מספר אסף עזר על חבריו ללחימה בעזה * אחרי ה-7 באוקטובר 2023 הוא כלל לא גויס, אבל הרצון להצטרף ללוחמים גבר ואסף עזר הצליח להתברג בגדוד הנדסה קרבית כשנכנס לרצועה * לאחר שנפצע מפיצוץ מטען ואחרי תקופת שיקום חזר לשני סבבי מילואים נוספים, האחד בצפון והשני שוב ברצועת עזה * כיום הוא נחשב לאחד המרצים הכי מרתקים של תקופתנו
*תמונה ראשית: אסף עזר. אלבום פרטי
אסף עזר (48) נולד במנוף, ישוב קהילתי במשגב, בן להורים שאינם חקלאיים. היום הוא תושב פרדס חנה, גרוש ואב לשני ילדים: מעיין בן ה-5.5 ונטע בן 3.5. היום כולם מדברים על ההרצאות המרתקות שלו, גם שנים אחרי – פשוט כל הרצאה היא חוויה בלתי נשכחת. אסף מרצה על ציונות, מורשת קרב, תרבות ישראלית וסיפורי גבורה וההרצאות שלו הפכו לשם דבר בצבא, במכינות, בחברות ובחוגי בית, אנשים מרותקים מדבריו.
הלחימה והפציעה
לפני המלחמה שירת עזר במילואים כלוחם ומפקד משרת כקצין אית"ן (איתור נעדרים) במילואים. זה סיפור על אזרח שכלל לא גויס בתחילת המלחמה אבל זה לא הפריע לו לספח את עצמו ליחידה הנדה קרבית ולהילחם בעזה בהתנדבות. אחרי פציעה שספג בנובמבר 2023 ברצועה ואחרי שני סבבי לחימה אינטנסיביים נוספים בצפון וברצועה אנחנו מדברים.
במה עסקת לפני המלחמה?
"עסקתי שנים רבות בעולם החינוך הבלתי פורמאלי, הייתי בעולם המכינות הקדם צבאיות, שנות שירות, בכל מיני עמותות, בעיקר כאלו שמכינות נוער לשירות משמעותי, ובמסגרת התפקיד הייתי גם מעביר הרבה מאוד הרצאות וכן אימוני כושר קרבי לשירות ביחידות מובחרות.
"אחרי הפציעה החלטתי לסיים את דרכי כשכיר כי כבר לא יכולתי, זה היה לי קשה מידי. הפציעה פגעה לי גם בריכוז אז החלטתי להוריד קצת לחצים ועברתי להיות עצמאי לגמרי, שמתעסק באותם תחומים בעיקר בהרצאות ובאימוני כושר."
אני מבין שב-7 באוקטובר כלל לא זומנת ולא התבקשת להגיע – למעשה, סיפחת את עצמך ליחידה לוחמת ויצאת להילחם בעזה.
"נכון, ב-7 באוקטובר לא גייסו אותי, הכל היה בכאוס, ספציפית ביחידה שלי באמת לא כל כך ידוע מה לעשות. בעצם אמרו לנו לחכות בבית עד שיגייסו אותנו. ישבתי בבית איזה יום יומיים והשתגעתי, אז הרמתי טלפונים וחברתי לאיזשהו גדוד הנדסה וזהו. פגשתי שם חבר'ה מאוד צעירים שלא הכרתי בכלל ואיתם בעצם נכנסתי לרצועה."
משהו בער בך לצאת לשטח ולהשתתף במאמץ?
"לגמרי, לגמרי, כמו רבים אחרים אני לא יוצא דופן כאן. אתה יודע בהתחלה נסעתי דרומה בלי להבין בכלל לאן אני הולך ומה עושים. ואחרי זה, ישבתי בבית, השתגעתי וחיפשתי את ההזמנות הראשונה להתגייס. נסעתי דרומה אינסטינקטיבית במטרה להיכנס לרצועת עזה עם מישהו. באיזשהו שלב פשוט עצר אותי מחסום וקיפל אותי חזרה.
"אחר כך פשוט הרמתי כמה טלפונים חברתי לגדוד הנדסה קרבי, גדוד 924, אני איש הנדסה קרבית במקור אז זה היה חיבור טבעי, כאילו נכנסתי על תקן שלא באמת קיים, קצין אית"ן (איתור נעדרים) בתוך גדוד הנדסה ואיתם בעצם נכנסתי לרצועה."
ואז נפצעת, אתה יכול לשתף אותנו ברגעי הפציעה?
"נפצעתי ב-15 לנובמבר 2023. היינו בבית חנון ויצאנו לאיזושהי פעילות של פיצוץ מבנים. בשלב מסויים, באחת הכניסות לאיזשהו מטע, אני ולוחם נוסף עמדנו בכניסה לאחד הבתים ליד המטע. היינו ממש קרובים לבית ופשוט דיברנו ופתאום הבית פשוט התפוצץ."
הבית היה ממולכד?
"לא. אחרי זה התברר שהמטען היה בכלל של כוחותינו, אבל הפיצוץ הוא אותו פיצוץ."
ואיבדת את ההכרה?
"לא איבדתי את ההכרה על המוח עבר לאיזשהו מצב טיסה כזה. התנתקתי. בגדול, חטפנו פגיעת הדרך וקצת רסיסים. יש המון דברים מהשלב הזה שאני לא עד הסוף זוכר והשלימו לי. את זה שבעצם התחלתי להסתובב שם די אבוד בתוך המטע, לא הבנתי מה קורה איתי, ואז באיזשהו שלב תפשו אותי ופינו אותי לבית חולים ברזילי."
הבנתי שעברת תקופת שיקום ואז החלטת לחזור.
"נכון מאוד הפינוי מהרצועה כשנפצעתי היה מאוד טראומתי ודרמטי. אנחנו הוגדרנו פצועים באורח קשה בהתחלה כי לא ידעו מה היקף הנזק מההדף והכל. כולם היו בלחץ והזריקו לי חומרים מאוד קשים שעשו לי לא טוב, גם כל הגוף כאב לי… יותר מאוחר התברר לרופאים בברזילי שיצאנו בסדר, עם דברים קטנים אבל לא משהו משמעותי מאוד. המזל היה שהיינו מאוד ממוגנים בפגיעה, הבחור השני חטף רסיס בצוואר, אני חטפתי רסיס בגב אבל בזה זה נגמר. ההדף השאיר את חותמו עד היום על כל מיני דברים, גם השמיעה נפגעה קשה מאוד."
הדיסוננס כשיוצאים מהרצועה
מתי אתה מחליט לחזור למלחמה בעזה?
"אחרי כמה ימים ברחנו מברזילי, כי היה שם ממש סיוט. היינו בין הפצועים הראשונים של המלחמה, כל המדינה הייתה בחדר שלנו ובעצם ברחנו הביתה. בבית עברתי תקופה של בערך חודש שבמהלכה היה לי מאוד כואב, התקשיתי ללכת, הגוף כאב לי.
"אחרי זה, כשהכאב טיפה נרגע, בערך אחרי חודש וחצי חזרתי לגדוד לעוד כמה ימים. אחרי זה חזרתי לשני סבבי לחימה נוספים. חזרתי במרץ-אפריל 2024 לסבב בצפון ובספטמבר-אוגוסט חזרתי לסבב נוסף בעזה. זה היה לא פשוט."
הפציעה כמו שאמרת מלווה אותך עד היום, ההשפעה של ההדף, במה זה מתבטא?
"יש לי עד היום בעיות עם המרפק של יד ימין שלא חוזר לעצמו, ויש לי לפעמים כל מיני כאבים בכל מיני חלקים בגוף. הרופאים אמרו לנו שהדף זו פציעה מאוד מתעתעת ושהגוף יכול להיזכר פתאום בכל מיני שלבים. אני יכול לקום בבוקר וכבר כואב לי בצורה יוצאת דופן, כל מיני דברים בסגנון הזה."
אתה מרצה על נושאים רבים וחשובים, כמו למשל "חרבות ברזל" על המלחמה שעברת, נושא הפצועים והנעדרים ועוד ועוד. אתה נהנה בהרצאות?
"אני נהנה מאוד, זה אחד הדברים שמשאירים אותי על הרגליים. אני עובר תקופה מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית אז ההרצאות זה מקום שאני ממש פורח בו – זו ממש התשוקה שלי, אני חי את זה וחשוב לי גם להעביר את הידע הזה הלאה, אז אני משתדל כמה שיותר להתפתח במקום הזה שאני מאוד אוהב אותו."
שוב ושוב אנחנו שומעים בשטח, ברצועה, בקרבות, לא רואים ויכוחים בין חיילים חילוניים וחיילים חרדים או דתיים סרוגים, כאילו אתם לא מתעסקים בזה. זה נובע מכך שהדבר הכי חשוב לכולם הוא לשרוד את הימים האלה או באמת מרצון שלא להיכנס לזה?
"במהלך הלחימה ברצועה כלל לא התעסקנו בנושאים האלו. מה שכן, התעסקנו עם נושאים אחרים. למשל, אתה מסיים לפעמים פעילות באזור חמש וחצי אחר הצהרים, זה היה אוקטובר-נובמבר, ובחמש וחצי כבר חושך, אתה בשטח אז אין לך חשמל ואתה גם לא יכול להדליק פנס, אין לך אופציה של נייד או טלפון, אתה גם בדממת אלחוט, אסור לך לדבר יותר מידי…
"אז בחמש וחצי אחר הצהרים אתה מרגיש כאילו אתה כבר בשתיים וחצי בלילה… ואז היינו מתכנסים ב…אי אפשר לקרוא לזה סלון כי הכל שם שבור ומנופץ, אבל היינו בחדר מרכזי ופשוט מדברים על החיים, כל אחד מביא את שלו. אני הייתי מעביר שם קצת מורשת קרב, אחרים מדברים על זוגיות ומישהו אחר מדבר על אומנויות לחימה ולעומת זאת, בפוליטיקה היה ממש אפס התעסקות. כנראה בגלל שזה לא תורם בשום צורה למצבנו שם."
לא דיברתם למשל על ההפגנות לשחרור החטופים, על ההפיכה המשפטית שיוזמת הממשלה?
"לא, לא, ואם זה היה אז זה היה ממש בשוליים ואני יכול להגיד לך שבאמת היינו שם באמת עם מגוון של אנשים מכל מיני רקעים, מכל מיני דעות על כל מיני דברים. האמת שלא התעסקנו בזה כי זה באמת כל כך לא מעניין כשאתה שם. דיברנו בעיקר על שחרור החטופים, זה מה שעניין אותנו. האמת היא שכאשר אתה חוזר לארץ לאזרחות אתה נמצא בדיסוננס מאוד מאוד גדול על הפער בין מה שמעניין ובין התפל."
כלומר? תרחיב?
"אתה חוזר לכאן ואתה נתקל שוב בכל הקשקושים הפוליטיים, בפוליטיקאים ובכל האגו שכל היום מנהל פה את העניינים, ואתה לא מבין את הפער הזה, זה פער שמאוד קשה להבין אותו. זה משהו שבאמת קשה להבין מפני שאתה כל כך מחודד וכל כך מוכוון משימה כאשר אתה ברצועה וכל כך לא מעניין אותך מי חושב מה ומה דעותיו, מעניין אותך יותר איזה אישיות הוא… ושמע, הייתי שם עם חבר'ה שבאמת שלא הכרתי, חבר'ה מכל הרקעים וכל הצדדים ואתה פשוט תוך שתי דקות הם הופכים למשפחה שלך, וזה ממש לא מעניין אף אחד מה הוא חושב ומה זה חושב."
לא לדבר פוליטיקה או על מה שנעשה בארץ בפוליטי זו החלטה מודעת שהלוחמים קיבלו על עצמם?
"אני לא חושב שזה מגיע ממשהו מודע או מהחלטה מודעת, אני חושב שזה פשוט לא מעניין אותנו שם, זה לא מעניין. אני גם חושב שאתה יודע מראש ואתה מרגיש שאין לזה שום תרומה חיונית באזורים האלה, שנשב עכשיו ונתווכח על פוליטיקה, זה לא העניין ובטח לא המטרה."
"אין לנו ברירה"
בהרצאות אתה מרצה למבוגרים וגם להרבה בני נוער. מה הם השאלות שהכי נפוצות מבני הנוער?
"וואוו, קודם כל הם שואלים מלא שאלות ושאלות מצוינות. יש פה דור שממש ממש סקרן והם רוצים לדעת הכל. מה הם שואלים? זה נורא תלוי בהרצאה, אבל בהקשר של המלחמה בעזה, מאוד מעניין אותם קודם כל חוויות מהשטח שעברנו שם וכולי."
משהו שאתה זוכר במיוחד?
"תראה, אנחנו מתעסקים הרבה מאוד בסוגיית המחיר, יש רצון שלהם שנתעסק בסוגיית השבויים והנעדרים וסוגיית המחיר שנשלם תמורת שחרורם, אלו הן תמיד שאלות שמקבלות הרבה מאוד משקל ואמוציות. בתקופה האחרונה אני יותר ויותר מעביר שיעור על פוסט טראומה וחוויות משדה הקרב – וזה מרתק אותם. נורא, נורא, חשוב להם לשמוע פרטים על כך והרבה מאוד הם שואלים, 'מה אנחנו כבני נוער יכולים לעשות כדי לעזור?'
"אני אומר להם שבתקופה הקרובה הרבה מאוד חיילים – אלפי חיילים בסדיר ובמילואים הולכים לחזור הביתה שרוטים! ואז הם שואלים אותי 'אז מה אנחנו יכולים לעשות?'. אז אנחנו מדברים המון על כך שקודם כל חשוב להיות מודע לזה, להיות יותר רגישים, להבין שבמקרים רבים, יותר ממה שאנחנו חושבים – אותו אדם חסר סבלנות שאתה פוגש על הכביש או בסופרמרקט נלחם במלחמות שאתה כנראה לא ער להם, אז בגדול, זה נושא שמעסיק אותם הרבה."
איך בן אדם בגיל 48 עדיין רץ למילואים?
"תראה, בלי להישמע קלישאתי אתה באמת מבין שאין ברירה. אני חוזר למילואים כי יש לי תחושה עמוקה מאוד שאין ברירה, אנחנו במלחמה על הבית. זאת מלחמה ארוכה וכולנו צריכים לשאת בנטל. בכל פעם שאני מגיע למילואים יש פחות ופחות חיילים שמגיעים למילואים. ואתה רואה עכשיו, עם כל התוכניות שמתכננים, אתה רואה שאחוז הגיוס ירד עוד ועוד. אתה באמת באמת מבין שאין ברירה, זה גם במובן הלאומי וגם במובן הפרטי, כי אתה מבין שאם אתה לא תבוא למילואים – אז חברים שלך יעבדו יותר קשה, זאת המציאות, לא יבוא מישהו במקומי, אין מישהו שיבוא ובכלל עכשיו, עם התוכניות החדשות – לא ברור לי על מי הם בונים, מי שנלחם שם מבין את זה.
"אתה יודע, לפני ה-7 באוקטובר, אמרתי לעצמי: 'יאללה, יאללה, שיניחו לנו, יש לנו נושאים יותר חשובים, אנחנו צבא חכם וקטן, יש לנו סייבר ועניינים'. אבל אחרי ה-7 באוקטובר כשאתה רואה את זה בעיניים אתה מבין כמה חיינו פה באשליות וכמה אנחנו צריכים את החיילים, אתה מבין שזה אירוע שאי אפשר לטאטא אותו מתחת לשטיח – חייבים למצוא לו פתרון ובטח לא בצורת חוק ההשתמטות."
אחרי כל מה שעברת מה-7 באוקטובר, סבבי המילואים והמלחמה, אתה עדיין אופטימי?
"אין אופטימי ממני ואני נפעם מאוד מהדור הצעיר. אתמול הייתי בהצגה מדהימה שהפיק תיאטרון צה"ל על הכל – החל מהרפורמה המשפטית, דרך המלחמה ועם הפנים לעתיד – וברור לי לגמרי שאנחנו נגיע ונהיה בעתיד בזמנים הרבה יותר טובים. אין לי ספק בכלל. צריך הרבה סבלנות אבל אנחנו בדרך לשם. מה שכולנו רוצים זה שהחטופים יחזרו הביתה ושהמלחמה תיגמר מהר."
ממליצות בחום
החלטתי לכתוב על אסף בעיקר בגלל התגובות החמות שראיתי בכל מקום על ההרצאות שהוא העביר ומעביר. הנה כמה מהן:
מעיין מאור אמנון: "הזמנו את אסף להרצות פעם אחת בקיבוץ ומאז פשוט התמכרנו ולא הפסקנו להזמין לעוד ועוד. מרצה בחסד, מכיר את כל הפרטים ויודע להעביר את הסיפור בצורה מרתקת שמשאירה את כולם פעורי פה. נוצרה סביבו קבוצה של מעריצים וכל פעם שאנחנו מזמינות אותו, מספר האנשים שמגיעים להקשיב רק הולך וגודל, וזה בכלל לא משנה על מה הוא מרצה. ממליצות בחום, תרבות קיבוץ עינת"
שירי ארדיטי, השומר החדש: "איש אחד- ערכי, מחנך, פעיל, מתנדב, אדם של מעשים ואנשים… יש לו יכולות על, והאיש הזה אסף עזר הוא חבר! ממליצה בחום למי שעוד לא נפגש, ולא שמע הרצאה ולא עבר פעילות בהובלתו. זה הזמן, ועל הדרך גם תעשו קצת טוב!!!"
איילת ברזילי: "גם סגל שירות בתי הסוהר זכה לשמוע את אסף בהרצאתו המרתקת, המעשירה והחשובה בנושא הנעדרים והשבויים במדינת ישראל. אסף כריזמטי, מלא בידע ומרתק! מומלץ ביותר, הרצאת חובה לכל מי שחש את המחויבות העמוקה למדינה (וגם למי שלא חש מחויבות – אסף כבר יחבר אתכם). ישר כוח אסף!"
מיכל בן חיים: "אסף הדריך אותי במכינה אז זכיתי לשנה שלמה של הרצאות במלא נושאים שונים. ההרצאות שלו עד היום בלתי נשכחות לכולנו..מרתק חשוב ומלא כריזמה. כמה לא מפתיע שהתנדבת למילואים, שחזרת אחרי שנפצעת, אתה לא יודע לנוח! רפואה שלמה אספי."
