יבול שיא
הרפת והחלב

״כל מה שמסמל עבורי בית נמצא על הכוננית הזאת״

2 דק' קריאה

שיתוף:

הצילום המרגש של רותי מונדר מניר עוז שחזרה מהשבי

ערב אחד לפני מספר חודשים ישבה רותי מונדר (79) שנחטפה מקיבוץ ניר עוז וחזרה מהשבי, בסלון ביתה הזמני בקרית גת, וחשבה כיצד תוכל לתת ביטוי בצילום לתחושות שמלוות אותה מאז אותה שבת ארורה.
היא התבקשה לעשות זאת במסגרת פרויקט צילום שבו השתתפה, והמשימה הייתה לצלם תמונה שמבטאת "תחושת בית".
היא הביטה לכיוון הכוננית שבסלון ביתה, על התמונות והחפצים שמונחים עליה.
"כל מה שמסמל עבורי בית נמצא על הכוננית הזאת, לכן פתחתי את המצלמה וצילמתי אותה. אין דבר שנותן לי תחושת בית יותר מזה", סיפרה רותי.
על הכוננית בביתה מונחות תמונות של בעלה אברהם מונדר שנחטף ונרצח בשבי חמאס, ושל בנה רועי מונדר שנרצח בניר עוז. בפלישה לקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר נחטפה רותי יחד עם בתה קרן ונכדה אוהד בן ה-9. השלושה שוחררו בעסקה. מאז היא מתגוררת בשכונת כרמי גת בקרית גת. ״הכוננית הזו היא סיפור חיי. עבר והווה״.

תמונה 1 כוננית
על הכוננית תמונות של בעלה אברהם מונדר שנחטף ונרצח בשבי חמאס ושל בנה רועי מונדר שנרצח בניר עוז 

ביתה בניר עוז לא נשרף. באחד הביקורים שלה בקיבוץ היא אספה כמה חפצים לריהוט ביתה החדש, בהם הכוננית והחפצים שעליה. "הבית שרד ולמעשה החפצים נותרו שלמים. לקחתי את הכוננית והצבתי אותה בסלון ביתי החדש. על הכוננית נוספו תמונות של בעלי ובני. אבל לפני כן, על הכוננית היו חפצים ומזכרות מכל מיני תקופות בחיים שלנו. חלק מהחפצים הם של דודה שלי, נטלקה שנדברג, ששרדה את שואת פולין במחנה עבודה, עלתה לארץ כשהייתה בת 50 ונפטרה בגיל 98. מאז שהיא הגיע לארץ ב-1948 היא התגוררה בבית הורי. היא הביאה איתה מהשואה הרבה מאוד מזכרות ונתנה לי אותן. שמרתי עליהן כל השנים והן היו מוצגות על הכוננית אצלי בבית. מבחינתי הכוננית הזו היא סיפור חיי. יש בה גם את העבר וגם את הווה שלנו. במסגרת פרויקט הצילום היו לנו עשרה מפגשים, למדנו איך לצלם נכון בטלפון הנייד. זה היה פרויקט טיפולי בעיקר, שעזר לנו להתמודד בתקופה הזאת. ביקשו מאיתנו לצלם משהו שמזכיר את הבית ובחרתי בכוננית. הצילום הזה נותן ביטוי לכאב שלי על מה שקרה ועוזר מאוד להתמודד. במהלך הפרויקט למדנו הרבה על צילום ויצאנו לשטח לצלם, כמו למשל במערת הפעמון באזור בית גוברין. כל התהליך הזה מאוד מחזק אותי. כשהייתי צעירה יותר נהגתי לצלם, אבל זה היה בעידן שבו היו פילם, וצילמתי בעיקר תמונות בשחור לבן. היום זה עולם אחר עבורי. אני חובבת צילום, תמיד אהבתי לצלם", סיפרה רותי.

תמונה 2 מערת הפעמון
מערת הפעמון. פרויקט צילום טיפולי שעוזר בתהליך ההתמודדות. צילום: רותי מונדר

שפת הצילום 

בעקבות אירועי 7 באוקטובר יזמה המועצה האזורית אשכול, שיישוביה היו במוקד הטבח, את פרויקט Photo Is Israel, תוכנית מקיפה שמטרתה להשמיע את קולם של התושבים כחלק מהליך של שיקום אישי וקהילתי באמצעות שפת הצילום. את הפרויקט מוביל מרכז החוסן של המועצה האזורית אשכול בניהולה של שרית סעד. שם התערוכה "הסיפור שלנו". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רויטל פז-אבולעפיה מספרת על ספרה השני "חריץ בזמן" שמספק אפשרות נדירה להתעלות מעל המקום והזמן, על הילדה הדחויה שהייתה וגם למה רק בגיל 58 העזה לצאת עם הכישרון לעולם *תמונה ראשית: רויטל פז אבולעפיה
8 דק' קריאה
מיזם ייחודי שהחל כרעיון וצמח למסורת מרגשת שמחברת במועצת בני שמעון בין קיבוצים, מושבים, דתיים חילוניים  *תמונה ראשית: אווירה משפחתית בקבלת השבת המעורבת. צילום: מישל אמזלג  ביום שישי אחר הצהריים, בשעה שבה האור הופך
3 דק' קריאה
"סוד ההצלחה בניווט טמון בשילוב של יכולות פיזיות גבוהות, חוסן מנטלי, צוות מקצועי תומך, חברים ומשפחה שמלווים אותי כל הדרך," מסבירה עופרי יעקובי ממושב אביעזר * בגיל 17 בלבד הפכה עופרי יעקובי לנווטת הישראלית
6 דק' קריאה
"כל החיים שילבתי עבודה במשק עם ריקודים," אומר משה תלם, חבר מושב רשפון, בן 84 * תלם הוא חקלאי פעיל ופורה, המגדל ירקות מזנים שונים ומיוחדים * במקביל הוא מדריך במשך שנים בחוגים לריקודי-עם
8 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן