נראה כי הדיקטטורה שיצר לפיד ב"יש עתיד", שמזינה את הלעג של מבקריו מהשמאל, היא דווקא אחד ממקורות הקסם שלו
"יש אחד בורא עולם ויש אחד שקוראים לו לפיד", אמרה בהתלהבות שרת הכלכלה ארנה ברביבאי מיש עתיד, בכנס השקת קמפיין הבחירות של המפלגה. זה נשמע כמו גרסת יש עתיד ל"היידה ביבי" של הליכוד.
מאז רכב על גל המחאה החברתית של 2011 עם שני מאמרים מכוננים – "איפה הכסף" ו"אחיי העבדים", וניכס אותה לעצמו כדי להפכה לתשתית עליה יקים את יש עתיד, אני תוהה מה יש בו ביאיר לפיד, שהצליח במה שגדולים ממנו נכשלו: הקמת "מפלגת מרכז" נטולת אמירה מדינית, ימנית או שמאלית, שתשרוד לאורך שנים ואף תתחזק עם זמן.
***
קמו ונפלו
רפ"י שקמה בראשות בן גוריון כדי לאתגר את המערך של אשכול, התמוססה ונבלעה ברובה בתוך מפלגת העבודה; ד"ש של יגאל ידין קמה ב-1977 – גם היא כמפלגת מרכז שקלטה לתוכה את הצבעת המחאה המאוחרת של מלחמת יום הכיפורים והכעס על שלטון העבודה שהסתאב – חיש הפכה לקוריוז. היא נבלעה בממשלת בגין הראשונה ובהמשך התפצלה לרסיסי מפלגות.
ב-1999 היה ניסיון נוסף של "מפלגת המרכז" להתמודד בבחירות. יצחק מרדכי שר הביטחון בממשלת נתניהו הראשונה עמד בראשה ועימו אנשי צבא בכירים ויריבים של נתניהו שפרשו מן הליכוד. היא סיימה במפח נפש עם ששה מנדטים ונפוצה לכל רוח.
בחירות 2003 לכנסת ה-16, הניבו 15 מנדטים למפלגת "שינוי" בראשות טומי לפיד, עוד מפלגת מרכז עם ניחוח אנטי דתי. זה היה הישג מרשים. אך כגודל הנסיקה כך גם גודל הקריסה שלוותה בקטטות ומעשי נקמנות בין ראשיה. הקמת מפלגת קדימה על ידי אריאל שרון, עוד מפלגת מרכז לקראת בחירות 2006, רק זירזה את מותה של שינוי.
קדימה במובן של אחורה
קדימה, על שינויי תצורותיה, שייכת לתקופה קרובה יותר. זו שאבה לתוכה כמה מראשי מפלגת העבודה – פרס, רמון ודליה איציק – ואנשים מרכזיים מן הליכוד שעזבו עם שרון, "האב המייסד".
פרישתו של שרון, עקב מחלה, לא מנעה מיורשו אולמרט לנצח בבחירות 2006 ואף להרכיב ממשלה, אך זה היה ניצחון שניזון מאדי הדלק שנותרו מזמן שרון. פרישתו של אולמרט בעקבות משפטו וכישלונה של יורשתו ציפי ליבני להרכיב ממשלה, האיצו את דעיכתה של קדימה, גם כן תוך קרבות מרים בין ראשיה.
עוד פרט מעניין לגבי קדימה: זו הייתה המפלגה הראשונה שזכתה ליותר קולות בקיבוצים, מאשר מפלגות הבית – העבודה ומרצ. קדימה סימנה את תהליך "התפזרותו" של הקול הקיבוצי, בין מפלגות נוספות.
***
הכסף מנצח את הדמוקרטיה
נוכח הסקירה הקצרה הזאת יש לשאול מה עושה את "יש עתיד", מפלגת מרכז נאו ליברלית, ליציבה ושורדת. מה עושה אותה למשאבת קולות, שבאים בעיקר מקרב מי שהיו מצביעי שמאל, שהרי ברוב השנים הללו נותר מספר המנדטים של גוש הימין יציב. אז איך זה מצליח ללפיד?
נראה כי הדיקטטורה שיצר לפיד ביש עתיד, שמזינה את הלעג של מבקריו מהעבודה ומרצ, היא דווקא אחד ממקורות הקסם שלו. כל מי שניסה להתמודד בפריימריז של העבודה ומרצ, יודע שדמוקרטיה – זה לא. בשביל לרוץ בפריימריז צריך הרבה כסף. זהו שדה המשחק של בעלי היכולת שנשחקים בדמוקרטיה. זה לא חייב להיות כסף מהבית, אלה יכולים להיות ח"כים שהכנסת מממנת, אנשים שמסוגלים לגייס תרומות מחברים, כאלה עם פרופיל ציבורי שיכולים לקדם מימון המונים. למרות ההתפעלות, הפריימריז הן האופן שבו הכסף מנצח את הדמוקרטיה.
לפיד פשוט ביטל את המשחק הזה, ובאופן פרדוקסלי ביטול הדמוקרטיה של הפריימריז, העניק לרבים תחושה של שוויון. עכשיו כולם מתחרים על משאב שבו באמת הם שווים: יכולת החנופה למנהיג. מי שיתעד את תולדות הידלדלותה של הדמוקרטיה הישראלית יצטרך לתת את דעתו לתהליך הזה. אבל זהו רק חלק מההסבר. יש עתיד צמחה גם בשל התאפסותן של העבודה ומרצ, שכבר תקופה ארוכה אינן מסוגלות לפרוץ את מעגלי התמיכה של המעמדות המבוססים. למעשה, ממתחרותיו של לפיד הן הפכו לבנות חסותו.
***
אגפים רדיקאליים
במצבן הנוכחי, העבודה ומרצ הן אגפים קצת יותר רדיקליים של יש עתיד. אותו ההסבר שנהגו לתת בשנות השבעים והשמונים, מדוע יש להצביע לעבודה ולא למוקד של"י או רץ, משחק היום לידי יש עתיד. בשעתו הסבירו שאסטרטגית נכון להצביע למפלגה הגדולה בגוש; כיום זהו נשק יום הדין שמחזיק לפיד כדי להשיג איחוד בין העבודה ומרצ.
הדרך היחידה הפתוחה בפני העבודה ומרצ כדי להיחלץ מהקוראלס הפוליטי שבו הן נתונות, היא להציע רעיונות חדשים, סוציאליסטיים. הניסיון בעולם מלמד שיש ביקוש לרעיונות כאלה. להילחם עבורם, זה מעשה ראוי יותר מאשר להצטרף לשורת המקהלה של לפיד.
***
זמר, עד גמר
א. לא אורחת גמלים ירדה לכרוע
לא חיילת היא אל מול קמ"ן
זה רק אסירים שבגלבוע
שביקשו וגם קיבלו פורקן
הם יודעים את נפש סוהרינו
שרוצים קצת שקט בתאים.
ישלמו הם במיטב בנותינו,
יזרקו חיילת לכלבים.
פזמון: שירו שיר כי טוב להם לתקוע
סוהרות שנמכרות בזול
מרחוק יסמיק לו הגלבוע
את עיניו יליט בבכי גדול
כי שרוי, אסיר בא עדי גמר
רק ציות חיילת זאת ידעה
כל רואים מילאו את פיהם בצמר
לנו התגמול הוא עת שקיעה
ב. לא שחיילות ירדו לכרוע
לא שאסירים שלפו מכנס
סרסרות פרחה אל מול גלבוע
סרסרות עם פטור מלא מקנס
שוב כאז יקר הולך הסהר
ורואה כיצד הכול נובל
לא כאז הלב נמלא בצער
ונדמה לעד לא יתנחם.
דגני בוקר ל"עלות השחר"
* בנק המטרות של צה"ל יונפק בוול-סטריט
* "דרך ארץ" קדמה למשרה (יועז הנדל)
* סופסוף ספר שאיננו מטלטל ואיננו סוחף (קורא)
