמות מוסדות קבוצתנו בעזרה, בעצה, בהדרכה ובנטילת אחריות ממשית, במשימותיה ובפעולותיה השונות של יטבתה…
ישראל אבני – עלון "בגבע" תשכ"ב
"יטבתה" המאומצת שלנו, נטועה בודדת במרחבי הערבה, עומדת בנוף, אקלים ואדמה שונים מאלה המוכרים לנו מיתר חלקי הארץ. הנוף הכללי בסביבה מעיד שהאדם לא הצליח, עד עתה, להכות שורש ולהתקיים זמן ממושך בסביבה זו. החום, היובש והרוחות, הפכו חבל ארץ זה למדבר ולכן, יש ליישוב חלוצי ל"יטבתה, הרבה מהמיוחד ומהמושך.
אנשיו החליטו להיאחז, ליצור ולפתח תרבות אנוש בסביבה שוממה זו ולשנות פני סביבה זו ביצירה מבראשית. היסודות הוקמו כבר ועתה מתפתחים חקלאות אינטנסיבית ומודרנית, שמותאמת לתנאי המקום.
כל צמח, שיח ועץ, כל בעל חי שהתאקלמו במקום ומשגשגים – יש בהם להורות על עמל, ידע, תבונה וניסיון שנרכשו. האדמה המכוסה דיונות, דורשת הכשרה מיוחדת לפני זריעה או שתילה והמים השאובים מכילים 650 מ"ג כלור בליטר.
לאנשי המקום ידוע היטב שרק בגידולם המהיר והמזורז, יוכלו להתגבר על המשימה ולהורות דרך גם ליישוב הערבה.
מעשיהם ויצירתם מגבירים ערכים ומחדשים בהתמדה את רוח היצירה החלוצית לבניין עם וארץ.
