שלוש נשים שונות, מרקעים שונים, עם גישות שונות לדברים מסוימים, נפגשו. מה יצא? מופע תיאטרון משעשע שכל אחת ואחד יכולים להתחבר אליו
"שלוש כי טוב" – הוא מופע של שלוש אומניות מלאות הומור וכישרון. את המופע יצרו רונית שפי – מוזיקאית וזמרת, לילך צור – שחקנית קומיקאית ומספרת סיפורים ובתיה גרינר – מתופפת, אשת מילה, סיפור וקצב. שלושתן מככבות במופע עסיסי מוזיקלי ומצחיק. "שלוש כי טוב" הוא מופע סיפורים תיאטרלי מוזיקלי, שהתקבל לתיאטרון הסימטה ויחל את מסעו, החל מינואר הקרוב.
הכול התחיל במושב…
רונית שפי ממושב גבעת ישעיהו, בתיה גרינר ממושב צפרירים, ולילך צור מקיבוץ בית ניר, מעלות מופע שנון וכנה, המציע קולאז' של חווית נשים בגילים שונים. על הבמה הן מדברות על פרידות, שרות על חלומות, ומציגות באופן אקלקטי אך מדויק סיטואציות מהחיים על פי זיכרונות וניסיונן האישי. לאחר סדרות הופעות בהיכל התרבות פתח תקווה ובשאר תיאטראות בעיר ובכפר – הן מגיעות לתיאטרון הסמטה היוקרתי ביפו.
בשיחה עם שלוש נשות במה, אנחנו מתחילות מהתחלה: מהחיבור הראשוני שהחל בתקופת הקורונה (וקצת מוקדם יותר), עד גיבוש מופע חי ומלא הומור.
לילך צור – שחקנית ומספרת סיפורים, מנהלת אומנותית בעמותת מספרי הסיפורים עד 2021, מעבירה סדנאות באומנות הסיפור, משחקת בתיאטרון הסמטה וצוותא, מסבירה לי על מפגשים ספונטניים וערבים חברתיים, שם הכול החל: "בזמן הקורונה, כשכל אחד היה ספון בביתו, התקבצה קבוצה 'מחתרתית' באזור שלנו: זמרים, מספרי סיפורים, שחקנים וכל מיני אנשים שחיפשו קירבה אנושית – נפגשו. המפגשים הראשונים התקיימו אצל רונית בביתה הנעים והקסום. הייתה שם פתיחת לב יוצאת דופן! אנשים רצו לצאת, להרגיש אהובים, רצו את ה'ביחד' הזה שהיה כל כך חסר בתקופת הקורונה. במפגשים היינו אוכלים משהו קטן ומתחילים לשיר ולאלתר, כשאנו לא ממש ידענו איך הערב יתפתח.
"מכיוון שכולם היו פנויים ולא היה שום דבר טוב יותר לעשות, העולם נפתח… נוצרה קבוצה מקסימה ויצירתית, כשכל ערב היה אחר. מהמפגשים האלה יצאתי בתחושה כיפית. היה כל כך נעים להתנתק מהשגרה, להיות ביחד, לשיר, לספר סיפורים, לשוחח.
"את בתיה גרינר אני מכירה שנים ממעגל מספרי הסיפורים. ההכרות הייתה בעיקר בזכות עומר ראובני: מספר סיפורים במקצועו וחבר משותף שלנו. הוא בעצם הדבק בין שלושתנו שגרם לנו לחוש חיבור מיידי."
"המועדון"
בתיה גרינר, כותבת ומספרת סיפורים, מעבירה סדנאות קצב ותיפוף עם סיפורים מלווים בצלילים של כלי הקשה נדירים. מספרת על המפגש עם בתיה ורונית. מפגש שהתחיל בתקווה לחברות חדשה: "לילך ואני מכירות מ'מספרי הסיפורים' שנים רבות. נפגשנו לא מעט פעמים במפגשים כאלה במושבים והיה מאד חמוד. את רונית הכרתי בקבלת שבת אצל חברים. רונית הופיעה בערב הזה יחד עם איליה מגנס.
"התבוננתי בשיח שלהם ובאומנות שלהם, והשאלה הספונטנית שקפצה לי בראש: 'האם נוכל להיות חברות?'. השאלה הזאת עלתה בי כשאני צופה ברונית ואיליה מופיעים. לימים הבנתי שרונית מורה לפסנתר, אז יצרתי עמה קשר כדי ללמוד לנגן. תוך כדי המפגשים הפכנו לחברות כשהשיעורים היו בעצם תירוץ להיפגש. עם הזמן שיעורי הפסנתר הפכו קשים עבורי בשל בעיה בכף היד, אז ויתרנו על לימודי הפסנתר, אבל לא אחת על השנייה. אל ה'מועדון' שיצרנו הצטרפה לילך והשתלבה בו בטבעיות רבה."
לילך: "זה נכון, כל אחת מאיתנו מאד 'סוליסטית'. כולנו הופענו לבד בעבר ועדיין מופיעות לבד, אבל עם המגפה וכל הלבד הזה, תהינו: 'למה להיות לבד בנסיעות, למה להיות לבד בגביה, בשיווק והופעה עצמה? למה לבד, אם אפשר לעשות זאת עם חברה מדהימה ואומנית בחסד?'.
"ככה נוצרה יצירה משותפת. מכיוון שיש לי המון רעיונות בראש ובבטן פשוט הצעתי: בואו ניצור משהו ביחד!"
הקשר הקורוני
רונית שפי – פסנתרנית קלאסית, מלמדת סולפג', תיאוריה, הרמוניה ופיתוח קול בקונסרבטוריון גבעתיים, בארה"ב ועוד, נגנית בצוות הווי נח"ל, זמרת ופסנתרנית באופרה הישראלית, נגנית וזמרת בלהקת טיפקס, ניגנה עם אהוד בנאי, סשה ארגוב, ישראל גוריון, מאיר בנאי, אפרים שמיר, לאורה ריבלין, קורין אלאל, דפנה ארמוני ורבים אחרים.
רונית מספרת על הקשר בין מגפת קורונה לחיבור השלישיה: "המצב בו היינו בזמן הקורונה לא היה מצב טבעי, אבל הוא לקח אותנו למקום של גמישות מאד גדולה. התגמשנו עם ההרגלים שלנו. למשל: לכל אחת היו דברים שהיא עושה בעצמה – ופתאום ההכרות שלנו העמיקה, ראינו את היכולות אחת של השנייה וצמחנו מהן.
"גיליתי שתי נשים שהן קליבריות כל אחת בתחומה, והבנתי שיש כאן נשות מקצוע מוכשרות. הכול היה קרוב וצמח מתוך מפגשים עם קהל פעיל ונאמן.
"ברגע שלילך העלתה את הרעיון למופע משותף – הבנו שיש כאן אפשרות למופע שהוא סוג של קולאז', כי הוא מוליד רעיונות שהם ממש כמו שמיכת טלאים צבעונית. כל אחת יצקה את התכנים שלה לקולאז' הזה. אז ישבנו יחד והתחלנו לעשות סיעור מוחות."
לילך: "זה ממש קטע! מצאתי לא מזמן את המחברת ההתחלתית שהייתי מביאה לכל מפגש. זה לא יאמן ממה התחלנו… המופע התחיל ממלא רעיונות וזוקק למופע שמביא המון הומור, מעלה נושאים חשובים – שכול אחת ואחד יכולים להתחבר אליהם, להתרגש מהם וגם לצחוק עליהם. המחברת הראתה ממש איך כל אחת תרמה למופע עם אמת ושיקוף של המציאות. על הבמה נוצר משהו מלא בראיה קלילה של החיים, אך עם זאת גם עמוקה.
"במופע 'שלוש כי טוב' אנחנו נוגעות בעליות ומורדות, אנחנו פותחות מגירות, מדברות על הגילים שלנו, ומציגות ראיית עולם בצורה ייחודית. לדוגמא: אני מדברת על ילדים מתבגרים, רונית מדברת על חלומות ובתיה מדברת על פרידות."
שלוש נשים יוצרות
רונית: "בשלב מסוים נעזרנו בגבריאלה לב, בימאית נושאת פרסים שעובדת עם תיאטרון בית מזי"א בירושלים. גבריאלה ראתה את המופע, עזרה לנו לדייק דברים ולשים את החתיכות הנכונות במופע כדי להגיע למופע אחיד ומהוקצע."
בתיה: "הכול מתחיל בכך שאנו שלוש נשים יוצרות שצורות האומנויות שלהן משתרגות זו בזו, בזמן שהאומנות משתלבת בהרמוניה על הבמה. יש גם את הנושא של הגילים. כל אחת מאיתנו נמצאת בעשור אחר בחייה: לילך בת 50, רונית בת 60 ואני אוטוטו בת 70! אז אנחנו פריפורמריות בגילים שונים, אשר מציגות את ניסיון החיים שלהן בנקודות שונות בהן אנחנו נמצאות עם פלאשבקים קדימה ואחורה.
"אנחנו נוגעות בנושאים כמו פרידה מההורים, גידול ילדים, נושאים של אמצע החיים והכול בהומור. 'שלוש כי טוב' הוא קולאז' של החיים המציץ על מקומות העמוקים שיש לנו נטייה לפחד לגעת בהם. אנחנו נוגעות בהם באומץ וגם בהומור. אנו נוגעות בעבר ובהווה בעיקר. למשל, אם אחת מאיתנו מפחדת לשיר, אז היא מנסה לשיר, אם אני מפחדת לרקוד אז אני ארקוד וכולי."
איך הקהל מגיב לכל הטוב הזה?
רונית: "מהפידבקים שקיבלנו הבנו שבעקבות המופע, אנשים ממש החליטו לממש את החלומות שלהם. הופענו בהיכל התרבות בפתח תקווה, ופתאום מישהי ניגשה אלינו ואמרה גם לה קוראים רונית. היא סיפרה לי שהיא התרגשה מאד מהמופע, וגם הסבירה שממש נתנו לה השראה להגשים חלומות ודברים שהיא דחתה. גיליתי שאחת הסיבות שאני מופיעה נובעת מהצורך שלי בנתינה. נתינה דרך התכנים זה משהו שנורא נעים לעשות ולשמוע כאשר הוא נוגע באנשים."
בתיה: "אחרי כל מופע אנחנו לא ממהרות הביתה. בסוף כל מופע ניגשים אלינו לפחות עשרה אנשים מהקהל שרוצים להמשיך את המפגש, לפתח שיחה ולדעת מי אנחנו.
"יש משהו אינטימי במופע שאנחנו מייצרות. אני למשל מדברת על אבדן של הורים, בעיקר אבדנה של אמי ז"ל. באחד המופעים דיברתי על הנושא של אוכל ואמא שלי. לאחר מכן ניגשה אליי אישה מהקהל שבדיוק איבדה את אחד מהוריה וסיפרה לי שלמרות האבל והשבעה, היא החליטה להגיע למופע רק כדי לקבל את הגישה השונה שמציג המופע שלנו ביחס לפרידה ומוות. משהו במופע עזר לה עם האבל."
רונית: "אצל בתיה יש יכולת להיות שיח פתוח עם המוות, זה ממש השראה. מדובר בנושא מודחק שיש בו המון פחד. כולנו מדברות על המוות, אבל עושות זאת בהומור ובגישה אחרת שלעיתים מספקת נחמה."
הפריצה לבמה
כאשר אני שואלת את השלישיה איך המופע הגיע אל במות מול קהלים גדולים, הן מספרות לי על עבודת נמלים לא קלה של שיווק והתמדה: "זאת הייתה עבודת נמלים! כול דבר שקרה לנו וקידם אותנו הרגיש כמו איזה נס קטן. להתקבל לתיאטרון הסמטה זה בשבילנו עליית מדרגה, משהו שהרגיש חגיגי מאד וחשוב."
לילך: "אני משחקת הרבה שנים בתיאטרון הסימטה. באותו יום שהייתה לנו פרזנטציה, האולם היה מלא באומנים ואנחנו היינו היחידות שהתקבלו. זה אמר לנו משהו, כי היינו מחוברות מאד לתוכן של המופע. במופע יש תיאטרון ואמירה, הוא מבדר אבל גם נותן ערך נוסף עם אמירה.
"יש פה משהו באמת עמוק שפותח את הלב, כי מדובר בשלוש נשים בשלות, לבושות אדום ושחור שפשוט פותחות את הדברים בכנות, עם הומור מסויג ושנון. יש איזה אקלקטיות במופע שמדבר אל קהל. זה מופע מרומם שהקהל יוצא ממנו עם ערך או תובנה. חשוב לנו להציג את הדברים בכנות ומשקל משולבים בצחוק. חשוב לציין שמעבר להנאה שבלהופיע, יש משהו מאד מיוחד בחיבור בינינו. נראה שככל שאנחנו מתקדמות עם המופע, אנחנו גם מתקרבות יותר זו אל זו כחברות נפש."
איך משלבים בין חיים במושב למשחק במרכזי ערים?
רונית: "זאת חוויה שמרגישה לי כאילו אני עוברת בין פלנטות, בכל פעם שאני יוצאת מהמושב לכיוון המרכז וההפך. הייתי תל אביבית, ניגנתי עם טיפקס ועם מאיר בנאי, אבל החלטתי לפרוש מעולם הברנז'ה משום שחיפשתי את השקט, את האדמה ואת מה שאני מחוברת אליו מבפנים. מלבד תיאטרון הסימטה, בו נופיע בקרוב, אנחנו מופיעות במרכזים קהילתיים של מושבים וישובים בכול רחבי הארץ (כמו למשל הופעה שהייתה בערב מתנדבים במושב בית ניר), אז אנחנו נוגעות במגוון קהלים."
בתיה: "במקצועי אני מהנדסת בניין, קונסטרוקציות ופלדה, אבל הבחירה שלי באומנות היא מרגשת ומושכלת. עם השנים החלטתי שאני מוותרת על הנדסת בניין (שלא נתנה לי הרבה מבחינה נפשית ורגשית). עולם האומנות הוא עולם הרבה יותר אותנטי עבורי ונאמן לעצמי."
איפה אתן מופיעות בזמן הקרוב?
"אנחנו מופיעות במגוון רחב מרכזים, במות ומקומות, החל מספריות ומרכזי תרבות עד תיאטראות. כל מופע הוא חוויה ייחודית וקסומה והלוואי שתמיד תמיד נמשיך להופיע ולהיות על הבמה יחד!. הן מסכמות."
"שלוש כי טוב" עולה בקרוב בתיאטרון הסימטה ביפו בתאריכים: 27/01/2023, 10/02/2023, 25/03/2023 ו-15/04/2023. לפרטים, מועדים וכרטיסים: לילך צור 050-7662070
לינק לקטעים מהמופע בדיגיטל: https://www.facebook.com/Shaloshkitov
