בבחירות האחרונות הוא מצא את עצמו מחוץ לכנסת ויש לו מה לומר על הכישלון המפלגתי. ח"כ לשעבר רם שפע מגבעת חיים איחוד מתמקד בארגון המחאה נגד השלטון הנבחר ואין לו שום כוונה להתמודד על תפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית
רם שפע (37), מצהיר כבר בתחילת הריאיון שאין לו שום כוונה להתמודד על תפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית בבחירות שייערכו בפברואר 2024. על האפשרות שהוא שוקל להתמודד על התפקיד נכתב בפייסבוק, אך לא בעקבות שיחה ישירה איתו אלא עם אביו, שחיין העבר האולימפי, גרשון שפע.
אז אתה לא שוקל להתמודד?
"בשלב הזה אני לא שוקל את זה. אני לא יודע מה יקרה בעוד שנה אם התוכניות האחרות שלי לא יתממשו, אבל אני ממש לא מתעסק עם הנושא הזה. הבנתי שמישהו כתב את זה, אבל הוא אפילו לא חיפש אותי. הוא כתב שקשה להשיג אותי בסלולרי, ולא ניסה להתקשר לטלפון שלי. אבא שלי אמר לו שלפי מה שהוא יודע אני חושב על כל מיני תפקידים ציבוריים, ומזה יצא שאני שוקל להתמודד על תפקיד מזכ"ל התנועה. זו לא עבודה יסודית. אם הוא היה פונה אליי, הייתי אומר לו שזה לא משהו שאני מתכנן לעשות. אני ביחסים טובים עם המתמודדים האחרים על התפקיד, ועסוק מאוד בלארגן את המפלגות במחאה מול ממשלת הימין. זה מה שאני עושה בימים אלו".
מה אתה חושב על הקריאה של ניר מאיר לייהוד הגליל?
"אין שום ספק שיש לנו משבר ביכולת להרחיב את ההתיישבות בגליל, וגם אני נפגשתי עם ראש מועצת משגב דני עברי ושמעתי את הנתונים, אבל זה בשום אופן לא צריך להגיע עם קריאה לייהד את הגליל. את זה אנחנו יכולים להשאיר לאנשי הציונות הדתית. אנחנו צריכים לפתח את הגליל כך שגם נרחיב את ההתיישבות במשגב, אבל לא נעשה את זה על חשבון השכנים הערבים שגרים שם. הבחירה לקרוא לייהוד הגליל עם בנצי ליברמן מפורום שילה, הייתה טעות של ניר מאיר".
מחוץ לבית המחוקקים
אחרי שסגרנו את הפינה התנועתית, אני מחזיר את שפע חודשיים וחצי לאחור. בשנים האחרונות הוא כיהן מטעם כחול לבן בכנסות ה-21, ה-22 וה-23, ולאחר שהיה שותף להפלת ממשלת נתניהו-גנץ, נבחר במקום השישי במפלגת העבודה וכיהן בכנסת ה-24. בבחירות הפנימיות לכנסת הנוכחית הוא נבחר במקום החמישי ברשימת מפלגת העבודה, כשכל הסקרים מנבאים שישה-שבעה מנדטים לעבודה. בתום ספירת הקולות התברר שמפלגת העבודה קיבלה ארבעה מנדטים בלבד, ושפע מצא את עצמו מחוץ לבית המחוקקים. כשביקשתי ממנו תגובה לתוצאות הבחירות יומיים לאחר סיום ספירת הקולות, הוא אמר שהוא עדיין צריך לארגן את מחשבותיו והעדיף לא להתראיין. לקח לו זמן לעכל את המצב החדש.
מה הרגשת כשנודעה התוצאה הסופית?
"הרגשתי שהכישלון הלאומי, המפלגתי והאישי התערבבו אצלי ביחד. אבל עם כל הכבוד לי, הבנתי מיד לאיזו ממשלה אנחנו הולכים, וזה מאוד תסכל אותי והטריד אותי. כמובן שגם ברמה האישית רציתי להמשיך את השליחות שלי, ולהפעיל את כל יכולתי והשפעתי כחבר כנסת אל מול המהלכים שהממשלה הזו מובילה כבר בתחילת ימיה. עברו עליי כמה שבועות מאוד מתסכלים, אבל עכשיו אני מתמקד בארגון המחאה ההמונית".
מה לדעתך גרם להתכווצות מפלגות השמאל ולהתחזקות יש עתיד בראשות יאיר לפיד גם בתנועה הקיבוצית?
"קודם כל, צריך לומר ביושר שגם בציבור הכללי וגם בתנועה שלנו, האנשים נוטים לתמוך במפלגות הגדולות. ראינו את זה בכל השנים האחרונות. ב-2013 הלכו עם לפיד, ב-2015 עם המחנה הציוני בראשות בוז'י הרצוג וציפי לבני, ואחר כך כמה פעמים עם כחול לבן בראשות בני גנץ ועכשיו שוב עם לפיד. הסיפור של המפלגה הגדולה הוא מאוד דרמטי, והוא משפיע על דפוסי ההצבעה. עם זאת, אני חושב שגם במצב הזה אנחנו צריכים להפיק את הלקחים שלנו, ולתחקר מדוע הצטמצמנו ולא גדלנו במספר המנדטים. אני לא מסיר מאיתנו את האחריות. אני חושב שגם אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, ולנסות להבין מה בנראטיב שלנו, מה בסיפור שלנו, מה במנהיגות שלנו לא גרם לציבור יותר גדול לרצות ללכת איתנו. זו שאלה מאוד חשובה. אגב, בתנועה הקיבוצית קיבלנו יותר קולות ממה שקיבל המחנה הממלכתי, למרות שזו מפלגה שגדולה פי שלושה ממפלגת העבודה".
סיפור ישראלי שנוגע ביותר אנשים
אתה שותף לביקורת כלפי יו"ר המפלגה שלך, מרב מיכאלי, על כך שלא הסכימה להתאחד עם מרצ?
"אני חושב שרוב די גדול של הציבור במפלגת העבודה, גם אנחנו כסיעה בכנסת וגם רוב מוחלט של המצביעים שלנו, לא היה בעד האיחוד הזה. בעיניי צריך להיות מספיק הגונים כדי להבין שמרב הלכה בהקשר הזה עם מה שרוב חברי המפלגה חשבו. ברור שבדיעבד אני מרגיש שיש לה ולנו אחריות מאוד כבדה על התוצאות. אי אפשר להתחמק מזה, ואסור לא לקחת אחריות על זה. אלא שבזמן שהרעיון הזה עלה, אנחנו חשבנו שכדי למקסם את הסיכוי שגם אנחנו וגם מרצ נעבור את אחוז החסימה ונמנע מנתניהו להקים ממשלת ימין, אנחנו צריכים לרוץ בנפרד. מהניסיון הקודם של איחוד בין המפלגות עם עמיר פרץ, עלה החשש שהרבה אנשים לא ירצו להצביע למפלגה המאוחדת. בסופו של דבר, גם אם מרצ והעבודה היו מתאחדות נתניהו עדיין היה מרכיב את הממשלה עם 62 מנדטים, ואני חושב שהדבר המשמעותי הוא לא לעסוק כל הזמן באיך אנחנו תופרים את שתי המפלגות אחרי שמרצ בגוולד כבר כמה שנים, אלא איך אנחנו מספרים סיפור ישראלי שנוגע בהרבה יותר אנשים שמוכנים ללכת איתנו".
על היוזמה של גברי ברגיל, יו"ר מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה, ושל איל רייז, יו"ר מחנה ההתיישבות במרצ, להקים מפלגת שמאל חדשה שתתבסס על שתי המפלגות ועל אנשי שמאל שיחזרו מיש עתיד ומהמחנה הממלכתי אומר שפע: "אני חושב שצריך לבנות תשתית בתוך מפלגת העבודה, כדי שנהיה מוכנים לקראת מערכת הבחירות הבאה לייצר חיבורים. בעיניי עוד לא צריך לרוץ להתחבר לאף אחד, כיוון שלפני שאנחנו מתחבר למישהו אנחנו קודם כל צריכים לחזק את הבית. הבית הפנימי במפלגת העבודה עבר עכשיו טלטלה, וייקח כמה חודשים לבנות את המנגנונים שלנו. יש אצלנו תהליכים של בחירות פנימיות, וגם צריך להתחבר לשטח. בהקשר הזה מחוז הקיבוצים מאוד פעיל, וזה מאוד משמח שגברי וחבורה גדולה של אנשים תופסים יוזמה. זה מצוין שיש הרבה יוזמות, אבל מדובר בתהליכים שלוקח להם הרבה זמן להבשיל".
חוד החנית במאבק
כשכיהן בכנסת בתקופת ממשלת השינוי הוביל שפע את מאבק החקלאים כנגד הרפורמה הכפויה בחקלאות, שהוביל שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן יחד עם אגף התקציבים באוצר ועם שר החקלאות ממפלגתו עודד פורר. אני שואל אותו אם לדעתו שר האוצר הנוכחי בצלאל סמוטריץ' ימשיך את הדרך של ליברמן והאם הוא מצפה משר החקלאות אבי דיכטר לגלות עצמאות ולעמוד לצד החקלאים. "הובלתי את המאבק ברפורמה כי הרגשתי גאווה לייצג את כל ההתיישבות העובדת בכנסת", הוא עונה, "זה מדהים לראות את הממשלה הימנית מדברת על ציונות ופטריוטיות, ולא מבינה את החיבור בין השטחים החקלאיים שנמצאים בעיקר בפריפריה לבין הסיפור הציוני. חד משמעית, אני מצפה מדיכטר ומסמוטריץ', ויצא לי לדבר על זה עם סמוטריץ', שגם אם תפיסת העולם הליברלית שלו גורמת לו לחשוב שצריך להסיר מכסי מגן, הוא חייב להבין שבלי סבסוד אדיר של החקלאות הוא פוגע בנכס ענק של הציונות שלנו. לכן יש לי איזה שהיא תקווה שהם יהיו יותר בסדר מפורר וליברמן, שפשוט עשו הכול כדי להחריב את החקלאות הישראלית".
אם בנושא החקלאות שפע מקווה שניתן להידבר עם שרי ממשלת הימין, הרי שבנושא המתקפה על מערכת המשפט שמוביל שר המשפטים יריב לוין ברור לו שצריך לצאת לרחובות על מנת לסכל את היוזמה הרעה הזו. "אני חושב שאנחנו נמצאים בימים היסטוריים של ניסיון השתלטות אמיתית על המבנה המשטרי במדינת ישראל", מדגיש שפע, "אני גם חושב שזו שעת מבחן אדירה לציבור השפוי, שכולל את התנועה הקיבוצית והרבה ציבורים נוספים ובהם אנשי ימין, שיכולים להבין שאם אתה ממנה את היועצים המשפטיים שלך, ואתה משנה את האופן שבו בוחרים את השופטים, ואתה הופך את המשטרה לפוליטית, ואתה עושה כל מה שאתה יכול כדי לשלוט גם על אנשי המקצוע, אז הדמוקרטיה שלנו תהיה אחרת והאזרח הקטן ייפגע מזה. לכן אני מצפה מהתנועה הקיבוצית כהנהגה, להשמיע קול הרבה יותר ברור, להיות חוד החנית של המאבק הזה, ולא להשתרך מאחור. כל אזרח באשר הוא, צריך לקחת חלק במחאה. ברמה האישית זה הדבר שהכי מעסיק אותי. אני עוסק בלחבר בין ארגוני המחאה לבין המפלגות, כדי להעצים כמה שיותר את המחאה. גם נתניהו וגם האנשים שלו יפחדו כשהם יראו מאות אלפי אנשים ברחובות, ולכן זה הדבר החשוב שצריך לעשות עכשיו".
שפע התאכזב מהעובדה שלפיד וגנץ לא נטלו חלק בהפגנה הראשונה שהתקיימה בשבת לפני כשבועיים. לגבי לפיד התברר שהוא יצא לסוף שבוע בפריז, ולגבי גנץ ההשערה היא שהוא נרתע מהשתתפות של ארגונים שהוא פחות מתחבר אליהם.
נראה לי שהאמירה של צביקה פוגל שצריך לעצור אותם בגין בגידה יחד עם בוגי יעלון ויאיר גולן שכנעה את גנץ להצטרף להפגנה האחרונה.
"צביקה פוגל ושאר אנשי עוצמה יהודית, הם חברים במפלגה הכי מסוכנת ופשיסטית שהייתה מזה עשרות שנים, מאז מאיר כהנא. אני רואה ניצנים של אנשים שפויים בתוך הליכוד ובמפלגות החרדיות, שהבינו שההיסטוריה תשפוט את כל מי שיעמוד מהצד עכשיו ולא יגנה בחריפות את הדברים של צביקה פוגל וחבר מפלגתו אלמוג כהן. הם אנשים שבאמת קשה לתאר עד כמה הם לא מבינים איך הגבולות נפרצים מהר. דמוקרטיה לא נופלת ביום אחד אלא בתהליך איטי והדרגתי. אנחנו נמצאים בשבועות מסוכנים לדמוקרטיה, לכן אסור להיות אדישים ולהישאר בבית. צריך לצאת להפגין, צריך להיות פעילים ברשתות החברתיות, וצריך להסביר לנוער ולצעירים שלנו עד כמה המצב קשה. אנחנו מקבלים את ההפסד בבחירות, אבל לא ניתן לשנות את המשטר שלנו. אני אהיה בכל מקום שיוביל את הקרב הזה".
הפגנת ה-80 אלף בתל אביב בשבת האחרונה נסכה אצל שפע תחושה של עוצמה. "היה מרגש לראות את ההמון האדיר הזה יוצא מהבית במזג אוויר חורפי", הוא אומר, "וזה נותן אופטימיות לגבי התקופה הקרובה, ביחס לכמות האנשים שמבינים את צו השעה. עם זאת, לדעתי צריך למצוא עוד אלמנטים של התנגדות ומחאה, שיתקיימו לצד ההפגנות".
יאיר לפיד בחר לא להגיע להפגנה.
"אני לא יכול להבין את ההחלטה שלו לא להגיע, להפגנה של מאה אלף אנשים מכל הקשת הפוליטית. צריך לשאול אותו למה הוא בחר לא להגיע".
אתה מאמין שיהיה לציבור אורך נשימה להמשיך במחאה עוד שבועות ארוכים?
"חד משמעית. יש בהפגנות אנרגיה שאי אפשר לתאר אותה במילים, צריך פשוט להרגיש אותה, שזה ברור שהשלטון נגע בנקודות הכי רגישות של הישראלים. אני חושב שאף אחד לא ייתן לשלטון לפורר את הישראליות, כי זה הרבה יותר רחב משמאל, מרכז וימין. זה נוגע במבנים הכי עמוקים של המדינה שלנו, באחדות של צה"ל ומערכת הביטחון, ביכולת של ארגוני עובדים לדעת שיש בית משפט עליון שיכול לשמור על הזכויות שלהם ובאמונה של הפרט שישמרו על זכויותיו. לכן לדעתי המחאה תלך ותתעצם, ותחזיק בוודאות חודשים ארוכים. יתרה מזאת, אני חושב שנתניהו, סמוטריץ' ולוין חוששים מאוד מההתעצמות של ההפגנות, וזאת הסיבה שהם כל הזמן מנסים לעשות לנו דה-לגיטימציה".
