הוא עבר טרנספורמציה כאיש ימין, קיבל ביקורת על שנקט עמדה פוליטית כשהיה מזכ"ל הקיבוץ הדתי וחושב שאם מפלגת המחנה הממלכתי לא מוכנה לשבת בממשלה עם נתניהו, הם יגיעו לאותה תוצאה של שיתוק פוליטי.
אמיתי פורת מכפר עציון, בנו של ח"כ חנן פורת המנוח, מתמקם במקום השלישי במפלגת הרוח הציונית
בריאיון שערכתי בדיוק לפני שנה עם אמיתי פורת (כפר עציון) לרגל סיום חמש שנות כהונתו כמזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי, שאלתי אותו אם הוא מתכנן בהמשך להיות חבר כנסת או להישאר במגרש הקיבוצי בתפקיד יו"ר בקיבוצים. פורת אישר ששתי האפשרויות האלו חלפו בראשו, אבל אמר שאין לו עדיין תוכנית מוגדרת. "אני בפרשת דרכים", הוא אמר, "ועדיין בוחן את דרכי".
בשנה שחלפה הוא אכן כיהן כיו"ר בשני קיבוצים: כפר עציון ומגדל עוז, וכן בעמותת אלומה של צעירי הקיבוץ הדתי. ביום ראשון שעבר הוא בחר גם בדרך הפוליטית. במסיבת עיתונאים שערכו איילת שקד ויועז הנדל, ראשי מפלגת הרוח הציונית, הם בישרו על צירופו לרשימת המפלגה לכנסת ה-25 ועל מיקומו כשלישי ברשימה. ההודעה התקבלה במורת רוח על ידי ח"כ אביר קארה, משרידי ימינה, שנדחק למקום החמישי ברשימת הרוח הציונית. היה ברור ששקד והנדל מעדיפים את אמיתי פורת, הן בשל השפעתו על חברי הקיבוץ הדתי והן בשל הייחוס המשפחתי שלו כבנו של חנן פורת, מראשי תנועת ההתנחלות.
הפרחים לגנץ
ההחלטה לקפוץ למים הפוליטיים לא הייתה קלה. במשך שלוש שנים עקב פורת בדאגה רבה אחר חוסר היציבות השלטונית בישראל, ועוד בהיותו מזכ"ל הקבה"ד בירך על הקמת ממשלת נתניהו-גנץ שכידוע כילתה את ימיה כעבור שנה וחצי. "אני זוכר את הטרנספורמציה הנפשית שלי כאיש ימין", הוא מספר, "בסבב הבחירות הראשון אמרתי שחייבים להתגייס ולהצביע לימינה. היה לי ברור שאנחנו הימניים, צריכים להתאחד נגד כל הגנרלים משמאל שהגיעו לכחול לבן ולעמוד מולם כקיר ברזל. בבחירות השניות ההרגשה הזו פחתה. בבחירות השלישיות הבנתי שהמאבק בין ימין לשמאל הוא לא האירוע מבחינתי. האירוע הוא מי יצליח להקים ממשלה ביחד. אני זוכר ממש את תחושת הרווחה שלי, כשבני גנץ החליט להצטרף לממשלה גם במחיר פילוג מיש עתיד, אחרי שכל ניסיונותיו להקים ממשלה חליפית לנתניהו לא צלחו בגלל התנגדותם של יועז הנדל וצבי האוזר להישען על הרשימה המשותפת. הייתי חלק מקבוצה ששלחה לגנץ פרחים, לאות הוקרה על האומץ להקים ממשלה ולייצב את המערכת הפוליטית".
בבחירות הרביעיות, כשעדיין היה בתפקיד המזכ"ל, קרא פורת למפלגת ימינה להצטרף לממשלת השינוי, כדי שניתן יהיה להעביר תקציב ולהתמודד מול משבר הקורונה והבעיות הביטחוניות. חלק מחברי הקבה"ד ביקרו אותו מימין על נקיטת העמדה הפוליטית הברורה כשהוא עדיין בתפקיד תנועתי. "חשבתי שבהיעדר אפשרות אחרת בסוף מערכת הבחירות הרביעית, החובה שלנו כמצביעי ימינה היא לעשות לפחות את מה שבני גנץ עשה", הוא מסביר.
עכשיו, לקראת מערכת הבחירות החמישית, מרגיש פורת שצריכה לקום בישראל ממשלת אחדות, או כפי שהוא מגדיר זאת "לבנות את הברית הישראלית של הגורמים הציוניים ביחד, הוא אירוע משמעותי שאנחנו חייבים להתגייס אליו". לדבריו, מכיוון שימינה קצת התפוררה בעקבות הצטרפותה לממשלת השינוי, כפי שקרה לכחול לבן של בני גנץ בעקבות ההצטרפות לממשלת נתניהו, צריך לעזור למפלגה כדי שתמשיך לשאת על דגלה את הברית הישראלית. למרות זאת, לא בקלות נפלה אצלו ההחלטה להתמודד על מקום בכנסת הבאה.
"ישבו עליי במשך שבוע וחצי בצורה אינטנסיבית", מציין פורת, "כדי שאייצג את המרכיב של הציונות הדתית במפלגת הרוח הציונית. בהתחלה לא רציתי לבוא, ואמרתי שאני לא יכול לתרום או לעזור יותר מדי. קיוויתי שיסתדרו בלעדיי. אחרי שמתן כהנא הודיע שהוא לא מצטרף, ישבו עליי יותר חזק ואחרי כמה סירובים הסכמתי לבסוף להיכנס לרשימה. הרגשתי שצריך להתגייס לעזרת העם, כפי שביאליק כתב בשיר 'למתנדבים בעם', שאין בודקים את המחיר בשעת סכנה. מבחינתי אנחנו בשעת סכנה ולמרות שיש במהלך הזה הרבה חסרונות עבורי, זה מהלך חשוב. עדיין יש לי פרפרים בבטן, ואני מקווה שאתגבר".
אילו תגובות קיבלת אחרי מסיבת העיתונאים?
"תגובות מכל הסוגים. אליי מגיעות יותר התגובות המפרגנות. יש הרבה כאלו שאומרים לי: 'איזה אמיץ אתה', ואני חושב שאולי בלב הם אומרים: 'אמיץ וקצת טיפש'. רוב התגובות מגיעות מהשטח של הקיבוץ הדתי והמרחב הכפרי, מאנשי הציונות הדתית מהזרם המרכזי ומאנשים שמכירים אותי. קיבלתי גם ברכות מהצוות שלי מהשירות הצבאי, שכולל את קשת הדעות של עם ישראל שלא בדיוק מצביעים לכיוון של הרוח הציונית".
למצוא בית פוליטי
אמיתי (50), נשוי למיקי (מיכל), פסיכולוגית במקצועה, והם הורים לארבעה: איל (23), עפרי (21), נעם (18) ויותם (14). הוא נולד והתחנך בכפר עציון, בן שני מתוך עשרה בנים ביולוגיים ובת מתוכנית אומנה שגידלו הוריו, רחל וחנן פורת. אביו, שהיה מראשי הציונות הדתית, ממקימי גוש עציון ומראשי המתנחלים, כיהן כחבר כנסת, כיו"ר מפלגת האיחוד הלאומי, וכאיש חינוך. חנן נפטר ב-2011, בגיל 67, ממחלת הסרטן.
אם ייבחר לכנסת, אמיתי פורת רואה את עצמו גם כנציג המרחב הכפרי. לדבריו, ברוב מפלגות הימין אין ייצוג למרחב הכפרי והוא מצר על כך.
הרוח הציונית נתפסת כמפלגה של פליטים. איילת שקד ננטשה על ידי בנט ולא יכולה להתברג בליכוד. יועז הנדל ננטש פעמיים: פעם על ידי גנץ ופעם על ידי סער.
"זאת לא התחושה שלי. איילת הייתה לאורך כל השנים במפלגות הימין כמו הבית היהודי, הימין החדש וימינה. גם אני קראתי את הדיווחים על הרצון שלה להשתלב בליכוד, אבל שמעתי ממנה שזה הכול סיפורים. היא לא ננטשה על ידי בנט. הוא החליט לפרוש, והיא החליטה להמשיך. לדעתי זאת עמדה מנהיגותית חשובה בשביל ציבור, שגם אני שייך אליו, שפעם הצביע למפד"ל, ואחר כך לבית היהודי, לימין החדש ולימינה, ולא מוצא לעצמו בית פוליטי במחוזות אחרים. הוא לא מוצא את עצמו בציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', בטח לא בעוצמה יהודית של איתמר בן גביר, וגם לא בליכוד למרות שאולי יש כאלו שזולגים אליו. יש גם כאלו שהלכו לכחול לבן, אבל זה לא מקיף את רוב הציבור הדתי-לאומי שרואה את עצמו כיותר ימני בצד המדיני. יועז הנדל וצבי האוזר מבטאים את הימין המדיני בכל המעשים שלהם לאורך הזמן, ועם זאת הם היו בצורה מאוד משמעותית נגד נתניהו נוצר מצב שבו כל אחד משני הגושים, בעד ונגד נתניהו מעמיד קיר ברזל, והמדינה נמחצת כבר שלוש שנים בין הקירות האלו. אנחנו אומרים שלא יתכן להמשיך ככה, ושצריך למצוא פתרון של ממשלת אחדות".
אתה אומר שכחול לבן, שהפכה למחנה הממלכתי, היא שמאלית מדי לציבור הדתי, אבל העובדה היא ששישה חברי כנסת דתיים: חילי טרופר, זאב אלקין, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, פנינה תמנו שטה ושירלי פינטו מצאו שם בית פוליטי.
"קודם כל, הם כולם אנשים מצוינים. אני רואה שקיימת תנועה מסוימת של אנשי ימינה לשעבר למחנה הממלכתי, והם כן רואים במחנה הממלכתי בית פוליטי. יכול להיות שזה קורה אבל במספרים צנועים. רוב הציבור הדתי-לאומי הוא לא מספיק גמיש, להגיע למפלגת מרכז-שמאל. אני מרגיש את זה הרבה על עצמי, והרבה על החברים שלי. אנחנו אומרים שהאנשים האלו הם אנשים מעולים ושנשמח לעשות איתם ברית פוליטית כי חלק מהם הם חברים אישיים שלי ולא רק חברים אידאולוגים, אבל הציבור הדתי-לאומי הגדול יותר לא מוצא שם בית פוליטי. על פי הסקרים יש שניים וחצי עד שלושה מנדטים של דתיים-לאומיים שלא יודעים למי להצביע בבחירות הקרובות. אגב, גם בקרב הח"כים החילוניים של כחול לבן יש לי בני ברית, כמו אלון שוסטר שנעזרתי בו רבות כשהיה שר החקלאות".
לדברי פורת גם אם במפלגת המחנה הממלכתי מדברים על אחדות, אבל לא מוכנים לשבת בממשלה עם נתניהו, הם יגיעו לאותה תוצאה של שיתוק פוליטי. "יש ציבור גדול שאומר: 'אנחנו לא מוכנים להחרים את הליכוד, ולא נצביע למפלגה שמחרימה את נתניהו'. לכן הפרוגרמה הפוליטית של המחנה הממלכתי, היא פחות מתאימה לאלקטורט הדתי-לאומי. ההצהרה של המחנה הממלכתי שהם לא מוכנים שנתניהו יהיה ראש ממשלה, תביא לאותם קירות ברזל שתיארתי קודם ולאותה תקיעות בצומת דרכים שאנחנו מסתובבים סביבו כבר שלוש שנים. אני מבין את כל המניעים שהביאו להצהרה שלא יושבים עם נתניהו אבל בסוף אין ברירה אם רוצים להגשים את המטרה היותר חשובה, שהיא להתמודד גם עם הבעיות החברתיות-פנימיות שלנו ובהן המאבק ביוקר המחיה ועל איכות החינוך, וגם עם הנושאים הביטחוניים שהעיקרי בהם הוא ההתמודדות מול האיראנים שנמצאים על הגדרות מדרום, מצפון וכמובן מאיראן. לדעתי, ממשלה מאוחדת, שכוללת לפחות את הליכוד והמחנה הממלכתי, היא תשובה הרבה יותר טובה מבחינת החוסן הישראלי מכל דבר אחר".
בכתבה על אפשרויות הבחירה של הציבור הדתי–לאומי ששודרה בכאן 11, אמר יוחנן בן יעקב, חבר קיבוצך ודמות מוערכת בתחום החינוך, שהוא לא יכול להצביע לרוח הציונית, כי שקד לא שוללת ישיבה בממשלה עם נתניהו והימין הקיצוני והנדל כן שולל. הוא לא יודע למי להאמין.
"הייתי עם איילת שקד בשני אירועים פוליטיים, ושמעתי אותה במו אוזניי מציגה את עמדת המפלגה בנושא הזה. אנחנו אומרים בצורה ברורה: 'לא נשלים לנתניהו את המנדטים החסרים כדי להגיע לממשלה צרה'. מפלגת הרוח הציונית לא תעשה את זה. זו התשובה לספקות של יוחנן. כיוון שהאתגר מבחינתי הוא של אחדות, של שבירת החרמות ובנייה מחדש של הברית הישראלית בין הגורמים המרכזיים הציוניים, נראה לי שזו הפרוגרמה היחידה שיש לה היתכנות להחזיק מעמד לאורך זמן אבל היא גם נכונה מלכתחילה לאתגרים העומדים בפנינו. אם הייתי עכשיו כאיש ימין בסיטואציה שבה השאלה המרכזית שעל הפרק הייתה פינוי יישובים ביו"ש, לא הייתי נותן את התשובה הזאת של ממשלת אחדות והייתי חושב שצריך להילחם בצורה מאוד משמעותית. כיוון שזאת לא הסיטואציה, אני מחפש תשובה אחרת לאתגר הניצב בפנינו".
קל לחבב את אמיתי פורת. הוא באמת אידיאליסט, נעים שיחה, לא מתלהם, נכון להרבה שיתופי פעולה, איש שבהחלט מקומו בכנסת ישראל. אחת הדוגמאות שהוא מביא לצורך בממשלת אחדות היא מתוך ספרו של אסף ענברי "הספר האדום" המתאר את העדפתו של דוד בן גוריון לכונן ממשלה עם הציונים הכלליים והדתיים ולא עם מפ"ם הקרובה אליו אידאולוגית. הבעיה ברעיון שהוא מעלה על נס מתגלה כשאני שואל אותו אם ממשלת האחדות תכלול גם את בצלאל סמוטריץ' שנתפס בעיני המרכז-שמאל כגזען והומופוב ואת איתמר בן גביר שנתפס כגזען ופרובוקטור. "סמוטריץ' בוודאי שכן", עונה פורת, "למרות שיש לי הרבה מה להגיד על הסגנון שלו ועל מחלוקות אחרות שיש לי איתו. בן גביר, שבעיניי הסגנון שלו בלתי נסבל, חידד מסר אחד בבחירות האלו כשהוא אמר: 'אנחנו לא נגד ערבים אלא נגד מחבלים'. גם אם זה נעשה לצרכים טקטיים, זה בסוף מבטא איזו שהיא מהות. הוא מבין שזה הדבר שנכון לומר בציבוריות הישראלית, וזה כבר משהו. לכן מבחינתי אסור להחרים את בן גביר, אבל צריך להתייחס אליו כגורם שולי בקואליציה".
איך תשכנע את חברי הקיבוץ הדתי להצביע למפלגה שלך כשהחשש שלהם שקולותיהם ירדו לטמיון כי אתם רחוקים מלעבור את אחוז החסימה?
"במערכת הבחירות האחרונה היה שלב שכחול לבן גירדו בסקרים את אחוז החסימה, ולבסוף הם סיימו עם שמונה מנדטים. אנחנו רוצים לאחוז בדינמיקה הזאת. יש מאגר של שלושה מנדטים של אנשי הציונות הדתית שעוד לא החליטו למי להצביע, ועוד שני מנדטים שנמצאים בסביבה הקרובה. המשימה שלנו היא להגיד לאנשים שעוד לא החליטו, שיש להם בית ברוח הציונית הן מבחינת תחושותיהם והן בשל העובדה שזאת המפלגה הנושאת את הפתרון למשבר הפוליטי בישראל. אני מאמין שהדינמיקה כלפי מעלה תקרה, ונברור את דרכנו בהמשך".
