בקרוב תקום פנימייה של "אדם ואדמה" של ארגון "השומר החדש" ביראון, לאחר שלפני שש שנים קמה כזו באורטל. אני מקווה שעוד ועוד קיבוצים יזכו באירוח "אדם ואדמה" ואני מצפה מהתנועה הקיבוצית להוביל מהלך גדול כזה למרות ההסתייגות של התנועה מ"השומר החדש"
*תמונה ראשית: חניכי "אדמה ואדם". חריצות ומוסר עבודה. צילום: רן קמינסקי
7 באוקטובר העמיד בראש המשימות הלאומיות האזרחיות (כלומר אחרי המשימה הצבאית של מיגור חמאס) את תקומת הנגב המערבי. רשת הפנימיות החקלאיות "אדם ואדמה", של ארגון השומר החדש, החליטה שבשעה זו צו השעה הוא להקים פנימייה בנגב המערבי. החליטה – וב-1 בספטמבר 2024 קמה הפנימייה במושב שדה ניצן. ומה המשימה הלאומית הבאה? תקומת קו העימות בגליל, עם שוב היישובים העקורים לאדמתם ולבתיהם. רשת "אדם ואדמה" החליטה להקים פנימייה ביישוב מפונה בגליל. ב-1 בספטמבר 2025 תפתח פנימייה ביראון.
משימה ציונית חדשה
יראון הוא הקיבוץ השני שתקום בו פנימייה. הראשון היה אורטל. במקרה של אורטל, המהלך נולד מיוזמה שלנו. רן קמינסקי, מי שהיה מזכיר הקיבוץ, הוביל מהלך למימוש בפועל של הגדרתנו בחזון אורטל כקיבוץ משימתי. בעבר הדרכנו ארבעה גרעיני עולים, גרעין "צבר", אירחנו חיילים בודדים, אירחנו "בית ראשון במולדת". החלטנו שעלינו לקחת על עצמנו משימה ציונית חדשה. המהלך הזה הוליד בחינת רעיונות שונים ומהם בחרנו ב"אדם ואדמה". רן קמינסקי מנהל את בית הספר מיום הקמתו לפני שש שנים.
לפני קבלת ההחלטה, ביקרה הנהגת יראון באורטל. התבקשתי, כמי שעובד עם חניכי "אדם ואדמה", להשתתף בפגישה. זכרתי היטב את הביקור שלנו ב"אדם ואדמה" בחצבה. איך התלהבנו ואיך הביקור הוליד את הבחירה שלנו במיזם הזה. כך היה גם בביקור של יראון אצלנו. בהצבעה בקלפי, בהשתתפות עצומה של חברי הקיבוץ, התקבלה ההחלטה ברוב עצום.
הקשר שלי עם "אדם ואדמה" הוא קודם כל כיוון שהם עובדים אתי במטע ובכרם. אך במשך שנה וחצי לימדתי שם פרשת השבוע – בקורס מחוץ לתוכנית הלימודים, בלי בחינות וציונים, כקורס בחירה, כפי שאני אוהב. ואני מכין איתם אירועי תרבות שהם עושים עם הקיבוץ – קבלות שבת בפעמיים בשנה שהם נשארים בקיבוץ בשבת, סדר ט"ו בשבט וכד'. ומפעם בפעם אני מוזמן להרצות בפניהם. בפגישה עם יראון אמרתי, שאומנם המטרה שלנו בקבלת האתגר הייתה הנתינה שלנו, אבל מה שאנו מקבלים מהם לא יסולא בפז.
שום דבר לא מרתיע אותם
חניכי "אדם ואדמה" עובדים בחקלאות מצאת החמה, למשך 5.5 שעות. לאחר מכן הם לומדים על פי תוכנית הלימודים של משרד החינוך. בערב הם עוסקים בפעילות חברתית ורעיונית.
הם עובדים בחקלאות בכל האזור, וכל חקלאי האזור מתחרים עליהם. כי באמת, אין כמוהם. כזו מחויבות, כזו חריצות, כזה מוסר עבודה, אין בנמצא. אם הם אמורים לסיים את העובדה בשעה 11:30, אין מצב שב-11:29 מישהו יהיה מחוץ לשורה. אם צריך, הם נשארים עד שישלימו שורות. העבודה קשה, בתנאי מזג אוויר קשים – קור עז בחורף, לעיתים מתחת לאפס, לעיתים בגשם או בשלג, חום מתיש בקיץ, שרקיות נוראיות, לעיתים ענני ברחשים שנכנסים לפה, לנחיריים, לעיניים ולאוזניים. שום דבר לא מרתיע אותם. הם עובדים במסירות ורואים בקשיים אתגר שמחשל אותם ומדרבן אותם. אם אנו מקפלים אותם מן העבודה בגלל גשם, הם מוחים ומתמרמרים. בסדר ט"ו בשבט סיפרה נֹגה, חניכת י"ב, שזו שנתה הרביעית ב"אדם ואדמה", על החוויה הטובה ביותר שהייתה לה בארבע השנים הללו. היא סיפרה על יום קטיף קיווי במטע של קשת, בגשם שוטף. הם היו רטובים עד לשד עצמותיהם, והיא חשה סיפוק עצום, כמה אנחנו חשובים ותורמים, כאשר אנו ממשיכים את הקטיף בגשם הזה.
בכל עבודתי אתם לא נתקלתי ולו פעם אחת בבעיית משמעת כלשהי. יש להם מונח, שהוא קודש הקודשים שלהם – "סטנדרט אדם ואדמה". אם מישהו נראה להם קצת מתנזל, יעירו לו שהוא לא פועל על פי סטנדרט אדם ואדמה.
יש להם הפסקה של חצי שעה לארוחת בוקר. מישהו מהם לוקח זמן. אחרי 28 דקות הוא מכריז "עוד שתי דקות". אין מצב שבחלוף 31 דקות הם לא יסיימו את הארוחה. ההפסקה כוללת כחמש דקות "לימוד" (במלעיל). שיעור קצר, ברוח תנועת הנוער, כמובן ללא ציון או בחינה. זה יכול להיות טקסט של הוגה, כשהפופולריים ביותר הם גורדון, ברל, בן גוריון ויגאל אלון, או משהו על פרשת השבוע או חג קרוב, או אם אותו יום הוא יום השנה לאירוע מסוים. בכלל, אבות תנועת העבודה הם גיבורי התרבות שלהם. עם כל קבוצה עובד איש צוות. לרוב הוא מנחה את הלימוד. לעיתים אין איש צוות, ואחד החניכים מנחה את הלימוד. לפעמים הם מבקשים ממני.
חינוך קיבוצי
הזכרתי את העובדה שיש עימם איש צוות. זה יכול להיות מדריך (לרוב בת שירות, ש"ש או מישהו מיד אחרי צבא), מחנך כיתה או המנהלים (יש מנהלת ומנהל בפנימייה). המנהל עובד איתם כאחד משלהם ביום העבודה. יש בכך מסר של שוויון יחסי בין מורה וחניך, ברוח החינוך הקיבוצי. וראה זה פלא – אנו שומעים רבות על אובדן הסמכות המורית, עם המלצות להגברת המשמעת והגדלת הדיסטנס. ב"אדם ואדמה" אין שום כרסום בסמכות, כי כשיש דוגמה אישית, אין צורך בדיסטנס. הדוגמה האישית היא ליבת המנהיגות ובוודאי המנהיגות החינוכית.
עוד מאפיין של החינוך הקיבוצי שקיים ב"אדם ואדמה" הוא הקבוצה הרב גילאית. לא בלימודים, אך בעבודה הם עובדים יחד, תלמידי ט' עם תלמידי י"ב, וממש מעורר השראה לראות אותם יחד, וגם, במחילה, לצותת לשיחותיהם…
האם מי שעובדים משעה מוקדמת כל כך עבודה פיזית קשה מסוגלים ללמוד אח"כ? התוצאות מדברות בעד עצמן – 100 אחוז זכאות לבגרות, כולל 5 יח' בחקלאות, וחלק מן החניכים – 10 יח', הכוללות 5 יח' עבודת חקר.
אני רואה את המשמעת העצמית שלהם, את האחריות, את הניהול העצמי. הכנתי אתם סדר ט"ו בשבט – היה להם צוות ט"ו בשבט, צוות לוגיסטיקה, צוות תוכן והם התייחסו למשימה באותה רצינות ואותה חרדת קודש שבה הם מתייחסים לעבודה.
חיים יחד, חילונים ודתיים
ב"אדם ואדמה", כמו בכל מפעלי השומר החדש, עובדים ולומדים יחד דתיים, מסורתיים וחילונים, בנות ובנים. החינוך המשלב הוא בעיניי הבשורה הגדולה של החינוך בימינו, כי הוא נותן מענה לבעיה הגדולה ביותר של החברה הישראלית – הקרע בין חלקי העם. מי שחיים יחד, חילונים ודתיים, 24 שעות ביממה, בעבודה, בלימודים ובחיי חברה, בהכרח חפים מהסטיגמות והשנאה ההדדית, הנובעת בעיקר מבורות הדדית.
אני יודע שזה נשמע טוב מכדי שזה יהיה אמיתי. אבל כשחזרתי מהביקור הראשון בחצבה כתבתי בעלון הקיבוץ, במילותיה של נעמי שמר "אני ממש שפשפתי את עיניי… רציתי לחבק שם את כולם". ואחרי השנים שלהם באורטל, אהבתי אליהם רק הולכת ומתחזקת, כיוון שדברים יפים רואות עיניי. הרי רק לחשוב על בני נוער שנפרדים מהמכשירים הניידים שלהם לחצי יום, אין זה רק חזון בלתי נפרץ, אלא תופעת טבע כמעט בלתי נתפסת.
וכמו לפני שנות אלף בקיבוץ, ההמנון שלהם הוא "שורו הביטו וראו" – מי שלא ראה אותם שרים ורוקדים את השיר בהתלהבות, לא ראה דבקות חסידית מימיו.
תרומתם לקיבוץ גדולה, ותרומתם לנוער בקיבוץ גדולה. השנה, נער ונערה מאורטל הצטרפו ל"אדם ואדמה". אני מאמין שהם רק הסנוניות הראשונות.
איזהו גיבור? שהופך מתחרהו לשותפו
קיבוץ יראון – זכיתם! אני מקווה שעוד ועוד קיבוצים יזכו באירוח "אדם ואדמה". ואני מצפה מהתנועה להוביל מהלך גדול כזה.
אבל קשה להאמין שזה יקרה, כי יש בתנועה הסתייגות בלתי מובנת מהשומר החדש. היא נובעת מסטיגמות פוליטיות, שגם אינן נכונות וגם אם היו נכונות הן אינן רלוונטיות. ולאחרונה שמעתי טיעון שהם "מתחרים שלנו", כי הם מקימים גרעיני נח"ל וגרעיני התיישבות ואולי רוצים להקים קיבוצים.
מתחרים?! איזהו גיבור? שהופך מתחרהו לשותפו. אין בחברה הישראלית מי שנושא את ערכי ההתיישבות העובדת כמו השומר החדש, ולכן עלינו לראות בהם את בעלי בריתנו הטבעיים.
