"שר האוצר זורק את כל נושא ביטחון המזון לפח הזבל"

אומר ישראל (טוטי) בלוך, יו"ר התאחדות יצרני החלב בישראל, בהתייחסו לרפורמה שמתכנן השר סמוטריץ לרפת המשפחתית * בלוך קורא לאיחוד יזום של הרפתות במושבים, דבר שבעבר התנגד לו וכיום הוא חושב שהוא חיוני להצלת הענף

*תמונה ראשית: טוטי בלוך ומעריצה שבאה להתחבק. פייסבוק

ישראל (טוטי) בלוך, 67 דור שלישי בנהלל, בעל רפת רובוטית משותפת (1.5 ליטר) ובעל מרכז מזון פרטי, הוא יו"ר מועצת התאחדות יצרני החלב. טוטי הוא בנם של יוסף (בובלה) ויזרעאלה בלוך, רפתן ובנו של רפתן, נשוי לאורה בת מדרך עוז ולבני הזוג 4 ילדים. בלוך מקדם כבר שנים הקמה של רפת משותפת בנהלל, איחוד של הרפתות המשפחתיות שנותרו בנהלל כדי שישרדו.

טוטי הוא פוליטיקאי של ענף החלב, מאז ומתמיד חי ונשם את ענף החלב הישראלי ומ-2009 החל להיות מעורב בניהול הענף. "זה ועוד איך פוליטיקה," נוזף בי טוטי כשאני אומר שזה לא ממש פוליטיקה, "מי שלא לוקח את זה ברצינות שלא יתעסק עם זה. היתה ליואב צור ז"ל אמירה: 'עצלן פוליטי', כלומר בן אדם שיושב בעמדה ולא עושה כלום. אצלי כל יום יושבת האמירה הזאת מאחורי האוזן, אוי ואבוי לי אם אני אהיה עצלן פוליטי ואני כל הזמן משתדל לעשות וליזום."

טוטי, לפני המלחמה דיברת על הצורך הדחוף להציל את הרפת המשפחתית ואני מאמין שהבעיה לא נעלמה, הבעיה עדיין קיימת.

"תראה, היא לא קיימת בכל הענף אבל היא קיימת בחלק גדול מהענף. הבעיה שלנו כרגע היא הגיל הממוצע של החקלאי בישראל, מעל 65, וזה עם המקומות שיש בהם בנים ממשיכים. בנהלל למשל יש 9 מכסות חלב וכרגע אפשר להצביע על שלושה בנים ממשיכים. הרפתות בסדר כלכלית אבל אין מי שימשיך – הדור הבא לא עומד בפתח. עכשיו, לפעמים יש הפתעות, הייתה פה למשל רפת בבית שערים שבעל הבית, שהיה יותר מבוגר ממני, נפטר פתאום אז הבן שלו עזב את ההי-טק ובא למשק. יש סיפור כזה דומה בגבעת יואב אבל זה לא קורה הרבה. קורה גם שהנכד ממשיך."

"אחד החברים פה התחיל במהלך משתי סיבות, אחת שאין לו בן ממשיך והשניה שלא יכל לגדול יותר עם הרפת, הוא הגיע כבר לקצה הנחלה עם הרפת, והוא יזם מהלך של יציאה החוצה עם הרפתות. עשינו זאת בזמנו עם תרנגולי ההודו שהוצאו מחוץ למושב אז הוא בא עם הרעיון להוציא את הרפתות מחוץ למושב ולהקים רפת אחת גדולה."

"הוא לא כל כך הצליח בעניין הזה, שמו לו המון רגליים ואני לקחתי על עצמי את הפרויקט. אני מדבר איתך על תהליך של 12 שנים אחורה, והוא ממשיך, הוא לא נעצר אבל יש המון קשיים. הבעיה זה לאתר שטח בהסכמה עם המושב, עם וועדת התכנון ועם הוועדה המחוזית…"

והמועצה…

"המועצה אתנו, האגודה החקלאית פה הייתה איתנו אבל כרגע היא לא בדיוק ולא נכנס לסיבות. הרפת המשותפת הזאת נדחקה קצת הצידה ואני מקווה שבתוכניות הכוללניות שהם מקדמים כרגע הרפת המשותפת קיימת וזה מתקדם. אני לא מקבל על זה דיווחים שוטפים אבל אומרים לי שזה נמצא."

וטוטי, כל הרפתנים בנהלל הסכימו לצאת ולהתאחד?

"יש פה שבעה מתך תשעת הרפתנים שמעוניינים באיחוד, כן. השניים האחרונים או שהם יצטרפו או שהם יסגרו. היה פה אחד שכבר סגר, הוא דווקא ידע על המהלך הזה של איחוד הרפתות ובקיצור, הוא אמר: 'אני לא הולך על המהלך הזה, אני סוגר וזהו'."

טוב, האיחוד והקמת הרפת המשותפת כרוכה בהשקעה, לא?

"הרעיון הוא שלא, יש הרבה אפשרויות, אבל בוא נגיד שבלי מענקים של המדינה זה לא יקום."

כמו המענקים של מתווה לוקר?

"תראה, אני לא מחפש פה איזושהי רפורמה, אני אומר שאם רוצים שהענף יתייעל ויאוחדו רפתות גם במגזר המושבי, אז צריך לעודד זאת. בכל העולם ובעשייה הכלכלית יש דבר שנקרא עידוד השקעות הון ולצערי, במדינת ישראל הוציאו את החקלאות מהחוק הזה. אם אני רוצה לפתח עכשיו מיזם כזה או אחר, במדינה מתוקנת המדינה עוזרת לי, באמצעות הלוואה בערבות המדינה או במענק או שניהם יחד. פה בישראל העסקים הקטנים לא מקבלים שום עזרה מהמדינה, זה משהו איום ונורא ולא מדובר רק בענף החלב."

ומה עמדת מועצת החלב בנושא?

"מועצת החלב בעד – המועצה מעודדת שותפויות. תראה, אני בזמנו הייתי נגד איחוד רפתות משפחתיות אבל כאשר אני רואה את המפה ואני רואה שאם זה לא יקום בנהלל, אני צופה שבשנים הקרובות ייסגרו 4-5 רפתות מתוך מה שיש, לכן ברור מה צריך להעדיף. אני רוצה שיהיו כמה שיותר עוסקים בענף, זאת אומרת ככל שיהיו בו יותר אנשים שמתפרנסים ממנו אז הוא גם יחזיק מעמד וישימו אלינו לב. וככל שנהיה מעטים אז אנחנו פשוט נעלם ונהיה תלויים במדינות אחרות או שנהיה תלויים בטייקונים כאלה ואחרים, שהם אלה שהענף יעבור לידיים שלהם. את זה אנחנו מנסים למנוע."

היו המון רפתות משפחתיות שהתאחדו ועלו למעל מיליון ליטר, אבל יש כאלה, אני לא צריך לספר לך על האופי המושבניקי, שבחיים לא יתאחדו או כלשונם 'ימותו ולא יתאחדו'.

"אני מסכים אבל יש גם מיזמים מאוד יפים במושבים. למשל באביגדור, יש להם מרכז מזון משותף שמחזיק אותם, אותו דבר ברמת צבי, באר טוביה, יש כמה רפתות שהתאחדו בגילת, יש דברים יפים במושבים אבל יש רפתות שלפתע נסגרות ביום אחד. אם בעל הבית מבוגר ואין לו ילדים שימשיכו את הרפת הוא יסגור. יש המון סיבות לסגור את הרפת ולא כל כך הרבה סיבות להחזיק אותה."

"גם אני חשבתי בעבר שהאיחודים האלה הם לרעת הענף, זאת אומרת שזה יפחית את כמות המתפרנסים מהענף ואילו היום אני מקבל את הגישה שזה ישאיר יותר אנשים בענף החלב. יש לנו תמיד את הדוגמה של 'שטיחי כרמל'. פעם, כשהיו הרבה מפעלי שטיחים בארץ היה מכס על שטיח. כאשר אברהם יוסף שפירא, בעל החברה, נותר לבד, שם ליד קיסריה, אז סגרו את העסק. פתחו את זה ליבוא וגמרנו. היום לדעתי אין שטיחים תוצרת הארץ וגם אין מפעלי טקסטיל. בשלב הראשון זה באמת הוריד את המחירים, אבל עם הזמן הם חזרו להיות אותו דבר. מחירים יקרים. את הג'ינס אתה קונה באמריקה בשליש מחיר מאשר בארץ."

"בעניין החלב מדברים עכשיו על רפורמה בענף החלב – האוצר רוצה לפדות את המכסות של הרפתות הקטנות הלא יעילות, כך הוא קורא להן – שליש מהענף, פחות או יותר לחסל את הרפת המושבית והוא מוכן להשאיר ברפת המושבית את אלה שהתאחדו בעבר. מי שלא התאחד עד היום אז פשוט לקנות ממנו את המכסה ולא במחיר גבוה, שאף אחד לא יתבלבל, ובעצם האוצר רוצה לייבא שליש מהתוצרת.

"יש פה שני באגים בסיפור הזה – הראשון הוא שהם חושבים שאת השליש החסר אנחנו נמשיך לייצר במחירים יותר נמוכים, זאת אומרת הם אומרים שמאותו רגע שזה יקרה, כל אחד יוכל לייצר חלב וכל אלה שנשארו גם יכולים לייצר חלב וכמה שהם רוצים לייצר בלי קשר למכסה שלהם. על המכסה הם יקבלו מחיר מובטח או יהיה איזשהו מחיר מינימום, ומה שהם ייצרו מעבר למכסה יהיה מחיר תחרותי, לפי איך שהם יסגרו עם השוק. הם רק לא מבינים שכרגע מכסת החלב בישראל זה מכוון את כמות הפרות שאנחנו צריכים בשיא הצריכה."

מה זה אומר?

"מדינת ישראל היא מדינה חמה, אוקיי? הפרות מייצרות הפוך לצריכה, הן אוהבות לייצר את רוב החלב בחורף ומעט חלב בקיץ. אנחנו נלחמים בזה, ויש לנו כל מיני פטנטים להגביר את ייצור החלב בקיץ, אבל ההבדל נשאר. אז מה שקורה זה שבחורף אנחנו מייבשים חלב ומייצרים חמאה וגבינה צהובה, כדי שבקיץ יהיה מספיק חלב למוצרים הלא סחירים כפי שאנחנו קוראים להם, המוצרים שנמכרים טרי – גבינה לבנה, לבן, חלב ניגר. אני למשל, כשאני טועם מילקי שעשו אותו עם אבקת חלב אני ממש מרגיש את זה, זה טעם אחר לגמרי."

"בקיצור, רוצים לפתוח את  היבוא. פתחו את החמאה ליבוא ותראה מה קרה עם ייצור החמאה בארץ. "

"חוק החלב אומר שמכסת החלב שיחלקו תהיה לפי צריכת החלבון או צריכת השומן, הגבוה מביניהם. זאת אומרת שאם מדינת ישראל צריכה כמות שומן מסוימת כשהיא יוצרת עודפי חלבון, עדיין צריך לחלק את המכסה לפי השומן וזה מה שהיה. כלומר, אם היו הולכים לפי כמות השומן, היו נוצרים עודפי אבקת חלב גדולים יותר, שהיא החלבון ואז היה צריך להשקיע יותר כסף בלפנות אותה, כלומר למכור אותה בחו"ל במחירים מוזלים כדי להיפטר מזה. זה מה שהענף עושה."

"עכשיו, בהחלטה שגויה שנפלה לפני כעשר שנים, החליטו לחלק את המכסות לפי חלבון ולא לפי השומן, כדי שייווצרו כמה שפחות עודפים של אבקת חלב. בעצם הענף ויתר ביודעין, בניגוד לדעתי, על ייצור כלל החמאה במדינת ישראל ולאט לאט זה הביא למצב שממש היה חסר שומן בחלב, כדי שיהיה די לייצר ולספק את צריכת השומן בישראל, לכן היה צריך לפתוח את זה ליבוא. בהתחלה פתחו את זה באופן זמני, רק כדי לפתור את המחסור, אם אתה זוכר – לא הייתה חמאה על המדפים – וזה הפך לקבוע. לשמחתנו הרפתנים, מחיר החמאה בעולם הוא גבוה יותר ממחיר החמאה המפוקח פה בארץ, החמאה הכי זולה היום בארץ זו החמאה של תנובה ואנחנו גם רגילים לטעם."

בחגי תשרי דיברו על מחסור אפשרי של חלב, פתחו את החלב המפוקח ליבוא אבל בסופו של דבר אף אחד לא הביא חלב.

"אמרו שהשבוע צריך להגיע חלב לארץ – הם נזכרו מאוחר מידי. בזמנו, כחלון לחץ מאוד על רמי לוי לייבא חלב. רמי לוי טען שהוא הרוויח על החלב קצת, אנחנו יודעים שהוא הפסיד על זה כסף, והוא טען שאפשר יהיה להרוויח."

"מה שיקרה ברגע שנהיה תלויים ביבוא ובטייקונים שמייבאים, שזה אגב ריכוזי מאוד – את כל החברות שעוסקות בארץ ביצור ויבוא מזון אפשר לספור היום על כף יד אחת – זה שהם יקבעו את המחיר בסופו של דבר. היום מה שמחזיק את המחיר כמחיר סביר זה לצערי הפיקוח הממשלתי. בישראל, שוק חופשי לא עובד כי השוק ריכוזי מידי. קח את החמאה המיובאת הזאת, היא יותר יקרה מהחמאה של תנובה, אז מה עשית בזה? את מי הצלתם בדיוק? את אותו טייקון שמייבא את החמאה מאירופה ואנשים קונים אותה מתי שאין חמאה של תנובה."

"אותו דבר בחלב של הקרטונים. מה שקרה בימי כחלון אם אתה זוכר, החלב הוא מפוקח ויש מנגנון שקובע את המחיר למחלבות, אז הייתה צריכה להיות עליית מחיר למחיר המטרה, שר החקלאות בא וחתם וכחלון אמר: 'אני לא חותם, אני לא מעלה את המחיר'. תנובה וטרה והמחלבות פנו אז לבג"צ, זה לקח כמה חודשים ובג"צ קבע שכחלון חייב לחתום והמחיר עלה בסופו של דבר, אבל בכל תקופת הדיונים המחלבות הפסידו הרבה מאוד כסף."

"נוצר חסר מאוד גדול ויותר מאוחר אירועו שני דברים – מחלבת הגולן פשטה את הרגל כי היא ייצרה רק מוצרים מפוקחים ואילו מחלבת טרה החליטה שהיא יוצאת מייצור מוצרים מפוקחים, היא מייצרת רק מוצרים שאינם מפוקחים. היא לא מוכנה להפסיד, היא לא מוכנה להיות תלויה בשום שר או וועדה ויצאו לדרך חדשה. היום טרה לדעתי כלל לא מייצרת חמאה והם לא מייצרים את הקרטונים ולא את שקיות החלב המפוקח. מעט מאוד אם כן."

"אז תנובה הייתה צריכה לקחת את זה על עצמה, גם מרצון וגם לא כל כך מרצון. הם היום מייצרים כ- 80% מהמוצרים המפוקחים, זה מאוד לא בריא לענף, אנחנו לא אוהבים את זה, בנוסף תנובה מוסיפה כל הזמן עוד קווי ייצור ולא עומדים בביקוש."

"מה שקרה במלחמת 'חרבות הברזל' היה שבפעם הראשונה מפעלי מזון נסגרו, גם אם זה היה לכמה שעות או לחצי יום. אנשים עזבו את פסי הייצור והלכו למקלטים. לאורך כל המלחמה זה לא קרה אבל מהטילים האירניים היה פחד אמיתי ומתוצאות הפגיעות ראינו גם שבצדק. זו הייתה הפעם הראשונה שהעובדים באמת עזבו וכיבו את פסי היצור, מה שייצר לאחר מכן גם תקלות והשבועיים האלה באמת יצרו חסר. ידענו כבר שנה קודם שחגי תשרי יהיו עם קושי גדול. תנובה נכנסה למערכת של טיפולים מונעים לקראת החגים וזה הגדיל את המחסור והם הגיעו לחגים בלי עודף. אנחנו התרענו על חסר צפוי בחג השני של סוכות אבל החוסר האמיתי התחיל עוד הרבה לפני."

"יחד עם זאת, כל החסר הזה נבע מסיבות אובייקטיביות של פסי ייצור וכשרות ולא משום דבר אחר. אנחנו המשכנו בשלב הזה לייבש חלב. האבסורד הגדול הוא עניין הכשרות. בגלל שזה חלב מפולין אז חולבים שם 365 יום בשנה, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. המחלבות עובדות והרפתנים עובדים ואין שום בעיה. בישראל, לרפתן הישראלי אסור לחלוב בשבת, רק עובד זר או גוי יכול לחלוב בשבת והמחלבות כבויות לגמרי בשבתות. מכבים את המחלבה ביום שישי ומדליקים אותה במוצאי שבת, כלומר כ-15% מהזמן המחלבה לא עובדת, להבדיל ממחלבה בחו"ל שעובדת כל הזמן."

"עם זאת,  בכשרויות יש כל מיני עיגולי פינות, אני שמעתי פעם ראשונה את המושג 'בטל בשישים' כמושג הלכתי. למשל, אם נופל לחמין של שבת טיפה חלב הוא עדיין נשאר כשר כי זה בטל בשישים. שמעתי את המושג בהקשר של פרות שיש להן היסט בקיבה, יש  לחץ גזים ואז עושים ניתוח פותחים את הקיבה ומחזירים הכל למקום. עד להבראה צריך לקשור את הקיבה ולעשות חור קטן לגזים שיבריא אחר כך."

"מסיבות הלכתיות אסור לעשות זאת, פרה עם חור בקיבה היא טמאה, כפיגולים, אסור לאכול את בשרה ולשתות את החלב שלה. עכשיו, אתה רוצה להגיד לי שבאירופה לא עושים את הניתוחים האלה? אז מה אמרו לי: 'בטל בשישים' זה התירוץ שלהם אבל אצלי, כשאני עושה ניתוח כזה אני מתאם אותו עם הרב של תנובה והוא נוכח כל הניתוח. אצלי זה לא בטל בשישים, רק בפולין."

"אתה יודע מה שמו של החלב שמגיע לישראל מחוץ לארץ? 'חלב ישראל' – חלב יבוא נקרא 'חלב ישראל'. למה 'חלב ישראל'? כי השגיח עליו יהודי. זה צריך להיות כתוב כמו בד"צ, בגודל של כיתוב הכשרות, באיזושהי פינה, אבל לא, למשל גבינת גאודה מפולין כתוב עליה בגדול – 'חלב ישראל'. פשוט רמאות והטעיית הצרכנים. הם טוענים שהחרדים מכירים את המושג הזה ויודעים שזה מיבוא. שטויות! שאלתי כמה פעמים חרדים מה הם יודעים על הכיתוב של 'חלב ישראל', כולם ענו לי: 'זה חלב ישראלי'. עניתי שהם אמורים לדעת שזה חלב מיבוא, אמרו לי: 'מה פתאום? לא יכול להיות'…. זה הכל רעיונות שיווקיים כאלה."

עברנו את השנתיים של המלחמה ובאמת הרפתנים תפקדו בצורה מפוארת.

"ביום הזה, ה-7 באוקטובר, קודם כל נהרגו ברפתות קרוב ל-20 איש, חלק מהם זה תאילנדים ועובדים זרים וחלק זה רפתנים ישראלים. חלק גדול מהם הכרתי ממש, הכרתי את יפתח גורני ז"ל, מייסד ורכז רפת באר מילכה, שהיה חבר בצוות פלד (לוט"ר אילת, לוט"ר ניצנה) והלך לתגבר בכרם שלום והוא נהרג בקרב. היום השיבו את גופתו של צ'רצ'יל (אליהו מרגלית ז"ל) מניר עוז, שהיה קשור לענף, בעיקר בתחום הבקר ואתמול החזירו את גופת טל חיימי ז"ל, חתנו של שמיל בלברמן, רכז הרפת בניר יצחק."

"אחרי היום הראשון החל כל העניין של הטיפול בפרות. מה עושים עם הפרות? איך דואגים שיהיה להם מים? שיהיה אוכל? שמישהו יחלוב אותן. התאחדות מגדלי בקר לחלב מהר מאוד הקימה חמ"ל, שניהל אותו אז ליאור שמחה, שאפילו גייס את בתי ליומיים הראשונים והיא הכינה לו טבלאות אקסל. כך נוצר בנק שהגיע בשיאו לכ-1,500 מתנדבים שירדו יום יום לעוטף ומילאו את המשימות שהיו חייבים לעשות ברפתות."

"הייתה רפת אחת- רפת חולית, שהתחילה לחלוב רק אחרי כמה ימים, הפרות שלא נחלבו במשך ימים, סבלו מבצקת ודלקות בעטינים, הייתה מלחמה שלמה להחזיר את הרפתות האלה לפעילות שלמה והיום הן מייצרות יותר חלב ממה שהן ייצרו לפני המלחמה, כולל רפת כיסופים, שבלב כבד סגרנו אותה. באותה רפת נהרג ראובן הייניק ז"ל מרכז הרפת במכון החליבה, ארבו לו שני נוחבות במשרדו ורצחו אותו. בשביל להרוג אותם הביאו טנק שהרג אותם אבל הרס גם מכון החליבה. היה צורך לפנות את הרפת, היא עברה שיקום, נבנתה מחדש והיום היא מייצרת חלב."

"מתחילת המלחמה, בהפגזות, הרפתנים בצפון ובדרום לא התפנו והמשיכו לייצר חלב. עכשיו עם ישראל זוכר את זה היטב, אבל המנהיגים שלו כבר לא כל כך. שר האוצר כבר מזמן שכח את זה והוא רוצה להוריד 15% ממחיר החלב. אלף, הוא לא יעשה זאת, הוא יגרום בדיוק ההיפך, בדיוק מה שקרה עם החמאה, היבוא יהיה לו בסופו של דבר יותר יקר, הוא עוד יהיה תלוי במדינות אחרות ולמעשה, את כל נושא ביטחון המזון הוא זורק לפח, כאילו לא מדובר בנושא חשוב. גועל נפש שבזה אנחנו צריכים להתעסק. במקום לחשוב איך אנחנו אם צריך מתייעלים, איך אנחנו מפתחים את הענף הזה, איך אנחנו עוזרים לחקלאים להשתפר, איך אנחנו מקצים תקציבים למחקר ופיתוח, ואיך אנחנו נותנים מענקי עידוד לצעירים."

למה שאנחנו לא נייצא חלב?

"נכון. מאז שאין את אגרקסקו שהייתה מייצאת עגבניות לחו"ל ומווסתת את השוק, מחירי העגבניות עלו לרמה שאין לתאר. יש חודשים שאתה משלם על עגבניה כמו על זהב והסיבה היא שהפסקנו לייצא עגבניות, היינו יצואן גדול של עגבניות. קח לדוגמה את ענף השום שפתחו את היבוא בלי מכס והרסו את הענף."

"אז אני שואל, איפה בדיוק הצרכן והמדינה הרוויחו מפתיחת הייבוא? לא בשמן זית שמחירו לא ירד, לא בשקדים, לא בחמאה, לא בטונה. מישהו שואל את השאלה הזאת? יושב שם איזה נער אוצר שצריך להצדיק את המשכורת שלו והוא יעשה רפורמה בחלב. הרי כל צריכת החלב בסל ההוצאות המשפחתי הוא סכום כזה עלוב לעומת הוצאות על דיור, הוצאות על תחבורה, הוצאות על מס הכנסה ומע"מ. נטפלים פה למשהו פופוליסטי בצורה בלתי רגילה ואין לו שום השפעה משמעותית על הוצאות המשפחה. רפורמה הם קוראים לזה."

נושא הצלת הרפת המשפחתית זה נושא שאתה רואה שיש לטפל בו בדחיפות עליונה?

"אני חושב שבמידה ולא יעשו את המהלך של איחוד רפתות מהר ונכון – הרפת המשפחתית במושבים תלך ותיעלם, עם רפורמה ובלי רפורמה. היא פשוט תדעך על בסיס זה שהבנים הממשיכים לא רואים את עצמם ממשיכים להיות רפתנים ובשל העובדה שכרגע אין תמורה ראויה לעבודה הקשה ברפתנות."

נושא התמורה בעייתי לא רק ברפת אלא בכל ענפי החקלאות.

"נכון, אבל קודם כל החלב זה מוצר בסיסי וגם הרפת הוא ענף בסיסי שמאחד בתוכו המון גידולי שדה, המון עובדים וכמובן מפעלים של אוכל, מפעלים של גרעינים, אוניות, זה ענף שמעסיק המון אנשים שתומכים בענף, בתובלה ובתעשיה. זאת אומרת, אם לא יהיו רפתות בנהלל אז גם לא יהיה מרכז מזון ואז גם לא תהיה סיבה לגדל חיטה בנהלל ומה יקרה? האדמה תגדל קוצים."

אנחנו רואים את זה גם בקשיים של מחלבות הבוטיק. פתחו את יבוא הגבינות מחו"ל והחבר'ה האלה מתקשים. הם הרי בנויים גם על תיירות ומאז הקורונה רבים מהם בקושי שורדים.

"נכון, תיירות זה משהו שמאוד רגיש למצבים האלה, במיוחד למצבי מלחמה."

אתה עדיין אופטימי?

"אני תמיד אופטימי ומי שלא אופטימי בכלל לא יכול להיות רפתן. המשפט הוא 'מחר יהיה יותר טוב, מחר הפרה תיתן יותר חלב'. סבא שלי- ישראל בלוך היה ממקימי דגניה א', חלק מקבוצת אנשי העלייה השנייה שייסדה את הקיבוץ הראשון ואחר כך, כתוצר של הקיבוץ הראשון, היה ממקימי המושב הראשון נהלל. הוא התחיל בתנועת המושבים, אחר כך עבד בתנובה, אחר כך בארגון עובדי הפלחה. בכלל אנשי העליה השניה היו דור של אנשים משכילים שידעו איך להתנהל. הדור שאחריהם היה דור שפחות למד, אני קורא לו 'דור החלטורה' ואני בעצם הדור השלישי ויש פה בנהלל כבר את הדור החמישי.

אנחנו צריכים להתאים את עצמנו להיום, אנחנו צריכים כל הזמן להתאים את עצמנו למצב הקיים, ואם לא נעשה זאת אז נהיה תלויים בתורכיה, נהיה תלויים בירדן ונהיה תלויים בפולנים וזה רע מאוד. הדבר הזה הוא שלנו ולא סמוטריץ' יחליט עלינו ולא עודד פורר יחליט עלינו. אנחנו אלה שצריכים להחליט ולפעול ולדאוג שמדינת ישראל תייצר לעצמה בעצמה את המזון – כישלון שלנו להסביר את זה יהיה כישלון אדיר. אני עובד בזה כל יום ואני מקווה שכל מי בענף יעבוד בזה."