תערוכת הציורים של יחזקאל דנגור מרמת השופט מוצגת במבנה שהיה בית ילדים, הסביבה הטבעית למי שגדל בקיבוץ ויוצר בו
סיפורו של האמן והיוצר יחזקאל דנגור מרמת השופט, הוא סיפור אופייני של השתלבות עולים מארצות ערב בקיבוצים בתקופת העלייה הגדולה עם קום המדינה.
יחזקאל נולד בעירק בשנת 1942 לאחר הפרעות האנטישמיות ביהודים בעקבות מרד ראשיד עלי הפרו-נאצי. ההורים, שהיו ציוניים, ברחו עם ילדיהם מעירק לאירן. בהמשך הם פעלו להעברת יהודים מאזור שט אל ערב לארץ ישראל. בשנת 1950 עלה יחזקאל דנגור למדינת ישראל לקיבוץ רמת השופט והתקבל "כילד חוץ" בקבוצת "אורן". הילד יחזקאל אומץ על ידי משפחת חכים. רן חכים, בן גילו, רואה בו עד היום אח לכל דבר.
לאמנות הגיע יחזקאל דרך המצלמה, בהמשך השתלם באמנות במכון אבני. בקיבוץ עבד כחשמלאי. יחזקאל הוא אמן צנוע ושקט. לא ביקש להיות חלק מהממסד האמנותי התנועתי והישראלי. תערוכותיו התקיימו במקומות צנועים מקומיים. כך גם תערוכתו העכשווית שהוצבה בתוככי בית ילדים שסיים את תפקידו ונהפך למרחב תצוגה לתערוכתו. התערוכה מתפרשת על פני ארבעת חדרי המבנה. יש מיוחדות בתערוכה המציגה אמנות בקיבוצו של אמן ששואב את השראתו מהבית וסביבתו.
יחזקאל הוא איש של צבע. משתמש בצבע שמן תעשייתי. יצירותיו מופשטות לרוב עם נגיעות אימפרסיוניסטיות. האמן שולט בטכניקה המיוחדת לו. ממעט להשתמש במכחול. אוחז בידיו בסכין ציירים ועמה הוא בונה את יצירתו. הטבע, הנוף והשדות נוכחים בעוצמה רבה. מקיימים דיאלוג עם האדם המתבונן בהם מבלי שהוא נוכח ביצירות. יחזקאל הוא אמן של ניגודים. בין המינימליזם הנזירי, לריבוי אלמנטים. בין הסוער לרגוע. ביצירות הנוף שלו חשים בארוטיקת הגבעות של הנוף, כמו בשיר השירים. נאחז במרחב הפתוח כמו אוויר לנשימה. אין אצלו ביצירות חללים סגורים. חדרים או מבוכים. היד רושמת את מה שהלב חש.
בשנת 1999 הציג יחזקאל דנגור במוזיאון בית וילפריד ישראל בהזורע. האוצר, גבי מענית כתב: "התמונות מתארות נופים גדולים ורחבים הנפתחים אל השדות, אל הגבעות לאופק ולשמים".
יחזקאל ממשיך ליצור עד היום באינטנסיביות ואיננו מסתפק ביש הרב שייצר לאורך שנות יצירתו. יש ביצירותיו של דנגור מהנחמה, מזיקוק היפה שבטבע. אין בהן מרירות ואכזבה אלא אופטימיות אחת גדולה.