רוני קרמר מבית השיטה, זמר בגבעטרון, כתב שיר לזכרו של רועי עידן מכפר עזה שנרצח כשיצא לתעד את מתקפת הטרור
איך כותבים שיר על אדם שאינך מכיר, לא שמעת עליו ולא דיברת איתו? רוני קרמר (59) מבית השיטה מימש את בקשתו הקדושה של כרמל עידן אביו של רועי עידן ז"ל מכפר עזה, שנרצח על סף ביתו כשבתו הקטנה בזרועותיו. זה קרה ב-7 לאוקטובר כשרועי, צלם חדשות של YNET יצא החוצה לראות מה מתרחש. רועי נורה במקום ונהרג כשהוא מסוכך על בתו אביגיל, רק בת שלוש, שהצליחה להימלט לשכנים בזמן שמחבלים ממשיכים לירות והורגים גם את סמדר אשתו.
ילדיהם הגדולים של סמדר ועידן, מיכאל ועמליה, הסתתרו בארון צר שרוחבו 80 ס"מ במשך 14 שעות עד שחולצו על-ידי הצבא. כשהם רועדים מפחד ואימה התקשרו למוקד 100 וחוברו לעובדת סוציאלית מראש פינה ששוחחה איתם כדי להרגיעם. אביגיל הקטנה נחטפה יחד עם שכניה משפחת ברודץ לעזה. הם שוחררו בעסקה הראשונה ואביגיל בעלת האזרחות האמריקאית נפגשה עם הנשיא ביידן. שלושת האחים היתומים אומצו על ידי אחותה של סמדר, ניצולת הטבח, שלה שלושה ילדים משלה.
איך כותבים על אדם שאינך מכיר?
רועי עידן היה גבר נאה, הוא נולד בכפר הרי"ף והגיע לכפר עזה בעקבות נישואיו לבת המקום. אביו, כרמל עידן היה שקוע ביגון עמוק. מותו של בנו לא נתן לו מנוח. ואז עלה בראשו רעיון להנציח את רועי בנו האהוב בשיר. הנצחה שנראתה לו נוגעת ומתאימה. חבר שלו שמע ברדיו את שירו של רוני קרמר "ארצי שלי לעד", ושלח לו את המילים. כרמל החליט שזה האיש שיכתוב את השיר על בנו רועי. הוא התקשר לקרמר ושאל אם יהיה מוכן לכתוב את השיר.
"זו בקשה שמימיי לא התמודדתי עימה" אומר קרמר, "שיר הנצחה? איך? מה? למי? ובכלל, איך כותבים שיר על אדם שאינך מכיר?"
לאחר שהתעשת נסע להיפגש עם האב בכפר הרי"ף וישב בביתו שעות ארוכות בהן תיאר כרמל את דמותו של בנו האהוב.
"לקח לי חמישה ימים להרהר מה אני עושה. אף פעם לא כתבתי שיר בהזמנה. האם לשלב בו גם מוטיבים מקראיים כדי להרחיב את קהל שומעיו? ומה יהיה אם לא יאהבו את השיר? מה אם ייגנז? הרבה שאלות עלו בראשי".
לאחר ההתלבטויות אסף קרמר את עצמו והתיישב לכתוב את המילים לשיר שקרא לו "תמונה אחרונה'" ונסע להראותו לאב. ההתרגשות הייתה גדולה, שניהם בכו וחיבקו זה את זה. כרמל נתן הסכמתו לשיר. את הלחן כתבה המשוררת נורית הירש והביצוע נמסר לזמר ששי קשת.
למה נקרא השיר תמונה אחרונה?
"כשהרחפניים נחתו עשרה מטר מביתו, יצא רועי לצלמם ונהרג מיד. זו הייתה תמונתו האחרונה. הוא אהב לצלם זרזירים וחצבים, הטליה הקטנה שמוזכרת בשיר היא אביגיל שרועי סוכך עליה בגופו.
תמונה אחרונה
בתמונה אחרונה שצולמה
נשאת מבט לרקיע.
ידיעה חדשותית דממה
היית הראשון להגיע.
וגם כשבגיא צלמוות הלכת,
כרועה מגונן על טליה חסרת ישע
חבוקה בגופך,
כן יראת אל מול פני הרשע.
פזמון:
רועי בני רועי, הו כמה תחסר!
השולחן שערכנו עדיין נשאר.
ונמתין, אך לשווא שתחזור עם סמדר,
שלושה גיבורים ולב מיוסר.
ענני זרזירים בשמיים
הוחלפו באבק ועשן של הקרב,
לא תשוב עוד לצפות בין ערביים
בשקיעה, בפריחת החצב.
ותמונה אחרונה משלימה, טרם עת,
את אלבום התמונות שנחתם.
תשמר כמצפן לעידן עידנים
ופסיפס התמונות לא הושלם.
פזמון, רועי הו רועי….
מתחשבן עם אלוהים
איך הגיע השיר לנורית הירש?
"חבר נעוריו של מושיק, בן זוגה של נורית, ביקש ממנה לכתוב את הלחן. הירש סירבה בטענה שכבר אינה כותבת לחנים על נופלים, זה קשה לה מאוד, אבל את השיר הזה אהבה, אולי בזכות הפסוק מתהילים שדיבר על ליבה: 'כרועה מגונן על טליה חסרת ישע'. כל השיר מתכתב עם פרק כ"ג מתהילים. הירש אמרה שהיה לה קשה נפשית להלחין את השיר, שלדעתה הוא קינה".
קרמר מצטט את הפסוקים מהפרק ומתחשבן עם אלוהים, "'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע', רועי הלך בגיא צלמוות ולא חזר. בהמשך הפרק נכתב 'תערוך לפניי שולחן', שמתכתב עם 'השולחן שערכנו ועדיין נשאר… הו, רועי כמה תחסר…'". השיר קיבל כנפיים ואף נכנס לפלייליסט של גלי צה"ל, רשת ב' ותחנות נוספות.
קרמר: "למרות שלא ראיתי את רועי, אני מדמיין אותו כגבר יפה, נעים הליכות, אחד שהייתי שמח להיות חבר שלו. לפני כמה ימים פגשתי חברים שלו באולפני ynet שסיפרו איזה איש אהוב הוא היה, תמיד ראשון לצאת לכל מקום. היה מאוד מוערך בשל כישרונו המקצועי. לא מזמן היינו בבית הנשיא והסתבר שהנשיא ומיכל רעייתו מכירים את השיר על בוריו. הם עשו לנו סיור בגן ואחר כך שוחחו עימנו".
רועי וסמדר נקברו בבית העלמין של כפר הרי"ף, סמוך לבית ילדותו. מדי בוקר יושבים כרמל וליזה רעייתו עם קפה בידם, מביטים אל קברי יקיריהם ושואפים את זכרם אל ליבם.
תכתוב שירים נוספים בעקבות הצלחת השיר?
"השיר סחט אותי רגשית. הוא מושמע בתקשורת, עושים עליו אייטמים, סרטים, והתגובות המפרגנות הגיעו בזרם גדול. זה היה גדול עלי, והציב בפניי רף מאוד גבוה. כמה חודשים ממש לא יכולתי לכתוב. ההתרגשות הייתה גדולה ומפחידה…".
חלק ממשפחת הגבעטרון
"עוד נשב יחד בלי חרבות ובלי ברזל" מאמין רוני קרמר, שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו
קרמר, אדם צנוע, סימפטי ורגיש. נולד בירושלים, למד באקדמיה למוסיקה, ולקח קורסים של שמאות ומינהל עסקים. לאחר גירושיו חיפש את בחירת ליבו ומצא באתר שידוכים את מיה לבי מור בת בית השיטה. האהבה ניצתה ולפני 15 שנים העתיק את מגוריו לקיבוץ. הוא הוזמן לשיר בטקסים וערבי השירה בקיבוץ וכך התגלה קולו הערב ואישיותו המקסימה. לפני שמונה שנים הצטרף לגבעטרון והוא מרגיש שזהו ביתו.
"חיי השתנו", אומר קרמר. "נכנסתי למשפחת הגבעטרון, אחרי שעברתי אודישן אצל המנהל המוסיקלי אילן גלבוע. הלהקה קיבלה אותי בחום ובאהבה. אנחנו מופיעים יחד בכל רחבי הארץ, ובנסיעות הארוכות באוטובוס נרקמות שיחות מלב אל לב. אגב, רק חמישה זמרים הם מגבע, השאר מישובים שונים בעמק, מתוכם ארבעה מבית השיטה".
תפילה מתוך כאוס
שירו הראשון שפורסם היה 'ארצי שלי לעד' נכתב שבועיים לאחר פרוץ המלחמה, הוא מלא אופטימיות ומשלב דימויים של טבע, שלום. "זוהי מעין תפילה, אומר קרמר, תפילה הנובעת מתוך הכאוס והחרדה הקיומית, ותחושה של חורבן אמיתי. שיר עם תקווה לעתיד טוב יותר".
האווירה בארץ שותתת דם, המדינה בטראומה ובשיר אתה כותב על צלילי מחרשות, מרבדי כלניות, דשאים ירוקים. איך זה מסתדר עם המציאות?
"אני מתייחס לשיר הזה כאל תפילה. הרגשתי שאני רוצה לדבר על תקווה, כי בלי תקווה אין לנו מה לעשות כאן. רציתי להרים את המוראל של האנשים, לומר שלא הכול רע, עוד יגיע יום ונשב יחד בלי חרבות ובלי ברזל. את השיר הזה צילמנו כקליפ עם חברי בית השיטה בשדה חרוש ושלחנו אותו ביום העצמאות כשי לחברי כפר עזה. הם אהבו אותו והרגישו שותפות גורל. את הלחן כתב דן פלד, על ההפקה חן וינוקר, הבימוי והצילום נעשו בידי אמנון וינר – שלושתם מבית השיטה".
ספר על תהליך כתיבה של שיר?
"אני כותב לפי מוזה, לא לפי הזמנה. מלבד השיר 'תמונה אחרונה', שהוא יוצא דופן. זו כתיבה פנימית מתוך כאב. יש שירים שמחליקים ישר אל הנייר, ויש שכתיבתם היא מלאכת מחשבת. אני עובד על כל מילה ומילה, מחפש את החרוז והמשקל. אני כותב ומוחק. אבל אחרי שאני מוריד את השיר אל הנייר – אני מרגיש הקלה".
ארצי שלי לעד
עוד נחזה בנועם הימים
עוד נשמח בזיו העלומים
מכאובי הלב יחלימו.
עוד משצח, נשוב אל השדות
אל צלילי שירת המחרשות
לוחמים שישי הלל ינעימו.
פזמון
תקוותנו לא תאבד
את ארצי שלי לעד.
לא נאמר האם, אולי,
נשירה עם ישראל חי!
עוד כעוף החול ניסק אל על
עוד תרווה האדמה בטל
מרבדי כלניות יאדימו.
כששמיכת ענן הקרב תוסר
שיר אחדות חדש יוגד יושר
ומטיילים בהמוניהם יפנימו
פזמון
תקוותנו לא תאבד
את ארצי שלי לעד.
לא נאמר האם, אולי,
נשירה "עם ישראל חי!"
אל הדשאים הירוקים
ומגרשי המשחקים
אור של חום ואהבה יפציע,
עוד נחזה שוב בימים
נשמח בזיו העלומים
ובת קול תצא בשיר מרגיע.
פזמון, תקוותנו לא תאבד….
