ארבעה מחזורים, שלושה ימים וכנרת אחת. אלפי בני ובנות נוער מקיבוצים מכל רחבי הארץ משתתפים השנה ברפסודיה ושטים על רפסודות שבנו במו ידיהם
הם מגיעים לחוף חוקוק שליד הכנרת, תוחמים את השטח ומקימים מחנה, צילייה שלא באמת מצליחה להקל ב-40 מעלות חום. כ-3,000 בני ובנות נוער מקיבוצים ישתתפו השנה במפעל החינוכי הוותיק של התנועה הקיבוצית, הרפסודיה. במשך שלושה ימים הם יעבדו בבניית רפסודה מחביות, קורות וחבלים, יבשלו לעצמם את האוכל וגם ינקו, יכירו בני נוער אחרים, ישתתפו בפעילות ערכית ולבסוף יזכו לחצות את הכנרת, או שלא, אם לא תהיה מספיק רוח.
שוטי ספינתי
לנעמה גיל מכפר מסריק שעולה ליב', זו הייתה הפעם הראשונה להשתתף ברפסודיה והיא מסכמת אותה כחוויה טובה. "יצאנו 14 חבר'ה מהקיבוץ. ביומיים הראשונים קצת חששתי מהמשט, אבל אנחנו בנינו את הרפסודה וראיתי שזה בטוח והשיוט בכנרת היה השיא". על אף התנאים המאתגרים נהנו בני הנוער מהעצמאות ומהעובדה שאת הכול, כולל הכנת ארוחות וניקיון, עשו במו ידיהם.
לרכז הנעורים שלה, דודי קורן (48) מכפר מסריק, זו רפסודיה שנייה שהוא מלווה וראשונה שהוא חווה בשטח. "האירוע אורגן בצורה יוצאת דופן, מאוד ברור, מאוד מסודר, כל קיבוץ מקבל אזור משלו לפי גודלו. הארגון הלוגיסטי הוא חלק חשוב מההוויה". את הציליות והציוד לבישול כל קיבוץ מארגן בעצמו ודודי מבטיח להגיע בשנה הבאה מצויד עוד יותר. עשרה בנים וארבע בנות יצאו השנה "וכמובן שנעשתה שיחת הכנה לתיאום ציפיות. השתדלנו להקפיד על שוויון מגדרי, גם בעבודות המטבח וגם בבניית הרפסודה ובהרמת התורן שהוא מאוד כבד". הרפסודה עצמה נבנית על פי חוברת הכנה, יש חברה שמספקת את הציוד והכול נמדד ועובר אישור מהנדס. "את המפרש אפשר להכין לפני או להביא צבעים. נכתבים משפטים וציורים שעוברים אישור, ולכל קיבוץ יש את האמירה שלו. שבעה מהמשתתפים מסיימים השנה יב' ונפרדים מחברת הנעורים, יש כאלה שעוד שבועיים מתחילים שנת שירות או עוד חודש מתגייסים ולכן ציירנו איש שמוציא בועת מסטיק כי 'מסטיק' הוא שמה של השכבה".
בים עוד יפליג קפיטן
גיא גרסול (30) מחוקוק, רכז המפעלים החינוכיים בתנועה, הוא מנהל הרפסודיה, מפעל חינוכי של התנועה הקיבוצית המתקיים בכנרת בחודשי הקיץ באופן מסורתי מזה שנים, בכל מיני אופנים וצורות. "בניית הרפסודה היא המתודה שהקבוצה עוברת יחד. החוויה בת השלושה ימים כוללת התארגנות ובישול בשטח, בניית הרפסודה עצמה וטורנירים ספורטיביים. בערב הראשון מתקיימים מעגלי שיח באופן קבוצתי על נושא הקשור לנושא המְרַכז, שהשנה היה בחירה, לבחור נכון. לכל מעגל שיח הגיע דובר שסיפר על בחירה משמעותית שעשה בחייו. אלו נערים ונערות שעוד רגע יתנדבו לשנת שירות או יתגייסו לצבא ואנחנו רוצים להתחבר לבחירות שהם בוחרים לעשות בחייהם ולהבין יחד איתם מה אני בוחר עבור עצמי, מה אני בוחר עבור החברה והקהילה שבה אני חי".
מה האתגרים בלהפיק אירוע כזה?
"אתגר גדול בו עסקנו היה כמות המעוניינים להירשם לרפסודיה אל מול המגבלה של מספר הרפסודות. בכל מחזור יש מספר מוגבל של רפסודות והשנה הייתה שנת שיא מבחינת הרשמה. בסיום היום בו פתחנו את ההרשמה התמלאו ארבעת המחזורים וכ-800 בני נוער נותרו ברשימת המתנה. בארבע שנים שאני מנהל את הרפסודיה האירוע מתעצם משנה לשנה בכמות הנרשמים ובכמות הקיבוצים המשתתפים. הוספנו עוד מחזור השנה והעלנו לארבעה סבבים במקום שלושה. בנוסף, קיבלנו החלטה, שהייתה גם כך אמורה להיות מיושמת משנה הבאה, לא לכלול את שכבה ט' וכך התפנה מקום עבור אותם ישובים שרצו לצאת וכבר לא נותר מקום. היה על זה הרבה שיח, גם שלנו כצוות מוביל, גם עם מנהלי החינוך בשטח. בדיעבד אנחנו רואים את היתרון של ההחלטה. מעגלי השיח היו בוגרים יותר והיה פחות ענייני משמעת, פחות פציעות ומקרי התייבשות".
אתגר נוסף שעולה גם בשיחה עם רכזי הנעורים בשטח הוא שלא בכל קיבוץ יש מדריכים קבועים לאורך שנים, ואפילו לא תמיד מדריך שליווה את הנערים והנערות לאורך אותה השנה. "יש מנעד רחב בקרב המדריכים שיוצאים עם הנוער ומה מידת ההכרות שלהם עם אותה קבוצה. יש כאלה שמלווים תקופה ארוכה ויש כאלה שמכירים רק מספר ימים. המדריכים מהקיבוצים עובדים תחתינו באירוע, תחת ההובלה והליווי שלנו. הקשר של המדריך היישובי עם הקבוצה משפיע על ההתנהלות, מה שמצריך מאיתנו גמישות במענה הניתן".
אגף החינוך יודע לתת מענה לאתגר של כוח אדם שמתחלף?
"המפעלים האלה, כמו הרפסודיה או מסע יב', הם אירועי שיא. אגף החינוך נמצא בקשר עם מערכות החינוך בקיבוצים בשגרה. יש מערך ייעוץ שמלווה את מערכות החינוך, מגיעים לשטח ועושים תהליכי חשיבה משותפים. זו אכן תופעה שקיימת שאנחנו נפגשים אתה במפעלים.
מבחינתנו, הרפסודיה היא חלק מתהליך שנתי, יש התחלה, אמצע והמשך. המדריכים מגיעים קודם להכנה, כל מה שקשור לרפסודות, מקימים ושטים בעצמם, וגם כל מה שקשור להדרכה, הם עוברים על ההכנות החינוכיות שצריכות לעשות בבית, פעילויות, גיבוש והכרות עם הקבוצה, חלק מהמערכים עוסקים בנושא המרכז. מכינים אותם מה זה אומר להדריך קבוצה ברפסודיה, תהליך ההכנה לפני ותהליך ההמשך, איך למנף להמשך התהליך בקיץ".
מה הרווח החינוכי?
"נעשה חיבור בין קבוצות מקיבוצים שונים להיכרות, יש מפגש ושיח בין בני נוער. מעגלי השיח הם רגע של קסם, חוף ובו אלף בני נוער מתכנס למעגלים-מעגלים של דובר וקבוצה, ביומיום זה כנראה לא יקרה. הטורנירים הקבוצתיים יוצרים שייכות וגאוות יחידה. עצם העובדה שבני נוער בחרו לבלות שלושה ימים בכנרת, רוב הזמן ללא נייד, בתוך תהליך קבוצתי. בניית הרפסודה היא המתודה המרכזית, פעילות קבוצתית, זה לא מקדש את השייט אבל זו המתודה".
מעבר לכך מספר בגאווה גיא, שהיה בעצמו בעבר מדריך נוער, "פוגשים כל שנה מדריכים שחוו בעצמם את הרפסודיה כבני נוער וגם מדריכים לשעבר שמתגייסים להפקת המפעל זה והופכים להיות חלק מהצוות".
על אף ההכנות של שלושה ימים לקראת חציית הכנרת, לעיתים המשט לא יוצא לדרך. "במחזור השני לא הייתה רוח. בשעה רבע לארבע קיבלנו החלטה לא להוציא את המשט כדי שרפסודות לא יתקעו באמצע ויכנסו לשעות החשיכה. הביטחון והבטיחות קודם לכול. קיבלנו המון הודעות שמקבלות בהבנה את ההחלטה ושלמרות שלא התקיים השייט אלו היו שלושה ימים של חוויה חיובית ומשמעותית לקבוצה".
רק בגלל הרוח
אורי פלג נקש (44) מרמת דוד הוא מנהל "שבילים", חינוך חברתי א'-יב' בתק"צ ולפני זה היה רכז מפעלים, יודע שגם עוצמת הרוח היא חלק מניהול הסיכונים וההחלטות: "חוצים את הכנרת בעזרת הרוח, תרתי משמע. ואם אין רוח, מפרקים בלי להפליג. עברנו בשנים האחרונות לחביות פלסטיק כך שזמן ההפלגה התקצר ואפשר להפליג גם ברוח חלשה. זו אומנם חוויה מתסכלת וקשה, לא להפליג לאחר שלושה ימי הכנות, אבל לא נכניס למים 700 בני נוער רק כדי לגרור אותם. זה חלק משיקולי הבטיחות. אנחנו פועלים בחשיבה של בטיחות מאפשרת, ששמה גם על בני הנוער חלק האחריות וגם על המדריכים בשטח".
אורי מתאר את הלוגיסטיקה המורכבת הדורשת אישורים ממנהל הספנות, עבודה מול חברות אבטחה, ומערך רפואה וחובשים, שכרגע גם מצויים במשבר כוח אדם, הכנת שירותים נוספים ואזורי לינה, עבודה מאומצת של שלושה חודשים רק כדי להכין את המעטפת.
מבחינת אורי זהו אתגר ניהולי וכל צוות האגף נמצא בכל ארבעת השבועות, "גם להחזיק את התוכן, זה אירוע חינוכי וגם לדאוג שכולם חוזרים הבייתה בשלום". אירועי נחל צפית והר מירון וגם המקרים של מלון הים האדום ואיה נאפה נמצאים היטב התודעה. "אנחנו לא חסינים ועושים הכול כדי שלא יקרו דברים כאלה. 700 בני נוער בכנרת בקיץ, במקום שמשדר חופש, ועלינו החובה לתת את המסגרת, להכיר להם את הגבולות. נעשית הכנה מאומצת, חלק מההכנות למדריכים הוא תהליך מיפוי של הקבוצה, מה היכולות, מה האתגרים, עוסקים בשוויון מגדרי ובמוגנות".
הולכים אל הלא נודע
"בני נוער לא יודעים מה זה להיות על רפסודה, רוח, גלים, מסע אל הלא נודע, מתי יוצאים ומתי מסיימים. כל החוויה ממעגלי השיח, דרך העבודה הפיזית שבבניית הרפסודה ועד הכנת האוכל, מה אני בוחר, מתי אני בוחר לומר שקשה לי, מתי אני לא יכול. גם המשט, ואפילו למי שאוהב ים, הוא חוויה מאתגרת, מעצימה ובונה להמשך. תמיד יש התמודדויות עם בני נוער שקשה להם, אנחנו מעודדים אותם ומלווים אותם. חווים יחד עם הקבוצה ויש חווית הצלחה. זה הקסם".
