פעילות תנועות הנוער: ממשלת ישראל הנאבקת בקורונה החליטה לסגור את תנועות הנוער, הלכה למעשה. בשלב ראשון הקפאת פעילותן בעונת השיא שלהן, קרי בתקופת הקיץ. ובהמשך באמצעות פגיעה קשה בתקציביהן.
"הפוך, גוטה – הפוך! " צרח אלטמן הקטן בסרט "מציצים" כשהוא לכוד ברשת במים המצחינים של הירקון. "הפוך, ממשלה – הפוך", יש לזעוק היום בניסיון להציל את המפעל החינוכי שכי מזוהה עם המדינה שלנו, מפעל שמהווה חלק אמיתי מהמערכת החיסונית של ישראל כמדינה וכחברה.
בעשרות השנים האחרונות בעולם כולו, התפתחה ההכרה בחשיבותו המכרעת של החינוך הבלתי פורמלי בתהליך ההתפתחות של הפרט ושל החברה. בישראל, תנועות הנוער הן הסוכן המרכזי של החינוך הבלתי פורמלי מיום הקמת המדינה, רוב ממדיי החינוך הבלתי פורמלי באו לידי ביטוי בפועלן של התנועות, ויצרו השפעה מרחיקת לכת על מיליוני אנשים ועל התפתחותה של החברה והמדינה.
פעילות תנועות הנוער
מערכת החינוך של ישראל נכנסה ל"ורטיגו" לפני 4 חודשים. הילדים והנוער שלנו נמצאים ללא מסגרת חינוכית-חברתית שמלווה אותן בתקופה משברית שמרסקת את הבריאות הכלכלה והחברה. דווקא עכשיו צריך להביא לידי ביטוי נרחב ביותר את הערך החינוכי הייחודי של תנועות הנוער. דווקא בתקופות שבהן שולטים אי הסדר וחוסר הוודאות, זקוקים בני הנוער ל"חברת השווים", למסגרת ערכית וחיובית. וזה בדיוק מה שמעניקות להן תנועות הנוער בישראל, שפועלות עם נוער מכול השבטים והמגזרים – יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, בעיר ובכפר, בקרב נוער ותיק ונוער עולה, בקרב העשירונים הנמוכים והעשירונים הגבוהים. עם כולם פועלות תנועות הנוער בישראל. התנועות מעניקות תחושת שייכות לחברה בישראל ולקהילה שלהן שמתמודדת עם המגפה, הן נותנות משמעות לבני הנוער ודורשות הגשמה כאן ועכשיו שמתבטאת בעשייה, בהתנדבות, בקבלת השונה והאחר. דווקא עכשיו בהתמודדות הקשה עם משבר עצום המדינה שלנו זקוקה לנוער שמרגיש חיוני ומשמעותי. לנוער שלוקח אחריות לפעול למען שיהיה כאן טוב יותר, צודק יותר, אפשרי יותר. ממשלת ישראל, מה ההיגיון בלחסל את זה?
כל מי שעוסקים בחינוך, וזה כולנו, הורים לילדים ולבני נוער, מורים, מחנכים, ממלאי תפקידים ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה, בחברה האזרחית, מבינים את האיוולת שיש בהחלטה להשבית את כלל המסגרות החינוכיות לבני הנוער בקיץ הקרוב. מבינה שאין חלל ריק והאלטרנטיבה לפעילויות בקינים, להכשרת מדריכים, לטיולים במרחב הפתוח איננה ישיבה בבית בהמתנה למציאת חיסון לנגיף הקורונה. האלטרנטיבה היא שוטטות ושהייה ארוכת טווח בקניונים ובמוקדי הדבקות ללא מבוגר אחראי. האלטרנטיבה היא בדידות ואף דיכאון, האלטרנטיבה היא חיים סביב מסכים, האלטרנטיבה מסוכנת לעתיד ילדינו.
כול מי שעוסקים בחינוך, וזה כולנו, מבין שהחופש הגדול הוא הזדמנות חינוכית גדולה אבל גם יכול להיות קרקע למצוקה גדולה ומסוכנת. החופש הגדול הוא קרקע פורייה לכול הדברים שעושים בתנועות: להתנדבות, להדרכה, ליצירתיות, לחוויה של שותפות, לחיבור לחברה ולקהילה, ועוד. אבל כשהחופש הגדול הופך להיות ריק מתוכן הוא גם השדה בו צומחת אלימות, התמכרויות, ונטיות אובדניות. ככה זה כשאתם בני נוער וחם ומשעמם ואין מדריכים ואין תמיכה ואין גבולות ואין אתגרים.
ממשלת ישראל, מה לא ברור כאן ? "הפוך גוטה, הפוך". במקום לסגור – לפתוח. מי שיכול "להפיל כסף מהמסוקים" על האזרחים, יכול לתקצב את תנועות הנוער. לא לקצץ תקציבים, הפוך – להגדיל תקציבים כך שחצי מיליון הילדים והנוער שפועלים בהן כיום יהפכו להיות מיליון !
הפילוסוף האוסטרי בריטי לודוויג ויטגנשטיין אמר: "אדם יישאר כלוא בחדר שדלתו נפתחת כלפי פנים, כל עוד לא יבין שעליו למשוך את הדלת במקום לדחוף". ממשלת ישראל מבקשת שנהיה כלואים בחדרנו כדרך להיאבק במגפת הקורונה, עלינו לעזור לה למשוך ולא לדחוף. זה נכון בהרבה תחומים. זה דחוף ביחס לתנועות הנוער שחייבות לחזור לפעילות מיד.
הכותב היה בעבר מזכ"ל תנועת הנוער השומר הצעיר ויושב ראש מועצת תנועות הנוער בישראל.
