זוג חברים יצא אצלנו בקיבוץ (המתחדש) ל"שנת חופש", לפני כשנתיים. לא ידוע אימתי ישובו. הבית שלהם עומד ריק. הם 'מתעקשים' להצביע באסיפות (קלפי דיגיטלית), והמזכירות אינה עושה דבר בעניין. מה המשמעות של 'שנת חופש' ב'עולם הקיבוץ המתחדש'?
שנת חופש בקיבוץ המתחדש, כל קיבוץ רשאי להחליט על הוראות וכללים לגבי יציאה לתקופת חופש מחוץ לקיבוץ, אומר עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות').
בעבר, בקיבוץ השיתופי, משמעות יציאה לחופשה היתה שהחבר יצא מהקיבוץ לתקופה מוגבלת של התנתקות כלכלית (שלא נכללה במניין שנות הוותק שלו).
כיום, בקיבוץ המתחדש, הדברים השתנו. אין חובת עבודה וחלקם של הקיבוצים מאפשרים לחברים להעביר את משכורתם ישירות לחשבון הבנק שלהם.
עדיין ברוב הקיבוצים נותרה החובה למגורי קבע בקיבוץ, ולכן חבר שמבקש לצאת מן הקיבוץ לתקופה משמעותית (למעלה משלושה חודשים) נדרש עדיין לאישור הקיבוץ.
הכללים משתנים מקיבוץ לקיבוץ, מתאר גיל דגן. הכללים השכיחים קובעים שהחופשה ("שנת חופש" או "חופשה מיוחדת"), תהיה מחוץ לקיבוץ ושל כל התא המשפחתי.
ישנם תקנונים או החלטות פנימיות שמתירים חופשה בתוך הקיבוץ ויש קיבוצים שמאפשרים רק לאחד מבני הזוג לצאת לחופשה, בעוד בן הזוג השני נשאר בקיבוץ.
קיבוצים נוהגים להגביל את שנות החופשה (בד"כ עד 5 שנים). 'ברירת המחדל' של הגורם המאשר את יציאת החבר לחופשה הוא ועד ההנהלה (המזכירות). עדיין ישנם קיבוצים שדורשים את אישור האסיפה (בין אם לתחילת החופשה ובין אם להארכתה).
גיל דגן מתאר כי נהוג להחתים את החברים על"הסכם חופשה אישי" המסדיר את יחסי הקיבוץ והחבר בזמן החופשה בשורה של נושאים, כגון: משך החופשה ואפשרות הארכתה, השימוש בבית המגורים (יכולת הקיבוץ לעשות בו שימוש, יכולת החבר להשכירו לאחר ועוד), תשלומי מיסים פנימיים לקיבוץ ושיעורם, אחריות החבר לביטוחי בריאות ואחרים שלו ומשפחתו, וכמובן, חובת החבר לשוב לקיבוץ בסיום החופשה וההשלכות של אי חזרה במועד.
אשר ל"זכויות ההצבעה" של חבר בשנת חופש – 'ברירת המחדל' היא שבהיעדר הוראה בתקנון המונעת זכות זו (שאף כוחה למנוע זאת בספק), יש לחבר זכות להשתתף בהצבעות, שכן הוא "עדיין" חבר קיבוץ, לכל דבר ועניין.
כך-גם זכותו לקבל מהקיבוץ בונוסים או רווחים כמקובל בקיבוץ (אלא אם נקבע אחרת בהסכם החופשה או בהחלטות הקיבוץ).
עו"ד דגן מוסיף כי בעולם "הרפורמה במיסוי הקיבוצי" – חבר בשנת חופש נחשב כמי "שאינו חלק ממאזן הקיבוץ". כלומר, החבות לתשלום מס ההכנסה וכל הכרוך בכך היא עליו בלבד, והקיבוץ אינו מדווח עליו כחלק מחברי הקיבוץ.
אשר לחבר "שאינו חוזר מהחופשה" – הטיפול בכך נגזר הן מהוראות תקנון הקיבוץ והן מהוראות "ההסכם האישי", אומר עו"ד דגן. לפי התקנון הנוהג בקיבוצים, עקירת מקום מגורי הקבע אל מחוץ לקיבוץ מביאה לפקיעת החברות.
לפי הפסיקה, הוא מסביר, די בבירור פנימי שעורך ועד ההנהלה כדי להשתכנע שהחבר עקר את מגוריו אובייקטיבית (היעדרות מהקיבוץ לתקופת זמן משמעותית) וגם סובייקטיבית (החבר אינו מגלה רצון אמיתי לחזור לקיבוץ מידית).
לשם כך יש לזמן את החבר לשימוע טרם קבלת החלטה בדבר הפסקת חברותו. זהו חריג לכלל המחייב שהפסקת חברות תעשה בהחלטת אסיפה שתתקבל ברוב מיוחד.
בחלק מהקיבוצים הוספה הוראה בתקנון לפיה ניתן להפקיע חברות "על בסיס הסכמי". במילים אחרות, בהסכם האישי עליו חותם החבר לעת יציאה לחופשה, נכללת הוראה לפיה הוא מסכים שבהתקיים תנאי מסוים (אי חזרה לקיבוץ) – תפקע חברותו מאליה (זו "הודעת עזיבה מותנית").
הוראה זו עמדה במבחן, מספר גיל דגן, במוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית. בפסק בוררות שניתן שם לאחרונה נקבע שהקיבוץ רשאי (ללא צורך באישור האסיפה), להשתמש בהודעת עזיבה מותנית שהייתה חלק מהסכם חופשה שעליו חתמה חברת קיבוץ, לאחר שהחברה לא חזרה לקיבוץ בסיום החופשה שאושרה לה.
