המספרים מתנהגים אחרת בקונוטציה המשפחתית * לעתים, שני אחים מול אח אחד יוצרים ערך גדול בהרבה משניים * בעוד שהאח שנשאר מחוץ לאותה קואליציה כמעט נמוג בצילם
*תמונה ראשית: "הדבר החשוב בעיניי הוא להיות מודעים להשלכות". לבתים בצילום אין כל קשר לנכתב במאמר
כשהיינו ילדים עמדנו שלושה במעגל והנפנו ידיים מצד לצד, תוך חזרה מתנגנת על השיר: "משלוש יוצא אחד"; והאחד שבחר להושיט אחרת את כף ידו, הוא זה שיצא מהמשחק. כמה טבעי היה לנו אז המשחק בהקשר החברתי. משחק שנועד להכתיב – מי נשאר בפנים ומי יוצא החוצה.
הילדים הפכו למבוגרים, ואת הנפות הידיים לצד צלילי השיר, מחליפה לעיתים דעה שנאמרת בקול רם מפיו של אחד האחים. אין כל ויכוח לגבי חופש הדעה והמחשבה, ובכל זאת כשלדעתו של אח אחד מצטרף אח נוסף, נוצרת קואליציה משפחתית עם משמעויות שעשויות להכביד עוד את שק המטענים הרגשי של האח השלישי, שמוצא את עצמו לבד במערכה.
הקולות שנשמעים והקול הנאלם
למיכה יש האמצעים הכספיים הנדרשים לקנות את המשק המשפחתי, ויותר חשוב מכך יש לו את הרצון להתניע את ההליך. שלושת האחים הגיעו אליי לגישור בעניין ההעברה בין־דורית. מיכה נכנס ראשון למשרדי ושידר ביטחון רב. יחד אתו נכנסה לאה אחותו והתיישבה מיד לצידו. רונן הצעיר התעכב בשביל הכניסה, וכשנכנס בחר להתיישב מרוחק במקצת על הספה.
"באנו לעשות סדר עם המספרים," פתח מיכה בטון נחרץ; "במקרה שלנו, אני היחיד שיכול להוציא את המשק מהחובות. יש לי תוכנית שעברה הרבה מאוד חשיבה, וכמובן יש לי את הכסף לשלם לשניהם." לאה הנהנה כל זמן שמיכה דיבר ורונן הלך והתכווץ בפינה. הבטתי לעבר היושב על הספה ומיכה הבחין בכך, ומיהר לבטל את האפשרות להרחיב את השיחה: "רונן לא מבין עכשיו, אבל כשהוא יקבל את הסכום המכובד ממני, הוא ישכח מכל הסיפור."
הם הלכו ורונן שוב התעכב: "אני לא מאמין שהם שקועים רק בעניינים הטכניים, בזמן שאני לא מסוגל לחשוב על זה שלא יישאר לי חתיכה קטנה מהאדמה ומהבית בו גדלתי." כששאלתי מדוע הוא לא מציף את הנושא, הוא השיב: "האחים שלי עשו קואליציה חזקה מולי ואל תשכחי אני הקטן. הקול שלי תמיד היה חלש יותר ועכשיו הוא ממש נאלם."
אותה גברת בשינוי אדרת
המספרים מתנהגים אחרת בקונוטציה המשפחתית. שני אחים מול אח אחד, יוצרים ערך גדול בהרבה משניים; בעוד שהאח שנשאר מחוץ לאותה קואליציה כמעט נמוג בצילם.
הדבר דומה לזירה משפחתית אחרת. כשזוג הורים מקבל כוח רב בהרבה מהערך שניים, כל עוד שניהם חיים ופעילים. אבל! כשאחד מבני הזוג הולך לעולמו, הנותר מאבד מכוחו. קראתי לזה מתמטיקה של אלמנות. בזוג ההורים הם בסינרגיה – אחד ועוד אחד חזקים יותר משניים, אבל אחרי שאחד מההורים נפטר, כוחו של האלמן/ה היחיד/ה נחלש אפילו פחות מאחד. אני רואה את כוחם הפוחת בחדר הגישור כשהם יושבים עם ילדיהם. אני פוגשת אותם בשבעה כשהם מוקפים באהבת ילדיהם, ובכל זאת האחד שנותר כוחו המנטלי לא פעם הולך ונחלש.
אותה השפעה יש לקואליציה שנרקמת בין שני אחים, כשהם מותירים אח אחד בדעה שונה. יש משהו שהוא הרבה יותר רחב ממשמעות ההחלטה, כיוון שהיא מתפשטת לרוב להשפעה של עלבון כבד. אנחנו שונים, אין ספק בכך. נדיר לפגוש במשפחה שתמימות הדעים מלווה אותה לאורך כל השנים. בני משפחה חלוקים לגבי החלטות רפואיות הנוגעות להוריהם, נושאים שונים הקשורים למגוריהם, והמחלוקת נמשכת לענייני המשק המשפחתי, העסק המשפחתי ועד לאירועים המשפחתיים.
זה טבעי שנחשוב שונה. אין על כך ויכוח. הדבר החשוב בעיניי הוא להיות מודעים להשלכות הקואליציה על בן המשפחה שחושב אחרת. זה אף פעם לא נעים להיות בדעת מיעוט בשלבי קבלת החלטות, אבל מול קואליציה מגובשת של אחים זה קשה שבעתיים.
לשמור על החיבור כערך
האפוטרופסות של שלושה אחים בענייני אביהם, הציבה בפניהם דילמה כבדה בעניין המשך הטיפול באביהם הסיעודי. הרופאים הציבו שתי אלטרנטיבות אפשריות – ניתוח או טיפול משמר, כשהתוצאה מכך או מכך אינה ברורה וחותכת. אֶליה הבכורה ואחותה תמר חשבו שאין סיבה להכביד על האב עם ניתוח מסובך, והסבירו זאת בכך שימיו ספורים, ואילו דודו חשב, ואף אמר נחרצות שניתוח יציל את חייו של האב.
הם עמדו ברגעים מכריעים. מנתח בכיר ורופא מסייע ניצבו מולם וחיכו להחלטתם. תמר ביקשה מספר דקות להיוועצות משפחתית, והרופאים יצאו מהחדר. "אני יודעת שאתה רוצה הכי טוב בשביל אבא. אני שומעת אותך לא רק מהיום, כולנו רוצים את אותו הדבר. הדעות שלנו שונות, אבל אנחנו אחים. אם תתעקש נתמוך בדעה שלך. זה שאתה אומר בקול אחד את דעתך, לא אומר שהדעה שלך פחות חשובה. אני לא רוצה שבזמן הדוחק הזה נקבל החלטה, שתגרום לנו מאוחר יותר לאבד אחד את השנייה. אבא יחיה את הזמן שנותר לו, ואנחנו נישאר הרבה אחרי שקיבלנו את ההחלטה. אני לא מתכוונת לאבד אותך."
הקואליציה בין שני אחים מותירה כמעט תמיד אח שלישי עם דעה שונה בתחושה כבדה. אני רואה את ההשלכות של הקואליציה הזו על פניהם של הסינגלים, אני שומעת אותה בטון שבו הם מדברים, אני צופה בתנועות גופם ואפילו בבחירות שלהם להגיע יחד או לבד לפגישות במשרדי. הדהודי הפגיעה נמצאים כמו שלט ענק בצד הדרך. צריך רק להרחיב את המבט ולהבחין בה. להכיר בכך שיש אח שמרגיש בחוץ, וזה כואב להיות אחד מול שניים, שמאוגדים לדעה אחת.
להכיר ולכבד, לחבק ולהבין, לתקשר את העובדה שהם שונים בדעות, ולזכור שמעל שכבת המחלוקת נמצא ערך עליון בהרבה – משפחתיות; ומשלושה לא חייב לצאת אחד. פשוט תנהגו ברגישות יתר, ובמאמץ קטן התחושה של קואליציה מאוחדת מולו תתעמעם, ואולי אף תצליחו להשאיר אותו במעגל תחושת הקשר.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
